דיון במשרד ההגנה הרוסי במוסקבה נקטע בתחילת שנת 2018, כשהסיבה הייתה החשיבות שמייחסת ישראל להשבת גופות שבויים ונעדרים.
כשהצוותים מהמודיעין הצבאי הישראלי והרוסי התיישבו סביב השולחן ברצף ימי עבודה מאומצים, הדיון המקצועי עסק בתזוזת ובהצבת כוחות ובמיפוי קברים וכוחות עוינים, עד שמפקד כוח המשימה הרוסי, גנרל אנדריי אבריאנוב, הודה שכל זה מפתיע אותו, והוא לא מבין למה הישראלים משקיעים כל כך הרבה משאבים, כוח אדם ויחידות מודיעין לטובת השבת שבויים ונעדרים, במיוחד כשמדובר בחללים. גנרל אבריאנוב, ראש ה"ספצנז" – הכוחות המיוחדים של רוסיה – סיפר שלעמו יש מיליוני הרוגים ונעדרים ממלחמות העולם, ולא סביר לנהל מאמץ לאתרם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
הישראלים חייכו בהבנה של מי ששמעו תהיות כאלה בעבר. גם המתווכים הגרמנים, שניסו לסייע פעמים רבות, השתאו לא פעם מול הדבקות הישראלית בנושא, אולי המסורה מסוגה בעולם, שיש מי שהגדיר אותה אובססיה. "לנו יש את קבר החייל האלמוני", אמר אחד הקצינים הרוסים. "הוא מייצג את כל מי שלא הובאו לקבורה בבית, האנדרטה חולקת להם כבוד, וזהו".
מי שהובילו את הצוות הישראלי היו ראש מחלקת השבויים והנעדרים באמ"ן, סא"ל אבי כאלו, ואל"מ א', לשעבר ראש זירת צפון בחטיבת ההפעלה באמ"ן ומי שמונה למפקד מבצע "מעבר לרכס". זהו חלק מפרויקט "רכס הרים" באמ"ן, שקם לפני יותר מארבעה עשורים כדי לאתר ולהביא לקבר ישראל את שלושת הנעדרים בדרגת רב-סמל מקרב סולטן יעקוב, שעות לפני הפסקת האש שחתמה את מלחמת לבנון הראשונה: יהודה כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן.
"הנושא מושרש בדנ"א של כל ישראלי", הסביר אחד הקצינים הישראלים בחדר. "מדינת ישראל תעשה הכל כדי שמי שיצא להגן עליה ונפל בשבי, או שגופתו בידי האויב, יוחזר למשפחתו או לפחות לקבר ישראל. זה חלק מהערבות ההדדית שביסוד של מי שאנחנו".
הרוסים הינהנו בתגובה, שלא הסגירה אם הבינו את חשיבות הדברים בישראל, והצדדים חזרו למפות ולצילומי האוויר האזוריים לאורך השנים, כדי לתכנן כיצד יכבשו כוחות רוסיים את מחנה הפליטים אל-ירמוכ בדמשק, שנושק לבית הקברות אל-שוהדא. שם, לפי פרסום במקורות רוסיים, עלה החשד שקבורים הנעדרים הישראלים, והוחלט שהחפירה תיעשה באמתלה שתצדיק הבאת ציוד משוכלל לבית הקברות.
"בסוף, נראה לי שהרוסים כן קלטו את האופן שבו אנחנו חושבים, ואת הערכים שלאורם אנחנו פועלים", אומר אל"מ א', שסיים את שירותו כנספח צה"ל במדינה באמריקה חודשיים לפני 7 באוקטובר, ולאחר הטבח מונה לבכיר במיפקדת החטופים של צה"ל. אחרי שורת פשיטות מסוכנות ובדיקות דנ"א שליליות, הרוסים הצליחו סוף סוף לחפור מתחת לנקודה האחרונה שסומנה כבעלת סיכוי להתברר כמיקום הקבורה. הרוסים חפרו בקבר הזה ובעוד עשרה נוספים, כל גופה הוכנסה לתיק מיוחד ואלה הוטסו למוסקבה, שם חיכו בקוצר רוח הנציגים הישראלים.
לכל נקודה היה כינוי והוא נרשם על התיק הרלוונטי. "היה לי חשוב ללכת קודם כל לתיק מהנקודה האחרונה", משחזר א'. כשהוא וסא"ל כאלו פתחו את התיק, הם מצאו בו שרידי סרבל של טנקיסט ישראלי, שרידי ציצית וגם שני פריטי לבוש שהיה ידוע שזכריה באומל לבש בקרב האחרון בחייו. עוד לפני שבדיקת דנ"א תאשרר סופית את הזיהוי של באומל ז"ל, הנציגים הישראלים הבינו שהגיעו אחרי 37 שנות חיפוש לפתרון שליש מהתעלומה, "ושאם יש לנו את השליש הזה, נגיע גם לשאר", אומר א'. "הרוסים ראו את הדמעות שלנו, וגם אצל חלקם, הקשוחים ביותר מלוחמי הספצנז, קילרים קרי דם, אני נשבע שראיתי התחלה של דמעות בעיניים". סא”ל אבי כאלו מספר כי למראה הסרבל, פרץ בבכי: "20 שנה של עשייה בתחום התנקזו לרגע אחד".
