זו כנראה התזזיתיות בחיינו שהשכיחה מאיתנו שהמונח "קטארגייט" כבר כיכב בעבר. הפרשה שהתפוצצה עכשיו משקפת את השיטה שבה פועלת קטאר ברחבי העולם כדי לרכוש השפעה פוליטית. בבסיסה נמצאת העוצמה הכספית האדירה של האמירות הקטנה שעושה את הונה בעיקר מעסקאות גז. השיטה משלבת בין רגל עסקית לרגל דיפלומטית ונכונות להידבר עם כולם. אבל אין לטעות, לא מדובר בגורם ניטרלי: בלב קובעי המדיניות מקננת אהדה לאיסלאם הפוליטי, כפי שמתבטא בחסות למנהיגי האחים המוסלמים, לחמאס ולטליבאן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
השיטה צברה תאוצה סביב אירוח מונדיאל 2022, שהתאפשר בין היתר באמצעות שוחד לבכירים בפיפ"א, והמונח קטארגייט התבסס כשנחשף כי סגנית נשיאת הפרלמנט האירופי, אווה קאילי היוונייה, שוחדה על ידי קטאר בתמורה לריכוך הביקורת על ניצול עובדים זרים, שאלפים מהם מתו במהלך בניית המתקנים ששימשו את המונדיאל. מלבדה שוחדו עוד שני צירים בפרלמנט.
בישראל הפציעו ניצני קטארגייט סביב פרשת הממד החמישי, חברה שגנץ עמד בראשה. לפי המדווח, חברת הסייבר נעזרה בגנרל בדימוס ג'ון אלן, מפקד הכוחות האמריקאיים באפגניסטן בעבר, כדי לקדם עסקאות עם קטאר. ה-FBI מצידו פתח בחקירה נגד אלן באשמה שהוא פועל כלוביסט מטעם קטאר, דבר שהוביל להתפטרותו מנשיאות מכון ברוקינגס, בעל ההשפעה על מקבלי ההחלטות בוושינגטון. ב-2018 החברה נסגרה והחקירות בענייניהם נסגרו בהמשך.
"הקשר עם ישראל נתפס כנכס בעיני הקטארים", מסביר ד"ר אריאל אדמוני, מומחה לאמירות. "הקשר התפתח בהדרגה משנות ה-90 ומבוסס על ההבנה שהדרך לוושינגטון עוברת בישראל. למרבה האירוניה, מבחינתם, הבעיה בחשיפת הפרשה הנוכחית אינה ההאשמה בשוחד, אלא האפשרות שדוחא תואשם במגע הדוק עם ישראל, ואולי אף בפרו-ישראליות". טענות ברוח זו הועלו, למשל על ידי הבלוגר המצרי מוחמד קנדיל שאמר: "קטארגייט קרעה את המסכות לגבי הקשר החם בין ישראל לקטאר, שמנסה להצטייר כמנהיגת המאבק נגד הנורמליזציה ובעד ההתנגדות ונחשפת בדו-פרצופיות ובצביעות".
התמנון הקטארי פועל באמצעות כמה זרועות מתואמות. החזקה שבהן, העסקית, מקודמת דרך רשות ההשקעות הקטארית QIA, ששווייה נאמד ב-526 מיליארד דולר. דרכה ביססה קטאר אחיזה בהרודס, בנמל התעופה הית'רו וברולס-רויס בבריטניה, בדויטשה-בנק בגרמניה, ובקבוצת הכדורגל פריז סן-ז'רמן בצרפת. הזרוע הכלכלית פועלת גם בישראל, למשל בהשקעות בהייטק, רכש מניות של הפניקס (בין היתר, באמצעות קרן ההשקעות של ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ), או חתימת הסכם בתחום הסחר ביהלומים ב-2021 (ראו מסגרת).
הזרוע השנייה היא השפעה על האקדמיה בעולם, וביתר שאת בארה"ב. לפי הפרסומים השקיעה קטאר בשנים 2001-2021 כ-4.7 מיליארד דולר במוסדות האקדמיים במדינה, והפכה לתורם הזר הגדול ביותר. לכסף הזה יש מחיר כואב כפי שהשתקף בקמפוסים של קולומביה ואוניברסיטאות אחרות אחרי 7 באוקטובר: בהפגנות האנטי-ישראליות ובאדישות כלפי האנטישמיות הגואה. הממשל החדש אמנם מטפל בסוגיית האנטישמיות אבל לא עצר את הזרמת הכסף.
גם האקדמיה הישראלית משמשת מטרה למערכת התודעה הקטארית. "בדצמבר 23', אחרי שפירסמתי נייר מדיניות בנוגע למדיניות הרצויה כלפי קטאר אחרי 7 באוקטובר, פנה אליי גורם רשמי קטארי בניסיון לשכנע שהדברים שנכתבו לא מדויקים, ומתוך תקווה שבפרסומים הבאים ישתנה הטון כלפי הקטארים. מאותה החוויה, אתה מבין שבקטאר קוראים ושומעים כל מה שמתפרסם לגביהם", מסבירה ד"ר מורן זגה, מומחית למדינות המפרץ.
