אם יחליט בית המשפט העליון לבדוק לא רק את הוויכוח המשפטי בסוגיית פיטוריו של ראש השב"כ אלא גם את התהום העובדתית הפעורה בין הצדדים, הוא עשוי להזדקק לתצהירו של עד מפתח לאחד מהאירועים החמורים המפורטים בעתירה, אדם שהיה בתפקיד בכיר מאוד כשהאירוע המדובר התרחש (לכאורה) ושנושא היום בתפקיד הרבה יותר בכיר שאליו מונה בידי נתניהו וממשלתו רק לאחרונה: הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
האירוע המדובר מופיע בתצהיר מיוחד שהגיש ראש השב"כ לשעבר יורם כהן במסגרת העתירה. הוא מתאר מקרים שבהם, על פי גרסתו, דרש ממנו נתניהו לעשות שימוש לרעה בסמכויות ובכלים רבי-העוצמה שעומדים לרשות ארגון הביון כדי לשרת מטרות של נתניהו עצמו. עו"ד ציון אמיר, שייצג את ראש הממשלה ואת הממשלה בדיון בעתירה, אמר על התצהיר כי הוא "מופרך לחלוטין, מופרע לחלוטין". על הטענות שהעלה כהן אמר כי "אין על זה שום תיעוד בשום מקום, יוצאים (ראשי שב"כ לשעבר – ר"ב) עם כל מיני הצהרות – 'ביקש ממני A, ביקש ממני B'. אין שום תיעוד על זה".
7 צפייה בגלריה
בר, נתניהו וכהן. "נשאלת השאלה: מה התכוון ראש הממשלה לעשות עם המידע שדרש מראש השב"כ?"
(צילומים: יאיר שגיא, מוטי קמחי, שלו שלום)
לפי עו"ד אמיר, מדובר על "הגרסה הכבושה שבכבושות", כלומר – כזו שניתנה זמן רב אחרי התרחשותם של האירועים המתוארים בה, ולכן לדעתו אין לתת לה שום משקל. כשעו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון שהגישה את העתירה (לצד גורמים נוספים) ואת התצהיר, אמר שכהן מוכן להיבדק על התצהיר בפוליגרף, ענה לו אמיר: "תשמע, אני שלחתי את ראש הממשלה לפוליגרף והוא נמצא דובר אמת".
סביר להניח ששופטי בג"ץ לא יבקשו מכהן לעבור פוליגרף ולא ידרשו מאמיר להגיש את הפוליגרף שעבר, אם עבר, בנימין נתניהו, ראיה שאינה קבילה בבית המשפט. אבל לפחות לגבי אירוע אחד מרכזי שמתואר אצל כהן, שאולי יש לו תיעוד ואולי אין לו, אין צורך לא בבדיקת פוליגרף, לא בפרוטוקול ולא בהקלטה, משום שבחדר היו שני אנשים נוספים, עדי מפתח שיוכלו להבהיר אם קרה או לא קרה: היועץ המשפטי לממשלה באותה תקופה, עו"ד יהודה וינשטיין, והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אייל זמיר, אז אלוף והיום הרמטכ"ל.
לא זו אף זו, כמו שאומרים המשפטנים, אותו זמיר היה נוכח בישיבת הור"ש, ועדת ראשי השירותים, שבה חברים כל מפקדי סוכנויות המודיעין של ישראל ושמתכנסת בלשכתו של ראש המוסד, אז תמיר פרדו. באותה ישיבה עידכן כהן את המשתתפים על דרישתו "החריגה, המוזרה והבלתי חוקית" של נתניהו, כפי שמגדיר זאת אחד מהנוכחים בפגישה.
