.עודד קטש נסער. עונת הכדורסל הסתיימה בלי שהוכתרה אלופה, כי המלחמה עם איראן פרצה לפני המשחק המכריע, אבל זה לא ספורט שמטריד אותו עכשיו. "צריך להחזיר את החטופים, זה לא יכול להימשך יותר", הוא אומר. "מנסים לשייך את זה כל הזמן לימין ושמאל, זה בכלל לא קשור ולא עניין פוליטי. אני באמת מנסה לחשוב מה עובר בראש של החטופים שעדיין נמצאים שם, כמעט שנתיים. זה נשמע לי הזוי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
כל זמן שהחטופים בעזה, הם גם בראש של קטש. "הרבה מאוד" יוצא לו לחשוב עליהם ועל מה היה קורה אם קרוביו היו שם במקומם. "זה לדמיין את עצמי ואת הקרובים אליי נמצאים שם, וזה פשוט בלתי נתפס. היו פעמים שבהן שאלתי את עצמי, מה אם זה הייתי אני? מה אם אלה היו הילד שלי, אחי או אבא שלי? אני אפילו לא מצליח לדמיין את הסיטואציה הזו. איך הייתי מתנהג? אני באמת לא יודע. הייתי משתגע".
קטש הוא לא הטיפוס שלובש חיוך לכל מקום שאליו הוא מגיע, רגשותיו מופנמים מדי לזה, אבל הוא הביע אותם במהלך העונה בעצב ובדכדוך שאיתם הוא לא מזוהה. לצד מצב החטופים והמלחמה המתמשכת, הוא חושש לגדל כאן את שלוש בנותיו ומנגד גם לא רואה עצמו גר בשום מדינה אחרת.
"יש המון דאגות", הוא אומר. “לא עולה על דעתי לא להיות כאן, אבל זה מאוד מדאיג אותי. אולי בדיוק מהסיבה שלא עולה על דעתי לא להיות כאן".
רילוקיישן בעתיד, בא בחשבון?
"אם זה לא מטעמי עבודה, זה לא יקרה. גם עם כל מה שקורה במדינה, עדיין ארגיש יותר בטוח בארץ מאשר בכל מקום אחר. יש לנו אחריות להפוך את המקום הזה לראוי וטוב יותר. יש לנו הרבה דברים טובים שאנחנו קצת מאבדים אותם בשנים האחרונות, אבל אנחנו לא מוותרים".
"במבחן התוצאה, דברים לא טובים קורים. אני רוצה להיות אופטימי, אנחנו לא חיים במקום קל אבל יש בנו כוחות, יש פה קרע שצריך לאחות וזה צריך להיעשות על ידי מנהיגות ערכית"
השנתיים האחרונות שינו אותו. "קשה להתעלם ממה שקורה כאן", הוא אומר. "מעולם לא הייתי צרכן חדשות בקטע כזה מטורף, ועכשיו אני מעודכן בכל מה שקורה. זה עצוב, מדכדך ומעלה שאלות על המקום שאתה חי בו, על המדינה. אני חושב שאיבדנו את הכיוון ואת האחדות. יש מין עייפות מנטלית ופיזית בציבור".
כבר שנתיים שמכבי תל-אביב "מארחת" בבלגרד את משחקיה הביתיים במסגרת האירופית, ללא קהל ועם אינספור טיסות במהלך השנה, אבל קטש לוקח את ההיבטים הספורטיביים בפרופורציות הנדרשות. "כל התקופה הזו מכניסה דברים לפרופורציות", הוא אומר. "7 באוקטובר היה טראומה לכולנו, למזלי זה לא הגיע למעגלים הקרובים אליי, אבל הטראומה היא לכולנו כמדינה. כשראיתי את התמונות ואת האנשים שנחטפו, לא העליתי בדעתי שאחרי כמעט שנתיים הם עדיין יהיו שם.
"אני גם כל הזמן נכנס לראש של האנשים שנחטפו, ויושבים שם עם התחושה הזאת שיש כמעט לכל מי שחי במדינה, שעומדים לשחרר אותם ושצה"ל עושה הכל כדי שזה יקרה. זו הרגשה של כמעט נבגדים, וזה עלינו. זה כתם. עד שהדבר הזה ייפתר נישאר עם הכתם הזה, וזה לא משנה בכלל מי אחראי. זה על כולנו".
ובכל זאת, יש הנהגה למדינה. מה אתה חושב עליה?
