"כשהיינו שם, במנהרה שבה נרצחו ששת החטופים", מספר קצין בצה"ל, "ירדנו 20 מטר מתחת לפני הקרקע, ועדיין שמענו היטב את רעש הטנקים מעלינו. ואז אתה מבין פעם ראשונה, בגוף, את ההתנגשות הבלתי אפשרית במלחמה הזאת, בין השבת החטופים לבין מיטוט חמאס".
5 צפייה בגלריה
מימין למעלה: הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו. מימין למטה: אלמוג סרוסי, כרמל גת, אלכס לובנוב
(צילום: באדיבות אלבום משפחתי, AP )
שנה חלפה מאז שמחבלי חמאס רצחו את הירש גולדברג פולין, כרמל גת, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי ואורי דנינו במנהרה ברפיח - ונראה כי היום אותה התנגשות במלחמה מתרגשת שוב על הציבור הישראלי. התוצאה היא ויכוח נוקב על סדרי העדיפויות בין מטרות המלחמה, תעדוף מר ואכזר, שסופו ב"התנגשות בלתי אפשרית".
בעזרת שורת גורמים ממערכת הביטחון, מצוות המו"מ ומהממשלה ניסינו לחזור אל אותו שבוע, שסקירת רצף האירועים הכרונולוגיים שלו מטלטלת. זה התחיל ב-27 באוגוסט, כשצוות מו"מ ברמת דרגי עבודה שהה בקטאר. פרחאן קאדי אותר באותו יום לבדו במנהרה בשכונת תל סולטאן שברפיח, ויומיים לאחר מכן – בלילה שבין חמישי לשישי - הצביעו חברי הקבינט על הישארות צה"ל בציר פילדלפי. זה היה אחד מסלעי המחלוקת במו"מ, ובאותו לילה צוותי העבודה הישראליים עשו דרכם ארצה מקטאר בגלל משבר משמעותי בשיחות.
יום למחרת, ב-31 באוגוסט, אותרו שישה חטופים שנרצחו במנהרה סמוכה למקום הימצאו של פרחאן. גל שמועות על כך שטף את הרשתות ועורר חרדה בקרב משפחות החטופים עוד בטרם זוהו הגופות. יום למחרת שמע כל הציבור על הבשורה הקשה – ופרץ גל מחאות לצד ניסיון להשבית את המשק למען השבת החטופים. מקור ההדלפה ההיא, אגב, לא נודע עד היום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהבין כי הוא צריך לבלום את הביקורת הציבורית הקשה, כינס מסיבת עיתונאים שלימים כונתה "נאום פילדלפי". באותו ערב הוא הסביר את חשיבות ההתעקשות על נוכחות ישראלית בציר, תוך שהוא תוקף את שר הביטחון דאז יואב גלנט - שטען כי אין הצדקה ביטחונית להישארות בפילדלפי במחיר של ויתור על עסקת חטופים. ארבעה ימים לאחר מכן, בסוף אותו שבוע, הדליפו אנשי לשכת נתניהו מסמך מסווג לעיתון "הבילד", תוך סילופו וחרף איסור הצנזורה הצבאית, בניסיון להטות את דעת הקהל בישראל.
מטבע הדברים, ביקשנו לבדוק כיצד השפיע אותו רצח על המו"מ להשבת חטופים. אבל, במעלה הדרך, גורמי הביטחון הדגישו לקח אחר – מבצעי - שקשור למלחמה קשה ואיטית תוך ניהול הסיכונים בשמירה על חיי חטופים.
האזהרה שזמיר הדהד
הנחת המוצא של צה"ל בתקופה שקדמה לרצח החטופים הייתה שכל עוד הכוחות יתקדמו באיטיות, הם יאפשרו לאוכלוסייה וגם לחמאס לנוע לאזור ההומניטרי במוואסי – וייקחו איתם לשם גם את החטופים. ההנחה הזו התבררה כשגויה. תל סולטאן, שבה נמצאו החטופים אחרי שנרצחו, הייתה המקום האחרון לתמרן בו במבצע הייעודי ברפיח, וכוחות השייטת ואוגדה 162 הגיעו אליו לאחר שלושה חודשי לחימה במרחב. כשצה"ל כיתר את השכונה, יודעים כולם בדיעבד, היו בה חטופים. חמאס לא שינע אותם למוואסי כפי שחשבו בישראל תחילה, אלא הזיז אותם בין מקומות בתוך המרחב.