אי שם בשלהי 2013 זומן ראש השב"כ כהן לפגישה אצל ראש הממשלה שתוכנה לא הובהר מראש. בחדר נכחו, חוץ מנתניהו, גם וינשטיין וזמיר. הימים היו בעת גיבושו של מבצע רגיש במדינת אויב. באותה פגישה הורה נתניהו לכהן להשתמש באחת מהסמכויות הפולשניות ביותר המוקנות לו בחוק, סמכות שעצם הענקתה לשירות עוררה ומעוררת גם היום פולמוס לא פשוט. לפי הסמכות הזו, במקרה של חשש מדלף או רצון למנוע דלף של מידע מסווג שעלול לגרום נזק לביטחון המדינה, הנמצא בידי עובד מערכת הביטחון – צה"ל, המוסד, השב"כ, משרד הביטחון, הוועדה לאנרגיה אטומית וכו' – אזי מותר לראש השב"כ להפעיל אמצעי פיקוח לא חודרניים על העובד או העובדים וגם לפנות ביוזמתו, ורק ביוזמתו (כלומר, לא ביוזמת שר הביטחון או ראש הממשלה), לראש הממשלה כדי שיאשר לו האזנה לאמצעי תקשורת ממשלתיים שבהם עושה העובד שימוש. זו כנראה הסמכות הפולשנית ביותר שנתונה להחלטה של אדם אחד, שאינו שופט במדינת ישראל. אלא שנתניהו לא דיבר על חשד כלפי אדם מסוים או על צורך למנוע דלף תוך כדי התרחשותו. הוא דרש מכהן שהשב"כ יפעיל לאלתר את כלי הסייבר והסיגינט רבי-העוצמה שבידו – זה הגוף היחיד בישראל שיש בידו את הכלים הללו ואת הסמכות להפעילם – נגד כל מי שמעורב בהכנות לאותה פעולה. או, כפי שמנסח זאת כהן בתצהיר, "להטיל על השב"כ את האחריות לפקח בכליו המודיעיניים על כל שותפי הסוד למבצע".
לפי הערכה שבוצעה באותו זמן, דובר על סדר גודל של בין 700 ל-800 איש, שכללו גם את כל שדרת המומחים מהקו הראשון של ישראל לתחומים שבהם עסק המבצע, לצד מאות קציני מודיעין, אנשי נתונים ומחשבים, וכל הקצונה הבכירה של אמ"ן והפיקוד הבכיר של צה"ל, חיל האוויר, המוסד והשב"כ. המזכיר הצבאי יושב בפגישות כאלו גם כדי לתעד אותן, וסביר מאוד להניח כי התיעוד שהפיק זמיר שמור בכספת העצומה של המזכירות הצבאית במשרד ראש הממשלה בירושלים.
בשורה התחתונה – נתניהו ביקש ליצור באמצעות השב"כ בנק מידע אדיר ממדים, לאורך תקופה ארוכה, שיכלול מידע על כל צעד ושיחה של ראשי מערכת הביטחון, לרבות עמיתיו של כהן. "אפילו אצל ברייה (ראש הקג"ב הידוע לשמצה של סטלין – י"ק) לא היה מאגר כזה", אומר גורם הבקיא באירוע.
לפי התצהיר, נתניהו הסביר לכהן כי "מבחינתו, החשש הפוטנציאלי לחשיפת המבצע טרם מימושו יוביל לביטולו ויגרום נזק לביטחונה הלאומי של ישראל". אנשים שהקשיבו לנתניהו מדבר על הנושא בימים ההם שמעו ממנו כי הוא מבקש להרתיע את שותפי הסוד מלחלוק אותו עם מי שאינו מורשה. כהן השיב לנתניהו כי "גם אם החשש מוצדק, לא ראוי שהשב"כ יפעיל כלים שמיועדים לסיכול טרור וריגול לצורך פיקוח והרתעת מאות אנשים מקהיליית המודיעין, וביניהם ראשי הארגונים המקבילים, ללא שהיה חשד ספציפי כלפי מי מבין קבוצה זו" וכי "אין זה ראוי שאסכים ואפעיל כלי פיקוח חודרניים כל כך בנסיבות העניין".
כאן הסצנה הופכת למוזרה עוד יותר. נתניהו, כך לפי ניתוח בדיעבד שביצעו אנשים הבקיאים במה שהתרחש בחדר, ציפה לתשובה הזו משום שידע כי מדובר בפעולה שאסור לשב"כ לבצע, ולכן מיד קפץ לשלב הבא – מי בכל זאת יוכל לבצע את הדברים. לפי אותו ניתוח, זאת גם הייתה הסיבה שבגללה זימן את היועמ"ש, בתקווה שאם הפתרון שיוצע יהיה מקובל על כהן, גם וינשטיין ימהר לאמץ אותו. המלמ"ב, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון, שמופקד על אבטחת סודות הגרעין של ישראל, הועלה כאלטרנטיבה.
אלא שלמלמ"ב אין יכולות מעקב משלו וכשהוא צריך כאלה, הוא נעזר בשב"כ. נתניהו ידע בוודאי שזה המצב והיה מוכן מיד לעבור לשלב הבא. "אם כן, אבקש שתעביר את כלל יכולות הפיקוח של שב"כ למלמ"ב", אמר לכהן.