"במבחן התוצאה, דברים לא טובים קורים. אני רוצה להיות אופטימי, אנחנו לא חיים במקום קל אבל יש בנו כוחות, יש פה קרע שצריך לאחות וזה צריך להיעשות על ידי מנהיגות ערכית. זה חייב להגיע מהמנהיגים שלנו"
לצד המלחמה היה גם כדורסל. או לפחות היה מאמץ שתהיה עונת כדורסל, אלא שגם בעונתו השלישית ברצף כמאמן מכבי תל-אביב קטש ממש לא ליקק דבש. הוא אמנם הצליח לזכות בגביע המדינה, אבל במסגרת היורוליג האירופי מכבי סיימה את העונה במקום ה-16 מתוך 18 קבוצות. הרחק מהקצפת של אירופה.
ואם זה לא מספיק, אז הייתה גם סאגת האליפות שלא חולקה. במצב של 1:1 במהלך סדרת גמר הפלייאוף מול הפועל ירושלים פרץ מבצע "עם כלביא", הוחלט לסיים את הסדרה לפני המשחק השלישי שאמור היה להכריע את גורל האליפות ולמעשה לסיים את העונה בלי אלופה. אלא שבזמן שההחלטה התקבלה, מדינה שלמה שהתה במרחב המוגן.
"היה יותר סטרס מהרגיל", אומר קטש על 12 ימי הטילים מאיראן. "בטח כשיש ילדים וכשאנחנו בגוש דן. זה היה פשוט לשבת בממ"ד ולקוות שלא יפול טיל באזור שלנו. תיכננו שאחרי שהעונה הזו מסתיימת ניסע לחופשה משפחתית ביוון. זה לא התאפשר, אז ירדנו לאילת בשבוע שעבר, היה כיף כי קצת נרגענו. זה לא ממש הרגיש חופש, עדיין הייתי מחובר לחדשות והיו גם אזעקות, אבל יחסית הרגשנו טיפה יותר בטוחים, עם קצת הקלה, וגם הבנות היו יותר רגועות".
את הגורל הספורטיבי של העונה הבנת כבר בשישי לפנות בוקר, עם תחילת המתקפה באיראן?
"כן, אני חושב שהבנתי את זה ברגע שזה קרה. באותו יום הקפיצו את הבת הגדולה שלי לחיל האוויר, אז ישר הבנתי שמשהו גדול קורה כאן. דואגים גם לה, ברור שזה לא כמו חייל שנכנס לעזה, זו בעיקר גאווה גדולה שהיא יכולה לתרום למאמץ. אישית, היה לי די ברור שזה לא יסתיים תוך יום-יומיים, ואז הכל כבר הפך לחסר משמעות".
הוא לא מסתיר את האכזבה מהאופן שבו הסתיימה עונה נטולת אלופה, ומאמין שהתואר הזה יכול היה להגיע אליו לו רק היה מוכרע על הפרקט. "כזה סיום עונה עוד לא היה לנו", הוא אומר. "זו הייתה רכבת הרים של רגשות. היינו שנייה וחצי מלקחת אליפות והרגשנו פספוס גדול. זה הדבר האחרון שהיינו רוצים, עונה שנגמרת בלי הכרעה, אבל יש דברים הרבה יותר גדולים מכדורסל. ברמה הספורטיבית, מי שמכיר אותי יודע שאם יש דבר שאני שונא - זה תיקו. אני באמת מעדיף ללכת הביתה מפסיד מאשר בתיקו. אבל אם כבר תיקו, עדיף שזה יהיה מול יונתן אלון (מאמנה של הפועל ירושלים וחברו הקרוב של קטש – א"ע) והפועל ירושלים".
חשבת שעדיף להכריז על שתי קבוצות אלופות?
"מבחינתי הטייטל לא רלוונטי. ככה יזכרו את העונה הזו, וזה לא משנה איך יקראו לזה. מבחינתי זה אותו דבר".
לא הייתה אפשרות לשחק את המשחק המכריע אחרי שבועיים, תחת הפסקת אש?
"הייתי מאוד רוצה שזה יקרה, אבל לא. כמה שחקנים שלנו עברו חוויה מאוד טראומטית, ואלה לא רק הזרים שבהם. הבינו שקורה פה משהו אחר, וצריך להודות, היה חשש. אפילו אני כישראלי חוויתי את זה אחרת, מלחיץ הרבה יותר, זה באמת לא היה דומה לשום דבר עד עכשיו. שני טילים גם נפלו ממש קרוב לבתי שחקנים. זה היה טראומטי".