וכך, ברגע הנכון, נוצלו המשתנים החדשים במשוואה לטובת פריצת הדרך שהובילה לאיתור גופתו של זכריה באומל, והשבתו לישראל ב-2019. האירוע הזה סלל את הדרך למציאת קברו של צביקה פלדמן בשבוע שעבר.
הפעילות הרוסית ב"בית הקברות הישן לשאהידים" באל-ירמוכ התרחשה כולה, כפי שדווח, לבקשת ישראל. באתר הפלסטיני המוכר, שידוע גם כבית העלמין הצבאי של אש"ף, קבורות כמה דמויות פלסטיניות בכירות, והחשובה שבהן היא אחד האנשים הנערצים בהיסטוריה הפלסטינית, ח'ליל אל-ווזיר ("אבו-ג'יהאד"), שהיה הסגן הצבאי לראש אש"ף וחוסל בידי ישראל ב-1988 בתוניס.
בנקודה מסוימת על ציר הזמן, אחרי שנים של התברברות בין ידיעות סותרות למודיעין מכיוונים שונים, הצליחה קהילת המודיעין הישראלית "לפצח את כל שרשרת 'החבילה העוברת'", כפי שהגדיר זאת איש מילואים ותיק שעסק 26 שנה בנושא, ולהבין מי העביר למי ומתי את גופות נעדרי סולטן יעקוב.
הפיצוח התאפשר בעקבות איסוף מודיעין עצום ממדים וחוצה יבשות, שכלל הרי מסמכים וארונות מלאי תיעוד, איסוף צילומי אוויר ותיעוד קרקעי, פגישות עם מאות עדים ומעורבים, ובראשם עדויות מפי הקברן, וכן מאבו-ג'יהאד ויאסר ערפאת. אלא שהניסיון להגיע למיקום המדויק כשל לאורך עשרות שנים, וכשצלחה ההגעה - כשלו החיפושים עצמם וגרמו תסכול רב. המשוואה השתנתה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, כניסת צבא רוסיה למדינה והיחסים המוזרים והמורכבים שנוצרו בין מוסקבה לירושלים.
השבתו של צביקה פלדמן, שהתאפשרה בזכות פריצת הדרך שהובילה לאיתורו של זכריה באומל, היא נקודת הקצה של מבצע "רכס הרים", מאמץ בן ארבעה עשורים שבו השתתפו מאות אם לא אלפי אנשי מודיעין, מגייסי סוכנים, מתורגמנים, אנשי סייבר וסיגינט, שגרירים וקצינים. בפעם הזו, מדינת ישראל עשתה באמת הכל כדי להגיע לפתרון שני שלישים מפרשת סולטן יעקב, כשיהודה כץ שקבור במקום אחר עדיין חסר.
קשה לפספס את הפער בין המאמץ הייחודי במבצע הממושך הזה, לבין המציאות הישראלית שבה צה"ל ממשיך בהכנותיו למבצע קרקעי בעזה, שספק אם הצבא או הדרג המדיני חושבים שיש לו סיכוי להביא לשחרור חטופים. "הקונטרסט ביום הזה מדגיש עוד משהו", אומר איש מודיעין ותיק שבקיא בנעשה אז וגם היום. "אם לא נעשה את כל המאמצים עכשיו, נהיה נידונים למרדף אחר תעלומת מיקומן של גופות חטופים בעזה, שייקח עשרות שנים לאתר, אם בכלל".
הקרב בסולטן יעקוב היה חריג. התמרון הקרקעי בשבועות הראשונים למלחמת שלום הגליל התנהל בצורה טובה, ועל פי רוב לפי התכנון. היערכות צה"לית מעולה ב-14 החודשים שקדמו למלחמה התבטאה במספר נמוך מאוד של שבויים ונעדרים, עד שהגיע 11 ביוני 1982. 20 הרוגים, 40 פצועים ושני שבויים היה מחיר הקרב ההוא. גורל שלושת החיילים - יהודה כץ, צבי פלדמן וזכריה באומל - לא נודע לקהילת המודיעין עד סוף שנות ה-80, והפך לפצע פתוח בישראל, כשהניסיונות לאתר אותם ולהביא אותם לקבורה בישראל לא צלחו.
צוות טנק 3ב’ של פלוגה ח', בפיקוד סמ"ר חזי שי, סימן לטנק 3א' לעקוף אותו, ומאז לא יצר קשר. בדיעבד התחוור כי נפגע בצריח. חזי שי ואריק ליברמן, אנשי הצוות שחזרו לימים משלוש שנים בשבי הסורי, אמרו כי גם שני חבריהם יצאו מהטנק בריאים ושלמים. "הטנק החל לבעור", משחזר שי. "עמדתי והסתכלתי מי יוצא כשהחלו לירות עלינו".