למחשבה הזו של מערכת הביטחון היה גם היגיון לא מבוטל – שכן ההחלטה לא לנוע למוואסי התבררה לימים כשגיאה הגדולה ביותר של יחיא סינוואר, שחוסל חודש וחצי לאחר הרצח לא רחוק מהמקום שבו נמצאה המנהרה. "ההחלטה שלו לא לזוז יחד עם החטופים למוואסי, ובמקום זה להישאר ברפיח, הייתה הטעות שלו", אומר גורם צבאי. "בגלל זה הוא חוסל".
בכל מקרה, כדי לנקוט משנה זהירות, בצה"ל החליטו לפעול לאט ותוך מירב הזהירות הנדרשת כדי לא לפגוע בחטופים. עדות לכך היא שפרחאן קאדי יצא מהמנהרה ללא פגע, למרות האפשרות לבלבול בשטח. אך פרחאן אותר ללא מודיעין מקדים על מקומו, וצה"ל גם לא ידע להצביע על מיקום מדויק של חטופים נוספים במרחב. מודיעין מדויק שכזה קשה היה להשיג ככל שהמערכה נמשכה, בין השאר מאחר שחמאס העביר את החטופים ממקום למקום פעמים רבות.
היום, גורמים צבאיים משווים בין המבצע ברפיח למבצע המתוכנן בעיר עזה. "הנחת היסוד שלנו אז התבררה כטעות", הם אומרים. "אי אפשר לנהל את הסיכונים האלה מבלי שחטופים ייפגעו. זה נבדק ברפיח ונכשל עם הרצח של ששת החטופים". לפי מקרה הבוחן הזה, בזמן אמת יהיה קשה לצה"ל לקבוע האם החטופים שמצויים במרחב העיר זזו או לא, ובוודאי שלא לדעת מה מיקומם המדויק.
את הדברים האלה יודע היטב גם הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר. בצבא אומרים כי שורשי האזהרות שלו על החשש לפגיעה בחיי חטופים נשענים לא מעט על אותם לקחים מהרצח שהתרחש לפני כניסתו לתפקיד. לפי גורמים צבאיים, בדיון שנערך ימים ספורים לאחר שזמיר נכנס לתפקיד – שבמהלכו הוצגו תוכניותיו להמשך המערכה בעזה – נעמדו כמה קצינים בכירים והתריעו מהחשש לפגיעה בחטופים במהלך התמרון.
לדברי אותם גורמים, מקרים קודמים הוכיחו שאי אפשר לנהל את הסיכונים הללו של תמרון במקומות שבהם יש חטופים. מי שעלה לדבר אחריהם הוא תא"ל במיל' ארז וינר, שהיה ראש צוות התכנון המבצעי של פיקוד דרום, שדחה בתוקף את דבריהם. וינר, התברר לימים, קיים קשר עם השר בצלאל סמוטריץ', וב-ynet נחשף גם שאיבד מסמכים מסווגים בחניון מגדל משרדים ברמת גן.
בכל מקרה, קו השבר בין תפיסתו של וינר לעמדתם של הקצינים עמד גם בבסיס העימות החריף השבוע בקבינט בין הרמטכ"ל ומערכת הביטחון. זמיר הזהיר את ראש הממשלה והשרים מפגיעה בחטופים ותמך במתווה העסקה שעומד על הפרק; נתניהו ושרים רבים התעקשו מנגד להמשיך קדימה לעיר עזה ולקחת את הסיכונים, בנימוק שרק כך ניתן יהיה להכניע את חמאס אחרי שנתיים של לחימה.
