ותיקי שב"ס עוד זוכרים את היום ההוא, 18 באוקטובר 2011. השלב הראשון של עסקת שליט. 477 אסירים ביטחוניים שיחררה ישראל באותו בוקר, שבו הוחזר החייל החטוף אחרי יותר מחמש שנים בשבי. בהמשך שוחררו עוד 550 מחבלים. אחד המשוחררים היה יחיא סינוואר, שיהפוך למנהיג חמאס בעזה ויוציא לפועל את מתקפת הטרור הנוראה. "הם עלו על האוטובוסים עם כוסות קפה ולחצו ידיים לסוהרים", מתאר גורם בכיר בשירות בתי הסוהר את שחרור המחבלים בעסקה ההיא. עברו מאז 14 שנים וישראל שוב נאלצת לשלם מחיר כבד כדי להשיב את בניה הביתה. אבל מאז 7 באוקטובר התמונה התהפכה, והאסירים הביטחוניים כבר אינם זוכים לתנאי כליאה משופרים ומקוממים. זה בא לידי ביטוי גם בשחרור המחבלים במסגרת העסקה הנוכחית. כעת מאשר שב"ס לראשונה הצצה אל מאחורי החומות הבצורות של כלא קציעות שבנגב, שם מתנהל הליך שחרור המחבלים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
ההיערכות של שירות בתי הסוהר מתחילה ימים ספורים לפני מימוש הפעימה, שמתבצעת בשבת בבוקר. כמה ימים קודם לכן מעביר הממונה על החטופים, הנעדרים והשבים את שמותיהם של המחבלים המיועדים לשחרור לחטיבת הכליאה, שבונה את פקודת המבצע. אלה מהם שישוחררו לרצועת עזה מועברים בשיירה מאובטחת מבתי הכלא הביטחוניים ברחבי הארץ למתקן קציעות שבדרום, סמוך לגבול מצרים.
הלילה שבין שישי לשבת, 14 בפברואר. הפעימה השישית יוצאת לדרך. קצת אחרי השעה 1:00, כלא קציעות הומה אדם. המחבלים, לבושים בטרנינגים, אזוקים בידיהם, ראשם מוטה כלפי מטה, צמד לוחמי כליאה מוצמד לכל אחד מהם ואוחז אותו בשתי ידיו. כך הם מועברים לתחנה הראשונה, שבה יעברו בדיקות רפואיות הכוללות מדידת לחץ דם, סטורציה, גובה ומשקל. תיקם הרפואי מעודכן ומועבר לצלב האדום. אחד-אחד נכנסים המחבלים לחדר שבו יושבים רופאים וחובשים של שב"ס, ושם מותרות ידיהם מאזיקים. בשלב זה הם גם מצולמים בווידיאו ובסטילס מכמה זוויות כדי למנוע טענות עתידיות על פגיעה במהלך השחרור.
התחנה הבאה היא עמדת זיהוי של משטרת ישראל. אנשי המעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ), שאמונים בשגרה על פענוח מקרי רצח ופשיעה חמורה. מאמתים את זהותם של המחבלים המשוחררים באמצעים ביומטריים. זהו השלב הקריטי ביותר בתהליך וכל טעות בו עלולה לשבש את העסקה. בכלא עופר הסמוך לירושלים, שבו מתבצע תהליך מקביל של שחרור מחבלים ליהודה ושומרון, התרחשה באחת הפעימות מיני-דרמה כאשר נמצאו שני חריגים במהלך הזיהוי הביומטרי. מפקד "עופר", תת-גונדר ודים גולדשטיין, מספר כי התעורר חשד שטביעת האצבע של אחד המחבלים אינה תואמת וכי מדובר במתחזה. "ביצענו את כל הבדיקות האפשריות יחד עם מז"פ, כולל תחקור מעמיק של המחבל, וגילינו כי בעבר, בשנת 2008, הוא התחזה לאחיו". בסופו של דבר הוא שוחרר. במקרה אחר, מגלה תג"ד גולדשטיין, "עלתה במהלך הבדיקה הביומטרית אי-התאמה נוספת, שאף הצריכה משלוח מיידי של דגימה ביומטרית למעבדות מז"פ במטה הארצי, שם אומתה הזהות באופן סופי והשחרור בוצע ללא תקלות נוספות".
שבת לפנות בוקר, 03:06. המחבלים המיועדים לשחרור מועברים לאחת החצרות של מתחם קציעות. שם, מבעד לסורגים, הם צופים בסרטון בן שלוש דקות בשם "הרס עזה", שהפיק אגף המבצעים בצה"ל ומציג את חורבן הרצועה ואת רשימת המחוסלים של חמאס וחיזבאללה. ב"מתחם ההקרנה" המגודר הוצב מבעוד מועד מסך LCD עם רמקולים שכוונו לווליום גבוה. האסירים יושבים בישיבה מזרחית, ידיהם אזוקות. חלקם בוהים בתיעוד, אחרים מסיטים את מבטם כדי להימנע מחשיפה לסרטון, אך בגלל עוצמת קולו של הקריין הם נאלצים לשמוע הכל. "חלקם יושבים שנים רבות בכלא ואין להם מידע על המלחמה מעבר לכותרות", מספר גורם המעורב בתהליך. "כשהם שומעים שכל מנהיגיהם חוסלו, חלקם פשוט מתעלפים".