חזי שי יצא מהטנק עם צבי פלדמן, ובתוך כמה דקות ראה את אריק ליברמן וזכריה באומל. "באומל שכב רחוק יותר, כמה מטרים מאיתנו", אמר שי. אנשי הצוות לא איתרו מחסה, ולפיכך נשכבו לצד הכביש. הם העמידו פני מתים כשרכב סורי התקרב, והוא חלף מבלי שהבחין בהם. "התיישבנו והתחלנו לדבר, ואז התחדש הירי. הצלחתי להתגלגל ולהסתתר, אבל באומל נותר חשוף בקו האש הראשון".
גרסאות הניצולים טענו פה אחד כי פלדמן נהרג בקרב. שי מוסר תיאור קשה של פציעת ראש, שאם אכן התרחשה באופן הזה, גורמת למוות מיידי. ליברמן מספק גרסה עם שורה תחתונה זהה: "חלפו דקות אחדות עד שהאש שככה. זה היה נצח. כשהתרוממתי גיליתי שפלדמן, ששכב ממש קרוב אליי, פגוע בראשו. לא חשבתי אפילו לבדוק אם יש לו דופק. היה ברור לי שהוא נהרג".
שנה לאחר הקרב, ביוני 1983, התקבלו אצל ראש אכ"א דאז, אלוף משה נתיב, המלצות מצד הגורמים הנוגעים בפרשה, להכריז על השלושה כחללים שמקום קבורתם לא נודע, על סמך העדויות שנאספו והתחקירים שנערכו לניצולי הקרב. הרב הראשי דאז, אלוף גד נבון, שהיה ידוע דווקא בגישתו המחמירה בנושא, הודיע לראש אכ"א כי הוא מקבל את הנחת הגורמים המקצועיים שהשלושה נהרגו.
ראש אכ"א, הסמכות העליונה בעניין, הודיע כי הוא מקבל את ההמלצה אבל בטרם יכריז על כך סופית, הוא מבקש לערוך עוד "בדיקה קצרה". הבדיקה הפכה לפרשייה המתמשכת והמתסכלת ביותר, לצד פרשת רון ארד, שבה עסק המודיעין הישראלי. סכומי עתק הוציאה המדינה בפרשה הזו - מתחקירים תחת היפנוזה של השבים מהקרב וכלה בתשאול סוכנים, גיוס היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית, ובשלב מסוים הנושא עלה כמרכזי במסגרת תהליך אוסלו והמשא ומתן עם הפלסטינים.
כחצי שנה אחרי הקרב, בדצמבר 1982, התקבל ביחידה 504, הגוף להפעלת סוכנים באמ"ן, מידע שלפיו הסורים העבירו את גופות חללי צה"ל שנאספו מטנק שרוף בבקעא לידי אל-סעיקה, ארגון פלסטיני עם קשרים בצבא הסורי. מפקד הארגון, סלאח מאני, נהג בטנק עד מחנה הפליטים אל-ירמוכ, שם השליך מהטנק גופת חייל ישראלי. הוא קשר אותה לגחון ופתח במסע ניצחון בדרך הראשית במחנה, כשמצטרפים אליו תושבים שהשחיתו את הגופה והציתו אותה. לאחר המעשה הברברי הגופה הועברה למחנה אל-קדאם הסמוך, צורפה לשתי גופות שזוהו קודם כחללי צה"ל והשלוש נקברו על ידי אנשי פתח.
שנה לאחר הקרב, ביוני 1983, התקבלו אצל ראש אכ"א דאז, אלוף משה נתיב, המלצות מצד הגורמים להכריז על השלושה כחללים שמקום קבורתם לא נודע. ראש אכ"א ביקש לערוך עוד "בדיקה קצרה". הבדיקה הפכה לפרשייה המתמשכת והמתסכלת ביותר, לצד פרשת רון ארד, שבה עסק המודיעין הישראלי
מפקד אל-סעיקה קיבל בהמשך הוראה מהסורים להעביר גופות חיילים שנקברו בקבר רדוד בלבנון, לתוך שטח סוריה לצורכי משא ומתן עם ישראל. אנשיו הוציאו מאחד הקברים ארבע גופות, בהן שרידי גופת מפקד הטנק, זוהר ליפשיץ, ואלה הועברו לדמשק והוטמנו בטקס מתוקשר בבית הקברות היהודי בעיר, שהפך לכיוון המוביל למיקומן בעיני ישראל. אלא שבאותו קבר נטמנו יחד גופות סורים, פלסטינים וישראלים, ולאיש לא היה מושג מיהו מי.
בלחץ אמריקאי הסכים נשיא סוריה דאז, חאפז אל-אסד, להעביר את הארונות לישראל ב-28 ביוני 1984 ביחד עם שלושה שבויים חיים, בתמורה לשבויים הסורים שבידיה. הארונות הועברו לרבנות הצבאית, אך משנפתחו ציפתה לבודקים אכזבה. שרידי גופתו של ליפשיץ אמנם נמצאו, אך שאר הגופות היו חללים אלמונים, ככל הנראה פלסטינים.
