המשבר בין משרד האוצר ומערכת הביטחון על תוספת 60 מיליארד השקלים למימון המלחמה בחודשיים האחרונים, חשף, כמעט בצורה אגבית, את אחד הסודות הכי גלויים במסדרונות צמרת צה"ל ומשרדי הממשלה הרלוונטיים: מבצע "מרכבות גדעון", השם המיתוגי שניתן להמשך הלחימה ברצועת אחרי הפסקת האש בתחילת השנה, לא היה צריך להתקיים. עסקת החטופים שכעת מתגבשת בין ישראל לחמאס הייתה צריכה לצאת את הפועל בין שלהי 2024 לתחילת השנה, כהמשך לעסקה החלקית שבוצעה.
הארכה מלאכותית - ובניגוד לתכנון
"מבצע 'מרכבות גדעון', כמו כל הפעלה מבצעית רחבה של כוחות היבשה בשטח אויב, זו אופרציה גדולה שדורשת תקציב משלה, וזה לא היה בתכנון כאשר סגרנו את תקציב 2025", אישרו בחודש האחרון גורמים במשרד האוצר, "במהלך לחימה כה ארוכה תקציב הביטחון יכול להיפתח, כפי שכבר קרה 3 פעמים בשנה שעברה, וגם השנה תהיה תוספת גדולה, אבל 'מרכבות גדעון' והמלחמה באיראן לא היו בתכנון התקציבי, לכן סוכם בדיונים המצומצמים המקדימים, כאפשרות, שאם יתרחשו שני האירועים הללו, פריצת התקציב תהיה סביב 30 מיליארד שקלים".
הרמטכ״ל בעזה, שלשום: "שולטים ב-75% משטח הרצועה"
(צילום: דובר צה"ל)
"אלו אירועים מאג'וריים שרק רכיב המילואים שלהם עולה למשלם המיסים 1.2 מיליארד שקלים, בחודש", הוסיפו. גורמים באכ"א אישרו כי "מרכבות גדעון", בטח במתכונתו שהוארכה מעבר לשבועות אחדים, גם לא הייתה בתוכניות לשנת 2025: "קבענו את השנה הנוכחית עם מודל מילואים של חודשיים וחצי שירות מרוכזים לכל חייל קרבי במילואים. כך הבטחנו למח"טים ולמג"דים ומשם למשרתים עצמם בשלהי השנה שעברה כאשר סגרנו את גרף התכנון השנתי ובעקבות שיח עם הדרג המדיני, אחרי יותר משנה שוחקים ומתישים על מדים, מאז 7 באוקטובר".
"שנת 2025 אחרי שנה וחודשיים ארוכים של לחימה ללא הפסקה, הייתה אמורה להיות שנת התייצבות מול הזירה העזתית, בידיעה ברורה שבעתיד נחזור להילחם בתוכה, אחרי שצה"ל, ולא רק הציבור הישראלי, יוכלו להתאושש, להתחזק ולהיבנות מחדש ממלחמה כה ארוכה. לכן נאלצנו לשבור את ההבטחה זו, ולגייס לסבב שני השנה אלפים רבים של לוחמי מילואים, גם לתוך עזה, בניגוד למתוכנן. רק סביב המבצע נגד איראן היינו עם כ-150 אלף משרתי מילואים בצו 8, ולאחר הרידוד בשבוע האחרון אנחנו סביב כ-100 אלף משרתי מילואים על מדים".
מיתוג מחדש
הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר קבע נחרצות בנאום כניסתו לתפקיד בתחילת מרץ, שישראל למעשה נכשלה באחד משני יעדי המלחמה העיקריים שלה: הכרעת חמאס. הרמטכ"ל מצד שני גם הזהיר, כשראש הממשלה בנימין נתניהו לצידו על הבמה באודיטוריום הקטן ונטול החלונות של מגדל הכנרית של חיל האוויר בקריה, ממלחמת התשה רב-זירתית וארוכת שנים.