כהן, כפי שסיפר אחר כך לכמה שותפי סוד, התקשה להאמין לדברים ששמע מנתניהו. כך סתם, ביום בהיר אחד, לקחת את הכלים הרגישים ביותר, יש שיגידו הדרקוניים ביותר, ולהעביר אותם לגוף אחר, שאין לו סמכות לבצע את הפעילות הזו. מדובר במערכות ענקיות הדורשות מאות אנשים מיומנים בהפעלתן, לא מזוודה קטנה או דיסק און-קי, אמר כהן לאותם גורמים.
מקור ביטחוני: "נתניהו ניסה לעשות אביוז, שימוש לרעה, בסמכויות ובכלי השב"כ, באמצעות מתן הוראות בלתי חוקיות לראשי הארגון לדורותיו, כדי להשיג מטרות לא ראויות במקרה הטוב, או פליליות ממש, כאלה שישרתו אותו אישית, במקרה הרע"
אבל זו הייתה הבעיה הקטנה יותר. "אמרתי לנתניהו כי אם יועבר חוק בכנסת שיאפשר למלמ"ב הפעלת כלי סיכול טרור (ו/או ריגול), או שאקבל הנחיה כתובה מהיועץ המשפטי לממשלה, ניערך בהתאם". במילים אחרות: כהן סירב בתוקף להוראה של נתניהו. וינשטיין הצטרף לכהן, והבהיר לנתניהו שיש צורך בשינוי חקיקה ראשית בכנסת כדי לבצע את הפעולות הללו, ושהוא, היועץ המשפטי לממשלה, לא תומך בכך בשום אופן.
אחד משותפי הסוד לאירוע אמר שהנימוקים של נתניהו "לא עשו לו שכל": "מה פתאום שהוא ירצה לנקוט בצעד בהיקף עצום כזה? אנשים אולי לא מבינים מה זה אומר לעקוב אחר מאות בני אדם מבלי שיש טיפת חשד נגד מי מהם, ולעשות את זה לתקופה של בין שנה לשנתיים במקרה הטוב".
האיש העלה סברה – וזו רק סברה – שלנתניהו היו מחשבות אחרות, והן גם עמדו ביסוד הסיבה שבגללה ניסה להעביר המשימה לגורם שאינו השב"כ: "נתניהו ידע שגם אם השב"כ ייקח על עצמו את הפעולות הללו, והסיכוי לכך היה קטן מאוד, גם כי זה לא חוקי וגם כי זה ידרוש מהארגון להסיט את כל תשומת הלב שלו מהאתגרים האמיתיים שהוא צריך לטפל בהם, אזי הוא, נתניהו, יוכל לחזות בחומר רק במקרים שבהם באמת יעלה חשד. אבל מול גורמים אחרים, הכפופים לו במידה מסוימת, המלמ"ב למשל, ייתכן ויוכל לדלות מהמאגר העצום שייווצר פריטי מידע למטרות אחרות – אולי כדי לשמור על סודות אחרים, אולי כדי לבדוק פעולות אחרות של אותם גורמים בצמרת".
בסופו של דבר, שום דבר מזה לא קרה, זולת העברת המשימה הכללית למלמ"ב, אבל בלי הכלים לבצע אותה. גם המבצע לא יצא לפועל. אבל הסיפור כולו מתיישב עם שורת מעשים, התמצית של חלקם תוארה בתצהיר של רונן בר לבית המשפט, ונרמזה באותו ראיון מעורר רעמים עם יורשו של כהן בתפקיד, נדב ארגמן, שלו התרחשו בפועל – יש להם מכנה משותף אחד: "נתניהו ניסה לעשות אביוז, שימוש לרעה, בסמכויות ובכלי השב"כ, באמצעות מתן הוראות בלתי חוקיות לראשי הארגון לדורותיו, כדי להשיג מטרות לא ראויות במקרה הטוב, או פליליות ממש, כאלה שישרתו אותו אישית, במקרה הרע", כדברי מקור ביטחוני בעל נגיעה בנושאים משפטיים רגישים ביותר. "משום שעדויות ראשי השב"כ לדורותיו בואכה רונן בר והתצהיר שלו מעידים על דפוס, על שיטה. אם הטענות נכונות, הרי שנתניהו לא התחיל לנקוט צעדים המאפיינים שלטון רודני רק אחרי שהחלה חקירת המשטרה נגדו או אחרי שהתחיל המשפט או אחרי 7 באוקטובר או אחרי שרונן בר סירב להתפטר. ולא שהפעולות הללו, אם אכן אירעו, היו מוצדקות אי פעם. אלא שנתניהו, כבר במהדורות מעודנות יותר שלו, היה מרוסן רק באופן חלקי, ושמר על ערכי הדמוקרטיה רק למראית עין".