מלבד ריבוי הגופות הלא-מזוהות שנמצאו בשטח, קושי נוסף שניצב בפני החוקרים היה ריבוי הארגונים, בעלי אג'נדות שונות, שהיו מעורבים בלחימה ובטיפול בגופות. חזי שי נפל בשבי אנשי אחמד ג'יבריל ו"החזית העממית לשחרור פלסטין", אריאל ליברמן בידי צבא סוריה, גופתו של ליפשיץ בידי אל-סעיקה, ועל פי קביעת צוות החקירה המיוחד, לכאורה גופותיהם של פלדמן, באומל וכץ נאספו על ידי חיילים סורים או כוחות אל-סעיקה, ונקברו בהוראת אבו-ג'יהאד, שהבין את חשיבות הנושא. אחד מאנשיו הביא לו חצי דסקית של אחד הנעדרים, ואבו-ג'יהאד העביר אותה לימים לערפאת.
פריצת דרך משמעותית שתפזר את הערפל סביב מיקומם של הנעדרים מסולטן יעקוב תגיע כמה שנים לאחר מכן.
משנת 1987 הצליחו גורמי אמ"ן ושב"כ לראיין ישירות גורמים רבים בפתח שהיו מעורבים בקרב סולטן יעקוב. חלק מהעדויות נגבו באישור ערפאת בתחילת תהליך אוסלו, והחשובה ביותר שבהן הייתה עדותו של הקברן שקיבל את ההוראה מאבו-ג'יהאד לקבור את באומל ופלדמן.
הקברן הובא לישראל ונחקר בידי ראש אגף החקירות בשב"כ וצוותו, ומסר גרסה מפורטת מאוד, לרבות התבוננות במפות ובתרשימים של בית הקברות שהוכנו בשב"כ. הגרסה שהתגבשה בעקבות העדויות שהוצלבו ואומתו בפוליגרף, הייתה כי גופותיהם של פלדמן ובאומל נאספו בידי אנשי ג'יבריל בשדה הקרב ונקברו בקבר רדוד לשלושה ימים; לאחר מכן הן הוצאו והועברו לדמשק, וכפי שפורסם, נקברו בבית הקברות ליד מחנה אל-ירמוכ.
הימים הם ימי המשא ומתן עם ערפאת בתוניס, בשנת 1993. הצוות הישראלי מסיים פגישה עם ערפאת וצועד במסדרון, כשלפתע "רודף אחרינו ג'יבריל רג'וב, שהיה מקורב מאוד לערפאת, ומספר שייתכן שאולי דווקא יש להם משהו עבורנו: חצי דסקית של אחד הנעדרים", אומר גורם שנכח בפגישה. בביקור הבא בתוניס, ואחרי שערפאת ייסר אותם בטרם אישר, קיבלו את חצי הדסקית היועץ המדיני לרבין, ז'ק נריה, ועמוס גלעד, אז סגן המזכיר הצבאי.
הגרסה שהתגבשה בעקבות העדויות שהוצלבו ואומתו בפוליגרף, הייתה כי גופותיהם של פלדמן ובאומל נאספו בידי אנשי ג'יבריל בשדה הקרב ונקברו בקבר רדוד לשלושה ימים; לאחר מכן הן הוצאו והועברו לדמשק
החיבור בין העדויות שנאספו, שחצי הדסקית, מעבר לערך הסמלי שלה, היוותה הוכחה מצליבה לחלק מהן, הביא את קהילת המודיעין לסגור את המעגל ולהגיע למסקנה חותכת. "מבחינה מודיעינית הייתה לי ביד שרשרת שאני מייחס לה 99 אחוזי דיוק", תיאר יעקב פרי, ששימש אז מתאם השו"ן (שבויים ונעדרים). "מרגע הפגיעה בטנק, דרך הקבורה הזמנית, העברתם באמבולנס לבית המתים בדמשק וכלה בקבורתם".
פרי שוחח עם שני שרי החוץ האמריקאים, וורן כריסטופר - ש"היה מאוד אדיב והבטיח גדולות ונצורות, אבל לא עשה כלום" - ועם מחליפתו, מדליין אולברייט. עם שר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי, פגש פרי את אולברייט ש"דווקא שמעה והבטיחה ללכת ולדבר עם אסד. להפתעתי, אולי אף לתדהמתי, התקשר אחד מעוזריה אחרי כמה חודשים והודיע כי נשיא סוריה הסכים לפעילות חפירה וזיהוי בשלושת הקברים המסומנים, כל עוד תתבצע על ידי הצבא האמריקאי ובתיאום עם שירותי המודיעין הסוריים".
פרי וצוות השו"ן יצאו למתקן צבאי אמריקאי בפרנקפורט עם כל החומר שעשוי לסייע בזיהוי שלושת הנעדרים. למתקן הגיעה גם משלחת גדולה במטוס תובלה אמריקאי עצום, כשבראשה מפקד יחידת הזיהוי של צבא ארצות הברית. כעבור כמה שעות המשלחת נחתה בדמשק. המודיעין הסורי ניהל זאת כמבצע צבאי לכל דבר ודאג לאבטחת המשלחת עד לבית הקברות. הסורים בנו אוהל כתום ענק מעל ומסביב לקברים, וכן באזור שבו מיקמה המשלחת את הציוד הרב שהביאה. הסורים העמידו לרשות המשלחת כמה מכונות חפירה ושופלים. המתח גבר.
