כמו שחקן שתפקיד קלאסי אחד בלבד שגילם השתלט על כל מה שהעולם זוכר ממנו ומזהה איתו, גם יונתן בשיא הספיק להיות מנכ"ל משרד החקלאות בכמה ממשלות, יו"ר חברת מהדרין, ממנסחי אמנת כנרת – אבל הכל נשכח והתגמד כשהפך ליו"ר מינהלת ההתנתקות (מנהלת סל"ע) והאחראי הראשי ליישום ההסדרים למפונים במסגרת תוכנית ההתנתקות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות מפרויקט 20 שנה להתנתקות:
ייתכן שלא היה לו מושג ממשי למה הוא נכנס (בשיא טוען שדווקא היה לו), אבל ספק אם יכול היה לנחש שהתפקיד יוביל לאיומים על חייו, להצמדת מאבטחים ולהפיכתו לפרסונה נון-גרטה לא רק בציבור שממנו הגיע – הציונות הדתית – אלא גם בקיבוץ שבו נולד והתגורר עד אז, שדה אליהו. סביר שלא לקח בחשבון גם את שלל ההסתבכויות הלוגיסטיות הצפויות, שהובילו לבסוף להכתרת הטיפול במפונים ושיקומם כמחדל שגרר ועדת חקירה ממלכתית, שבתורה מתחה ביקורת קשה על מינהלת ההתנתקות.
ויהי ערב ויהי בוקר ויהיו 20 שנה, ובשיא, עכשיו בן 77, עדיין מתקשה לראות איפה, אם בכלל, טעה. "שואלים אותי כל הזמן אם אני מצטער שלקחתי על עצמי את התפקיד", הוא אומר, "ואני אומר לכולם: לא. במידה מסוימת אני גם גאה. עשינו שם דברים עם הרבה לב, הרבה ניסיון חיים והרבה חוכמה, ובדיעבד, אם אתה שואל אותי אם עשינו עבודה טובה – בכל הצניעות אני רוצה להגיד: אני חושב שכן. גם האנשים שאז עולמם חרב עליהם, חושבים בפרספקטיבה שעשינו עבודה ראויה".
יש עוד מפונים שאתה יודע שנעשה להם עוול שטרם תוקן?
"אין דבר כזה. אני לא חושב שיש מצב כזה בכלל. יש אולי זנבות קטנים, בעיות ספציפיות של אנשים ספציפיים שמשרד החקלאות מטפל בהן, אבל אין מישהו שאין לו בית".
אתה עצמך בטח סוחב צלקות ממה שנעשה לך בעקבות התפקיד.
"לא. בדיעבד אני חושב שעשיתי את המעשה הנכון, ולהגיד לך את האמת – אני חושב שגם המפונים חושבים ככה".
"הקרע בעם לא קיים בגלל ההתנתקות. הוא קרם עור וגידים בשנתיים האחרונות, מאז שיש ממשלת ימין על מלא ועם הניסיון לעשות שינוי משטרי וכל הדברים האחרים, שנעשו בצורה לא נכונה ולא ראויה ובלי הבנה שצריך קונצנזוס לדברים האלה"
בכל הקשור לאקט ההתנתקות החד-צדדית עצמו, שום דבר – כולל 7 באוקטובר – לא שינה את דעתו של בשיא. "למדתי בימי חיי שאירועים לא משנים עמדות של אדם, ואנשים דבקים בעמדותיהם", הוא אומר. "חוכמת הבדיעבד מאוד קלה, וגם אחרי 7 באוקטובר זה לא מסוג הדברים שאתה יכול לשקול במאזניים. ונניח שהיינו נשארים שם – האם היינו יכולים למנוע את זה? אנשים שוכחים, אבל כבר ב-2005 לא היינו בעזה ובחאן-יונס, וכמעט שלא הייתה לנו השפעה על מה שקרה אצלם. האם הייתה לנו יכולת למנוע את מה שקרה שם שנה אחרי ההתנתקות, כשחמאס עלה לשלטון? האם ניתן היה למנוע את כל ההתחמשות והמנהור שלהם? זה הכל wishful thinking, ואני לא אוהב צורה כזו של ניתוח".
רבים טוענים כיום שההתנתקות הייתה חטא קדמון שלנו, שהוביל אותנו, מבלי שיכולנו לדעת, ל-7 באוקטובר.
"זה ניתוח ממש לא נכון של הסיטואציה".
אולי במפתיע ביחס לשיוכו המגזרי, בשיא טען בעבר – וטוען גם עכשיו – שעצם הקמת גוש קטיף הייתה טעות. "בתוך רצועה של 342 קמ"ר שיש בה יותר משני מיליון נפש – אז היו כ-1.6 מיליון – להכניס יישובים יהודיים על 20 אחוז מהשטח זו שגיאה פוליטית. גם היום אני לא מציע לשים יישוב יהודי בתוך מקום כמו רצועת עזה".
ב-7 באוקטובר הוא היה בבית. נכדיו גויסו "והיה מאוד-מאוד קשה", כדבריו. האם הריקושטים של התפקיד שמילא בהתנתקות חזרו לעופף סביבו בעקבות המלחמה? בשיא אומר שלא. "בכלל, אחרי 20 שנה, לחבר בין שני אירועים כאלה שיש ביניהם שוני כל כך גדול, זה לא דבר מעשי. עיתונאים כותבים על זה, אבל זה רחוק מלהיות חזות הכל".
בדיעבד אתה מסכים עם הטענה שההתנתקות גרמה לאחד הקרעים המהותיים בעם?
"אני לא חושב. הקרע בעם לא קיים בגלל ההתנתקות. הוא קרם עור וגידים בשנתיים האחרונות, מאז שיש ממשלת ימין על מלא ועם הניסיון לעשות שינוי משטרי וכל הדברים האחרים, שנעשו בצורה לא נכונה ולא ראויה ובלי הבנה שצריך קונצנזוס לדברים האלה".
ועדיין, בשיא מתגורר כיום בקיבוץ מעלה גלבוע, אחרי שעזב את קיבוצו המקורי בעקבות אירוע ההתנתקות. גם כאן – הוא שלם עם עצמו. "זה היה המעשה הנכון לעשות. בקיבוץ שיתופי של אז, כשאפילו רק עשרה אחוז מהחברים כועסים עליך, ואתה בא עם המגש בארוחת צהריים בחדר האוכל ויודע שבשולחן הזה אני לא יכול לשבת כי יושב שם ההוא, וגם בזה לא, ובסוף אני הולך לשבת בשולחן בצד – זה לא יכול היה להימשך לאורך זמן".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.25