אם נשחק בנדמה לי, הייתם לוקחים אליפות אם המשחק השלישי היה משוחק?
"אני רוצה להאמין שהיינו מנצחים. צריך להודות שאחרי העונה המטלטלת הזו, לא היינו באמת פייבוריטים גדולים וזה לא משנה מי הייתה נגדנו בגמר".
להגיד שמכבי לא פייבוריטית בישראל זו כבר מציאות חדשה בכדורסל.
"מאז 7 באוקטובר המקולל היו לנו הרבה מאוד קשיים. דברים השתנו, אם זה מבחינת ההנהלה, היכולת לבנות קבוצה, שחקנים שעזבו. היה כל כך קשה שלא יכולנו להיות דומיננטיים וזה בא לידי ביטוי בתוצאות. יש גם תהליכים שקרו במקביל בכדורסל הישראלי, כמו ההתחזקות של הפועל תל-אביב והפועל ירושלים, שנחשבות קבוצות ברמה מאוד גבוהה. אז זה שילוב של הדברים".
לפני שהפך למאמן היה קטש הישראלי שנגע הכי קרוב ל-NBA, כשרק שביתת שחקנים מנעה את צירופו כישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם. מאז נבחרו בסיבוב הראשון של הדראפט עומרי כספי ודני אבדיה, ובשבוע שעבר גם בן שרף ודני וולף, שישחקו בשנה הבאה בברוקלין נטס. "זה כבוד גדול, פשוט אדיר לכדורסל הישראלי", הוא מתגאה בשניים. "גאווה גדולה למדינה קטנה כמו שלנו, שהם ישחקו יחד עם דני אבדיה שתוקע שם יתד. בכלל, פעם הליגה הזו הייתה מקום די סגור. בתקופה שלי כשחקן כדורסל אפשר היה לספור על יד אחת את השחקנים האירופאים ששיחקו שם. היום הכל הרבה יותר גלובלי ופתוח. וקורה משהו טוב לכדורסל הישראלי, לא רק בהישגים הקטנים האלה, אלא בזה שאנחנו מצליחים לייצר איזו שפה משלנו. אני גאה להיות חלק קטן מזה".
לצד אבדיה, וולף ושרף, גדל פה דור זהב שלא היה לנו. תרצה לאמן את הדור הזה בנבחרת ישראל?
"קודם כל, יש את אריאל בית הלחמי על הקווים, ונאחל לו הצלחה גדולה. הוא עושה עבודה טובה. ברמה האישית, זו גאווה גדולה להיות מאמן הנבחרת, ואם הדבר הזה יתאפשר וירצו אותי - אז בשמחה גדולה".
רגע לפני שהנבחרת תתכנס לקראת תחילת אליפות אירופה בכדורסל, קטש מתייחס גם לסערה שעורר אי-הזימון של רכז מכבי תל-אביב, תמיר בלאט, שבאופן סדרתי נמנע מלהגיע לנבחרת בשל טענות לאי-כשירות רפואית. "היה אפשר להרגיש את זה באוויר", אומר קטש, שלא הופתע מכך. "מן הסתם, דברים פחות התחברו וזרמו בין מאמן הנבחרת לשחקן, וזה לא משהו שלא קורה. אני לא רוצה לקחת צד, רק יכול להגיד שאני באמת מכיר את הצד של תמיר, שהוא לא רק מקצוען גדול אלא חלק מנבחרות ישראל מגיל קטן. אין לי ספק שזה חורה וכואב לו".
האשימו אותו בהשתמטות סדרתית מהנבחרת.
"אני חושב שברמה האישית דברים פחות הסתדרו בין האנשים, והיה אפשר לפתור את זה. כל מי שהיה בשנתיים האחרונות סביב מכבי מבין מה השחקנים עברו. תמיר חווה הרבה פציעות השנה, לא זוכר אותו מחסיר כל כך הרבה משחקים. מבחינתי, לא הגיוני שתמיר השתמט מהנבחרת. זה לא עולה בדעתי".
דיברת עם בלאט על זה?
"מי שמכיר את הקשר שלי עם תמיר יודע שאני לא מדבר איתו הרבה, אלא בעיקר מרגיש ורואה אותו. אני יודע שהוא כן רוצה להיות חלק מהנבחרת ולייצג את ישראל, אבל משהו פשוט התפספס שם, ולי מאוד חבל. אלא אם אי-הזימון הוא רק מקצועי, אבל קשה לי להאמין, כי אני לא רואה איך אפשר לוותר על שחקן כמוהו בנבחרת. זה צורם, דברים היו צריכים להסתדר אחרת".
