האישה הצעירה שנכנסה בוקר אחד בדצמבר 2022 למשרדי מח"ש בבאר-שבע הייתה נסערת. "אני רוצה להגיש תלונה... על אונס..." אמרה לפקידת הקבלה, "הוא היה שוטר... במדים..." המילים יצאו מפיה במאמץ והיו לא ברורות, מקוטעות. חוקרת מח"ש אודליה בן חיים-אביעד הכניסה אותה למשרדה והציעה לה כוס מים. היא לא שיערה כי האישה שמולה תפתח פרשה קשה של עבריין מין סדרתי במדי שוטר. "מדובר באישה כבת 30, מאוד מאתגרת, בגלל שהיא הייתה מוחלשת", משחזרת בן חיים-אביעד. "ישבתי איתה במשך שעות. זה היה עקב בצד אגודל, מילה אחרי מילה. לחזור על שאלות, לפענח מילים מטושטשות".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
איך בודקים אמינות במקרה כזה?
"בהתחלה זה קשה. לימים, כשנחקר התיק במלואו, הבנו שהיא לא קיבלה אף פעם מענה (כשהתלוננה במשטרה – ש"מ). מתלוננת, ולא מתייחסים. בכל הסיפור הארוך שלה הייתה דיסאינפורמציה, כי היה לה קשה לספר. היא לא זכרה את שמו של השוטר ואת המועדים שבהם זה קרה. בדיעבד התברר שהוא גם 'מכר' לה שם פיקטיבי".
אז מה עושים?
"זימנתי אותה למסור עדות אחרי חודש, וגם אחרי חמישה חודשים, כדי לקבל ממנה שוב את הגרסה, והיא הייתה מאוד מהימנה וחזרה על אותם פרטים. כלומר, תוכן הסיפור שלה היה מהימן. למרות הבלבול שחוותה והקושי שלה להתבטא, היא ממש חיה את האירוע והצליחה לחזור באופן מדויק על הפרטים. הדהים אותי איך עד אז אף אחד לא התייחס אליה ברצינות, גם לא גורמי הסעד והרווחה שאליהם פנתה".
זו הייתה חקירה מורכבת במיוחד. "הכי קל היה לסגור תיק כזה בתור עבריין לא נודע, אבל האמנתי לה מאוד", היא אומרת. "בעבודת נמלים ממש, בהרבה ראיות נסיבתיות שהובילו אליו, הצלחנו לאתר אותו. כשעצרנו אותו בפעם הראשונה לא פירסמנו את שמו, אבל בהארכת המעצר השנייה השם פורסם, ואז הגיעו אלינו שתי מתלוננות נוספות".
השוטר, אביה סטאמקר מתחנת באר-שבע, נעצר, ומח"ש המשיכו לחקור גם את המתלוננות הנוספות. בכתב האישום המתוקן, שבו הודה והורשע השוטר, יוחסו לו בין השאר עבירות של אינוס, שיבוש מהלכי משפט, מעשה מגונה והטרדה מינית של שלוש נשים שונות, אותן פגש במסגרת עבודתו כשוטר. סטאמקר פוטר מהמשטרה, ובנובמבר האחרון הוא נידון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לשבע שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 45 אלף שקל למתלוננת הראשית ועוד 12 אלף שקל לכל אחת מהאחרות. "לי זאת הייתה הפעם הראשונה לחקור עבריין מין סדרתי", אומרת בן חיים-אביעד, "הפיצוח פה כנגד כל הסיכויים. זו מהות העבודה שלנו כחוקרים במח"ש".
זה לא סוד שמח"ש – המחלקה לחקירות שוטרים – נמצאת בחודשים האחרונים בין הפטיש לסדן. מצד אחד, רבות מהתלונות בגין אלימות שוטרים, בעיקר בהפגנות נגד ההפיכה המשפטית, נסגרות; מצד שני, כשיש חקירות נגד שוטרים, יש לא מעט אנשים שמנסים להדביק להן ריח פוליטי. אחד השיאים היה כאשר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר התייצב במשרדי מח"ש "לגבות", לדבריו, לוחם מג"ב שמח"ש חקרה בחשד לירי בנער בן 12, ששיגר זיקוק לעבר שוטרים בשועפט. "אני רוצה להגיד שמח"ש הורסת את ההרתעה של מדינת ישראל, שמח"ש פוגעת בלוחמים שלנו", הכריז השר. "אני הייתי בטוח שאחרי 7.10 ילמדו ויבינו, אבל במח"ש לא מבינים".
"אין מה לעשות. תמיד יהיה צד שלא מרוצה", אומרים בראיון נדיר ארבעה חוקרים בכירים במח"ש. "אבל אנחנו לא עובדים לפי אמוציות, אלא מסתמכים על ראיות בלבד. המטרה שלנו בסוף היא להגיע לחקר האמת".
וכמי שנחשפים לאחורי הקלעים של מערכת אכיפת החוק, אתם יכולים להגיד שיש לנו משטרה טובה היום?
בחדר משתררת שתיקה.
ובכל זאת?
"אנחנו יכולים לומר שאין לנו משטרה אחרת".
