לאורך שנותיו כטייס בחיל האוויר ידע ערן שוורץ (43) שרגע התקיפה באיראן בוא יבוא, וכך גם כשעמד בראש "חופשי בארצנו", ארגון הגג של גופי המחאה השונים. כששעת השי"ן הגיעה הוא כבר היה אחרי פשיטת הסרבל, במילואים על הקרקע, כנציג חיל האוויר ביחידה סדירה בעזה ובלבנון. "הייתי שמח לטוס מעל איראן או להיות שותף למערכה שם, אבל אני כל כך גאה בחברים שלי, אלה שנקראים בפי הממשלה 'אנרכיסטים', שהם עשו את מה שעשו שם", הוא אומר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
עד כמה הטיימינג של התקיפה היה נכון ועד כמה הוא היה פוליטי?
"אני התאמנתי לזה בתצורה כזאת או אחרת עשרות שנים, וטוב שהאויב הזה נחלש. הבעיה היא שבשנים האחרונות כל פעולה שראש הממשלה עושה נגועה בפוליטיקה של ההישרדות שלו, אז כל הזמן מרחפת שאלת חוסר האמון. אתה הרי יודע שהשאלה הראשונה שעומדת לפתחו היא 'מה לטובתי', לפני 'האם זה משרת את המדינה'.
"הוא בניגוד עניינים תמידי וזה נותן תחושה מאוד קשה. אז מצד אחד אני לא שייך לקצה שלא נותן קרדיט לשום דבר, כי היה צריך לתקוף באיראן, אפילו הרבה קודם. מצד שני – תיכנסו לנעליו של טייס או איש גף טכני שמרגיש שמי שעומד בראש זה אחד האנשים המרכזיים שמטיל ספק במערכת, שהורג את כל הפרות הקדושות ואז מצפה מאיתנו לשמור על תפיסה ממלכתית".
זה אתגר.
"נכון, ואני גאה בחברים שלי שיוצאים למשימות, ובניגוד לממשלה הנוכחית גם מביאים הישגים יפים. זו חבורת אנשים שעובדת בצורה מקצועית לאורך שנים, ובדיוק את המערכות האלה ראש הממשלה משבש ומשמיץ. אגב, במקומות שתחת אחריות ממשלתית הייתה אוזלת יד גדולה. אם אנחנו יודעים שהאויב המרכזי שלנו זו איראן, עם המערכת הבליסטית שלה, ועדיין לא כל בית בישראל ממוגן – זה מראה על חוסר תפקוד.
"אותו דבר לגבי טיסות החזרה של הישראלים שנתקעו בחו"ל. הייתה תחושה שמתקבלות החלטות מצוצות מהאצבע. במקום להחליט איך משיבים עובדים חיוניים לישראל התחילה קומבינת הרמזור והיהלומים למי חוזר ומי לא, בלי קשר לעצם היותו גורם חיוני אלא לכמה הוא קרוב למשרד התחבורה. זה לא צריך לקרות במדינה מתפקדת".
עד כמה המלחמה עם איראן תחליש את המחאה נגד ממשלת נתניהו?
"הכתם על מי שהיה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר לא יימחה. אנחנו כבר רואים את זה בסקרים".
לא מדויק. המלחמה העלתה לנתניהו כמה מנדטים.
"המלחמה העבירה אליו בתוך הגוש הרבה מצביעים של בן גביר. ההצלחה באיראן הייתה אמורה להזרים אליו הרבה יותר, אבל הציבור חכם ולא שוכח את 7 באוקטובר, את הניסיון לפגוע במערכת המשפט והביטחון ואת השיסוע של החברה הישראלית. לכן שום דבר עמוק לא השתנה, ומתוך זה המחאה תחזור וביתר שאת. המנדט של הממשלה נגמר ועכשיו הסיפור זה הכנה לבחירות. הממשלה בסוף דרכה. היא לא זוכה לאמון הציבור כגוש ולזה צריך להיערך. זו הממשלה הגרועה בתולדות המדינה. היא אחראית למדיניות כושלת שהובילה לחורבן הכי גדול שחווינו. זה לא השתנה".
רק שעכשיו טראמפ דורש חנינה לנתניהו, מרעיף עליו שבחים בבית הלבן ומקבל ממנו המלצה לפרס נובל לשלום.