באותם ימים תוכננו בפיקוד הדרום, שהתחדש באמצע מרץ גם כן במפקד חדש - האלוף יניב עשור - פעולה קרקעית חדשה, בהוראת הדרג המדיני ובתקווה שהפעם זה יהיה אחרת. 6 ימים לאחר כניסת האלוף עשור במקומו של ירון פינקלמן לתפקיד, בבוקר 18 במרץ, ישראל חזרה באופן חד צדדי להילחם בחמאס, ביציאה למבצע "עוז וחרב", עם חיסול פתאומי של עשרות מפקדים ובכירים בממשל חמאס.
באותו יום טענו בחמאס שבהפצצה האווירית הרחבה נהרגו מעל כ-400 פלסטינים בלתי מעורבים, תוך שעות אחדות. הדרג המדיני הורה לצה"ל: תשתמשו הפעם בעיקר בחיילים סדירים (צעירים) ותשתדלו כמה שיותר לצמצם את כמות החללים, גם אם במחיר של קצב איטי מאוד בלחימה, שייארך חודשים רבים. בחודש מאי הפך מבצע "עוז וחרב" לשלב מעט רחב יותר בלחימה, ועם מיתוג חדש כמובן: "מרכבות גדעון".
איפה נלחמים? בעיקר ליד הגבול
צה"ל הפעיל 5-4 מפקדות אוגדות, גם בימים אלו, במהלך הפעולה הקרקעית הרחבה, ונוצר הרושם ששוב עשרות אלפי לוחמים שועטים ומתמרנים ברצועת עזה. בשטח, המהלך הוא מוגבל ומצומצם בהרבה מההכרזות: צה"ל לא באמת הפעיל חמש אוגדות, דיוויזיות, עם עשרות אלפי לוחמים, אלא שלח מספר קטן יחסית של צוותי קרב חטיבתיים תחת מפקדות האוגדות - שלא כמו בתמרון הגדול בין נובמבר 2023 לאמצע 2024.
הסיבה שנבחרה להפעיל בהתקפה בעיקר כוחות סדירים לא נוגעת רק לשחיקה האיומה על כתפי האזרחים, שנזכיר, עולים על מדים שוב תחת צו 8. עצוב להודות, אך "מחירו" של לוחם בן 20 שנופל בקרב יהיה תמיד נמוך יותר למדינה מאשר מחירו של לוחם מילואים בן 30, עם קריירה שבשיאה, משפחה צעירה וילדים קטנים בבית.
סדירים צעירים גם פחות מתלוננים ממילואימניקים, ויודעים לקבל פקודה ולבצע בלי שאלות. בהתאם להגבלת כוח האדם, צה"ל מיקד את הפעולה הקרקעית שלו במספר מועט יחסית של מרחבי לחימה ברצועה: מה שנותר מרפיח, העיר ברצועה שספגה את הלחימה הרציפה הארוכה ביותר, מזה למעלה כשנה וחודשיים שיש על שכונותיה פשיטות גדודיות וחטיבתיות ועד לשכונה בג'באליה הסמוכה לגבול (בה נהרגו השבוע שלושה לוחמי שריון מפיצוץ בטנק - י"ז), עיירה קטנה כאל-עטטרה הקרובה לחוף זיקים, שתי השכונות המזרחיות של העיר עזה, שג'אעיה ודארג' תופאח שמול קיבוצים כפר עזה ומפלסים ובאופן מדורג גם מול שכונות בעיר הגדולה בשטחה ברצועה, חאן יונס, במיקוד תחילה על שכונותיה המזרחיות, "הקרארות" וה"העבסאנים", שסמוכות לגבול ובמרחק של ק"מ בודדים מקיבוצים כמו ניר עוז וכיסופים.
צה"ל כן פעל שוב בבית החולים האירופי בעיר ואטם מתחתיו רשת מנהרות טרור (פיצוץ, שנחשב יעיל יותר, לא התאפשר כדי לא לפגוע בחולים - י"ז) ובימים האחרונים גם פועל בקסבה הצפופה של העיר בהובלת חטיבת כפיר. עם זאת, מעוזי חמאס מרכזיים אחרים בעיר, כמו מחנה הפליטים והשכונה הקטארית חאמד הסמוכה לחוף, שאת בנייניה החדשים ישראל עדיין חוששת להשמיד, למרות יתרונות שהם נותנים למחבלים, טרם טופלו או נכבשו.