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הוקמה ב-1992 בפרקליטות המדינה כגוף עצמאי, הפועל ללא תלות במשטרת ישראל. תפקידה לחקור שוטרים – כולל כמובן שוטרי מג"ב – החשודים בעבירות שעונשן מעל שנת מאסר. עבירות קלות יותר מופנות בדרך כלל לבית הדין המשמעתי של המשטרה. במידה ומח"ש משיגה ראיות משפטיות בחקירה נגד השוטר החשוד, היא יכולה להגיש כנגדו כתב אישום לבית המשפט, ופרקליטיה מנהלים נגדו את המשפט. מאז 2018 עומדת בראש מח"ש עו"ד קרן בר-מנחם, האישה הראשונה בתפקיד זה. בר-מנחם ממונה על כ-130 עובדים, מרביתם חוקרים וחוקרות, שפרוסים בכל רחבי המדינה.
חוקרי מח"ש, שעוסקים בכמה מהחקירות הרגישות והטעונות במדינה, ממעטים מאוד להיחשף, ובוודאי להתראיין. גם הארבעה שכינסנו לשיחה היו מעדיפים להישאר בצללים, אבל בזמנים הסוערים האלו יש להם מה לספר. והרבה.
מחמוד וותד בן 35, נשוי ואב לשניים מהיישוב ג'ת, משפטן בהשכלתו, עם ותק של שש שנים במח"ש. "היום אני משמש חוקר בכיר בצוות חשיפה – זו יחידה ארצית חוקרת שמטפלת בתיקים מכל הארץ, כמו להב 433 במשטרה. אנחנו חוקרים עבירות של טוהר מידות, שוחד וחקירת מפקדים בכירים".
נועה לימור בת 46, אם לארבעה ממעלה-אדומים, עו"ד במקצועה, 17 שנה במח"ש. "הייתי ארבע שנים בצוות חשיפה, אחר כך עשור בשלוחת ירושלים, ועכשיו אני שנה רביעית ראש שלוחת תל-אביב".
שרית עדיקא-אלמליח בת 44, נשואה ואם לארבעה מירושלים, בעלת תואר שני בקרימינולוגיה ומסיימת לימודי משפטים השנה, 15 שנה במח"ש. "התחלתי בצוות חשיפה, שימשתי שם כחוקרת במשך תשע שנים, ואני היום ראש שלוחת ירושלים".
ואודליה בן חיים-אביעד בת 40, נשואה ואם לשלושה ממושב שדה צבי, בעלת תואר בפסיכולוגיה, עובדת במח"ש חמש שנים. "היום אני חוקרת בשלוחת דרום".
תסבירו, מה זה אומר להיות חוקר מח"ש?
לימור: "זה אירוע מאוד מורכב. מצד אחד, מבחינת טיב העבודה, זה מאוד דומה לחוקר משטרה. מצד שני, החקירות מורכבות במיוחד, מאחר שהן מתמודדות עם קשר השתיקה שבין השוטרים ועם הקושי לחקור אנשים שמכירים היטב את מערכת החוק".
ואיך מתמודדים עם זה?
וותד: "תלוי מה העבירה. אמנם השוטר מכיר את התרגילים, אבל המעמד שלו כנחקר מאוד מביך. לוקחים ממנו את האקדח. הוא יושב בחדר קטן, בין ארבעה קירות לבנים ריקים, אין חלונות. יש רק שולחן שעליו מחשב, ושני כיסאות. זה חדר החקירות".
נשמע מלחיץ.
לימור: "אין לנו עניין שזה יהיה חדר נעים".
עדיקא-אלמליח: "הוא לא בא לטיול בפארק".
וותד: "בחקירה הכל מתוכנן מראש. האם פוגשים אותו למטה? בחדר המדרגות? באיזה חדר נשב? מי יחקור אותו? גם קורה שבאמצע חקירה אני מרגיש שלא הולך לי, אני יוצא ומבקש מחוקר אחר להחליף אותי".
תן דוגמה.
"היה לנו תיק של גניבה וסחר באמצעי לחימה משטרתיים. מה שהתחיל מחקירה של שוטר אחד, התפתח לפרשה גדולה. אחד המעורבים, השוטר מוחמד חמזה, היה בונקר ממש. ישבתי עליו עם חוקר נוסף. אני בתפקיד השוטר הטוב והוא הרע. ראינו שלא משנה מה אנחנו עושים – הוא שומר על זכות השתיקה. יום אחד השארנו אותו בחדר וניסינו להבין מה אנחנו עושים לא נכון. ואז החלטנו להחליף תפקידים: אני הפכתי לחוקר הרע, וההפך. נכנסנו, והתחלתי לצעוק עליו: 'שב כמו בן אדם! ככה לא יושבים בחדר חקירות. תגיד, אתה לא מתבייש? אתה שוטר ועבריין?! גנבת נשק? יש לנו הוכחות'".
ו...?
"הוא נבהל, ואז אחרי 40 דקות הוא הודה שגנב".