כך, למשל, טען כהן בתצהיר כי בשנת 2014 נתניהו קרא לו במפתיע לפגישה שבה לא נכח המזכיר הצבאי, כפי שהנהלים קובעים מאז פרשת קו 300, והזמין ממנו חוות דעת נגד שר בקבינט, נפתלי בנט שמו. נתניהו סיפר לכהן כי לאחרונה נודע לו שבנט "סולק מסיירת מטכ"ל בעת שהיה לוחם, בגין בעיית אמינות". כהן שאל את נתניהו מדוע הוא מעדכן אותו בפיסת מידע ישנה זו. נתניהו השיב כי "אדם שהתגלה שאינו אמין, לא יכול לקחת חלק בדיוני קבינט ולהיחשף למידע מסווג". לכן אמר ראש הממשלה לכהן "שהוא מצפה שאפעל כראש השב"כ להסרת סיווגו הביטחוני".
עו"ד ציון אמיר ניסה לטעון בבית המשפט כי הדברים האלה מופרכים, משום שנבחרי ציבור לא צריכים לעבור סיווג ביטחוני. זו טענה נכונה, אבל היא אינה רלוונטית במקרה המדובר. אכן, נבחרי ציבור (ושופטים) לא נדרשים לסיווג ביטחוני, אבל אם השב"כ מגלה כי מי מהם חשוד בעבירות פליליות, או רחמנא ליצלן מרגל, או נתון לסחיטה, או סתם קל דעת, הוא רשאי למנוע ממנו גישה למידע מסווג. הפסילה של שב"כ היא מוחלטת, והאיש נעקר מסביבת הסוד.
וזה בדיוק מה שנתניהו, לפחות לפי התצהיר, דרש מכהן לעשות, אף שדובר על אירוע (שכלל לא התרחש) כמה עשורים קודם לכן. "אינני מתכוון לעשות זאת בשום אופן", הבהיר כהן לנתניהו.
את אותה תשובה, כפי שחשף בן כספית, נתן יורשו של כהן, נדב ארגמן, כשנתניהו ביקש ממנו להכריז על בני גנץ כמי שנתון לסחיטה ולכן אינו יכול להיות חשוף לחומר מסווג, מה שמונע ממנו להיות ראש ממשלה.
לקראת הדיון בבג"ץ, הגיש רונן בר לבית המשפט מכתב מטעמו שבו הוא רומז, "רמז דק כפיל", כמטבע הלשון ששופטים אוהבים, על אותן תופעות, ואותן הוראות, ואותו ניסיון לנצל לרעה את סמכויות השב"כ ואת הכלים שעומדים לרשותו. המכתב והתצהירים פתחו חזית נוספת עבור נתניהו, שכן עולה מהם לכאורה חשד חמור לביצוע שורת עבירות פליליות מצידו, או שידול לבצע את העבירות הללו, לשם השגת יעדים אישיים. זאת לצד שתי הטענות העיקריות שהשמיעו העותרים נגד הפיטורים: הפרוצדורה – הנוהל שבו בוצעו הפיטורים נגוע בפגמים קשים ביותר, וניגוד העניינים – אסור היה לנתניהו לגעת בהליך של פיטורי ראש השב"כ בעיצומה של חקירת פרשיות קטארגייט והבילד.
בישיבת הממשלה שבה אישרו השרים את הדחתו ראש השב"כ, כך לפי אחד מהנוכחים בה, מיעט נתניהו לדבר על אחריותו של בר למחדל 7 באוקטובר, כי ידע שהטיעון הזה לא מחזיק מים. אחרת, מדוע לא הדיח אותו מיד אחר כך והשאיר בתפקיד אדם כושל עוד שנה וחצי, או בגרסה המאוחרת של נתניהו – בוגד שלא העיר אותו בזמן מטעמים זרים ואיומים?
נתניהו דיבר על אובדן האמון בראש השב"כ בזמן המשא ומתן לעסקת חטופים. הוא לא נתן דוגמאות לדבריו וספק אם יכול היה לתת דוגמאות כאלו, שכן הוא עצמו ניהל את המו"מ תוך הקפדה יתרה על כל צעד שהנושאים והנותנים מטעמו עושים ועל כל מילה שהם אומרים, מה עוד שלרונן בר יש תרומה ייחודית ובלעדית להשגת העסקה.