09:42. בזה אחר זה נכנסים המחבלים למשרדו של מפקד הכלא, תת-גונדר מנחם ביבס, שמכיר כל אחד מהם, והוא חותם על פקודת השחרור בנוכחות אנשי הצלב האדום. בתום "שרשרת השחרור", הכוללת גם מתן תרופות שיספיקו ליממה הקרובה, הם מועברים למתחם מגודר. עם העברת החטופים לידי צה"ל ברצועת עזה ניתן האות לשחרור, והאסירים – שכל אחד מהם מלווה בשני לוחמי כליאה – מועברים לרכבי יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר שממתינים בחצר הכלא, בתוך מתחם סטרילי מגודר בברזנט כחול. המחבלים מצולמים פעם נוספת ומוכנסים ל"פוסטה" – בית כלא נייד, יצוק ברזל, שבתוכו תאים ומקומות ישיבה מופרדים. במהלך הנסיעה המחבלים עדיין אזוקים.
נציב שב"ס רב גונדר קובי יעקובי: "המחבלים חשו את מלוא כובד היד של שב"ס עד הרגע האחרון – בעוצמה, בכוח ובנחישות. אם מישהו מהם יחזור, הוא ישוב לתנאי הכליאה הנוכחיים של שב"ס, לא אלה של 6 באוקטובר. ככה נראית הרתעה"
11:26. השיירה – המונה יותר מ-30 כלי רכב, בהם רכבים של "מצדה", יחידת העילית של שירות בתי הסוהר, פיקוד שב"ס, כוחות משטרה והרכבים שעליהם נמצאים המחבלים – יוצאת לדרך. צירי הגישה לכלא וכביש 10 שלאורך גבול מצרים נחסמים על ידי המשטרה והופכים לשטח סטרילי. מסוק משטרתי מלווה את השיירה עד הגעתה למעבר כרם שלום. שם נפגשים המחבלים שוב עם אנשי הצלב האדום, האזיקים מוסרים מידיהם, והם עולים על אוטובוסים עזתיים (שאחד מהם היה שייך פעם לחברת אגד). עם הגיעם לעזה הם יתקבלו על ידי ההמון במחיאות כפיים ויסמנו "וי" מבעד לחלונות.
במקביל, בכלא עופר, המחבלים שמשוחררים לאיו"ש עוברים תהליך דומה. אלא ששם הם עולים ישירות על אוטובוסים של הצלב האדום, ולא על פוסטות של שב"ס. באחת הפעימות, כאשר האוטובוסים העמוסים מחבלים כבר היו במרחק קצר ממעבר ביתוניא, החליט הדרג המדיני להחזירם לכלא עופר ולעכב אותם שם במשך שעתיים, זאת בעקבות הכאוס שנלווה לשחרורם של גדי מוזס וארבל יהוד. "נערכנו לאפשרות שהמחבלים יחשבו שהם לא משתחררים ויתחילו לשבור את החלונות", מספר תג"ד גולדשטיין. "כוחות מיוחדים הקיפו את האוטובוס בתוך מתחם מיוחד והמתינו עד שהדרג המדיני אישר לשחרר אותו לדרכו".
בפעימה השישית, בשבת שעברה, הולבשו המחבלים המשוחררים בחולצות עם מגן דוד שעליהן נכתב בערבית: "לא נשכח ולא נסלח". עם חזרתם לעזה ולאיו"ש הם העלו את החולצות באש מול המצלמות. סגן-גונדר זיוון פריידין, דובר שירות בתי הסוהר, התייחס לביקורת שנמתחה על המהלך. "שב"ס הוא ארגון ביטחוני שמעביר מסר, וכאן המסר למחבלים הוא שלא נשכח אותם ולא נסלח להם", הסביר. "בשורה התחתונה, מדובר במסר של משילות כליאתית. אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה ולא פועלים על דעת עצמנו. נציב שב"ס לא מתעסק בריצוי של גורם כזה או אחר".
מתחילת שלב א' של העסקה ועד הפעימה השישית בשבת שעברה שוחררו 1,135 מחבלים. בניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לא הוריד את העומס מעל שב"ס, שכן מצבת האסירים הביטחוניים עלתה בעקבות פעילות צה"ל ביהודה ושומרון. באירוע של שב"ס שנערך לפני מספר שבועות אמר הנציב, רב-גונדר קובי יעקובי: "בביקורים שלי בבתי הכלא שואלים אותי הלוחמים בדאגה אם עכשיו, אחרי העסקה, תנאי האסירים הביטחוניים ישובו למה שהיה קודם. אז אני אומר בפה מלא – מה שהיה לא יהיה. הבאנו את הארגון לנקודת האל-חזור. לא נלך אחורה ולו מטר אחד".