השוטר חמזה הואשם ביוני 2023 בשלל עבירות, ביניהן סחר בנשק, ניסיון לסחר בנשק, החזקת תחמושת, גניבה, וגניבה בידי עובד ציבור. באוקטובר אשתקד חתם על הסדר טיעון, במסגרתו ירצה ארבע שנות מאסר וישלם קנס של 10,000 שקל.
גם לא מעט קצינים בכירים עוברים בחדר החקירות שלכם. איך זה מרגיש לחקור מפקד בעל דרגה גבוהה?
לימור: "אנחנו אזרחים. זה לא עושה עלינו רושם בכלל, וגם הנחקר יודע ומבין את זה".
וותד: "נושא הדרגות הוא לא חזות הכל. יכול להיות נחקר בכיר בדרגת תנ"צ, והחקירה שלו תהיה קלה, ובמקביל נחקר בדרגת רפ"ק ושם יהיה האתגר".
נתקלתם בתגובות מתנשאות, בהקנטות?
עדיקא-אלמליח: "חקרתי פעם מפקד תחנה גדולה, שלפי החשד התערב בהפעלת מקורות והוריד ידיעה מודיעינית. הוא ניסה להקטין את רמת הידע שלי, אמר לי 'את לא מבינה איך זה עובד'. ומה שהוא לא הבין זה שאנחנו לא מגיעים לחקירה לפני שעשינו עבודת תחקיר מקיפה על התיק ועל הנחקר עצמו. אבל הוא ניסה להתנשא עליי ו’לערבב אותי’ בחקירה. רק כשהקשיתי עליו מאוד בשאלות, נפל לו האסימון שהוא טועה לגביי – וזה גם מה שגרם לו להודות".
ובסוף, יש מי שמאשימים אתכם בהטיית חקירות, סגירת תיקים, "מחלקה לנטרול לוחמים". הפכתם לסוג של שק אִגרוף.
לימור: "אנחנו לא שלוחים של אף אחד ולא פועלים מטעם אף אחד".
בן חיים-אביעד: "לנו מאוד ברור שאנחנו עושים עבודה מאוד חשובה. אנחנו ערים לניגוח שאנחנו חוטפים ברשתות החברתיות, ולניגוח הפוליטי. בכל תיק אפשר לטעון שאנחנו משויכים פוליטית, אבל זה קשקוש".
הטענות כנגד מח"ש, מכל הצדדים, התגברו מאוד מאז תחילת ההפיכה המשפטית וההפגנות הסוערות נגדה, כאשר לחוקרים הגיע גל אדיר של תלונות בגין אלימות משטרתית כנגד המפגינים.
האם משטרת ישראל הפכה להיות אלימה יותר מבעבר?
לימור: "אני רק יודעת לומר שיש לנו מאות תלונות על שימוש בכוח, וזה לאור ריבוי ההפגנות וחיכוך מוגבר בין האוכלוסייה למשטרה".
ואיך הנחקרים שלכם מסבירים את זה?
"כששואלים אותם למה השתמשו בכוח, הם טוענים שהונחו לפעול לפי מִדרג מסוים, ופעלו לפי ההנחיות".
עדיקא-אלמליח: "יש במשטרה הנחיות למדרג אלימות בהפגנות: מהכי נמוך, מדרג א', הפגנות שקטות שבהן אין הפרה של הסדר הציבורי, ואז הן ללא שימוש בכוח ובאמצעים; ועד מדרג ד', כשיש הפרת סדר ציבורי ואי-ציות להוראות המשטרה תוך התנהגות אלימה קשה – ומותר לירות כדור 40 מ"מ ספוג, להפעיל מכת"זית, גז מדמיע, רימון גז ידני ועוד".
ולפי איזה מדרג הונחו לפעול הנחקרים שלכם?
לימור: "מדרג ג'".
שזה אומר?
עדיקא-אלמליח: "שבְּעֵת הפרת הסדר הציבורי ואי-ציות להוראות המשטרה תוך התנגדות אלימה, מותר להשתמש באלה להדיפה, למעצר ולפיזור; במערכת האקוסטית 'צעקה', ברימוני הלם, בסוסים ופרשים, ובמכת"ז של מים/ צבע/ בואש/ ערפל פלפל (גרסה נוזלית של גז פלפל – ש"מ)".
11 צפייה בגלריה
''בכל תיק אפשר לטעון שאנחנו משויכים פוליטית, אבל זה קשקוש''. חוקרת מח"ש אודליה בן חיים־אביעד
(צילום: ריאן פרויס)
אז אם יש אישור להפעיל את האמצעים האלו, מה הבעיה?
וותד: "שמותר להשתמש במדרגים האלה לפי תנאים מסוימים. גם אם נתנו לך אלה במדרג ג', כשאתה רואה בת 70, תפעיל שיקול דעת. אתה לא אמור להכות אותה. כנ"ל לא לגבי אישה בהיריון, ילד בן 12 או נכה בכיסא גלגלים".
בן חיים-אביעד: "אם שוטר קילל או צעק זאת לא עבירה. לעומת זאת, אם הוא נתן מכה, סטירה, דחיפה אלימה, זאת כבר תקיפה".