בדיון בבג"ץ טען עו"ד אמיר כי חוסר האמון של נתניהו כלפי בר אבד עוד במהלך המחאה על ההפיכה המשפטית, לפני 7 באוקטובר. "אתה אמור על פי החוק [השב"כ] סעיף 7, לדאוג למשל להתמודד עם תופעה המונית של סרבנות לפני המלחמה, שיש כאלה שסבורים שהיא הביאה, ולא שמענו את ראש השב"כ שזה חלק מתפקידו אולי, לעשות שום דבר והממשלה חושבת שמדובר בין היתר באכיפה בררנית, ובאי-מילוי תפקידו", אמר בדיון. והמשיך בעוד ועוד טענות, למשל – שבר לא גינה בפומבי את הביקורת של קודמיו כלפי נתניהו, עד שהנשיא יצחק עמית, שכנראה לקח לו שנייה או שתיים לעכל את שנאמר, עצר אותו כדי להבין אם שמע טוב: "אני פשוט באיזה קצת סוג של הלם. מה שאמרת לנו זה שראש השב"כ נדרש לפעול נגד טייסים".
(...) אמיר: "לא אמרתי את המילה טייסים".
עמית: "אמרת סרבנים".
אמיר: "לא".
השופטת דפנה ברק-ארז: "אז מי הסרבנים?"
אמיר: "אמרתי סרבנות. לא השתמשתי במילה טייסים".
ברק-ארז: "אנחנו רק רוצים להבין לאלו סרבנים אדוני מתכוון".
אמיר מבהיר שהתכוון בדיוק למה שהשופטים חשבו שהתכוון: "אם אתם מתעקשים לרדת לרזולוציות, אנחנו נרד אליהן, כבודכם. רק עיוור לא יכול לקרוא למה שקרה שם, כדבר איום ונורא, שהתחולל ערב המלחמה הזאת. רק עיוור לא יראה בהתגייסות המונית טוטאלית של קצינים בכירים, של רמטכ"לים, של ראשי ממשלה לשעבר, של טייסים, של לוחמים".
הנשיא עמית השיב שבר התייחס לכך שאחד מהזרזים להתקפת חמאס הייתה חולשת החברה בגלל המהפכה המשפטית.
עו"ד אמיר התקצף ופלט בשטף: "מה הוא עשה (רונן בר – ר"ב)? מי נעצר? מי נחקר? מי הובא?" אמיר כנראה לא הבין שהוא בעצמו מתקף את הטענות של בר, אלה שנתניהו יגדיר בהמשך כשקרים מוחלטים.
והמצב מבחינתו רק הלך והידרדר. עו"ד ד״ר אליעד שרגא, יו״ר התנועה לאיכות השלטון, הקריא לשופטים ההמומים את סעיף 62 בתגובת המדינה לבג"ץ: "בין השאר העלו חברי הממשלה טענות בדבר הימנעות מביצוע תפקידו בהגנה על ביטחון המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי שעה שנמנע מלפעול כנגד פעולה מתוכננת ומאורגנת לחולל סרבנות המונית בצה"ל שמטרתה השבתת יחידות וזרועות אסטרטגיות שלמות בכוח המגן של מדינה מאוימת". כך, שחור על גבי תגובה, נכתב כי בר היה צריך לפעול נגד טייסים במילואים.
עשר שעות מאוחר יותר, והנשיא עמית נותר מודאג: "יכול להיות שבאו אליו בטענות על זה שהוא לא פעל נגד אנשי מחאה?"
עו"ד אמיר: "מי אמר את זה?"
עמית: "אתה אמרת את זה".
אמיר: "לא".
עמית: "אתה כתבת את זה".
הוויכוח נמשך ועמית מתעקש: "למה התכוון המשורר?"
אמיר: "אוקיי, כבודכם. העניין הוא בכך שחוסר האמון הוא מתמשך, הוא לא רק ב-7 באוקטובר, הוא קורה גם קודם לכן, זה היה הקשר של הדברים וזה היה הדבק של הדברים שכאשר יש פעולה מסוימת או תופעה מסוכנת שיכולה לפגוע בצבא ובמוכנות של הצבא, למה שקרה בפועל אולי ב-7 באוקטובר". לדברי אמיר, "כאשר יש איזה שהיא סרבנות המונית ואי-אפשר להגדיר את זה אחרת, רבותיי (...) אז צריך לטפל בזה, צריך לבדוק את זה (...) זה חלק מתפקידיו (של השב"כ – ר"ב)".
השופטת ברק-ארז: "הביקורת היא על אי-הפעלת סמכויות חקירה".
אמיר: "זה חלק מתפקידיו והוא נמנע מלעשות את זה".
עו"ד אמיר טען שיש לפסול את המכתב שהגיש רונן בר לבית המשפט משום שאינו עומד בקריטריונים של תצהיר. הוא קיווה שהשופטים יתעלמו מהמכתב, אבל התוצאה הייתה הפוכה: בית המשפט הודיע שיקבל תצהיר בשבועה של רונן בר.