בעולם המדיה פועלת זרוע נוספת. מעבר לאל-ג'זירה המתהדר בלוגו "הדעה והדעה האחרת" ובפועל מנהל שיח חתרני עם הקהלים הערביים מעל ראשי הממשלים, מממנת קטאר עיתונים רבי-השפעה, כאל-קודס אל-ערבי ואל-ערבי אל-ג'דיד הלונדוניים, ומעניקה חסות למעצבי דעת קהל כמו עזמי בשארה, מייסד בל"ד ואינטלקטואל מרכזי בעולם הערבי שמשפרר את מהלכי שושלת אאל-ת'אני, כמובן בלי ביקורת נגד כלוב הזהב שבו הוא חי ומנוגד לגמרי לתפיסותיו. בהקשרי תודעה ומדיה גם בולטים חשדות באחרונה ולפיהם קטאר עמדה מאחורי הפצת דיווחים כוזבים שחוללו סערה בישראל בנוגע להגברת דריכות של מצרים לקראת עימות אפשרי עם ישראל.
למרות כל הפרשות, האמירות מעולם לא נקלעה לנידוי בינלאומי, למעט חרם ערבי זמני על רקע מעשיה החתרניים. בלינקן תיאר אותם כבעלי "תפקיד בונה" וכ"עיניים של ארה"ב שנותרו באפגניסטן"; מחליפו רוביו כינה אותם "שותף ראוי לאמון"; ושליחו של טראמפ, וויטקוף, הרעיף שבחים על טוב ליבם (שבא לידי ביטוי בכך שרכשו מלון יוקרה במנהטן שהיה בבעלות חלקית שלו, ב-623 מיליון דולר). על רקע זה נוצרים אבסורדים, למשל מיזם פרס למאבק בשחיתות שמקדמת קטאר עם האו"ם, או השתתפותה בכנס במינכן לפני חודשיים שהתמקד במניעת סיוע כספי לגורמי טרור.
הקטארים מצידם לא מהססים להשתמש במנופי הלחץ שלהם בגלוי. בדצמבר האחרון איימו לעצור את אספקת הגז לאירופה – שקטאר שואפת להפוך חלופה לרוסיה באספקתו – אם תקודם חקיקה להטלת קנסות על חברות שלא עומדות בדרישות זכויות אדם ושמירה על הסביבה. "אנחנו לא משחקים משחקים", הכריז שר האנרגיה הקטארי. מיד לאחר 7 באוקטובר קרא רה"מ בריטניה דאז, רישי סונאק, לסנקציות על קטאר, אבל שבועיים לאחר מכן, משום מה, בעקבות ביקור יורש העצר הקטארי בלונדון, הרעיף מחמאות על דוחא.
3 צפייה בגלריה
ראש ממשלת קטאר ומזכיר המדינה האמריקני הקודם בלינקן. "העיניים של ארה"ב"
(צילום: רויטרס )
את מאמצי השכנוע הכלכליים מחזקת קטאר באמצעות תיווך בשחרור חטופים מערביים – למשל אמריקאים שהוחזקו בידי הטליבאן או באיראן, ילדים אוקראינים שנחטפו לרוסיה, וכמובן החטופים הישראלים שבידי חמאס. "קטאר מסתמנת כסנגור של ארגוני טרור העוסקים בסחר בבני אדם", מסביר ג'ונתן שנצר, מנהל מכון FDD בוושינגטון המזוהה עם הרפובליקנים. על הדרך, קטאר גם מזכירה כי גדול הבסיסים האמריקאיים במזה"ת מצוי בתחומה, מתקן חיוני במיוחד כשעל הפרק אפשרות לתקיפה באיראן (שגם עימה מקיימת דוחא יחסים חמים).
שימון כל הצדדים מייצר ניגודים: ממשל טראמפ נוקט גישה אגרסיבית נגד כל גורם המזוהה עם האיסלאם הרדיקלי, אבל מחמיא לקטאר ונמנע מביקורת על יחסיה הקרובים עם גורמי טרור; מדינות אירופה קנאיות לזכויות אדם, אך מקבלות את ראשי האמירות בכבוד רב; וכפי שנחשף השבוע גם בישראל – יש גורמים בתוך לשכת רה"מ שמצד אחד מדליפים למדיה הבינ"ל דיווחים שנועדו להציג את חמאס (פרשת ה"בילד"), בן חסותה של קטאר, כסרבן מו"מ, ומצד שני פועלים לשיפור דימויה של דוחא ולהציגה כמי שתורמת לקידום העסקה.