מרכזי הכובד של חמאס – שלא טופלו
אבל יש שלושה מרכזי כובד מרכזיים של חמאס שטרם טופלו במהלך הקרקעי של צה"ל: העיר עזה עצמה, בשכונות מרכזיות ומערביות כמו שאטי הצפופה, רימאל עם רבי הקומות שלה וסברא הענקית; עיר חמאס במטרופולין העקורים הענק המוואסי, שבפאתי חאן יונס וכמובן גדודי חמאס ברמת הכשירות הגבוהה ביותר, בערי מרכז הרצועה, נוסיראת ודיר-אל בלאח, עקב החשש הידוע שבהן מוחזקים חלק מהחטופים. רק כדי לטפל לראשונה בדיר אל בלח ובנוסיראת, צה"ל יצטרך להפעיל לפחות שתי אוגדות, לחודשים ארוכים של לחימה בשתיהן.
בג'באליה, עם מח"ט 401
(צילום: יואב קרן)
שני קצינים בכירים, אחד ברמת השטח ושני מרמת המטה, מתארים: "אנחנו מתקדמים לאט מדי, שקוף מדי וגם בצורה עקומה. בעיירה אל-עטטרה שבצפון רצועת עזה שלחנו חטיבה שלמה להילחם בחמאס, בקרבת חוף זיקים אבל הוצאנו את במפתיע את החטיבה משם לפני כחודש בגלל המלחמה עם איראן ותגבורי כוחות בגזרות אחרות, אז מהר חמאס חזר לשם. למעוזי חמאס בעיר עזה אנחנו מתקדמים לאט, ועדיין מתעסקים בשכונות הקליפה כמו זייתון ושג'אעיה שבמעטפת העיר, בהמתנה לאור ירוק מהדרג המדיני להתנפל על מרכז ומערב העיר".
לדבריהם, בינתיים, ברוב גזרות הלחימה פועלים באותה שיטה שקיימת שנה וחצי: "במקום מצור, אנחנו מודיעים לאויב על כוונתנו לפעול במרחב כדי להרחיק אוכלוסייה שכבר פונתה פעמים רבות לאורך המלחמה ומפעם לפעם זה נהיה קשה יותר. יש עכשיו מקומות ברצועה, במיוחד בצפונה, שדרשנו מהאוכלוסייה להתפנות לפני יותר משבוע, ורובם עדיין על אותה בלטה. רק תמרון גדול ואמיתי יבריח אותם, לא כמה פגזים שנפלו ליד המחסות שלהם".
"החליטו לצנזר את המלחמה, דווקא בשלב שבו אין לה את התמיכה הציבורית הרחבה. מפקד הפלוגה רוצה לספר מה עשה בג'באליה, והנוכחות שלהם פעם בשבוע בסלוני הבתים היא קריטית"
יש שני דפוסי לחימה עיקריים שמלווים בשבועות אלו את הכוחות: יותר מפקדי שטח מדווחים שמשימות ההתקפה אליהם הם נשלחים נוגעים יותר לאבטחת כוחות הנדסה להרוס מבנים עד היסוד כמטרה ולא כאמצעי אל מול חמאס שיותר יוזם עקיצות גרילה מתוחכמות ומשולבות, כולל ניסיונות חטיפה. "אנחנו כמעט לא רואים מחבלים, גם לא במודיעין, ומתמקדים בשיטוח שכונות, כמו שרפיח נגרסה. אם יש מחבלים, אז סוגרים מעגלים עליהם עם חיל האוויר", מתאר מפקד פלוגה באחד מצוותי הקרב הגדודיים.
