אדוני ראש הממשלה, הדברים שלהלן הם תמרור עצור. ישראל צועדת למצב הדרום-אפריקאי. בשנות ה-80 הגיע החרם על מדינת האפרטהייד - שהחל שלושה עשורים קודם לכן - לשיאו, ואילץ אותה לבטל את המשטר הגזעני. ישראל היא לא מדינת אפרטהייד. אבל מתנהלת נגדה תעמולה הרבה יותר מסוכנת. תעמולה מובילה לחרם. הוא מתפשט. הוא יחמיר. אין יום בלי צעד נוסף. אסור שזה יקרה. זה עלול להיות הניצחון הסופי של ציר הרשע - איראן, חמאס וה-BDS. מטוסי F15 לא יעזרו. גם לא B2.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
יש חבל הצלה. אפשר לצאת לדרך חדשה. עוד נעסוק בכך. אבל עוד לפני כן, כל ישראלי חייב לשאול את עצמו. איך זה שב-8 באוקטובר יצאה ישראל למלחמה הצודקת בתולדותיה - ולאחר פחות משנתיים הגיעה למפולת המדינית החמורה בתולדותיה. איך זה שישראל יצאה למלחמה נגד ארגון טרור שהמטרות המוצהרות שלו הן השמדת יהודים, השתלטות על העולם, דיכוי נשים ושימוש באזרחים כמגן אנושי - ולאחר פחות משנתיים היא עצמה מואשמת בג'נוסייד. מה השתבש אצלנו?
לפני כשלושה חודשים היה נדמה שהגענו לתחתית המפולת המדינית. המכות שחטפה איראן, ולפני כן חיזבאללה, העלו קצת את המורל. הנה, אנחנו מסוגלים. העולם חזר לתמוך בנו. אבל זו הייתה אתנחתה קצרת מועד. כל מי שמבין משהו בזירה הבינלאומית, ביקש, התחנן פעם ועוד פעם: די עם הצהרות הרהב על "מחיקת הרצועה", על "התנחלויות חדשות ברצועה", על "אין חפים מפשע", על "גיהינום", על "סיפוח", על "טרנספר". אבל הם מתעקשים. אין שבוע בלי עוד הצהרה שמספקת דלק, רק, ואך ורק, לשונאי ישראל, ומצרפת לסחף נגדה אנשים שהיו מתומכיה המובהקים עד לא מזמן.
אדוני ראש הממשלה, בחודשים האחרונים שמעתי עוד ועוד ידידי ישראל בעולם. מה אתם עושים לנו, הם שאלו. אתם לא מבינים שהשילוב הזה, בין תמונות הזוועה מעזה, חלקן מבוימות או מזויפות, להצהרות פשיסטיות וגזעניות, רק מעלה את מפלס האנטישמיות? ישראל היא דמוקרטיה, עניתי שוב ושוב, כך שדברים צורמים הם חלק מהשיח, הם לא המדיניות. אבל התביישתי. ולמרות זאת, רבים מידידי ישראל הבינו, ובצדק, שישראל אולי מתנהלת בטיפשות, אבל היא צודקת. הם פנו לנציגויות הישראליות וביקשו חומרי הסברה. הם לא קיבלו. האם יכול להיות שלמדינת ישראל, בימים שידידי ישראל משוועים לעזרה, אין חומר מוכן, חומר מתעדכן, חומר בדוק ואמין, כדי לספק תשובות לפחות לאלה שרוצים להגן עליה? אין. נכון שהבעיה היא לא הסברה. הבעיה היא מדיניות. ועדיין, איך זה שמאז חודש מאי 2024 אין לישראל ראש מערך הסברה לאומי ולמה אחד מהדוברים הרהוטים ביותר במערך פוטר? אין תשובות. לשווא נחפש.