ביטוי בולט לריבוי הסתירות מגולם בשתיקה הרועמת של העולם הערבי – שעוין ברובו את קטאר – נוכח הפרשה הנוכחית. אין כמעט דיווחים בנושא, בניגוד למעקב אחר כל התפתחות בנוגע למלחמה בעזה או למשברים בישראל. אף אחד בעולם הערבי לא מעוניין, כך נראה, להסתבך עם קטאר, ש"גורם בכיר" מטעמה הבהיר השבוע ל"וושינגטון פוסט" כי: "זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נתונים להשמצות מצד מי שלא רוצים שהסכסוך ייפסק או שהחטופים יחזרו", כלומר חזרה על הריטואל של הכחשה והתנערות.
ישראל למדה את השיעור הקטארי בדרך הקשה והטרגית. ערב 7 באוקטובר קטאר ביססה את מעמדה כנכס אסטרטגי חיוני, במיוחד בעקבות מעורבותה בעזה. היא הפכה למשענת הכלכלית העיקרית של הרצועה, ובכך הסתמנה כמי שמאפשרת את ההסדרה הביטחונית. לקטאר גם היה תפקיד חשוב בגיבוש הקונספציה. היא שימשה ערוץ העברת מסרים מרכזי בין ישראל לחמאס, שדרכו הוקרן דימוי כוזב ולפיו חמאס מורתע וממוקד בסוגיות אזרחיות, מה שהיה, למעשה, חלק מההונאה של ארגון הטרור.
למרות הצלקת מאירועי 7 באוקטובר, הקשר ההדוק עם קטאר נמשך בשל חיוניותה במו"מ לעסקה. על הדרך ישראל נאלצת לספוג מכות כמו ההסתה הפרועה של אל-ג'זירה; הכרזת חבר במועצה המחוקקת הקטארית כי "7 באוקטובר היה רק ההתחלה"; וקריאת דוחא לאכוף פיקוח בינ"ל על הגרעין הישראלי. גם תחקיר שב"כ על 7 באוקטובר, שקבע כי חלק מהכספים שהועברו לחמאס הגיעו לזרוע הצבאית שלו, זכה לתגובה רשמית וחסרת תקדים של הקטארים ולפיה "מדובר בהאשמות שווא והסתה שנובעת ממניעים אישיים".
"במבט קדימה, הכרחי שישראל תכריז על קטאר כמדינה תומכת טרור", מסביר בשיחה אודי לוי, בעבר ראש יחידת צלצָל במוסד שעסקה בסיכול טרור באמצעים כלכליים ונסגרה ב-2017. "כרגע, חיוני להמשיך את הקשר עם הקטארים כדי לממש את שחרור החטופים, אבל מיד לאחר מכן נדרש שינוי עמוק: לסכל את השפעתה במערכת הפלסטינית ולעודד את סעודיה ואיחוד האמירויות כחלופות, לאסור עסקים בין ישראלים לקטאר, ולקדם קמפיין עולמי נגד האמירות התומכת כספית בגורמי טרור או במדינות תומכות טרור ומעודדת רדיקליזציה בעולם המוסלמי באמצעות גופי התקשורת שהיא מפעילה".
ד"ר מורן זגה: "קטאר לא תתאדה. בעולם כבר הבינו את זה ומשתפים איתה פעולה. חשוב לא לפתח אנטגוניזם חריף כלפיה. הקטארים אמנם מזיקים כיום לישראל, אבל עלולים להזיק הרבה יותר אם יוגדרו אויב"
לעומתו, ד"ר מורן זגה טוענת כי "קטאר לא תתאדה. העולם הערבי והזירה הבינ"ל כבר הבינו את זה ובמקום להכריע אותה, משתפים איתה פעולה. עם זאת, צריך להציב קווים אדומים בנוגע לתמיכה בטרור, ולנסות להסיט את שאיפת קטאר להשפיע במערכת הפלסטינית לטובת סיוע לגורמים מתונים. מכל מקום, חשוב שלא לפתח אנטגוניזם חריף כלפי קטאר, כמו עם טורקיה. הקטארים אמנם מזיקים כיום לישראל, אבל עלולים להזיק הרבה יותר אם יוגדרו אויב".
קטארגייט מחוללת זעזוע בישראל, ובצדק. אמנם מעורבות זרה חשאית בפוליטיקה הישראלית הייתה קיימת בשנות ה-50 וה-60, כשהסובייטים הפעילו חפרפרות. אבל בעוד סוכני העבר פעלו ממניעים אידיאולוגיים, היום בצע כסף הוא המנוע. וכך, בזמן מלחמה נגד אויבים שחרתו על דגלם את הכחדת ישראל, גורמים מקורבים לצמרת השלטון שפועלים מטעמו, מנהלים עסקים עם מעניקת החסות לאותם אויבים. הדבר משבש קשות את קבלת ההחלטות האסטרטגיות בישראל, מנרמל השחתה מוסרית ובכך פוגע בצורה חמורה באינטרסים הלאומיים.