"זו אחת התופעות הכי נוראיות בכל הקשור לדמוקרטיה וריבונות. אחרי 2,000 שנה שבהן לא הייתה לנו ריבונות על ארצנו, בנינו מערכות משפט וביטחון לתפארת – מגיע נשיא ארה"ב, שהרזומה שלו מלכתחילה מפוקפק, וקורא לבטל את הריבונות הישראלית ואת מערכת המשפט כי נתניהו קיבל החלטה נכונה אחת על איראן. מה זה מלמד? שכוח שווה צדק? שבגלל שדבקת בכיסא כל כך הרבה זמן וצברת כוח כל כך גדול, הפשעים שאתה מואשם בהם לא נספרים כי קיבלת החלטה מדינית טובה? איך יכול להיות שראש הממשלה מעל החוק? הכל נהיה כלי בידי סוחר. הוא סוחר בחטופים, באיראן, במה שהוא רוצה, רק כדי להשתחרר מהמשפט. לא טילים מאיראן יפרקו מדינה אלא הערעור על המוסכמה שכולנו שווים. אבל אותו זה לא מעניין".
שוורץ – נשוי ואב לאלמה (8), אדם (6) ורומי (4) – סיים בחודש האחרון את תפקידו כמנכ"ל מטה המאבק "חופשי בארצנו", שנוסד אי אז עם הולדת ההפיכה המשטרית בינואר 2023 כארגון שאמור לתכלל את כל המחאות יחדיו. בשבוע שעבר הוא כבר עלה על מטוס ללימודים בהרווארד, משאיר מאחור את הבעירה באופן זמני.
הוא היה בין הראשונים שיצאו לרחובות, וכמנכ"ל סיפק בהמשך מענה ליותר מ-100 ארגוני מחאה שפעלו עד טבח 7 באוקטובר. כיום, כ-60 ארגוני מחאה נעזרים במטה כדי להוציא לפועל מאבקים קטנים כגדולים. לפעמים הם זקוקים למימון, לפעמים להקמת במה, לפעמים לשכירת אוטובוסים ולפעמים הכל יחד, פלוס יחסי ציבור.
בניגוד למובילי מחאה אחרים, שוורץ מיעט לעמוד בקדמת הבמה. "התפקיד המרכזי של המטה היה להבין שיש הרבה מאוד כוחות שמושכים לכל מיני כיוונים, ואם אנחנו רוצים להיות אפקטיביים, חייבים לדאוג שהם פחות או יותר יעבדו יחד, כי באופן מוחלט אי-אפשר", הוא מסביר. "כדי שזה יקרה, תפקידנו להיות מאמן, לא שחקן. התפיסה המקורית הייתה שאנחנו גוף מאפשר, תומך, ולאט-לאט נוצר מצב שגם שאלו אותנו, 'אוקיי, לאן הולכים?'
"מראשית הדרך היה לנו מאוד ברור שהמחאה הזו לא תהיה אלימה. הייתה גם ביקורת בעניין, אבל אני עדיין שלם עם זה לגמרי. בעיניי, אסור שהמחאה תהיה אלימה. הדבר השני זה שכל ארגון שרוצה מאיתנו תמיכה הוא כזה שמכיר במגילת העצמאות של מדינת ישראל".
מבחינת הממשלה ותומכיה, המחאה הזו כן אלימה, או לכל הפחות יוצרת הפרעה.
"מבחינת הממשלה האזרחים הם הפרעה. חבריה רק רוצים להתקיים ולהמשיך להחזיק בכוח, בכבוד שלהם ובכסף. זה חלק ממכונת הרעל האיומה והנוראה שקוראת לנו שורפי אסמים. זה היפוך מוחלט. המושגים שיוצאים להם מהפה בכלל לא פוגשים את המציאות שבה אנחנו חיים. אלה ההפגנות הכי עדינות והכי מנומסות בתולדות המחאות. הילדים שלי הגיעו להרבה מאוד אירועים. בחיים לא הייתי מסכן אותם אם הייתי חושב שאני לוקח אותם לאזורי אלימות.
"להפך, הביקורות שאנחנו חוטפים בדרך כלל הן 'אתם מנומסים מדי'. אבל עובדה היא שבכל מקום שבו היו הפגנות אלימות, התנגדנו להן באופן מובהק. האם יש מפגינים בקצה שמתוסכלים מהתנהלות הממשלה ומביעים את זעמם? זה קורה. אני ודאי לא אומר לאנשים מה לעשות. אבל אני יכול להגיד, 'שמע, אני לא תומך באירועים כאלה ולא שותף להם'".