צנזורת סיקור ובלבול במסרים
שינוי גדול כן נרשם במהלך הקרקעי הנוכחי של צה"ל בעזה, לעומת הלחימה הארוכה לאורך 2024 ושלהי 2023. הפעם בדרג הפוליטי דרשו מצה"ל, וקיבלו, למתג בצורה תקשורתית לציבור את הלחימה בצורה אחרת לגמרי: זה התחיל בצמצום גדול של סיקורי הכתבים בשטח הרצועה, למינימום, למרות שבשבועות האחרונים צורפו מעט יותר פעמים כתבים לשטח הלחימה, ובמשורה.
קולות המלחמה מהפלוגות והגדודים כמעט ולא נשמעו כי צה"ל סגר את הדלת לסיקור מהשטח, בהשוואה להיקפי הליוויים לכוחות שהיו לפני כן, הגם שגם אלו מוגבלים, לזמן קצר ולזירות לחימה שצה"ל קובע מראש. ההחלטה הזו תסכלה מאוד גורמי שטח בצה"ל שטענו שמדובר בטעות אומללה: "החליטו לצנזר את המלחמה, דווקא בשלב שבו אין לה את התמיכה הציבורית הרחבה שהייתה לה אחרי 7 באוקטובר. מפקד הפלוגה מהנח"ל או המג"ד מגבעתי רוצים לספר מה הם עושים בג'באליה, למה חשוב שהם ימשיכו להילחם, והנוכחות שלהם ושל הלוחם הפשוט לפחות פעם בשבוע בסלוני הבתים היא קריטית, אם באמת יש תכלית למהלך הנוכחי".
"צה"ל הרחיק כך את לוחמי ומפקדי השטח מהציבור, ולכך נוספה ההגבלה הנוראית של טשטוש פני כל הלוחמים והמפקדים בשטח, כדי שלא ייעצרו בעתיד בחו"ל בטענה לפשעי מלחמה, אז גם ככה קשה לפעול בשקיפות מול הציבור. כיום פניו של לוחם נחשפים לציבור רק אם הוא נהרג ובצה"ל יודעים שהציבור מאמין הרבה יותר למ"פ מהשריון שמתראיין מהטנק שלו ומצדיק הלחימה, מאשר לדובר צה"ל או לראש הממשלה שמקריאים מסרים מהונדסים מאחורי פודיום ממוזג".
לכך ניתן להוסיף בלבול במסרים: בתחילת "מרכבות גדעון" דּוּבַּר בצה"ל ובדרג הפוליטי על המשך הפעילות להכרעת חמאס כתכלית המבצע אך בשבועות האחרונים הוצנעו יעדי הפעולה, ל"יצירת לחץ על חמאס להשבת חטופים בעסקה". לכך ניתן להוסיף קריאות סותרות מהשטח לעומת בכירי המטה הכללי, שסבורים שזו השעה לעסקת חטופים.
חלק ממפקדי האוגדות בעזה סבורים שיש להמשיך בלחימה ולא לעצור, ומזכירים שהלחץ הצבאי הנוכחי, גם אם הוא מוגבל, הוביל לחיסול בכירים נוספים בחמאס כמו מוחמד סינוואר ולעשרות מפקדים נוספים ומאות מחבלים ולמציאת גופות חללים והשבתם לישראל.
לייח"צון הלחימה המחודש ניתן להוסיף גם שימוש במונחים ערטילאיים ומוזרים, כמו הכרזות תכופות על שליטת צה"ל ב-60% או 75% משטח הרצועה (כפי שעשה הרמטכ"ל רק שלשום - י"ז), שמיד הופכים לפושים בטלפונים של מאות אלפי ישראלים, מבלי לבדוק את משמעות המושג בפועל ובאופן שמזכיר הכרזות סרק מתחילת העשור הקודם על תקיפת עשרות "יעדי טרור" בעזה, שחלקם התבררו כדיונות חול.
ברוב שטחי רצועת עזה, גם ברגעים אלו, אין לוחמי צה"ל, וצה"ל, משפטית וכנראה גם עובדתית, לא מוגדר ככובש כי חמאס עדיין שולט בשטח במידה כזו או אחרת ומספק שירותים אזרחיים לאוכלוסייה המקומית. זה לא מונע משרים בממשלה להתגאות במונחים שנעימים לאוזן ימנית, "צה"ל כובש", למרות המרחק בין קביעה זו למציאות.