בינתיים, עם כל הכבוד לבעיות של נבחרת ישראל, לקטש יש במכבי תל-אביב בעיות משלו. חלק מהן קשורות בתקציב נמוך להבאת שחקנים מזה שהיו מצפים האוהדים, שרואים כיצד היריבות לצמרת בישראל פותחות את הארנק, ודווקא הם, שנהגו לשלוט כאן במשך עשורים, חשים לפתע אנדרדוג בזירה המקומית. האוהדים הצהובים מצידם, הביעו את אכזבתם במחאות ביציעים.
"לאוהדים מותר להרגיש איך שהם רוצים ולהביע את המחאה שלהם", הוא אומר. "מבחינתי, האוהדים תמיד צודקים. אני מנסה לקחת אחריות על הצד שלי, לעשות הכי טוב במסגרת הקשיים, ויש המון כאלה. אז אם האוהדים לא מרוצים אני מנסה לבדוק את עצמי, וגם ההנהלה צריכה. זה לא משהו שאפשר לנפנף, וצריך להתייחס אליו, כל אחד בתחום אחריותו, כדי לנסות ולהחזיר את מכבי למקום שיותר מתאים לה".
מכבי תל-אביב יכולה בכלל לכוון כרגע להתמודדות על מקום בין שמונה הראשונות בפלייאוף היורוליג, שלא לדבר על פיינל פור?
"זה קצת לא ריאלי להגיד שאנחנו בונים עכשיו קבוצה מאפס שתגיע לפיינל פור, בטח בנסיבות האלה. כולם יודעים איפה אנחנו ממוקמים תקציבית, בנוסף לקשיים האובייקטיביים. אני באמת יכול להבין את הרגשות של הקהל, את זה שיש אוהדים כועסים ומתוסכלים על המועדון והבעלים, ובטח אוהדים כמו של מכבי, שמבינים את המצב וכל כך דוחפים אותנו. אני חושב שהתקשורת בין הצדדים צריכה להיות פתוחה ושקופה, לדברר את הדברים קצת יותר נכון ולעשות תיאום ציפיות. זה באמת יכול לעזור".
הוסקו מסקנות מהעונה האחרונה?
"יש אפשרות לחזור להיות מה שמכבי רוצה להיות, זה לא יכול לקרות ביום אחד ולא יכול לקרות השנה, אבל ההחתמה של קלאודיו קולדבלה (המנהל המקצועי) זו אחת הסנוניות שמבשרות על שינוי לטובה. אפשר להרגיש את הניסיון שלו ואיך הוא עושה סדר. זה לא אומר שנבנית פה קבוצה לפיינל פור, אפילו פלייאוף יהיה מאוד מאתגר וקשה, אבל זה אולי ייקח אותנו קדימה".
בשנה האחרונה נדמה שקטש הפסיק לשתוק והחל להעביר ביקורת גם על ההנהלה שעליה הוא מדבר עכשיו. בזמן שעופר ינאי פתח את הארנק בהפועל תל-אביב ומתן אדלסון חיזק היטב את הפועל ירושלים, הבעלים של מכבי תל-אביב נשארים מאחור. האוהדים מרגישים זאת, ונראה שגם קטש, שחלק העונה על החלטות שקיבלה ההנהלה, כמו לשחרר שחקנים מסיבות תקציביות או לנסות ולהביא שחקנים שלטעמו לא יהוו את החיזוק שהקבוצה צריכה.
"לא הייתה לי כוונה בהתבטאויות האלה להכעיס מישהו בהנהלה", אומר קטש. "אמרתי את זה גם לאנשים בהנהלה, שאם יהיו שקיפות ותיאום ציפיות מצידם – זה יכול למנוע ממני להגיד כמה דברים. לא הייתה לי כוונה ספציפית לפגוע במישהו או להתערב, אני יודע בדיוק את המקום שלי. אולי דברים היו צריכים להיאמר על ידי אנשים אחרים, אבל לא היה מישהו ברמה כזו, כמו שהיו בעבר ניקולה וויצ'יץ' ואבי אבן, או כמו שיש עכשיו את קולדבלה. אם הוא היה, אולי לא אני הייתי צריך להגיד את הדברים האלה.
"לפעמים אני אומר את שעל ליבי. היה לי גם חשוב להגיד דברים מסוימים בנקודה אחת או שתיים, כדי להעביר מסר לקהל או לשחקנים, לשלוט בנרטיב שיכול לעזור לנו להצליח".