ההפגנות נגד ההפיכה המשפטית, כאמור, הפכו את המדרג הזה לרגיש במיוחד. היו טענות שבן גביר וסביבתו לוחצים להקשיח את האכיפה בהפגנות, ומפגינים אכן דיווחו על עלייה באלימות המשטרתית נגדם. אחת התקיפות המתוקשרות שלימור חקרה, הייתה מעצרו של המפגין אמיתי עבודי בן ה-18, שתועד כשמפקד יס"מ תל-אביב, סנ"צ יאיר חנונה, מצמיד לכאורה אגרוף לפניו. חנונה נעצר עם עוד ארבעה שוטרים, שנחקרו בחשד לאלימות בשלושה מקרים שונים.
לימור: "כשחנונה הגיע אליי לחקירה, זה היה כאילו ליוו אותו לחתונה שלו. כל שוטרי יס"מ תל-אביב הפסיקו את העבודה, הגיעו עם הסוואנות שלהם והחנו אותן לאורך כל הרחוב, תלו עליהן את דגלי יס"מ, מחאו כפיים וניסו להרים לו".
שמעתם את זה בחדר החקירות?
"מעבר לזה ששמענו, יש כאן עניין של אירוע. לי זה מפריע שהמשטרה לא מאפשרת לנו לחקור כמו שצריך בסיטואציה כזאת. זה מייצר רעש".
בן חיים-אביעד: "הרעש הוא פסיכולוגי".
לימור: "פניתי לממונים שלו, שפינו משם את כולם".
בסופו של דבר, התיק נגד חנונה נסגר. מח"ש חטפו – שוב – ביקורת. צד אחד טען שעצרו שוטרים סתם; צד שני טען שמח"ש סוגרת תיקי אלימות בסיטונאות.
מה היה שם בתכלס, מבחינתכם כחוקרים?
"הנער עבודי טען שהותקף על ידי מספר רב של שוטרים, שהכו אותו גם כשהיה אזוק. אבל אחרי שבחנו את הסרטונים שהוצגו בתקשורת, התברר שמדובר בסרטונים ערוכים. לפי העדויות, עבודי הדף פח אשפה גדול לעבר המכת"זית והתנגד למעצרו באופן שהצדיק הפעלת כוח מצד השוטרים".
ומה עם הצילום של האגרוף לכאורה לפנים?
"חנונה הכחיש שנתן לו אגרוף, אלא שהסיט את פניו. הוא טען: שמתי את היד על פניו כדי שלא יירק. בתמונה זה לא נראה טוב, אבל בסרטונים רואים את זה".
אפשר להאמין לחוקרי מח"ש, אפשר גם לפקפק. מה שבטוח הוא שמקרים כאלו מדגימים איזה שדה מוקשים פוטנציאלי טמון בכל חקירה שלהם. קחו למשל את החקירה של רפ"ק מאיר סוויסה ממשטרת תל-אביב. במרץ 2023 סוויסה תועד משליך רימון הלם לעבר מפגינים בתל-אביב. מח"ש הגישו כנגדו, וכנגד שלושה שוטרים נוספים, כתב אישום. השר בן גביר מיהר להגיב ואמר כי, "החלטת מח"ש נגועה במניעים פוליטיים ולחץ פוליטי. מח"ש, בהנחיית היועמ"שית ופרקליט המדינה, דבקה בעיקרון של אכיפה בררנית ומספקת הגנה למפירי חוק וחוסמי כבישים מצד אחד של המפה הפוליטית, תוך ניסיון להרתיע שוטרים מלאכוף את החוק נגדם". אחר כך החליט בן גביר לקדם את רפ"ק סוויסה לתפקיד מפקד משטרת תל-אביב דרום, למרות שידע שבית המשפט יקפיא קידום זה. משפטו של סוויסה עדיין מתנהל. סוויסה טוען כי באירוע מפקדיו הכריזו על הפרות סדר, והמדרג מתיר לו שימוש ברימוני הלם.
עד כמה משפיעה התמיכה הפומבית של מפקדים, ולפעמים השר עצמו, בנחקר?
וותד: "כל נחקר, ולא משנה דרגתו, ברגע שנכנס לחדר החקירות ולוקחים ממנו את הנשק והפלאפון – יושב שם לבד וצריך לענות על השאלות".
לימור: "לדעתי זאת פרובוקציה מיותרת. מפגן ראווה לתקשורת, שמפריע לנו לחקור את התיק ללא רעשי רקע".
ואיך זה משפיע על הנחקר?
עדיקא-אלמליח: "זה מבלבל אותו. כי מצד אחד הוא מקבל תמיכה מהמפקד שלו או מהשר; ומצד שני הוא נמצא בחקירה, לבדו, ומתמודד עם שאלות קשות".
וותד: "בסוף כולם שווים בפני החוק. כל אלה שעמדו בחוץ ומחאו לו כפיים, לא ישבו ביחד איתו בבית המשפט, וככל שיורשע, הוא זה שגם יחטוף לבד את העונש".