אפשר וצריך להיאבק בקמפיין השקרים. תמונת הילד השדוף משער "הניו יורק טיימס" הייתה מכה קשה. רק אחר כך התברר שהוא בעצם סובל ממחלה גנטית, והעיתון הלא-מכובד נאלץ לפרסם הערת עורך מתקנת (בדרך מאוד מוצנעת). וצריך להיאבק בסייענים שמצטרפים לצווחני הג'נוסייד.
סינוואר רצה לגרור אותנו בדיוק לביצה הזאת. הוא רצה למנוע את הנורמליזציה עם סעודיה. הוא רצה להפוך את ישראל למצורעת. הוא רצה להעלות את מפלס האנטישמיות. והוא רושם, גם אם מהקבר, עוד ועוד הצלחות
אבל, אדוני ראש הממשלה, עם כל חוסר הכבוד לתועמלנים, הבעיה העיקרית היא הממשלה ואתה, העומד בראשה. בחודש מארס אמרת: "החלטנו למנוע כל כניסה של סחורות ואספקה לעזה". ושר הביטחון והאוצר של ישראל, בצלאל סמוטריץ', האיש שהלכה למעשה מכתיב חלק גדול ממהלכי הממשלה, אמר ש"לא ייכנס אפילו גרגיר חיטה לרצועה". המשנה שלו, ישראל כ"ץ, המשיך לאיים, גם השבוע, ש"ישראל תפתח את שערי הגיהינום". מה הם בדיוק חשבו לעצמם כאשר השמיעו את ההצהרות הללו? שחמאס ישקשק מפחד? שהוא ימהר להתפרק מנשקו ולשחרר את החטופים? הם לא ידעו שהתוצאה היחידה תהיה שההצהרות שלהם יחזקו את הטענות על פשעי מלחמה והרעבה?
ובימים הללו מודיע סמוטריץ' שהוא נשאר בממשלה משום ש"הולכים לקרות דברים גדולים". כנראה הבטחת לו משהו. וזה מפחיד. צריך רק להתפלל שסמוטריץ' צדק כשאמר עליך "שקרן בן שקרן". משום שמה שטוב לסמוטריץ' הוא כמעט תמיד מכה לישראל ומתנה לציר הרשע.
רוב הטענות נגד ישראל מבוססות על שקרים ועל עלילות. לא ג'נוסייד. לא הרעבה. אבל היא הנותנת. משום שממשלה עניינית הייתה אמורה להבין כבר ב-8 באוקטובר שלא מדובר רק בחזית אחת, צבאית, אלא גם בחזית נוספת, מדינית. היא כוללת לא רק אינספור התנכלויות לישראלים וליהודים, שזה לא ממש מטריד את חבורת המצהירים, אלא גם פגיעה באספקת תחמושת. הם כבר ידעו שהן מזיקות. והם המשיכו. אנחנו לא בדרך לניצחון מוחלט בחזית הראשונה. אנחנו בתבוסה מוחלטת בחזית השנייה. סינוואר רצה לגרור אותנו בדיוק לביצה הזאת. הוא רצה למנוע את הנורמליזציה עם סעודיה. הוא רצה להפוך את ישראל למצורעת. הוא רצה להעלות את מפלס האנטישמיות. והוא רושם, גם אם מהקבר, עוד ועוד הצלחות. איבדנו את הקמפוסים. איבדנו את התקשורת. איבדנו את דעת הקהל. התחלנו כצודקים והפכנו למצורעים.
אדוני ראש הממשלה, הדרמה הגדולה עוד לפנינו. משום שלסינוואר נותרה עוד משימה אחת: להוביל את ישראל למצב הדרום-אפריקאי של שנות ה-80: חרם כללי שמכריע את המדינה. זה בדיוק המסלול שבו אנחנו צועדים. קמפיין החרם החל את דרכו ב-2005. אבל בשנה האחרונה הגיע ה-BDS ליותר הישגים מאשר ב-20 השנים מאז החל.