לו נערכה הערכת נזקים וסיכונים בסביבת נתניהו בין הדיון לבין מועד הגשת התצהיר, היא הייתה מובילה למסקנה שמדובר באסון. לא רק שחלק מהטענות במכתבו של בר אושרו בפועל על ידי אמיר, למשל, הדרישה להשתמש בכלים של השב"כ נגד טייסים ולוחמים במילואים, ולא רק שהן קיבלו תיקוף נוסף בתגובת הממשלה לבג"ץ, אלא שעוד רגע קט יגיש בר תצהיר בשבועה על כל המקרים שמתועדים אצלו ("וגם אם נתניהו כבר שכח את חלקם, השב"כ זוכר" אמר השבוע גורם משפטי-מודיעיני בכיר), שזו מכה קשה. וחמור מכך: זה יחייב את נתניהו להחליט אם להגיש תצהיר נגדי ובכך להעמיד את התנהלותו והתנהלות לשכתו מול ראשי הצבא והמודיעין תחת זכוכית מגדלת של בג"ץ, שם הוא חייב להגיד את האמת ורק את האמת, אחרת יסתכן בעדות שקר, ולא רק לשווק אותה באמצעות מכונת היח"צ המשומנת.
אם נערכה בדיקה בלשכה ורועננו הזיכרונות, ייתכן שגם ידעו מה עשוי לכלול התצהיר. למשל, "ההתעניינות האובססיבית" של נתניהו והתלונות החוזרות ונשנות נגד בעלה של שקמה ברסלר, לוחם שב"כ שמסכן את חייו באופן תדיר כדי להגן על אזרחי המדינה. ח"כ טלי גוטליב כבר פירסמה את שמו, בניגוד לחוק, במסגרת תיאוריית קונספירציה שקרית, זדונית ודוחה במיוחד, כאילו תיאם בין ראשי המחאה, ראשי המודיעין וראשי חמאס את טבח 7 באוקטובר. נתניהו התלונן באוזני בר כי אותו לוחם משרת ביחידה לאבטחת אישים ומדליף לאשתו את הלו"ז של נתניהו. בר הבהיר לנתניהו שהבעל כלל לא משרת ביחידה, שהוא לוחם באגף המבצעים של השב"כ, מאלה שמסכנים כל יום את חייהם, גם בתוך הרצועה, פנים אל פנים מול חמאס, ששכל את אשתו הראשונה אחרי שסעד אותה במחלתה הקשה, ושהחטא היחיד שלו הוא שהתחתן בשנית עם פרופסורית מצטיינת ממכון ויצמן שהפכה לימים לאחת ממנהיגות המחאה. כשנתניהו חזר שוב ושוב לנושא הבין ממנו בר שהוא מבקש שיפטר את הלוחם עז הנפש. הוא הודיע לנתניהו שאין על מה לדבר.
ואולי נזכרו בלשכת נתניהו בדרישה להפעיל בניגוד לחוק את כלי המעקב והפיקוח רבי-העוצמה נגד גונן בן-יצחק, מראשי המחאה ובעצמו איש שב"כ לשעבר, זאת למרות שפעילותו כלל אינה סמויה וחתרנית, ואינה עומדת בקריטריונים להגדרת יעד של השב"כ.
אולי גם ידעו כי בר יוכל לספר: "נדרשתי להעביר פרטים באשר לזהותם של אזרחים ישראלים, פעילי מחאה, שעקבו אחרי מושאי אבטחה", משפט קצת סתום בתצהיר שמשמעותו כי אם פעיל מחאה פלוני עוקב אחרי יאיר נתניהו בטוויטר, או פעילה אלמונית מפגינה באירועים שאליהם מגיעה שרה נתניהו, אזי נדרש בר למסור לנתניהו את זהותם. "ועולה כמובן השאלה: בשביל מה למסור?" אומר גורם מודיעיני משפטי בכיר, "מה נתניהו התכוון לעשות עם הנתונים הללו? למי הוא התכוון למסור אותם?"
אולי גם נזכרו בלשכת ראש הממשלה כי נתניהו הבהיר לבר את הציפייה שלו ממנו לפקוח עין על "מממני מחאות". כלומר – לעקוב אחר אנשי כמו קובי ריכטר, ארני פטרושקה, אילן שילוח, איל וולדמן ואחרים.
סירובו לעשות את כל אלה, כך לפי התצהיר, הוא שהוליד את משבר האמון כלפיו.