היו מקרים שבהם זיהית פעולות שעלולות לחרוג ולהגיע לאזורים של חיכוך מסוכן?
"כן, ויצאתי נגדן. בתוך המטרייה הרחבה שנקראת 'מחאה' יש אנשים שמחליטים לעשות פעולות כאלה והם לוקחים על עצמם את האחריות ואת הדין. אני לא אבא ולא אמא שלהם. זה חלק מהמורכבות של מחאה. כל אחד בא מתוך זה שמדינת ישראל יקרה לו והוא רוצה להיאבק עבורה".
טבח 7 באוקטובר טרף מן הסתם את קלפי המחאה נגד ההפיכה המשטרית כפי שטרף כל קלף אחר בציבוריות הישראלית. ב-8:30 של אותה שבת יצא שוורץ לשירות מילואים שנמשך חצי שנה.
"בתוך המטה החליטו בזריזות לתמוך בסיוע האזרחי, אז כל ארגוני המחאה ואחים לנשק הקימו את החמ"ל האזרחי", הוא אומר. "אבל פה לא הייתי בעשייה כי הייתי בלחימה. חודש וחצי אחרי פרוץ המלחמה המטה החליט יחד עם עוד ארגונים לחזור להפגין".
"בסוף נתניהו הוא זה שעומד בראשות ממשלה שכושלת בכל שדה ובכל תחום. לעשות לזה רדוקציה ל'הנה, זו מחאת רק לא ביבי', זה חלק מהאפקטיביות של מכונת הרעל"
הסכמת עם זה?
"אחרי בערך שלושה חודשי מלחמה יצאתי לסוף שבוע הביתה והיו הפגנות בהבימה. הגעתי על אזרחי כמובן, אבל זה לא הרגיש לי נוח. זה הרגיש לי מוקדם מדי. היו אנשים בתוך המחאה שהיה להם צורך להביע את הזעם והתסכול מההפקרות המוחלטת של הממשלה. האם תפקידי לכפות עליהם ולמנוע מהם ללכת ולהפגין? התשובה היא לא. האם הרגשתי עם זה בנוח כמילואימניק באותה תקופה? לא. במובן הזה הייתי חייב לעשות הפרדה ביני לבין המהלך".
מאז המחאות כבר מדברות על כמה נושאים במקביל – החטופים, ההפיכה המשטרית וכו'. מה מטרת-העל?
"להביא לבחירות ושהמחנה הדמוקרטי-ליברלי גם ינצח בהן".
אז הפלת הממשלה.
"כן. צריך להבין שהממשלה הזאת היא חוקית, אבל כבר הרבה זמן לא לגיטימית. הנושא של החטופים והפסקת הלחימה הוא המטרה העליונה מבחינה ערכית. בנוסף, זו כמובן ההפיכה המשטרית שהם ממשיכים – בין אם הם מצליחים או לא. הם כל הזמן משחקים על הקו הזה. אחרי זה יש מטרות נוספות: ועדת חקירה ממלכתית, חוק הגיוס וכמובן ההשחתה הציבורית. זה פאזל שלם של נושאים. בשורה התחתונה יש ממשלה לא מתפקדת שדואגת לעצמה, ולכן צריך להחזיר את המנדט לעם".
יגיד עכשיו הקורא – אה, אז זו בעצם מחאת רק לא ביבי.
"אני מבין, אבל זה רידוד של הסיטואציה. בסוף, מה לעשות, נתניהו הוא זה שעומד בראשות ממשלה שכושלת בכל שדה ובכל תחום. לעשות לזה רדוקציה ל'הנה, זו מחאת רק לא ביבי', זה חלק מהאפקטיביות של מכונת הרעל. אנחנו גם לא מיוחדים בזה. במחקרים על דעיכה של הדמוקרטיות בעולם זה נמצא בצ'קליסט: מנהיג סמכותי שיודע להגיד 'אני' ו'אנחנו', פופוליסט שמפקפק בשאלת האמת ומטפטף שיש בעיות במוסדות הממלכתיים. בזה הבן אדם הזה עסוק. הוא מוביל פירוק של מדינת ישראל, וזה אירוע גדול".
אתה מתאר בעדינות "גישות שונות" בין ארגוני המחאה, אבל יש שם גם ענייני כוח ואגו ומאבק על הפרונט.