אלא שלמחפשים ציפתה אכזבה. בשלושת הקברים נטמנו אנשים אחרים. בהכירם את תנודות הקרקע באזור דמשק, ומתוך מחשבה כי ייתכן שהעדים טעו בסימון קבר אחד ימינה או שמאלה, ביקשו אנשי המשלחת לפתוח את כל שורת הקברים. גם כאן ציפתה להם אכזבה.
המפקד מטעם המודיעין הסורי הודיע כי הנשיא אישר לפתוח שלושה קברים בלבד. אין אישור לשום חריגה. מדיווחים שהגיעו לאחר מכן לישראל דרך מקורות אחרים, התברר כי השכנים בסמוך לבית הקברות התחילו לשאול שאלות על האוהל הכתום והמוזר והנוכחות המסיבית של שוטרים ואנשי ביטחון. המודיעין הסורי נבהל, על פי הדיווחים, והעדיף לסיים את העניין במהירות. כך או כך, המבצע ההוא נכשל. הגופות לא אותרו, ובישראל "השתגענו ולא הבנו מה לא בסדר, איפה טעינו", כשחזורו של אחד מהמעורבים. "היינו בטוחים שיש לנו את הפיצוח, והנה, שוב אכזבה".
מאז ועד אמצע העשור הקודם, לא הרבה השתנה בתיק "רכס הרים". עד שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, ויצרה הזדמנות עבור המודיעין הישראלי. לנוכח איבוד השליטה של אסד בחלקים נרחבים מארצו, לרבות באזור דמשק, הוחלט בישראל לנסות ולנצל את המצב כדי ללמוד את התכסית החדשה של בית הקברות.
תמיר פרדו, אז ראש המוסד, ערך שינויים ארגוניים והכפיף את "פרידום", יחידת השו"ן של הארגון, לאגף המודיעין, גוף רב-עוצמה במוסד. השינוי הבירוקרטי הביא לתנופה מחודשת ולניצול תשתיות סוכנים חדשות שבנה המוסד, ביחד עם יחידה 504, כדי להוציא גיחות אנושיות למקום לצלם ולמפות.
אזור בית הקברות הופצץ כמה פעמים במלחמת האזרחים, בניינים קרסו ליד החומה סביבו והפילו אותה על שורות הקברים. במקביל, בית הקברות צולם שוב ושוב, מכל צדדיו, לרבות שימוש בכלי טיס שונים של חיל האוויר. "פעם, להוציא גיחת צילום מעל דמשק היה עניין מסובך, כמעט בלתי אפשרי", אומר אחד מאנשי הצוות. "אבל מפרוץ מלחמת האזרחים, הדבר הפך לנגיש ומיידי הרבה יותר".
המידע מכאן ומכאן, לצד התיקים ההיסטוריים העמוסים לעייפה ובהם העדות הקריטית של הקברן, הונח על שולחנו של צוות בין-ארגוני חדש שהוקם ב-2014 באמ"ן בידי ראש מחלקת שבויים ונעדרים, סא"ל אבי כאלו. בסיום התיעוד, והשוואתו לצילומים ממבצעים הקודמים ואלה שהגיעו מהצוות האמריקאי לפני כמעט שני עשורים, הוחלט כי ניתן לקבוע בוודאות גבוהה יחסית היכן הייתה הטעות של האמריקאים והיכן נקברו באמת החיילים, מרחק של עשרות מטרים משם.
אבל גם עם הביטחון הזה עדיין נותרו לפחות שלוש בעיות גדולות: הראשונה הייתה שבסוריה היו ערים לכך שישראל כבר שנים מחפשת משהו בבית הקברות, והציבו במקום תצפיות. הבעיה השנייה הייתה מלחמת האזרחים, שהזריקה לזירה כוחות שונים, שנלחמים האחד בשני ונדרש לתכנן כניסה ויציאה מתוך בליל החמושים שם. והייתה גם הבעיה השלישית, שבחלק מהנקודות שבהן אולי נמצאים הקברים, שכנו מתחת לחורבות בניינים שיידרש ציוד כבד כדי לפנותם. ציוד כזה, בסמוך למחנה פליטים צפוף ועצבני, בזמן מלחמה - לא משימה פשוטה.
סוכני המוסד עשו כמיטב יכולתם כדי להגיע ואף לחפור, אבל באמצעים שהיו ברשותם ותחת הסכנה החריפה מפני חשיפה, הם יכלו לפתוח מעט מהקברים החשודים. הדגימות הועברו בחשאיות מרבית לישראל, ומשם לבית חולים במרכז הארץ שבו נבדקו. אלא שגם הפעם, ולמרות שבישראל היו בטוחים שהגיעו לפתרון, נרשמה אכזבה גדולה כשהתוצאות היו שליליות.
למרות הגיחות הבודדות שהתאפשרו, המודיעין הישראלי התקשה לפעול ישירות בבית הקברות אל-שוהדא והאזור שהפך לשטח הפקר רצחני, כך שמעשית הגישה אליו נחסמה כמעט לחלוטין. "היה ברור שצריך פתרון מחוץ לקופסה", אומר סא"ל כאלו, שהבין מה נדרש: "גורם בעל יכולות בגזרה, שיוכל לקחת על עצמו את הלוגיסטיקה של המשימה, יהיה אמין ודיסקרטי, וגם לא יחשוש מעימות אפשרי עם מי מהכוחות המזוינים באזור".