הרגשת שההנהלה שמה אותך בחזית?
"אני בחזית מעצם התפקיד שלי, ואני לא מנסה להתחבא".
ובכל זאת, במסיבות עיתונאים השנה נראית מדוכדך מתמיד. מה עבר עליך?
"הייתה עונה קשה מאוד, וזה יצר הרבה תסכולים. ברגע שהמשחקים באירופה הסתיימו הרגשנו הקלה מסוימת, כי לשחק סיבוב שלם כשאנחנו כבר בלי סיכוי, זה לא פשוט. מהצד השני, נשארנו תחרותיים וחיוביים, וזה לא מובן מאליו כי בקלות יכולנו להתפרק. אז אנחנו יוצאים עם ראש מורם מהעונה הזו, כי צלחנו משהו מאוד לא פשוט".
במהלך העונה, הרגשת לפעמים שהכיסא שלך מתנדנד?
"לא. קודם כל כי לא נתנו לי את ההרגשה הזאת בשום מצב, וגם כי הייתי מחובר לכל מה שקורה מסביב. הרגשנו שבנסיבות הקיצון שלנו הצלחנו להוציא הכי טוב, עברנו באמת סיטואציות קשות".
בוא נחזור אחורה – איזו תחושת פספוס הייתה גדולה יותר, הפציעה שגדעה לך קריירה מבטיחה, או המלחמה, שקטעה שושלת שיכולה הייתה להניף גביע אירופה נוסף?
"אני לא חושב שיש משהו שיכול להשתוות לפציעה שלי, אבל זה מתחיל להתקרב. אין ספק שהשנים האחרונות, עם הקורונה ו-7 באוקטובר, היו טרגדיה גם ברמה הספורטיבית".
דיברנו על מכבי, על הנבחרת. מה לגבי שאר השאיפות להמשך הקריירה?
"אני נמצא בדיוק איפה שהחלום שלי. אני מאמן ברמה שרציתי לאמן בה, אז אני רוצה להמשיך ולקבל אתגרים וליהנות ממה שאני עושה".
וזה קורה? אתה עדיין נהנה?
"כן, אני חושב שבעידן של היום, של אינסטגרם, שאני לא נמצא שם, כל התפיסה של הנאה השתנתה. הנאה היא לאו דווקא שייק פירות בתאילנד, ולא תמיד צריכים להיות מחויכים. הנאה בשבילי זה לעשות משהו שמאתגר אותי גם אם יש קשיים. אני אחד כזה שתמיד רוצה לישון, ואם יש משהו שמאתגר ומעורר אותי - זה טוב. לא הייתי רוצה לעשות משהו אחר, אני מרגיש שאני טוב בזה".
ממה אתה עוד נהנה, חוץ מכדורסל?
"עם השנים יש לי פחות זמן לדברים אחרים, אבל אני אוהב את הדברים הפשוטים, כמו לבשל, לארח חברים, וכמובן להיות עם המשפחה שלי".
אתה מבשל?
"מאוד אוהב לבשל, ולארח אפילו יותר. זה מתחבר לי טוב גם עם הפרעות הקשב שיש לי, זה עוד משהו שמעורר ומעסיק אותי. נגיד ביום חופש שלי, האירוע מתחיל כמה שעות לפני. אני לא מתכנן מראש מה אני הולך לבשל, אלא הולך קודם לסופר, רואה בעיניים מה יש, מחליט מה אני מעדיף, ואז ישר חוזר לבשל ומזמין חברים".
עודד קטש אוהב להקיף את עצמו באנשים?
"זה לא שאני מארח 30 איש בבית, אלה מעט מאוד אנשים ובדרך כלל גם אותם אנשים. אני חושב שאחד הדברים שהכי קשים לי זה המחיר הגדול שאני משלם על זה שאני לא מצליח לתחזק קשרים. אני מרגיש שיש כמה מעגלים שממשיכים בלעדיי, וזה עצוב לי".
קל לך לסמוך על אנשים חדשים?
"כן, אני לא פוחד להיפגע. בכל תחילת קשר או עבודה עם מישהו, זה מתחיל ממאה אחוז. ברירת המחדל שלי היא לסמוך על מישהו לחלוטין, אני לא פרנואיד בדברים האלה".
מה תאחל לעצמך?
"שקט, אחדות וסולידריות. הכדורסל מגיע רק אחרי זה".