התלונות על אלימות שוטרים גלשו בחודשים האחרונים גם להפגנות של משפחות החטופים. ב-24 בפברואר אשתקד, למשל, נפגעו בהפגנה בתל-אביב עינב צנגאוקר, שבנה מתן שבוי בעזה, ובת זוגו, שורדת השבי אילנה גריצ'בסקי, מסילון מים של מכת"זית בכינון ישיר. צנגאוקר הגישה תלונה למח"ש, אבל התיק נסגר.
למה, בעצם? הרי זה תועד, והיו עוד עדויות.
לימור: "כי אירועי מכת"זית הם מורכבים. זה נראה גרוע, אבל למשטרה מותר להשתמש במכת"זית".
גם אם מעיפים בזרנוק מים אדם תמים, שישב על חומה בהפגנה?
"הנוהל מגדיר במדויק מתי אפשר להפעיל את האמצעים האלה, בהתאם לשיקולים מקצועיים ומבצעיים ותוך נקיטת אמצעי זהירות ובטיחות, כדי למנוע סיכון מיותר".
וותד: "אני כן נתקלתי בתיקים שהשתמשו במכת"זית כשהפעולה הייתה חורגת מסמכות, ואף הגשנו כתבי אישום".
איך בודקים את זה?
לימור: "יש מרחק מסוים שמותר להתיז ממנו. יש לנו בוחני מרחקים, והם ממש סופרים פיקסלים".
גם בתה של עינב, נטלי צנגאוקר, הייתה קורבן לאלימות משטרתית. בהפגנה שהתקיימה באוגוסט האחרון בתל-אביב היא נפגעה מפרש משטרתי שהפיל אותה, דרך על ראשה וסדק לה צלע. היא פונתה לאיכילוב ואושפזה למשך שלושה ימים. במח"ש ראו את הסרטון והחליטו לפתוח בחקירה. הפרש המשטרתי אותר והוזמן לחקירה, אבל גם התיק הזה נסגר.
מדוע?
לימור: "כאן הסיבה היא אחרת: נטלי צנגאוקר ביקשה שלא להתלונן. בעיקרון, כשמגיע אלינו סרטון שנראה בעייתי, אנחנו ישר נכנסים לפעולה. לא מחכים שיגיעו אלינו למסור עדות. ועם זאת, חשוב להדגיש שהתיעוד לא מספיק. אנחנו עדיין צריכים את עדות המתלונן, כדי להבין את כל ההקשרים של האירוע. היא יכולה לשפוך אור על דברים שלא נראים בתיעוד, והיא קריטית להבהרת התמונה המלאה. בלי זה, אנחנו לא יכולים להתקדם".
לימור מציינת כי לעומת זאת, במקרה אחר, סרטון שתיעד שוטר מונע מרופא להעניק טיפול לאחת המפגינות הוביל לפתיחת חקירה. ההבדל: במקרה הזה, הרופא התלונן והעיד. התיק הזה לדבריה, ממתין כעת להחלטת פרקליטות מח"ש. גם התקרית שבה הותקפה קרובת משפחתו של שורד השבי טל שהם תועדה בסרטון, והובילה לפתיחת חקירה. גם התיק הזה ממתין להחליטת פרקליטות מח"ש.
לימור: "התיקים האלה מציבים את מח"ש בסיטואציה לא פשוטה: אנחנו מבינים את הכאב והמצוקה הבלתי נתפסים שהמשפחות עוברות בימים קשים אלה, והעימותים עם המשטרה מוסיפים עוד רובד של ייאוש. יש כאלה שפונים אלינו ישירות; יש מקרים שבהם אנחנו פונים, כי ראינו תיעוד; ויש גם מי שבוחר לא להתלונן – וזו כמובן זכותו המלאה. בסופו של דבר, תפקידנו לבדוק את הדברים בצורה מקצועית וממוקדת, מבלי להיגרר לרגשות. המשפחות צריכות לדעת שהבדיקות שלנו ענייניות ומבוססות רק על ראיות, ולא על תחושות".
לא רק מפגינים עלולים לספוג אלימות משטרתית. זה קורה גם לנחקרים, או לסתם אזרחים תמימים. "אני כבר לא מופתע מזה", אומר וותד. "בשלב מסוים אתה מבין שגם על מדים, מדובר בבני אדם שעלולים לבצע עבירות. הבנות שלי בנות שש ושבע, יודעות רק שאני חוקר אנשים רעים. לא הסברתי להן שאני חוקר שוטרים, כי זה לא היה מסתדר עם מה שהן יודעות על אנשי החוק".
אז מה כן מפתיע אותך?
"קשר השתיקה בין השוטרים. זה בולט בעיקר בתיקים של שימוש בכוח. אנחנו נתקלים בזה בחדרי החקירות ומנסים לשבור את קשר השתיקה הזה, כי נעשָׂה פשע חמור".
למשל?
"בפרשת הטְבעת מגן הדוד על פניו של העצור ערווה שיך עלי".