השיטה: הברחת מחבלים, במקום מצור
מפקדים מנוסים רבים בצה"ל, בעיקר במילואים, בפיקוד הדרום, גם אם חלקם מזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית, הפצירו ברמטכ"ל ובאלוף פיקוד הדרום לעבור לשיטה של מצור, כי הדרך הקודמת, דחיקת אוכלוסייה וטיהור חלקי, פשוט לא עבדו מספיק טוב. המלצה מקצועית זו נשמעה גם ממח"טים ומג"דים בשטח, שצברו ניסיון גדול בלחימה הארוכה, ויכולים בעצמם לכתוב ספרים על תורות לחימה.
"בחודשים הראשונים של המלחמה הוגדר לצוות קרב חטיבתי לאתר ולהשמיד 70-60% מיכולותיו גדוד מקומי של חמאס (מתוך 24 בכל הרצועה - י"ז) כמו פירי מנהרות ונשקים, כאשר לרוב גדוד כזה ממוקם ופרוס חזק בשכונה, בכפר או בעיירה. לפני כניסת הכוחות נתנו להם אזהרת פינוי כדי שהאוכלוסייה תעזוב, ואיתה גם ברחו מאות המחבלים מאותו גדוד חמאס", מתאר מפקד אחד מחטיבות צה"ל, "נותרו מעט מחבלים בכל גדוד כזה להתעמת איתנו, ורק אם מצאו תורפה בהתנהלות הכוחות, לטובת 'עקיצות'".
לדבריו, "זו שיטה שהייתה טובה אולי למהלומת התמרון, כדי לפרק לחמאס את יכולותיו הפיקוד והשליטה שלו, באופן שמנע ממנו להוציא נגדנו התקפות פלוגתיות וגדודיות, גדולות. בפשיטות החוזרות מאז, באותה דרך, זה איבד יעילות, כי חמאס הצליח לשמור כך על מרבית פעיליו, שנעו עם האוכלוסייה למחסות".
רפיח כסיפור הצלחה
צה"ל כן ניסה את שיטת המצור. בצורה חלקית, בחודשים שקדמו להפסקת האש האחרונה, בפעולה בעיר ג'באליה וסביבתה, עם ציר ביתור שנפרס מצפון לעיר, וחסמי בידוק שסיננו מחבלים מהאוכלוסייה. מודלים דומים נוספו גם סביב אתרים קטנים יותר, כמו בתי חולים שכותרו ושימשו כמפקדות של חמאס. אך שיטת המצור בגרסתה המלאה נוסתה, ועד כה הצליחה, בעיר אחת: רפיח.
צה"ל גרס, ממש גרס - לפירורים, אבנים ואבק - את החלק הארי ממבני העיר הגדולה בדרום הרצועה ופינה את שאריות האוכלוסייה ממנה, לא לפני "שסגר" עליה מצפון, בציר ביתור מלא לאורך כ-12 ק"מ, מהגבול ליד כיסופים ועד לים. הציר זכה מיד לכינוי בדרג הפוליטי מורג, על שם היישוב הישראלי שפונה מהמרחב הזה בהתנתקות לפני 20 שנים, כאילו זה רק עניין של זמן עד שהיישוב יקום מחדש, אם חוזרים על שמו שוב ושוב.
רפיח נותרה בחודשים האחרונים תחת מצור מלא: ממערב הים, מדרום ציר פילדלפי שמוחזק על ידי צה"ל, ממזרח הגבול עם ישראל ומצפון כאמור, ציר מורג. בעיר נותרו אלפים בודדים של אזרחים וכמה עשרות עד מאות מחבלים שנצורים בעיקר באחרוני המנהרות בעיר. זו הסיבה שנתניהו, בהמלצת צה"ל, התעקש על השארת נוכחות צה"ל בציר מורג במסגרת העסקה החדשה עם חמאס - למרות שממש באחרונה מדווח כי הסכים לוותר עליו.