"נכון. אני לא צריך לעשות רומנטיזציה למצב. בלי שמות, כולנו בני אדם, אז אגואים עולים ואגואים יורדים, כמו בזוגיות. פתאום בן הזוג לא לגמרי מושלם. זה קורה באופן טבעי גם במחאה. זו התפתחות טבעית של האירוע.
"נתניהו הגיע לסוף דרכו. נכון, יש את הגרעין הביביסטי הקשה אבל הוא קטן. בסוף, 70 אחוז מהציבור רוצה שהוא יתפטר כבר. הוא לא מוערך ואין לו מנדט ציבורי. זה נגמר. זה ייגמר בעוד כמה חודשים במקרה הרע, ואנחנו נפתח עידן חדש"
"יש כיפופי ידיים ולפעמים גם התנגשויות, אבל ממעוף הציפור המחאה היא אחד מהדברים שתיפקדו הכי טוב בתולדות מדינת ישראל. ולא מדובר בגוף ממוסד. זו חיה מאוד מוזרה שמצליחה לנוע, בלי האופוזיציה שלא מתפקדת במאה אחוז, ולמנוע מהממשלה את רוב המהלכים הגדולים שלה, בטח בתחומים של ההפיכה".
אתם לא מצליחים בכל.
"לא. לא הצלחנו להביא עדיין להפלת הממשלה, אבל בסך הכל כהתארגנות אזרחית הצלחנו להגיע להישגים מדהימים בעיניי, ואת זה אסור לשכוח".
אתה אישית הופעת פחות.
"החלטתי על זה באופן מודע. לא נראה לי נכון להיות גם שחקן וגם מאמן".
ריבוי הגופים וההתארגנויות לא מתיש את המחאה?
"מי שמתיש את המחאה זו הממשלה. תקשיבו, אני סופר את ימי המילואים שלי במאות, גם החברים שלי. לא איכנס למצב הכלכלי של הרבה מאיתנו, ויש גם כאלה שמפונים. אז הממשלה מעייפת אותנו. אנחנו במאבק ממושך וזה טבעי שאנשים גם מתעייפים. המדד שלי הוא אם ברגע האמת אנשים נמצאים שם או לא. בשורה התחתונה, ברגע האמת כולם נמצאים ומתיישרים".
אבל ההפיכה ממשיכה, הממשלה לא נפלה. איפה המחאה רושמת לעצמה הצלחה?
"היא מצליחה במובן שאנחנו שומר סף אזרחי. אפרופו המחקרים שהזכרתי קודם, אחד הגורמים הקריטיים להישארותו של משטר דמוקרטי זה אם החברה האזרחית יודעת להגיב למהלכים שהשלטון מנסה לעשות.
"אני לא רוצה לייפות את המציאות. המצב איום ונורא והשנאה היא אדירה. בשביל שזה ישתנה דרושה טרנספורמציה בתוך הציבור. אני חושב שזה אפשרי, אבל זה דורש עבודה. זה לא קסם. זה ידרוש מנהיגות אחרת והשקעות מסיביות בתשתיות, בחינוך, בשינוי סדר העדיפויות הלאומי".
איך לדעתך נתניהו צריך לסיים את תפקידו?
"באמצעות בחירות. אם זה לא יקרה בבחירות, אלא למשל בהוצאה לנבצרות, הוא יהפוך את עצמו לקדוש מעונה ואז ייקח לנו, הציבור, הרבה יותר זמן לתקן את האתוס שהוא יבנה לעצמו. תפקידנו להבטיח שהבחירות הבאות יהיו טהורות ולדאוג שהציבור ייצא החוצה כמחנה".
מה לדעתך יהיו תוצאות הבחירות האלה?
"אני מחזיק בעמדה אופטימית. הבן אדם הגיע לסוף דרכו. נכון, יש את הגרעין הביביסטי הקשה אבל הוא קטן. בסוף, 70 אחוז מהציבור רוצה שהוא יתפטר כבר. הוא לא מוערך ואין לו מנדט ציבורי. זה נגמר. זה ייגמר בעוד כמה חודשים במקרה הרע, ואנחנו נפתח עידן חדש. תפקידנו הוא להיות שם ולתקן".