מלחמת האזרחים יצרה ציר נוסף בלתי צפוי, בדמות הקמת מנגנון תיאום ישראלי-רוסי, כדי שכוחות ישראליים הפועלים בסוריה נגד התעצמות איראן וחיזבאללה, לא יפגעו בכוחות רוסיים המוצבים שם כדי להגן על שלטון אסד, ולהפך. אל"מ א', לשעבר איש מערך המבצעים המיוחדים (מ"מ) באמ"ן, ראש הזירה הצפונית בחטיבת ההפעלה של אגף המודיעין, מונה לנציג אמ"ן בדיאלוג עם הרוסים ב-2015, ובשיחות האלה התפתח נתיב ישיר בין אמ"ן למקבילו הרוסי, ה-GRU. "התחלנו להעביר להם מודיעין על מה שקורה סביבם", אומר א' על הקשר שהתקיים ברובו במוסקבה ובתל אביב, "והפך לפגישות תכופות, לפעמים פעם בשבוע".
התחושה שאפשר לסמוך על הרוסים, לפחות במידה, העלתה אצל כאלו ואל"מ א' את המחשבה "שיש פוטנציאל לנצל את הקשר עם הרוסים למטרות נוספות", אומר א', ומתכוון לשימוש בנגישות שיש לכוחות הרוסיים לאזור בית הקברות. ישראל התחייבה לספק מודיעין מדויק על המיקומים, ולסייע בשטח עם ליווי בזמן אמת של הכוחות הרוסיים במעטפת מעקב אווירית ולוויינית. הרוסים מצידם, יבצעו את החפירות והאיסוף הקרקעי, ויעבירו את הממצאים לרוסיה ומשם לישראל. על פניו, רעיון קצת משוגע - לפנות למעצמה שפועלת באופן גלוי ועמוק, שכם אל שכם, עם שלוש מהאויבות הגרועות של ישראל - המשטר הסורי, חיזבאללה ואיראן – כדי שזו תרים מבצעים קרקעיים מורכבים, תוך כדי שהיא תיאלץ לשקר בבוטות לבעלות בריתה, שבגללן הגיעה רוסיה לסוריה מלכתחילה.
כמה בכירים בסוכנויות ביטחון בישראל אמרו שאין סיכוי שזה יעבוד, אבל סא"ל כאלו ואל"מ א' התעקשו והצליחו לשכנע את ראש אמ"ן דאז הרצי הלוי, והרמטכ"ל גדי איזנקוט. האחרון בשרשרת, שר הביטחון אביגדור ליברמן, הבין ברגע את הסיפור. "ליברמן התלהב מהרעיון", אומר אל"מ א'. "נקבעה פגישה של שעה וחצי, אבל הוא קטע אותנו אחרי כמה דקות, ואמר שהבין את העניין והוא תומך בו". ליברמן ויועציו, סא"ל כאלו ואל"מ א', ניסחו יחד מכתב מטעם שר הביטחון לעמיתו הרוסי. המסר במכתב היה ברור: ישראל יודעת איפה הנעדרים נקברו, אבל לא יכולה להגיע לשם לבד. האם פוטין יהיה מוכן לסייע?
נשיא רוסיה ידע תמיד לשחק נכון את המשחק בין גורמים בעלי כוח באזור כדי לקטוף את הקופון בזמן הנכון. הוא אולי לא הבין מדוע הישראלים חדורי מטרה לאתר כמה קברים, אבל הבין היטב שזה חשוב להם, "והיה לרוסים מאוד חשוב שנראה אותם כמעצמה באזור", אומר אל”מ א’. פוטין הורה למודיעין שלו להירתם לעניין ובהמשך גם ליחידות המיוחדות, במה שיתברר במהרה כצעד הדרמטי שיוביל לפריצת הדרך ולפתרון כתב החידה כולו.
לריכוז הטיפול בנושא, מינה פוטין את אחד האנשים שהוא סומך עליהם במיוחד: מפקד יחידת הספצנז, גנרל אנדריי אבריאנוב.
השם הרשמי של הספצנז הוא יחידה 29155 של ה-GRU, אחת מהיחידות הסודיות, המובחרות, ויותר מאוחר - הידועות לשמצה של צבא רוסיה. הגנרל אנדריי ולדימירוביץ' אבריאנוב, מפקד היחידה, נחשב כבר אז לדמות מפתח בצמרת הצבאית הסובבת את פוטין.
פרטים רבים שנאספו בידי שירותי ביון ברחבי העולם על אודות היחידה ומפקדיה הראו בשורת דוחות, תחקירים, צווי מעצר וכתבי אישום, כי ספצנז מעורבת בשורה של מבצעים חשאיים בלתי חוקיים ברחבי אירופה, כולל התנקשויות, חבלות והפצת דיסאינפורמציה. גם בישראל ידעו על כך. "חברי הצוות היו חייבים לפעול לפי האינטרס הישראלי, ולצד מי שיכול לשרת את השגת המטרה בצורה הטובה ביותר", אומר קצין מודיעין בכיר שהיה בקשר עם הרוסים.