יש לציין כי אם צה"ל ייסוג מציר הביתור, ולו חלקית, לא רק שסביר שחמאס יחזור לרפיח עם מאות אלפי העזתים, אלא לא ניתן יהיה להקים שם את "העיר ההומניטרית" שיזמה הממשלה, שאמורה להיות נקייה מחמאס. ויתור על ציר מורג, כפי שמדווח, יחייב אפוא את לוחמי צה"ל לשוב לשכונות העיר בחודשים ובשנים הבאות כדי לפגוע בחמאס ויוריד לטמיון את ההישגים המשמעותיים בעיר היחידה ברצועה שבאמת הוטל עליה מצור אפקטיבי.
על דבר אחד אין מחלוקת: אם המלחמה באמת תסתיים בחודשים הקרובים חמאס עדיין יהיה על רגליו, עם למעלה מעשרת אלפים פעילים רשומים ומפקדים שברחו לעיר עזה בזכות הנסיגה החלקית של צה"ל מציר הביתור נצרים, ובחסות כ-800 אלף פלסטינים שהצליחו לחזור כך לצפון הרצועה.
עוד עשור של לחימה
"איתרנו מערכת מנהור מסועפת, של קילומטרים, כזו שגדולה פי כמה מהקו האדום של הרכבת התחתית בתל אביב. חיסלנו במרחב יותר מ-100 מחבלים ומצאנו והשמדנו מצבורי אמל"ח וזירות מטענים רבות. את מג"ד חמאס כאן עוד לא איתרנו אבל גם אליו נגיע בהמשך ולמפקדים שנותרו מהגדוד המקומי", את הדברים האלו לא אמר מג"ד בצה"ל לפני שנה וחצי בג'באליה, אלא רק לפני כשבועיים, בשיחה עימי.
מדובר בסא"ל י', מג"ד 52 מחטיבה 401, שפועלת בחודש האחרון בשכונת כפר ג'באליה, קילומטר עד שניים מהגבול עם ישראל, מול יישובים ישראלים. כוחות צה"ל פעלו במרחב הזה מתחילת המלחמה, ולאחרונה נכנסה פנימה חטיבת השריון מאוגדה 162 אך הסיפור של כפר ג'באליה כעת לא שונה כאמור משכונות אחרות בהן פועל צה"ל קרקעית ברצועה.
בסתיו האחרון, לפני כעשרה חודשים, תיאר לי מפקד גדוד מהנח"ל ברפיח, שפעל ארוכות בכל הגזרות ברצועה: "יש תחתית לבור הזה שנקרא חמאס, אבל זה עבודה של שנים כדי לאתר ולהשמיד את יכולותיו, לפחות עשור של לחימה. חמאס בנה בסיסי טרור גדולים במשך שנים ארוכות בכל הרצועה ובאין מפריע. כל טענה אחרת, על הכרעה שמתקרבת והשמדת האויב, היא פשוט חרטוט".
תעסוקה לא מבצעית
אלא שלא כל הכוחות כעת ברצועה מתעסקים בהתקפה, וצה"ל מודע למגבלות הכוח שלו: חלק מהכוחות, למשל של אוגדה 36 הפועלת בין רפיח לחאן יונס, עוסקים בשתי משימות שאינן הכרעת חמאס; הגנה עצמית במוצבים הארעיים לאורך ציר מורג והתעסקות עם מרכזי חלוקת המזון שישראל פתחה לעזתים בדרום הרצועה.
ירי במתחם חלוקת המזון בפריח
פתיחת מרכזי החלוקה האלו הייתה בחופזה והחיילים נדרשים לאבטח את צירי ההתנפלות עליהם, יורים לאזהרה וגם פוגעים בפלסטינים שבאים לאסוף את האוכל. התוצאה היא גרועה: מאות פלסטינים רעבים נהרגו מאש צה"ל בחודש האחרון, סרטונים נוראיים שמופצים בעולם נגדנו בכל יום ובמשימה שאינה צה"לית ועדיין נופלת על כתפי הגדודים.