גלנט ו"המפה הרביעית"
אנשי צוות המו"מ לעסקת החטופים קיימו בחודש אוגוסט 2024 ארבעה סבבי מו"מ - שניים במצרים ושניים בקטאר. זה קרה אחרי שבסוף מאי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן חשף את "מתווה נתניהו" לעסקה, וב-2 ביולי חמאס הסכים להתקדם לראשונה ללא התחייבות ישראלית לסיום המלחמה.
גלנט וצוותי המו"מ סברו שצריך להשיב מיד ולשלוח את הצוותים לקדם הסכם, אך לנתניהו זה לקח עוד כשלושה שבועות – עד שישראל שמה על השולחן את "מסמך ההבהרות" בעניין סידורי הביטחון בפילדלפי ובציר נצרים, שלא היו במתווה המקורי. ההבהרות האלה נתפסו כהקשחת עמדות של ממשלת ישראל ונתניהו, והמו"מ נגרר.
בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני שבה הכריעו השרים בעד הישארות בציר פילדלפי, שהתקיימה כאמור לפני הרצח במנהרה ברפיח, ביקש השר גלנט להסביר לשרים למה חייבים להביא את החטופים לפני הצומת האסטרטגית שבו פונים צפונה ללבנון. הדיון ארך ארבע שעות, והסתיים ב-02:00 בלילה. לפי שרים שהיו בקבינט, לאחר סיכום דבריו של נתניהו, לפתע אמר ראש הממשלה שהוא רוצה להצביע על הישארות בפילדלפי – בלי שהדבר הופיע במצע של הדיון.
גלנט שהופתע הסביר אז לשרים: "מתחילת המלחמה לא עבר שום נשק מתחת לפילדלפי, וכל המנהרות שחוצות למצרים חסומות בצד המצרי. ב-42 ימים של הסכם לא חופרים מנהרה ולא מבריחים נשק, אבל כן מחזירים 33 חטופים חיים".
שר הביטחון דאז המשיך והסביר: "אם אתם מצביעים עכשיו על פילדלפי, שבכלל לא היה בתנאים של העסקה, אתם מצביעים על זה שלא יחזרו חטופים. סינוואר יתעקש קודם על על פילדלפי לפני שהוא יסכים לכל דבר אחר".
נתניהו, לדברי הנוכחים, התרגז. הוא ביקש להביא את המפות של צה"ל, והציג כיצד בשלוש מהמפות שעליהן חתום הצבא כתוב שצריך להישאר בציר פילדלפי. גלנט אמר בדיון לנתניהו: "יש מפה רביעית שאתה לא מראה לשרים, ובה צה"ל אומר שאפשר להבטיח את הביטחון אם הוא מגיע עד מסדרון רפיח – ולא לאורך כל ציר פילדלפי". השרים, כזכור, הצביעו בעד נתניהו ונגד גלנט.
כאמור, צוות המו"מ לבסוף חזר ארצה בעקבות משבר בשיחות ב-30 באוגוסט. "היה ברור שצריך לחזור בשביל לקבל הנחיות להמשך מירושלים, כי גם ישראל הקשיחה עמדות וגם חמאס", אומר גורם בכיר שהיה שותף בצוות המו"מ. יום לאחר מכן, בצהרי שבת, כבר התקבל בצבא מודיעין על חשד לאיתור חטופים שנרצחו במנהרה – מאחר שהחיילים זיהו גופות של נשים, מה שחיזק את החשד שלא מדובר במחבלים שמתו במנהרה.
"התחושות בצוות המו"מ היו מאוד קשות, ידענו שחוץ מאחד כולם היו ברשימות השחרור בשלב הראשון", אומר הגורם. "היה אפשר להוציא אותם. דווקא אחרי זה התחדדה אצלנו ההבנה שחייבים ללכת לעסקה".