"המאבק כרגע הוא רק על הגשת התצהיר", ניתח גורם משפטי בכיר מאוד לשעבר, הבקיא בפרטים, בלילה שבין ראשון לשני השבוע. "המכתב של בר בשלב הראשון היה חלבי לעומת מה שהוא יכול וצריך לפרט כעת, וזו תהיה החמצה אדירה למנוע את קיבוע האמת בפסיקה עקרונית מחייבת של בית המשפט".
כשעלה השחר, בוקר ליום שני, תהו כמה מבין קומץ האנשים שהיו בקיאים בפרטים אם התצהיר, אם אכן יוגש, יביא עימו בשורה. "כלומר, שרונן בר ילך All In ויחשוף לראשונה בפני בית משפט עליון ובתצהיר בשבועה, עם נספחים ותיקופים, את המעשים הלא ראויים שהתרחשו, לדבריו, בפורום הכי סודי והכי אינטימי ובנושאים מסוימים – הכי משפיע בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל", אמר גורם מודיעיני שנחשף לתוכן הדברים.
עד לרגע האחרון לא היה ברור לאיש, גם לא לגורמים בעלי נגישות והיכרות עם הדרמה שהתרחשה מאחורי הקלעים בימים שקדמו להגשת תצהירו של ראש השב"כ, איך זה ייגמר.
על פניו, שני יקומים מקבילים. באחד, העתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, עם מסמכים נוספים, לרבות תצהירים, המכתב שרונן בר שלח לבית המשפט לקראת הדיון, והתצהיר בשבועה שכמוהו כעדות ראשית בבית המשפט. בעולם הזה מתרחשת סדרת אירועים חמורים ביותר שבהם מורה ראש הממשלה לראש השב"כ לעשות שורת פעולות "שכל אחת מהן, היא המקבילה לפקודה בלתי חוקית בעליל שנותן מפקד בצה"ל", כדברי פרופסור למשפטים שבחן את כלל החומרים הגלויים שהוגשו לבג"ץ ואת פרוטוקול הדיון. "זו פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה והיא נגועה באי-חוקיות כה חמורה עד שהמקבל, ראש השב"כ, במקרה הזה, חייב לסרב לה, וכמובן – לדווח על כך לגורמים המוסמכים".
ומהצד האחר – היקום של נתניהו ותומכיו. שם רונן בר הוא הפושע, מורד במלכות, מי שנאחז בקרנות המזבח למרות אחריותו למחדל ולפי גרסה מעודכנת – אחריותו לשורת מחדלים נוספים ובהם הימנעותו מדיכוי מחאת הטייסים, תמיכה בוועדת חקירה ממלכתית, שתיקתו לנוכח דברים שאמרו קודמיו בתפקיד ועוד.
והתצהיר יכול להטות את הכף לכאן או לכאן.
על פניו, היה ברור מה אמור היה להתרחש: בר מגיש את התצהיר, שגם בגרסה הלא מסווגת שלו, שהיקפה במילים ובדוגמאות קטן משמעותית, היה ברור שיחולל סערה עצומה; בג"ץ ממתין לתצהיר התשובה של נתניהו, בין אם יוגש ובין אם יחליט נתניהו שמסוכן יותר מבחינתו להגיש מסמך כזה בשבועה – ובית המשפט יקבל החלטה.
אבל אז התברר שיש אפשרות שנייה. ביום ראשון ביקש בר במפתיע, ובלי נימוק הגיוני, ארכה של 24 שעות למסירת התצהיר. אלא שהתצהיר כבר היה מוכן באותה עת, ומי שקראו בו הזדעזעו קשות מהאמור בו, לכן נחרדו מבקשת הדחייה שנבעה – כך הבינו עד מהרה – מקיומו של משא ומתן עם ראש הממשלה.
ואכן, מזכיר הממשלה יוסי פוקס החל במשא ומתן עם ראש לשכת ראש השב"כ כדי להגיע לפשרה שהשגתה מייתרת את הגשת התצהיר, וממילא את תצהיר התשובה. ובזמן שנציגי לשכות נתניהו וראש השב"כ ניהלו משא ומתן, החריף הקמפיין המאורגן של מכונת הרעל נגד בר ברשתות החברתיות, בערוץ 14 ועל ידי שופרותיו של נתניהו בכלי תקשורת אחרים. במקביל החלו לצאת הדלפות גם על עצם קיומו של המו"מ, כלומר – שבר מתרכך, וגם על כך שבר הודיע כי הוא מתכוון לסיים את תפקידו בקרוב. ואם הוא ממילא מתכוון לעזוב, ההליך כולו מיותר.