אחד המקרים הללו, שפרטיו מובאים כאן, לראשונה, הציף שב את הוויכוח בצה"ל: האם נכון להשתמש בפגזי ארטילריה כאש סטטיסטית ולא מדויקת, על יעדים צפופים כמו ברצועת עזה. לפני כחודש זיהו כוחות צה"ל במרחב ציר מורג משאית אספקה שישראל הכניסה לפלסטינים. רצה הגורל והמשאית הגדולה נתקעה, באחד הצירים בחאן יונס, לא רחוק מעמדה צה"לית. מיד התנפלו על המשאית מאות פלסטינים כדי לבזוז אותה.
תחילה ירו החיילים לקרבת הפלסטינים כדי להרחיקם, כדי למנוע סיכוי שתכולת הביזה מהמשאית, טונות של מזון, תגיע שוב לחמאס כפי שקורה בצפון הרצועה. "אלא בחלוף כיממה שוב הגיעו המונים למשאית, כנחיל זבובים. הפעם לא היה מנוסה להרחיקם עם ירי אזהרה של תותח, בהכוונת הכוחות שמול המשאית", תיאר אחד המפקדים את האירוע. התוצאה: בגלל כשל מקצועי, הפגזים המעטים שנורו פגעו במקום הלא נכון. כתוצאה מכן נהרגו עשרות פלסטינים לא חמושים. בצה"ל טוענים שהמספרים מנופחים, ובפועל כמות הנפגעים הייתה קטנה יותר, אך מודים שמדובר בתקלה.
בחלוף ימים גם נאסר השימוש בארטילריה למטרות אלו: "היו לנו שלושה-ארבעה אירועים כאלו, אבל זה נגמר". כחלופה, כך נראה, חשף בשבוע שעבר נדב איל ב"ידיעות אחרונות" ירי הרחקה ליד מרכזי חלוקת האוכל שצה"ל החל לבצע מספינות חיל הים. בתיעוד אחר וטרי מהימים האחרונים, שחיסל עוד יותר את שאריות התמיכה המעטות בישראל בעולם נראו אלפי אזרחים מצטופפים ושפופים כדבוקה אנושית גדולה ליד מרכז חלוקה האוכל, למורדות דיונת חול.
כמה עשרות מהם נעצרו ונשכבו במעלה הדיונה, ומיד הומטרו על החול הצהוב, מטרים מההמונים, צרורות אש ממקלע, כנראה של טנק סמוך. "אנחנו תמיד במקצה שיפורים מול הסוגיה, מרחיבים תשתיות למרכזי החלוקה, מגדרים ומשלטים את צירי ההגעה אליהם, מפצלים לשניים מרכז חלוקה גדול ומשקיעים בכך המון אבל שלא יהיו טעויות: האכלת הפלסטינים בצורה הזו זה אירוע צה"לי שמעסיק מאות חיילים וקצינים בכל יום, גם אם בקצה, במרכזים עצמם, החלוקה והאבטחה המקומית היא של אמריקאים ופלסטינים", תיאר בכיר בטחוני את המציאות הבעייתית.
לפי נתונים מעודכנים של צה"ל, מאז חידוש הלחימה בעזה באמצע חודש מרץ, חוסלו כ-1,500 מחבלים, בהם 39 מפקדי פלוגות, 4 סמג"דים, 8 מג"דים ושלושה מח"טים ומעלה לחמאס – או בדרגים מקבילים. בנוסף הותקפו כ-7,700 תשתיות טרור כמחסני אמל"ח, משגרי רקטות ומנהרות. בשבועיים האחרונים חוסלו בעלי תפקידים כמו ראש מטה הסיוע הקרבי בחמאס חכם עיסא וראש מדור במחלקת המבצעים של חטיבת חאן יונס בחמאס, מחמד אל-שייח. כל זה קורה כמעט 22 חודשים אירי פרוץ המלחמה. המשמעות של ההישגים הללו היא שחמאס עדיין על רגליו, עם יכולות פיקוד ושליטה מוגבלות ופגועות אך קיימות.