שיך עלי, תושב מזרח ירושלים, נחשד בעבירות סמים ושוטרים הגיעו לביתו לביצוע חיפוש, במהלכו אכן התגלו שקיות קנאביס. תוך כדי, שיך עלי הצית סיגריה, השוטרים הורו לו לכבותה, והוא סירב. על פי חקירת מח"ש, שיך עלי נלקח לחדר צידי, הוכה נמרצות, ובין השאר בעטו בפניו. בהמשך נקשר בידיו וברגליו, והאלימות נמשכה. שיך עלי טוען כי זה הרגע שבפרצופו הוטבע מגן דוד. המשטרה טוענת כי "הופעל כוח סביר" להתנגדות למעצר, וכי מגן הדוד נוצר כתוצאה מנעל של אחד השוטרים. וותד: "החקירה הייתה מורכבת, כי מלבד גרסתו וצילום ההטבעה על פניו לא היה לנו תיעוד למעצר, מאחר שהשוטרים טענו כי מצלמות הגוף שלהם לא פעלו, וגם שתקו בחקירה".
אז מה עושים?
"בחרנו באחד מהם כדי לסדוק את עדות חבריו. אתה יודע לזהות בשניות מי שביר, מי לחיץ ומי לא יפתח עד הסוף. הוצאתי אותו מחדר החקירות והכנסתי למשרדי, שהוא יותר מרווח ונעים. 'ישבנו עליו', ואז הוא נפתח. הוא גילה כי באירוע הם הביאו מצלמות גו-פרו מהבית, ואחר כך מחקו הכל".
בעקבות החקירה הוגש כתב אישום נגד ארבעה מהשוטרים, בגין תקיפה בצוותא בנסיבות מחמירות, תקיפה שגרמה לחבלה חמורה, השמדת ראיות ועבירות נוספות. המשפט עדיין בתחילתו. השוטר שהעיד על חבריו מודה, השאר מכחישים.
באווירה הנוכחית, התיקים הללו הופכים לחומר נפץ ברשתות החברתיות. אינספור "מומחים" מטעם עצמם ניתחו את ההטבעה, והקולות הרגילים שמח"ש חוקרת באופן פוליטי, שוב עלו. הקולות הללו צצו גם במקרה של לוחמת מג”ב אוריאן בן כליפא, שהורשעה בתקיפת צעירה ערבייה בשם חלא סלים.
לכאורה, זה היה תיק כמעט שגרתי. בפועל, חומר בעירה. לימור: "מגיעה בחורה צנומה ועדינה להגיש תלונה במח"ש. היא מספרת לי שאחיה הנרקומן גנב מאמה פלאפון שקנתה לה, ורצה למכור אותו. היא דלקה אחריו, ואז פגשה בבן כליפא, שעמדה במחסום בעיר העתיקה עם מג"בניק צעיר ומנעה ממנה לעבור. התפתח ביניהם ויכוח שהסלים לאלימות. אוריאן משכה לה את החיג'אב, משכה לה את השיער ולקחה אותה לנקודת המשטרה בשער האריות. ושם התרחשה התקיפה. היא הצמידה אותה לקיר, חנקה וטילטלה אותה, וצעקה עליה. כל אותו זמן אוריאן לא מודעת לקיום המצלמות בחדר, שתיעדו את הכל".
אז מה עשית?
"כאקט ראשון ביצעתי פעולות לאיתור המצלמות ועדים. זה נחשב תיק קטן, רגיל, שלא מעניין תקשורתית. מצאנו את הסרטונים וזימנו את המג"בניק שהיה איתה. הוא סיפר את האמת, ושכל מה שאוריאן כתבה בדוח היה שקר. חקרתי אותה, חקרתי את העד, והתיק הועבר לפרקליטות".
בן כליפא הורשעה, נגזרו עליה שמונה חודשי מאסר על תנאי ו-2,000 שקל קנס. אלא שפסק הדין מתפרסם תוך כדי המלחמה, והיו מי שניצלו את הדם הרותח. לימור: "זה התפוצץ כשאוריאן החליטה לצאת לתקשורת. התחילו להפגין לי מתחת לחלון בעבודה, ולכתוב נגדי תגובות נאצה בפייסבוק".
חלק מהתגובות האלו הטיחו בחוקרי מח"ש שהם מזדרזים להגן על ערבים. עדיקא-אלמליח: "אנחנו עיוורים לדרגות, צבעים, עדות, מגזרים פוליטיים וכו'. מבחינתנו, אין הבדל".
חיים מזרחי הוא דוגמה טובה. מזרחי, חרדי בן 18 מבני-ברק, ראה ברחוב רכב שפוגע ברכבה של אישה וממשיך בנסיעה. מזרחי ניגש להעיר על כך לנהג, אבל לא ידע שמדובר בבלשים. וותד: "הם יצאו והתנפלו עליו, נתנו לו מכות, קיפלו אותו. אחר כך דחפו אותו לניידת, וזרקו אותו לתא מעצר ללילה שלם. הבלשים כתבו בדוחות שהוא תקף אותם והוא נעצר על הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, בעוד שיום למחרת, בית המשפט שיחרר אותו. הסרטון שלו קפץ בטוויטר, זה נראה לי חשוד, שלחתי לינק לשרית (עדיקא-אלמליח – ש"מ) וזימַּנּוּ אותו למסור עדות".