ב-2 בספטמבר 2024 בריטניה הודיעה על השעיית 30 מתוך 350 רישיונות ליצוא נשק לישראל. ב-16 באוקטובר 2024 הודיעה איטליה על עצירת כל עסקת יצוא ביטחוני לישראל. באוקטובר 2024, שנה לאחר המתקפה הרצחנית של חמאס, חתמו אלף אנשים מתחום הספרות והמו"לות על מכתב תמיכה בחרם על הוצאות הספרים ופסטיבלי הספרות בישראל. ב-19 במאי 2025 החליטו 73 אחוז מחברי אחת מרשתות הסופרמרקטים הגדולות בבריטניה, Co-op, על הפסקת מכירה של תוצרת ישראל. אותה רשת הטילה חרם דומה על דרא"פ. ב-5 ביולי החליט איגוד המורים הגדול ביותר בארה"ב, NEA) National Education Association) באסיפת מליאה של 7,000 חברי האיגוד להוציא את חומרי הלימוד של ADL (הליגה נגד השמצה) מתוכניות הלימוד של 12 אלף תלמידים (מגן ילדים עד כיתה י"ב), בגלל "הטיה פרו-ישראלית". אמנם ההחלטה בוטלה על ידי מועצת המנהלים של האיגוד, אלא שהמורים עצמם קובעים, הלכה למעשה, אילו חומרים ייכללו בתוכניות הלימודים.
1 צפייה בגלריה
מחאה נגד נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה באנגליה, 1970. כמעט לכל החרמה של ישראל יש מקבילה משנות ה-80 נגד דרום אפריקה
(צילום: Lauwence Harris/AP)
למעשה, כמעט לכל החלטה על חרם נגד ישראל יש מקבילה דומה, בעיקר משנות ה-80, נגד דרום-אפריקה. כך, למשל, במהלך השנה האחרונה היו מספר מקרים של סירוב בנמלים להעמיס יצוא ביטחוני לישראל, והשבוע פורסמה הודעה ש"עובדי נמלים באירופה דורשים להפסיק את משלוחי הנשק לישראל". בשנות ה-80 סירבו עובדי נמלים להעמיס ולפרוק סחורות מדרא"פ. ובדיוק כמו שקבוצות ספורט דרום-אפריקאיות הוחרמו בשנות ה-80, כך גם נבחרת הנשים של ישראל בכדוריד לא מוצאת מדינה שבה תוכל לארח משחקים ביתיים, באין אפשרות לארח בארץ. לאף אחד אין ספקות שמדובר בחרם לכל דבר.
יש כבר חרם תרבותי. יש כבר חרם אקדמי. יש כבר אותך, שכף רגלך לא יכולה לדרוך על אדמת רוב ארצות העולם. והמכה הקשה מכולן עוד לפנינו. זה יקרה כאשר יהיה חלילה גם חרם כלכלי. בשוליים הוא כבר התחיל. יש כבר דרישה אירופית, הולכת ומתגברת, לביטול הסכם האסוציאציה (שמסדיר גם את מכלול היחסים הכלכליים), והולנד ושוודיה כבר קוראות להשעיית הסכמי הסחר עם ישראל. וזה עלול להחמיר. זה לא שחמאס נבהל מהצהרות על סיפוח ועל גיהינום. וזה לא שהג'יהאד רועד מפחד בגלל הרוגים או רעב. להפך. זה בדיוק מה שציר הרשע רוצה. זו הדרך לעבור משלב המפולת המדינית לשלב המיטוט הכלכלי. ישראל דיברה על מיטוט חמאס. אבל חמאס עלול להוביל למיטוט ישראל. סמוטריץ' ובן גביר הם המתנה-שלא-מפסיקה-לתת שהעניקה ישראל לשונאיה. והאחריות היא עליך, ראש הממשלה.
