בשיתוף רנואר
חודש וחצי לתוך המלחמה, עדי לנגר שבת הרגישה שקופה - והחליטה לעשות מעשה. בעלה, אסף, משרת בחטיבת "אלכסנדורני" ונלחם בחזית. היא נותרה בבית עם ילדיהם, שגב ונועם, בזמן שהיא ממשיכה בעבודתה. "הייתה לנו את הבחירה - להמשיך לשבת על הספה ולהגיד 'כמה קשה לנו' ו'כמה אנחנו שקופות', או לקחת את הקושי ולהפוך אותו לעשייה", אומרת מייסדת ונשיאת פורום "נשות המילואימניקים" בריאיון לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE.
היא מסבירה על ההחלטה להקים את הפורום, שהחל ב-20 נשים בלבד בערב הראשון שבו הוקם - והיום כבר מונה יותר מ-15 אלף חברות קהילה. "הרגשתי שאנחנו שקופות, שלא דיברו על הצרכים של המשפחות, של הילדים, וכתבתי פוסט שאני מרגישה שזה הולך להיות ארוך ושצריך להשמיע את הקול שלנו, ומי איתי", אומרת עדי. לפרויקט "אחריה" נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי ועשייה יוצאת דופן, ושבמסגרתו צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות, לצד סשן צילומים בליווי רשת האופנה "רנואר".
צפו בריאיון המלא:
ההישגים והאתגרים: ריאיון עם עדי לנגר שבת, מייסדת פורום "נשות המילואימניקים"
(צילום: ירון שרון, ירון ברנר | עריכה: קורל קוט)
"כבר ב-7/10 בשעתיים הראשונות הבנו שמשהו קורה, הם (בעלה וחבריו לצבא) כבר התחילו להסתמס ועלו לצפון עוד לפני שהם קיבלו את הצווים. בחודש הראשון נראה לי שכל המדינה הייתה בהלם. חודש וחצי אחרי אני זוכרת את עצמי יושבת מול המסך, שומעת כל הזמן שזה הולך לקחת עוד המון זמן ושזה הולך להיות ארוך, ואני אומרת מה קורה? כאילו, זה השותף שלי, מה עושים? פתחנו קבוצת וואטסאפ, בערב הראשון היינו 20 נשים, יום למחרת 1,000 נשים - והיום אנחנו קהילה של למעלה מ-15 אלף נשים".
מה אתן עושות בימים הראשונים של המלחמה?
"אז את הפורום מובילות 4 עשרה נשים. לא הכרנו קודם אחת את השנייה. כל אחת מרכזת תחום אחר, אחת עובדת מול מול הממשלה, אחת בכנסת, אחת ברשויות המקומיות, אחת בקהילה, ממש חילקנו את עצמנו לכל מיני תחומים, ואנחנו עושות כל מה שאפשר. הדגש שלנו בגדול הוא לקדם מדיניות - וזאת עיקר העבודה שלנו בפורום".
לדבריה, המטרה הייתה להשפיע - ולא רק לטווח הקצר. "רצינו להשפיע גם עבור הילדים שלנו שיהיו שם, בצבא, בעוד כמה שנים". היא מנתה חלק מההישגים של הפורום שייסדה: "העברנו מתווה תוך חודש וחצי, ביחד עם שר האוצר ושר הביטחון, במתווה בגודל של תשעה מיליארד, שבעצם נותן מענים למשפחות המילואימניקים. יזמנו והעברנו חקיקה בכנסת".
"מי שהובילה את זה זו עו"ד רותם אבידר צאליק, שהיא ממייסדות ומובילות הפורום, שהיא בעצם מהסיפור האישי שלה ושל לא מעט נשים אחרות, הצליחה ליזום ולהעביר חקיקה של מוגנות תעסוקתית לבני ובנות זוג של מילואמניקים. אני אגיד שזה נתן לנו הרבה תקווה, זה שינויים שצריכים להיות פה בהמשך, אבל לצערי, גם היום, שנה וחצי אחרי, יש עדיין לא מעט סיפורים של פיטורים גם של מילואימניקים וגם של בני ובנות הזוג".