"מאכילים את הציבור בספינים"
אוגדה 36 היא אחת משתי אוגדות ההתקפה העיקריות של צה"ל, אם לא המרכזית שלהן, במהלך הקרקעי ברצועה מאז אמצע מרץ. אילוצי הכוחות בצבא הובילו לציוותי קרב מעניינים: תחת אוגדה 36 (אורגנית של פיקוד הצפון, שחטיבתה המוכרת יותר היא גולני) פעלה גם חטיבת הצנחנים בחודשים האחרונים, "יריבתה" המיתולוגית של גולני. בימים אלה האוגדה נפרדת מחטיבת הצנחנים שיוצאת למשימות הבט"ש ביהודה ושומרון, כדי להקל שם מעט על עומסי גדודי המילואים. אוגדה 36 תישאר בדרום הרצועה עם שלושה צוותי קרב חטיבתיים: 188, גולני וכפיר. האוגדה שולטת למעשה על קרוב ל-30% משטחי רצועת עזה בגלל פריסת הקבע החדשה שלה בחאן יונס, לאחר שאת המבצע באביב החלה בכלל ברפיח, ואז הצפינה לצד השני של ציר מורג שפרצה באפריל.
חלק גדול ממשימות האוגדה כעת לא נוגעות ישירות להתקפה מובהקת של האויב: כוחות האוגדה הצליחו לאתר ולהשמיד בעיר יותר מ-10 ק"מ של מנהרות חמאס, שלא התגלו שם בתמרון הקרקעי בשנה שעברה, והתקדמות הכוחות תרמה ליצירת מודיעין רב. משימה מרכזית אחרת היא השמדת מבנים, בהיקפים תעשייתיים של מאות בשבוע, כי שימשו או יש חשש שישמשו מחבלים, בין היתר סביב צירי הביתור. חלק אחר אפוא ממטלות הכוחות נוגע לאבטחת צירי הגעת העזתים למרכזי חלוקת המזון.
"פחות מעניין אותנו המיתוגים שנותנים למבצע, או למחלוקות בחוץ שברור שחודרות גם לשטח", אומר אחד המפקדים, "אנחנו נלחמים כאן כי יש לחמאס עוד תשתיות אדירות של טרור, בלי קשר לכמות מחבליו ובנוסף למוטיבציה שלו ולתכניות שלו לפעול מול הכוחות. לכן זו עבודה שנהיה חייבים להמשיך בעוד שנה ובעוד 5 שנים במקומות הללו, כדי לתחזק את ההישגים ולא משנה אם לאויבים פה יקראו חמאס או ג'יהאד או כל שם אחר. חבל שמוכרים לציבור מצגי שווא שזה עוד מעט נגמר ומכריעים את האויב הזה בטווח הנראה לעין. זו לחימה רציפה בדיוק כמו שביהודה ושומרון הלחימה רציפה ורק בשבוע האחרון חווינו שם פיגוע רצחני".
על נושא אחד יש הסכמה מקצה לקצה אצל המפקדים שנלחמים בעזה תקופה כה ארוכה: "באים אלינו בטענות: רגע, אם כבשתם את בית חאנון בתמרון לפני שנה וחצי, למה שוב אנחנו שם ושוב נהרגים לנו שם חיילים? התשובה מתחלקת לשניים: בתמרון רק שברנו את העצמות העיקריות של חמאס, כמהלומה על היותו צבא טרור מאורגן עם חטיבות וגדודים. המלאכה הסיזיפית זה הטיפול ביתר העצמות שלו, קטנות ובינוניות, והשלב הבא יהיה שימור ההישג, לחזור ולכסח את הדשא, וזה ייקח עוד שנים. אבל בעידן הפופוליסטי של היום מאכילים בשקרים ובספינים את הציבור, בדיוק כפי שעשו בעשור שקדם ל-7 באוקטובר ואחרי כל סבב עם חמאס".
פורסם לראשונה: 00:01, 18.07.25