עדיקא-אלמליח: "היו לנו חמישה נחקרים, וכולם שתקו. אף אחד לא ראה ולא שמע".
לימור: "קשר השתיקה זה מחסום שעוד לא הצלחנו לפרוץ אותו עד הקצה. יש בין השוטרים חברויות, והם מבלים המון שעות ביחד. לפעמים יש ביניהם אנשים ערכיים שמספרים לנו את האמת, אבל אז הם נחשבים לשטינקרים".
וותד: "חיים מזרחי קיבל מאיתנו טיפול מיידי. הבאנו את החשודים, ובסוף הפיצוח בא".
בתחילה, שני השוטרים שהואשמו בפרשה הודו והורשעו בעבירת תקיפה. בשלב הטיעונים לעונש, בית המשפט קיבל את החרטה שהביעו, ביטל את ההרשעה בתקיפה וגזר עליהם עבודות שירות וקנס.
וותד: "הרבה פעמים הביקורת של הציבור על מח"ש נובעת מחוסר ידע, שאנחנו כחוקרים לא יכולים לשתף בו את הציבור".
למשל?
"חקרתי את התיק של איאד אל-חלאק, הצעיר בעל הצרכים המיוחדים ממזרח ירושלים, שנהרג מירי שוטר מג"ב שסבר שהוא מחבל. אני הייתי הראשון בזירה. האירוע עצמו התרחש בחדר אשפה, שיש בו מצלמות אבטחה פרטיות של בעל חברת ניקיון. כשהגעתי לשם, החדר היה סגור והבעלים פתח לנו. ואז ראינו שהדי-וי-אר (מערכת ההקלטה – ש"מ) שלו לא היה מחובר לחשמל. לדבריו, יום קודם הוא רצה להטעין את הנייד שלו ושכח להחזיר את הכבל. עכשיו, אני באמצע חקירה ולא יכול לספר את זה, אבל חטפנו ביקורת על טיוח, כי 'איך ייתכן שכל העיר העתיקה מרושתת במצלמות והאירוע לא תועד' ו'המשטרה בטח עשתה יד אחת עם מח"ש, ומחקו חומרים'".
ביולי 2023, השוטר שירה באל-חלאק זוכָּה מהמתה בקלות דעת, אחרי שעמדה לו טענת "הגנה מדומה".
באתר הרשמי של משטרת ישראל מפורטים תנאי הסף לגיוס למשטרה. הדרישה "ללא עבר פלילי" איננה חלק מהרשימה. זה, כמובן, ממש לא אומר שהמשטרה מגייסת עבריינים. הרוב המוחלט של השוטרים הם שומרי חוק, שמבצעים את תפקידם התובעני למען אזרחי ישראל. אלא שלעיתים רחוקות מתברר כי מתחת למדי המשטרה, מסתתרים פושעים מהסוג הגרוע ביותר. "המיעוט לא מעיד על הכלל", מדגישה לימור. "ובתיקים של פשיעה חמורה, המשטרה ממהרת לפטר ולגנות את השוטר שמעורב", מוסיפה בן חיים-אביעד, "הם לא רוצים לקחת חלק בזה ומשתפים פעולה".
שרית עדיקא-אלמליח נתקלה באחד המקרים הקיצוניים ביותר: שוטר רוצח. "חקרתי את שוטר הסיור אמיר רז מהיישוב נעלה בשומרון, שרצח את אשתו, דיאנה דדבייב ז"ל, בפברואר 2021. הזירה בבית הייתה קשה. זה קרה ביום שישי, במסגרת מריבה ביניהם, שלדבריו לא הייתה חריגה. כשחקרתי אותו הוא טען: 'קפץ לי השד'. סיפר שקודם הוא חנק אותה, ובעודה נאבקת בו ומתחננת על חייה, הוא ירה בה כדור אחד בברך. הסביר שבגלל ניסיונו המקצועי כשוטר, הוא היה מיומן לירות בפלג גוף תחתון, וגם לראש. רז הודה בפניי ישר. אבל החלק המורכב בחקירה היה לגלות את היחס שלו כלפי הילדים.
"הוא סיפר שקשר את ארבעת ילדיו הקטינים לכיסאות, כדי שלא יברחו ויזעיקו עזרה, ורצח את אמם לנגד עיניהם. תוך כדי המאבק איתה, אחת הילדות הצליחה להשתחרר ורצה במדרגות. דיאנה קראה לה 'לכי להזעיק עזרה', אז רז יצא אחריה, תפס אותה במדרגות, משך אותה מהשיער חזרה, וקשר אותה שוב. אחרי הרצח הוא אמר לה בחיוך: 'יש! אין לך יותר אמא'".
רז הורשע ברצח בנסיבות מחמירות, בתקיפת קטין והתעללות בקטין בארבעת ילדיו, ונגזר עליו עונש מאסר עולם ועוד שש שנות מאסר נוספות, ופיצוי של 258 אלף שקלים למשפחתה של דדבייב.