היא ציינה כי למגזר העסקי יש תפקיד חשוב ומשמעותי במאבק של הפורום. "גם לארגון שהם מייצגים וגם החוצה לקהילה, ובסוף הם צריכים לשמור על מי שומר פה על כולם", היא אמרה. לדבריה, בהתחלה נתקלה במעין "זלזול". "היו כאלה בהתחלה שאמרו לנו ש'אנחנו תמימות' ושלא נצליח באמת לשנות פה משהו. זה רק נתן לנו את הדרייב ולהבין כמה העשייה היא משמעותית, וככל שדברים התחילו להתגלגל, זה רק נתן לנו עוד יותר משמעות בעצם לעשייה הזו".
ברבבות נשות המילואימניקים היא רואה לא פחות מגיבורות, אבל לא מתביישת להודות גם באתגרים היום, כמעט שנה וחצי אחרי שהתהפך עלינו עולמנו. "מבני זוג שמנהלים ביחד קריירה, בית, משפחה, מצאנו את עצמנו עם בני זוג שיוצאים לסבב שלישי, רביעי, יש כאלה שברגע זה בסבב חמישי או שישי, היו מחירים כבדים למלחמה הזאת, גם ברמה הכלכלית, התעסוקתית, הנפשית, המשפחתית".
היא הדגישה כי גם נשים כמובן לקחו חלק בלחימה - ולא רק בתמיכה מהבית. "נשים גם היו בכל מקום, הן היו בלחימה, הן היו בחזית, הן היו בעורף, היו בטכנולוגיה, בקהילות, ונראה לי שהם הוכיחו כל פעם מחדש כמה כוח וכמה עוצמה יש להן", אומרת לנגר שבת.
"זה לא נהיה קל מסבב לסבב"
עדי שיתפה באתגרים גם במהלך הזמן המשותף עם המילואימניק שחוזר מהחזית. "אני אגיד שגם החזרה הביתה אחרי זמן ממושך, זה גם כן אירוע", היא מודה, "כי זה לא שהוא חוזר הביתה, ויום למחרת הכול חוזר להיות כמו שהוא היה. הוא מביא איתו חוויה אחרת של לחימה. את מביאה איתך חוויה אחרת של חצי שנה לבד, כשאת רגילה לתפעל את הכול בעצמך. וגם התהליך הזה של בעצם לחזור ולהיות משפחה לוקח זמן. מה שקורה בעצם שברגע שדברים מתאפסים, אז הם מקבלים עוד צו ויוצאים שוב וזה לא נהיה קל יותר מסבב לסבב".
יש רגע אחד בשנה הזאת שאת אומרת שאת גיבורה?
"האמת שיש הרבה, נבחרנו ביום העצמאות להשיא משואה, זכינו בפרס רפפורט לנשים פורצות דרך, היינו בנשים המשפיעות של פורבס, כל הדברים האלה גרמו לנו להבין שאנחנו כנראה עושות את הדבר הנכון. אחד הדברים שאני יכולה להגיד שאני מאוד גאה בהם, זה שהצלחנו לשנות את התפיסה וההסתכלות מהמילואימניק עצמו לזה שהמשפחה כולה מגויסת".
את אופטימית לגבי העתיד?
"היום אני יכולה להגיד שכן. יש סביבי אנשים ונשים חזקות, משפיעות, שנלחמות על המציאות פה ועל הזכויות ועל המענים למשפחות המילואימניקים, שבסוף הם אחוז אחד מהאוכלוסייה. יש עוד הרבה עבודה, זה ברור לנו, לפעמים שינויים גם לוקחים זמן, אבל עצם העובדה שאני מבינה ויודעת שיש את האנשים שפועלים ושעושים את הדברים שזה יקרה, זה לגמרי הופך אותי להיות יותר אופטימית".
מי הגיבורה שלך?
"כאילו, בתגובה הראשונה בא לי להגיד אמא שלי, שהחזיקה בן מילואימניק, לוחם ועוד שתי חתנים מילואימניקים, שזה בא ביחד עם כל החבילה המשפחתית, אבל אני גם מאוד רוצה להגיד שעינב צנגאוקר, והיא מבחינתי הלביאה האמיתית, והיא עושה הכול והיא נלחמת כדי שמתן וכל שאר החטופים יחזרו סוף סוף הביתה, והיא לגמרי הדוגמה בעיניי מה זה להיות אימא במדינת ישראל".
ביום שלישי הקרוב, 25 במרץ, יתקיים ערב גאלה חגיגי, במהלכו יוענק לגיבורות בפרויקט "אחריה" אות הוקרה מיוחד.