לדבריו, "המחבלים חשו את מלוא כובד היד של שב"ס עד הרגע האחרון – בעוצמה, בכוח ובנחישות. אם מישהו מהם יחזור, הוא ישוב לתנאי הכליאה הנוכחיים של שב"ס, לא אלה של 6 באוקטובר. ככה נראית הרתעה".
ואמנם, מאז פרוץ המלחמה שינה שב"ס לחלוטין את תנאי המחיה של המחבלים. התאים שהיו עמוסים בציוד אישי, טלוויזיות, מכשירי רדיו ואוכל בכמויות – רוקנו לחלוטין. רק מכלא קציעות פונו עשרות משאיות עם ציוד. גם המזון השתנה. בעבר, אגפים שלמים היו מתאגדים לרכוש כמויות של אוכל דרך הקנטינה, לצד אוכל שסיפק שב"ס. היום התפריט מצומצם בהרבה, והקנטינה היא מושג שכבר לא קיים בבתי הכלא הביטחוניים. "אנחנו שומעים מהאסירים עצמם, בשיחות שנערכות איתם לפני השחרור, שהם לא ממליצים לאף אחד לחזור לכלא", מספר גונדר ערן פייר, מפקד מחוז דרום של שב”ס. "הם אומרים שהתנאים קשים, שהתפריט אמנם מאוזן תזונתית אבל מוגבל – וזה בהחלט מסייע להרתעה".
פייר מתאר את הרגשות המעורבים שנלווים לשחרור האסירים, רבים מהם מחבלים כבדים שידיהם מגואלות בדם: "להשתתף במשימה לאומית כזו, שבמסגרתה אנחנו מסייעים להחזרת אחינו החטופים והחללים, זו תחושת גאווה גדולה, אבל מדובר באקט מורכב רגשית. אנחנו רואים את אותם מחבלים שחלקם טבחו והיו שותפים לפיגועים קשים מאוד, וזה לא פשוט. אנחנו בני אדם, ולרבים מאיתנו יש מכרים או בני משפחה שנפגעו ב-7 באוקטובר.
"כשאנחנו רואים את התנאים התת-אנושיים שבהם הוחזקו החטופים", מוסיף גונדר פייר, "לעומת המחבלים שמקבלים תנאים בהתאם לחוק – זו תחושת תסכול קשה. אבל בשירות בתי הסוהר אנחנו מחויבים לשמור על מקצועיות, למרות הרגשות האישיים. לאחר שסיימתי לוודא שהכל עובד כשורה באגפים ובתחנות השחרור נכנסתי לחפ"ק הפיקוד בכלא. על מסך מוצגת טבלה של מחבלים שסיימו את ההליך ואלו שעוד נשארו. בתום הפעימה, צוותי הרווחה של שב”ס מלווים את לוחמי הכליאה, מסייעים להם לעבד את החוויה ומאפשרים להם לדבר על הסתירות הרגשיות המורכבות. בסוף, כשאנחנו לובשים מדים – אנחנו חייבים להשאיר את הרגשות האישיים מחוץ לתמונה".
פייר מדגיש את ההבדל המהותי בין שחרור המחבלים בעסקה הנוכחית לבין עסקת שליט. "תנאי הכליאה היו אז שונים לחלוטין. האסירים חגגו את השחרור מתוך התאים ועלו לאוטובוסים של הצלב האדום, ולא לרכבים של שב"ס, כשהם חופשיים, עם כרזות ונפנופי ידיים. זה היה מחזה מרתיח. היום, בהנחיית נציב שב"ס, אנחנו שומרים על שליטה מלאה לאורך כל התהליך, עד שהם עוברים לצד העזתי. רק אז תפקידנו מסתיים. זה מסר משמעותי מאוד. יש לנו אסירים ביטחוניים נוספים שאינם חלק מהפעימה, ואנחנו ממשיכים לקיים פעילות מבצעית קפדנית כדי למנוע כל ביטוי של שמחה או ניצחון. המשילות נשמרת עד השנייה האחרונה שלהם בשטח ישראל".
מפקד המחוז הדרומי מעריך כי האסירים הכלואים שאינם חלק מרשימת השחרור מודעים לפרטי העסקה: "להבדיל מהחטופים שלנו, להם יש זכויות – הם נפגשים עם עורכי דין, ודרכם עלול לעבור מידע. יחד עם זאת, היום אין להם שום אמצעי אלקטרוני שמאפשר תקשורת חיצונית".
בשב"ס כבר נערכים לתרחישים בעייתיים. "המסר שעבר בהערכת המצב האחרונה עם שני מפקדי בתי הכלא הביטחוניים שתחתיי – קציעות וגנות (הסמוך למצפה רמון – ל"ת) הוא שאנחנו נמצאים ביום שאחרי. השאלה היא לא האם יקרה אירוע, אלא מתי. זה תלוי לחלוטין בצד השני, ואנחנו רואים זאת במודיעין שמתקבל מדי יום. כבר עכשיו יש הפרות סדר, אמנם קלות, אבל כל הפרה כזו מקבלת מענה חסר פרופורציה. אם הם ישמרו על שגרה – גם אנחנו נשמור, אבל אין ספק שבשלב מסוים משהו יקרה".