מכונת הרעל דפקה על דלתו של שוורץ, ולא באופן מטפורי. "בראשית הדרך היה לי ראיון בטלוויזיה שאחריו מישהו הפיץ את מספר הטלפון שלי וקיבלתי איומים על חיי", הוא מספר. "אשתי אפילו לא יודעת את זה, אבל הגשתי תלונה למשטרה. ואז בעלת הבית ששכרנו, שגרה קומה מתחתינו, גם העיפה אותנו מהבית".
מה זאת אומרת?
"ידעתי שהיא ביביסטית כי כל הבית שלה היה עטוף בביבי וביבי, אבל זה לא הפריע לי. אמרתי אוקיי, את ביבי, אני לא ביבי, ריבוי דעות. זה עבד טוב ויפה, אבל בשבת, למחרת שידור הכתבה, הייתה דפיקה בדלת. היא אמרה לי: 'צפיתי בכתבה אתמול. החוזה עוד מעט מסתיים. תודה'. "עברנו מהצפון למרכז רק כמה חודשים קודם לכן עם שלושה ילדים קטנים. היה לנו ברור שאנחנו ממשיכים עוד שנה, וזה פשוט נקטע. היינו צריכים להוציא את הילדים אחרי שרק עברו. לא היה עם מי לדבר. אבל אני לא רוצה לעשות מזה אישיו".
אלא שזה אישיו. זה לא מטלטל?
"ברור. הכי גרוע זה שהמעשים שאתה עושה פוגעים במשפחה שלך. אבל אני גאה במה שאני עושה ויודע שהם גאים בי, עד כמה שהם יכולים להבין בגיל הזה".
הילדים גאים בך?
"קשה להסביר את העבודה של אבא. בגלל שלא הייתי הרבה בבית, הילדים התחילו לישון עם חולצות מחאה ולפזר עליהן את הבושם שלי. זו הפיג'מה שלהם. זה ממש מתוק. רק אומר שאני לא נותן להם חולצות שלא בקונצנזוס מבחינתי. יש חולצות שהן יותר אגרסיביות, שהן אנטי. את זה אני לא נותן".
האם לשסע האנושי שאתה מתאר יכול להיות תיקון? או שעברנו את נקודת האל-חזור?
"אני חד-משמעית חושב שיכול להיות תיקון".
מה צריך לקרות בשביל זה?
"קודם כל שהממשלה הזאת תתחלף ושתוקם ממשלה של ריפוי ותיקון. אחר כך צריך שימונו רק אנשים ראויים לתפקידי המפתח בשלטון הציבורי. צריך שיהיה גיוס למילואים ולחברה האזרחית כמו שהיה ב-7 באוקטובר. אנחנו צריכים להחליט שמעכשיו אנחנו מקדישים 15 שנים לפחות מהחיים שלנו לבית שלנו. צריך להשקיע משאבים אדירים בחינוך מחדש לדמוקרטיה, לזהות משותפת, לערכים משותפים. צריך לעשות פה ניקוי ותיקון מחודש".
אחרי שדחה את ההזדמנות פעמיים, שוורץ החליט כאמור לצאת ללימודים במרכז למנהיגות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס. עזיבה לצורך חזרה, הוא מדגיש. "אני אחזור, חד-משמעית", הוא פוסק. "הממשלה עוד רגע מתפרקת וצריכים להיות מוכנים לשלב הבא".
אז אתה עוזב כדי לקבל כלים ואז חוזר לפוליטיקה?
"לא לפוליטיקה. אני רוצה להיות באזורי התיקון של החברה הישראלית. אני מקווה שאהיה במשרד ממשלתי בכיר, באזורים של מינהל ציבורי. אני מקווה שיתגייסו לשם לא פחות מאשר לעולם הפוליטי".
אפשר להניח שמי ששמחה מאוד מהנסיעה זו אשתך.
"לגמרי. אני מעריץ אותה על השותפות פה, ואני חייב את זה לה ולילדים. אני רק מחכה להיות בבית בשעות נורמליות, ומקווה שאדע לעשות תיעדוף של המשפחה".
מה נותן לך תקווה?
"האנשים. האישה שמגיעה למחות כל שבת. האיש הזה שאומר, 'לא אהיה אדיש ולא אעמוד מנגד'. אני מעריץ אותם ומסיר בפניהם את הכובע, ואני לא רוצה שהם ייעלמו. האנשים האנונימיים האלה הם התקווה של מדינת ישראל. מי שקורא את הכתבה הזאת, שיבוא וייתן להם חיבוק ונשיקה כשהוא פוגש אותם. מגיע להם".