במסגרת העסקה שנרקמה, כך לפי ארבעה גורמים מעורבים, בר ונתניהו היו אמורים לסגור תאריך פרישה מוסכם. זו הייתה אמורה להיות פרישה מכובדת, עם פרגון של נתניהו לראש השב"כ היוצא, וחשוב מכל – מעורבות של בר במינוי יורשו.
לא ידוע עד כמה קרוב היה בר לקבל את העסקה. מחד, היו בתוך השב"כ ובין פורשיו שטענו כי בר גורר את הארגון לתוך מערבולת שאסור לו להיות בה, וגם אם הוא צודק, עליו לוותר. מאידך, היו כאלה שהזכירו לו עסקאות קודמות עם נתניהו. "זה תמיד אותו דבר: אתה משלם במזומן והוא משלם בהקפה וההקפה לא מגיעה".
בסופו של דבר החליט בר להגיש את התצהיר.
מומחה למשפט פלילי שקרא את הנוסח הלא מסווג של התצהיר אמר כי עולים ממנו חשדות לכאורה נגד נתניהו על שידול או ניסיון לביצוע העבירות הבאות בחוק העונשין: "מתן תעודה כוזבת (סעיף 281 לחוק העונשין) קבלת דבר במרמה (סעיף 415) ובתחבולה (סעיף 416), בידוי ראיות (סעיף 238), שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244) ושבועת שקר (סעיף 239). אפשר לדבר גם על שימוש לרעה בכוח המשרה (סעיף 280) בכך שהורה לבר לעשות מעשה המנוגד לחוק הגנת הפרטיות וחוק האזנת סתר (מעקב אחרי מפגינים). בסך הכל מה שמסתבר ממכלול העובדות הוא עבירות מרמה והפרת אמונים (סעיף 284)".
7 צפייה בגלריה
עו"ד אליעד שרגא. ''אנחנו מילי-סקנד לפני הפעלת מנגנון ההשמדה העצמית של הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל''
(צילום: אלכס קולומויסקי)
התנועה לאיכות השלטון פנתה ליועמ"שית בדרישה לפתוח בחקירה פלילית על העבירות לכאורה שעולות מהתצהיר. "איך המשוררת זלדה כתבה? 'לכל איש יש שם'", אמר עו"ד שרגא בדיון בבג"ץ. "אז גם לכל תיק יש שם שנתנו לו אלוהים, נתנו לו אביו ואמו, נתנו לו המזלות ונתן לו מחשב בית המשפט. כבודכם, בוודאי שמתם לב שמספר התיק שלנו הוא 54321, וייקרא שמו בישראל: תיק הספירה לאחור. אנחנו מילי-סקנד לפני הפעלת מנגנון ההשמדה העצמית של הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל".
והגורם המשפטי-מודיעיני שהוזכר קודם מוסיף: "מדינה שבה הצבא ושירותי המודיעין מצילים את הדמוקרטיה, או לפחות מנסים להציל אותה, נמצאת בבעיה רצינית".
מלשכת נתניהו נמסר בתגובה: "ראש הממשלה מעולם לא ביקש מרונן בר לפעול בניגוד לחוק אלא להפך, ביקש ממנו את המובן מאליו: למלא את תפקידו נגד כל פורעי החוק שמאיימים על חייו ועל חיי משפחתו ופורצים את מעגל האבטחה הקרוב ביותר.
"באשר למיחזור הטענה על 'לחצים' כביכול שהופעלו על בר בעניין הגשת תצהירו, גם זו טענה שקרית. מדובר על מגעים שהתנהלו בין לשכת רה"מ ללשכת ראש השב"כ, על דעת נתניהו ורונן בר, בניסיון שלא צלח לייצב את המערכת באופן שהיה מייתר הגשת תצהירים.
"באשר ליורם כהן שכבר מזמן הפך לפוליטיקאי – ראש הממשלה לא ביקש ממנו שום דבר לא חוקי, לרבות 'מעקב אחרי מאות שותפי סוד'. זהו שקר מוחלט. ראש הממשלה גם מעולם לא ביקש ממנו לפסול סיווג ביטחוני לנפתלי בנט. ממילא נבחרי ציבור לא נדרשים כלל לסיווג ביטחוני, מה שמוכיח את השקר גם בטענה זו.
"בניגוד לנטען, לראש הממשלה אין ולא הייתה שום 'התעניינות אובססיבית' בבעלה של שקמה ברסלר.
"חלק מהשקרים של רונן בר כבר הופרכו בימים האחרונים, ויתר שקריו יופרכו בתצהירו של ראש הממשלה".