הקרקע המדינית כבר בוערת. ברקע מופיעות עוד ועוד הצהרות על הכרה במדינה פלסטינית (רק השבוע הצטרפו עוד כמה). רוב מדינות העולם כבר מכירות במדינה כזאת. אבל כאשר צרפת ובריטניה מצטרפות לחגיגה, ואיתן שורה של מדינות מערביות, זו רק עדות לשפל המדיני של ישראל. והוא שובר את שיאיו במהירות. רק לפני שנה אמר נשיא צרפת שלא תהיה הכרה כזאת. רק לפני עשרה ימים הבהיר ראש ממשלת בריטניה שהוא לא בכיוון. והנה, שניהם עשו סיבוב פרסה. אנחנו יכולים לספר להם אלף ואחת פעמים שזה משרת רק את חמאס. זה לא עושה עליהם שום רושם. זו התגובה שלהם לכך שבישראל שולטת קואליציה אולטרה-ימנית שחבריה מתחרים ביניהם בהצהרות על עוד ועוד התנחלויות ומאחזים.
הרי חוליגנים, מדי שבוע, פורעים בכפרים הפלסטיניים - ואיכשהו, מספר העצורים שואף לאפס. מה, לעזאזל, חשבנו לעצמנו? שאם נספר להם שרק השבוע רצחו איסלאמיסטים בקונגו למעלה מ-40 נוצרים בכנסייה - זה יעזור לנו? העולם לוקה בצביעות חמורה. אבל הנהגה חכמה הייתה צריכה לקחת את הצביעות הזאת בחשבון. אלא שאין כזאת.
רק לפני שנה אמר נשיא צרפת שלא תהיה הכרה כזאת. רק לפני עשרה ימים הבהיר ראש ממשלת בריטניה שהוא לא בכיוון. והנה, שניהם עשו סיבוב פרסה
אדוני ראש הממשלה, אפשר להפוך את הקערה. לישראל יש עדיין הזדמנות להקים חגורת שלום מסביב לה. אפשר לפתוח בנורמליזציה עם סעודיה. מפת הדרכים על השולחן, הכל היה מוכן לפני 7 באוקטובר. אפשר להמשיך עם הסכמים, במפלס נמוך יותר, עם סוריה ולבנון. חמאס לא יובס על ידי שקיעה בבוץ העזתי. חמאס יובס על ידי טבעת של הסכמי אברהם, שתחליף את טבעת החנק שציר הרשע הקים סביבנו. אנחנו במצב שבו רק הכרזה פומבית ודרמטית על הפסקת אש חד-צדדית תמנע את ההישג החשוב ביותר של סינוואר - חרם כולל על ישראל בנוסח הדרום-אפריקאי. במשך שני עשורים הצליח קמפיין ה-BDS בעיקר בקמפוסים. לא עוד. החודשים האחרונים מקרבים אותו להגשמת המטרה.
האם זה אומר שחמאס ימשיך לשלוט ברצועה? תאים מסוימים תמיד יישארו. אבל על הפרק נמצאת גם התוכנית המצרית לשליטה של כוחות ערביים, כולל של הרשות הפלסטינית. זה לא פתרון אידיאלי. אבל הוא הרבה יותר טוב מהמשך השחיקה והשקיעה בבוץ והריצה לבידוד מדיני שיוביל למיטוט כלכלי. חלק גדול מהישגי ישראל ברצועה הם פועל יוצא של מידע מודיעיני. זה יימשך, בדיוק כפי שזה נמשך מול חיזבאללה. ורק דבר אחד ברור. יש אלטרנטיבה שתמנע את המפולת. השאלה החשובה היא, האם יש בישראל ממשלה שתעצור את המפולת?
ועוד משהו: המאמר הזה נכתב בעצב רב, אחרי שהייה של חמישה שבועות מחוץ לישראל. מה שרואים משם לא רואים מכאן. אנחנו עדיין יכולים למנוע את המיטוט. אבל לשם כך חייבים לצלצל בכל פעמוני האזהרה. בתקווה שאתם שם למעלה תתעוררו מהפנטזיה של "ניצחון מוחלט".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.08.25