אלא שנראה גם כי מעולם הפער בין הדרג המדיני לצוות המו"מ לא היה גדול יותר: ראש הממשלה קיים מסיבת עיתונאים לאחר היוודע הרצח, שבה הסביר עד כמה אסור לסגת מציר פילדלפי, ושלא יהיה לישראל אשראי מדיני לחזור לשם. התשובה בממשלה הייתה שדווקא לאחר הרצח אסור להיכנע לטרור ולהתגמש במו"מ, בטענה שזה יוכיח לחמאס שמשתלם לו להוציא להורג חטופים.
כשנתניהו שתק
אחד הרגעים הזכורים ביותר לאחר רצח ששת החטופים הוא הסרטון המצמרר של דובר צה"ל דאז, תת-אלוף דניאל הגרי, מתוך המנהרה. הגרי וצוותו תיעדו את כתמי הדם, החפצים של החטופים ובעיקר את תנאי הגיהינום שבהם הם הוחזקו.
תיעוד מצמרר: הגרי מציג את המנהרה שבה נרצחו ששת החטופים
(צילום: דובר צה"ל)
אותו תיעוד מזעזע ומפורט נולד מבקשה של אחותה של עדן ירושלמי ז"ל, שרצתה במהלך השבעה לראות היכן היא נרצחה. דובר צה"ל דאז שוחח עם הכוחות ששהו בתוך המנהרה, שבאותם רגעים עוד לא פינו אותה מחשש למלכוד. הוא ביקש מהם להצטרף אל כוחות ההנדסה ואיתור הנעדרים שהיו אמורים להיכנס לשם כדי לחפש שרידים נוספים - וכך היה.
לאחר התיעוד, צה"ל הציג את הסרטון למשפחות – ושר הביטחון גלנט והרמטכ"ל דאז הרצי הלוי החליטו כי הוא יוצג גם לחברי הקבינט. גורמים שנכחו בדיון מספרים כי בסביבת רה"מ ביקשו שהסרטון יוצג בסוף הישיבה, אך הרמטכ"ל התעקש להציג אותו במהלכה. "לאחר מכן היה שקט, ראש הממשלה לא אמר מילה", מספר גורם שנכח בדיון. השקט הזה הפך מהר מאוד לסערה שבה ביקרו חלק מתומכי הממשלה ברשתות את דובר צה"ל על כך שהסרטון הזה "החליש" את רוח העם.
אחרית דבר
הסוף של אותה תקופה מתוחה ידוע. גלנט נשאר בדעת מיעוט יחד עם מערכת הביטחון, ובספטמבר יצא לדרך מבצע הביפרים – והמערכה פנתה צפונה ללא הסכם להשבת חטופים. במהלך התמרון בלבנון לא הייתה התקדמות משמעותית במו"מ, עד לבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. עד היום, צוותי המו"מ, גלנט וחלקים במערכת הביטחון טוענים כי העסקה שהושגה בינואר הייתה זהה לזו שניתן היה להשיג בחודשי הקיץ אשתקד, עם שינויים בעניין פילדלפי ולטענתם עם פחות שחרורים של אסירי עולם.
ראש הממשלה אומר היום כי אילו הייתה נחתמת העסקה אז, סינוואר לא היה מחוסל, וההתגמשות הייתה מונעת גם את הישגי המערכה בלבנון. בצוות המו"מ אומרים אחרת. "הוא חיכה לטראמפ וזה היה ברור", טוען אחד הגורמים.
כעת, ממתינים 48 חטופים להחלטה גורלית אחת. שנה חלפה, והעמדות לא השתנו: שוב נתניהו מקשיח עמדות ודורש עסקה כוללת בתנאים שהציב, ומנגד מערכת הביטחון על כל ראשיה קוראים לו להתגמש ולהסכים לעסקה המדורגת שתשיב 10 חטופים חיים ו-18 חללים תוך 60 ימים, בזמן מו"מ על השבת החטופים הנוספים. אותם טיעונים, אותם צדדים. שנה חלפה וכלום לא השתנה - רק שר ביטחון שהצטרף לעמדת נתניהו והממשלה.