לימור: "עבירות מין, ניצול על ידי שוטרים של נשים מוחלשות, או ממש צעירות, זה מה שמפעיל אותי כחוקרת. בפברואר 2023 היה לי אירוע של נערה בסיכון בת 15, שברחה מהמעון שבו היא חוסה. היא אותרה, ושוטר סיור ממחוז תל-אביב, ראים הייב, נשלח להחזיר אותה למעון".
ומה קרה?
"בדרך לשם, במהלך הנסיעה ברכב המשטרתי, בעודה כבולה באזיקים בניידת, הוא עצר בשטח מיוער ומבודד, הוציא אותה וביצע בה עבירות מין חמורות, שלא בהסכמתה. המחשבה הזו הדהימה אותי: שוטר, שתפקידו היה לדאוג ולהחזיר אותה בבטחה למוסד, מנצל נערה במצוקה ומוחלשת, כבולה באזיקים, בצורה הכי גסה שיש".
כתב האישום שהוגש נגד השוטר ראים הייב, מייחס לו בין השאר ביצוע עבירות מין חמורות שביצע בקטינה בת 15 תוך ניצול מרותו כאיש משטרה. משפטו עדיין מתנהל, הייב מכחיש את האישומים נגדו.
נדמה שיש לאחרונה לא מעט עבירות מין גם בתוך המשטרה עצמה, בעיקר בין קצינים לשוטרות פקוּדוׂת שלהם.
וותד: "אני יושב עם עשרות נחקרים שהם מפקדים בכירים, החשודים בניצול יחסי מרות, מרמה והפרת אמונים, או בקיום יחסים אסורים עם הפקודות שלהם. במקרים האלה החקירה מתחילה בעקבות מידע מודיעיני, או תלונה אנונימית, או סרטון שקופץ לאחד החוקרים ברשת, לאו דווקא מהמתלוננת עצמה".
ואז, איך חוקרים?
"אנחנו מביאים את הבנות למח"ש למסור עדות, וקורה שבמהלך העדות עצמה, אחרי שהיא מבינה את מהות העבירה, היא הופכת להיות מתלוננת, ואז זה תיק חקירה פלילי. יש לי עכשיו מקרה של מפקד בכיר, מבוגר, שניהל לכאורה רומן אסור עם פקודה צעירה שלו. באמצע ליווי החקירה הבנתי שהיא מפחדת לדבר. בסוף הרי מדובר במפקד שלה, מי שנותן המלצות ויכול להשפיע על הקריירה שלה. ואז הבנו שיש כאן חשד למגע מיני (הכוונה בכפייה – ש"מ)".
ואיך הוא הגיב?
"אני רואה כיצד חרב עליו עולמו, והוא פורץ בבכי. זו מכה עבורו".
בדוח מבקר המדינה 2023 נמתחה ביקורת קשה על מח"ש. המבקר הציג נתון לפיו בשנת 2021 מח"ש הגישה כתבי אישום רק ב-1.2 אחוז מהתיקים שחקרה. המבקר המליץ לבחון על הוצאת מח"ש מהפרקליטות. באקלים הפוליטי הנוכחי, יש מי שמהדהדים שוב את ההצעה. החוקרים שעימם שוחחנו הם אנשי מקצוע, ולא יכולים להחוות דעה בנושאים פוליטיים, כמובן. אבל הם כן מציינים שחלק מהתלונות נגד שוטרים מועברות בסופו של דבר לטיפול בית הדין המשמעתי של המשטרה, או שמח"ש מטפלת בהן בדרכים אחרות.
לימור: "קרה לא מעט פעמים שזיהיתי עלייה בתלונות על שימוש בכוח ביחידה משטרתית מסוימת. הרמתי טלפון למפקד היחידה, ואמרתי לו 'שים לב: השוטרים שלך קצת יותר מדי משתוללים. תעביר להם הדרכות, תרענן נהלים בשימוש בכוח’".
איפה זה קרה, למשל?
"באחת התחנות במשטרת ירושלים, לדוגמה. הגיעו אלינו הרבה מתלוננים שסיפרו שמכים אותם בחניון של התחנה, שם אין מצלמות. פנינו למפקד התחנה, הצענו שיתקין שם מצלמות, והוא ביצע. אף אחד מהם לא רוצה שיהיו לו שוטרים אלימים בתחנה. הם לא רוצים תפוחים רקובים, כי זה משליך בסוף עליהם".
"הרי בסוף, כולנו רוצים משטרה יותר טובה בהתנהלותה, בכל תפקידיה וסמכויותיה, כדי שאמון הציבור בה יגבר", מסכמת בן חיים-אביעד. "לכן מח"ש היא אחד הגופים הכי חשובים במדינה דמוקרטית. אנחנו מי שמפקחים על שומרי החוק".
אז מה צריך לקרות כדי שתהיה לנו משטרה טובה יותר?
עדיקא-אלמליח: "כל ארגון צריך לבקר את עצמו ולתחקר את עצמו".
וחוץ מזה?
בן חיים-אביעד: "והציבור צריך לדעת שעלינו, מח"ש, הוא יכול לסמוך".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.03.25