בשורת ישיבות במוסקבה ובתל אביב התברר כי כדי לחפור בנקודות החשודות כקברים, נדרש ציוד כבד שיסיר מעליהן הריסות. וכדי לאפשר הפעלה של ציוד כבד כזה לאורך הזמן המתבקש, יש לכבוש למעשה את האזור כולו, וזאת אי אפשר בלי שותפות עם הסורים, שצריכה להיעשות מבלי שהם יבינו מה עומד מאחורי התוכנית. נבחנו חלופות שונות, אבל היה זה אבריאנוב שהביא את הרעיון הזוכה. כיבוש המחנה בידי הכוח הסורי-רוסי המשותף ארך כשלושה חודשים, עד להשגת שליטה מבצעית במרחב. "הרוסים יודעים לעבוד", אומר אל"מ א'.
הצוות הישראלי צפה בשידור חי מהחפ"ק במוסקבה בלוחמים הרוסים בניסיון החפירה הראשון שלהם בבית הקברות. שוב התחושה הייתה מצוינת, ושוב התוצאה הייתה זהה. "שיברון לב", אומר אל"מ א'. "הבאנו את הגופות משם לארץ, עשינו בדיקות דנ"א - וכלום. אלה לא הם". בהמשך יתברר כי הרוסים טעו בכמה מטרים וחפרו במקום הלא נכון. "היה קשה להתמצא בבית הקברות. בלגן מטורף", אומר אל"מ א' על האזור המופצץ. "וזה משהו שיכול להוביל לחישוב לא נכון. ועדיין, כשהגעתי למלון שבו אבריאנוב ישן בתל אביב, כדי להודיע לו שהם פתחו את הקבר הלא נכון, חששתי שהוא יערוף לי את הראש.
"אמרתי לו, 'אנדריי, תקשיב, אני מצטער, חפרתם במקום הלא נכון'. שזה כמו להגיד שכל המאמץ האדיר הזה, וחודשיים של לחימה ופצוע משלהם, הכל סתם. להפתעתי הוא ענה מיד, 'תן לנו כמה ימים להתארגן. אנחנו חוזרים לשם תוך שבוע’". והרוסים אכן חזרו, ושוב חפרו והביאו שלדים מתוך עוד כשמונה קברים. ושוב - תקווה, בדיקה, תשובה שלילית, אכזבה גדולה, ובישראל לא מבינים איפה הטעות.
בינתיים, רמ"ח שו"ן, סא"ל כאלו, מודיע על הפסקת הניסיונות וחזרה לשולחן השרטוטים והחומר המודיעיני, ובמקביל מזמין את אבריאנוב וצוותו הקרוב לנופש צ'ופר על חשבון צה"ל, כפיצוי על עוגמת הנפש ובתקווה שיסכים לעוד גיחה לבית הקברות. הצ'ופר כלל שבוע של טיסות במסוקים, נופש כפרי, ערב דרבוקות וסיור לאורך גבול הצפון. "הם חזרו כל הזמן על הקשר ההיסטורי בין ברית המועצות לשעבר והצבא האדום - משחרר אירופה ומביס הנאצים - לבין העם היהודי", אומר א'. "התרשמתי שזה מגיע ממקום אמיתי, לא הצגה בשבילנו".
איש שב"כ לשעבר שהיה מעורב בפרויקט מספר כי יום אחד הוזעק לישיבה דחופה של גורמי מודיעין בכירים. ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי, כך הם עודכנו, התקשרה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם תלונה חריפה - המבוקש מספר אחת בבריטניה, שעומד בראש יחידת מתנקשים ופיקד בעצמו על ניסיון החיסול בגז עצבים של המרגל סרגיי סקריפל ובתו יוליה בבריטניה ב-2018 - האיש הזה, גנרל אבריאנוב, אמרה מיי לנתניהו, לפי מידע ברמת אמינות גבוהה, נמצא כרגע במסעדה בנמל תל אביב. היא דרשה הסברים בטון תקיף.
ישראל הפעילה שורת מנופים כדי לפוגג את הבעיה הזו ולהתקדם לגיחה השלישית. סא"ל כאלו בחן מחדש את כל הצילומים וכל העדויות, וכדי לייצר שפה משותפת עם הרוסים ניתן על המפות כינוי לכל קבר, לפי הטור והשורה. "נותרה נקודה אחת שעדיין לא בדקנו, בגלל חורבות הבתים", משחזר כאלו, שהורה לתת הזדמנות לנקודה הזו, שהגישה אליה הייתה מורכבת.
מתוך הנקודה הזו הוציאו הרוסים שלד, כמו גם מכמה קברים אחרים. צוותי הקומנדו התכנסו שוב בבסיס חיל האוויר הרוסי בחמיימים, והטיסו את הכבודה למוסקבה, שם גם גילו כאלו ואל"מ א' את הסרבל והציצית. "פתחנו את הצ'ימידן, ראינו את הסרבל, את התווית 'כביסה – מידה א''", משחזרים סא"ל כאלו ואל"מ א' ומציינים את הרגע כאחד המרגשים בחייהם. בדיקת הדנ"א אישררה את מה שכולם בצוות הישראלי כבר ידעו: זהו זכריה באומל ז"ל.
בנקודה הזו הפרשה מתפתחת בשני צירים. באחד התיישבו כאלו ואל"מ א’ עם המידע וההצלחה כדי לנצל את המומנטום כמה שיותר מהר ולהבין היכן פלדמן. ההצלחה הזו, המידע שנאסף אז, וההבנות שהוא הביא - "שיש לנו אלפא אחת (פגיעה בול)", כפי ששיחזר אחד מאנשי הצוות, איפשרו "להבין אילו טעויות נעשו ומה צריך לתקן כדי להגיע גם לפלדמן". "ברגע שיש לך הצלחה מוחלטת וברורה, אתה לוקח את כל מה שהיה עד עכשיו בשרשרת ובודק אותה לאור העוגן הזה, שאתה יודע עכשיו שהוא בול בפוני", אומר א'. הבדיקה הזו הובילה למסקנה די מדהימה, עד כמה מבצע אדיר וממושך יכול להסתבך בגלל טעות נגררת אחת בקריאה נכונה של עדות הקברן.
במקביל, בציר השני, שמעו לפתע בצוות שבדרג המדיני רוצים לפרסם את המבצע. א' התנגד בתוקף. "אמרתי, 'בשום אופן לא לפרסם. להשאיר הכל סודי, כל עוד יש אפשרות להביא את פלדמן’", הוא אומר. הרוסים הצטרפו למחאה. "הם לא הבינו מה קורה והזהירו אותנו במילים חריפות. אמרו, 'מה, אתם סתומים? עכשיו אתם רוצים לפרסם את זה?!'"
דבר לא עזר. יד המקרה הייתה, כמובן, שהפרסום נקבע לשלושה ימים לפני הבחירות לכנסת. "אני לא יודע להוכיח שזו הייתה החלטה פוליטית, אבל בהחלט עברה בי הערכה אז שזה נעשה מטעמים פוליטיים", אומר אל"מ א'. נתניהו דחף לטקס מכובד, שבו יודה לרוסים, ולעצמו כמובן, על המבצע המדהים. בישראל לא רצו לנייד שוב את השלד חזרה למוסקבה, אבל למעלה דרשו טקס עם ארון. הפשרה שנרקמה הציגה בהחלט ארון מתים גדול בטקס במשרד ההגנה הרוסי, אלא שבתוכו היה רק הסרבל של באומל.
לאחר מציאת גופת באומל ב-2019, נתניהו רצה לפרסם את המבצע, שלושה ימים לפני הבחירות לכנסת. אל"מ א' התנגד בתוקף: "אמרתי שבשום אופן לא. להשאיר הכל סודי כל עוד יש אפשרות להביא את פלדמן. הרוסים גם לא הבינו מה קורה ואמרו, 'אתם סתומים? עכשיו לפרסם את זה?' הערכתי אז שזה נעשה מטעמים פוליטיים"
הטקס התברר כבעיה הפשוטה יותר. בסוריה הבינו שהרוסים חיפשו קברים של חיילים ישראלים. אחרי שאסד התקשר לפוטין בכעס, "הרוסים אמרו לנו, 'אתם צריכים לתת לנו משהו בתמורה. שחררו סורים'", אומר אל"מ א'. כך נאלצה ישראל לשחרר מהכלא קבוצת דרוזים מהגולן שנכלאה בגין ריגול.
זה עזר להפיג את המתיחות ביחסים שבין המדינות אבל לא את תשומת הלב העצומה שניתנה שוב לבית הקברות, שהפכה גיחה נוספת לבלתי אפשרית. וכך, למרות שבישראל היו בטוחים שפלדמן קבור מתחת להיכן שסברו, לא היה מה לעשות עם המידע הזה. אל"מ א' מסכם את תחושת הפספוס: "אפשר היה להגיע אליו הרבה קודם, שבוע-שבועיים אחרי, עם קצת סבלנות וסייג לרצון להשוויץ”.
זמן קצר לאחר מכן, סיים אבי כאלו את תפקידו כרמ"ח שו"ן. רק עם נפילת משטר אסד נוצרו התנאים שאיפשרו למוסד לפעול שוב במקום, בתנאים בטוחים יחסית. וכך, לפני מספר ימים הגיעה קבוצת סוכני מוסד לעומק סוריה. הם נשאו עימם ציוד חפירה כבד ונערכו לשוב עם ממצאים גדולים וכבדים. אם נכונים הפרסומים הזרים, הם הגיעו ל"בית הקברות הישן לשאהידים" וידעו בדיוק לאן הם צריכים להגיע, לאותה נקודה שמאז 2019 לא היה ניתן לחפור בה. הם נעמדו מעל קבר שכוסה בהריסות, שם החלו לחפור, עד שהגיעו לגופה שמונחת מתחת למיקום הזה.
הם אספו אותה בזהירות, ארזו אותה באופן שאינו מעורר חשד, ועזבו את המקום
