בשיתוף רנואר
יממה אחרי הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, כשמפיקת הטלוויזיה ענבל שבח שרביט נמלטת יחד ממשפחתה מצפון הארץ - שם שהתה בחופשה, היא קיבלה החלטה להקים חמ"ל, "החמ"ל של ענבל", ומאז היא לא מביטה לאחור. יחד עם חברתה לעבודה במערכת "ערב טוב עם גיא פינס", נוי גביש, הן החליטו שהן לוקחות כמשימה ללוות את חיילי המילואים. "זה הפך להיות הבייבי שלנו, פרויקט חיינו", הן אומרות בריאיון לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנייה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE.
"יש לי חייל שאני מלווה כבר תקופה נורא ארוכה, שהוא איבד יותר מ-30 חברים זה מספר שאת לא יכולה לתפוס אותו בכלל", אומרת ענבל. נוי מסבירה מדוע לא הייתה יכולה להביט על המלחמה מן הצד: "קיבלתי סרטון של חיילים באוהלים נרטבים ואמרתי 'יואו אני לא יכולה להישאר לזה אדישה'. התקשרתי לאתר אנשים בטלפון וענבל עזרה לי למצוא ספקים שכבר היו לה ופשוט קנינו להם ציוד וככה אני הצטרפתי לעשייה שלה". לפרויקט "אחריה" נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי ועשייה יוצאת דופן, ושבמסגרתו צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות, לצד סשן צילומים בליווי רשת האופנה "רנואר".
צפו בריאיון המלא של ענבל ונוי:
"לא צריכות 'סרטוני תודה'. זה המינימום"
(צילום: ירון שרון, ירון ברנר | עריכה: קורל קוט | בימוי: אסף קוזין)
"אנחנו מנסות לתת לחיילים פתרונות חיילי מילואים בעיקר, שהרבה פחות דואגים להם בצבא. אנחנו החלטנו כהחלטה ממש לפני שנה וחצי שאנחנו איתם כאילו עד הסוף", אומרת ענבל, שגם מבהירה כי המלחמה לא נגמרה, למרות הלך הרוח בציבור. "גם הצבא לא ערוך לנהל מלחמה במשך שנה וחצי בכל כך הרבה גזרות, אז מבחינתי זה מה שחשוב לי שהם ירגישו שהעורף איתם. אם הם צריכים אוכל, אם הם צריכים ציוד, אם הם צריכים תקציבים לדברים חיוניים, אנחנו כל הזמן עם הראש מה עובר עליהם ומה הם צריכים", מוסיפה נוי.
הן ניצלו את הקשרים שלהן ממערכת גיא פינס, שבה הן עובדות במשך יותר מעשור, וגייסו חברים מהתקשורת ומשפיענים: "ניצלנו את כל הקשרים שיש לנו, את כל החיבורים שיש לנו. עשינו ממש באופן מיידי אחרי שבוע חיבור לעמותה של אמיר פיי גוטמן שלמעשה ממש הסבה את כל הפעילות שלה אלינו, ממש אימצנו יחידות שלמות שאנחנו מלוות אותם מאז ועד היום".
ענבל מספרת על הקשר המיוחד עם חלק מהלוחמים שאותם הן מלוות כבר מאות ימים. "יש לנו חיילים שאנחנו כבר סבב חמישי איתם, שהם כבר עברו את ה-300 יום מילואים. זה התחיל באמת מכל מיני כזה אנחנו צריכים תחתונים כי אנשים פשוט נפלטו מהבתים שלהם ולא ידעו בכלל לכמה זמן הם הולכים ומה צריך לקחת. ממש בנינו חברה, שבאמת, לצערנו לא מכניסה לנו כסף, אבל לנו אנחנו לא הולכות לשום מקום".
1 צפייה בגלריה
"המלחמה לא נגמרה, ואנחנו לא הולכות לשום מקום". ענבל שבח שרביט ונוי גביש
(צילום: לירן מור)
נוי הבהירה כי כל מי שעובד איתם - למעשה מתנדב. "חשוב לנו לציין, אנחנו לא לוקחות משכורות. אף אחד לא לוקח משכורות. כולם מתנדבים, מהנהגים ועד מי שמכינות איתנו את החלות שניצלים. גם הספקים שאנחנו רוכשות מהם ציוד זה תמיד מחירי עלות, רצפה, סיטונאות. אפילו שזה כביכול לא כסף שלנו, אני בודקת אצל כל הספקים עד שאנחנו קונות משהו הכי הכי זול והכי טוב כמובן".
"לא צריכות 'סרטוני תודה'. עושות את המינימום"
"הרגע, לפני שנכנסתי לכאן התקשר אליי חייל של יחידת כרמלי שזה יוצאי חטיבת גולני. בחור בן 44, שיש לו 5 ילדים והוא עבר את ה-300 יום שלו", משתפת ענבל, "השחיקה מורגשת, אין ספק בכלל. יש חיילים שסוחבים איתם גם 'פציעות שקופות' שלא מדברים עליהם, לא רואים אותם. אבל אלה אנשים שאיבדו כל כך כל כך הרבה גם בחיים האישיים שלהם וגם אנשים שאיבדו חברים לקרב. גם הבחור הזה זה שדיברתי איתו עכשיו, יש לו 5 ילדים ויש לו עסקים אבל כל פעם שקוראים לו הוא מגיע, הוא מגיע והוא גאה במה שהוא עושה".
הן מבהירות כי הן לא עושות את הפעילות שלהן כדי לקבל הוקרה - ואפילו מובכות מסרטונים שהן מקבלות מעזה. "יש את ה'סרטוני תודה' האלה, שהחיילים נורא מיומנים בלשלוח אותם אלינו. אני אומרת להם לא צריך סרטוני תודה, התודה היא לכם. בואו, אנחנו לא צריכות את התודה ל'חמ"ל של ענבל'. אתם שם ביום ובלילה, אנחנו נדאג למה שאנחנו צריכות מהצד שלנו, זה המינימום".
דיברתן על מה שהם איבדו, אני מניחה שגם אתן מלוות אותם ובעצם איבדתן בעצמכן.
נוי: "תמיד כשיש כותרת יחידה הזו והזו ויש אסון בעזה והיה אסון שם - ואנחנו מכירות היחידות האלה, מכירות את הרס"פים. זה קשה"
ענבל: "הייתי הולכת להלוויות בהתחלה, הפסקתי לעשות את זה. כי גם יש משהו כאילו בחיים שלי האישיים שזה כבר פשוט היה טו-מאץ'. כי כמו שחיילים אומרים לנו 'אתן לא משתחררות'".
אל מול רוב הציבור שנרתם בהתחלה, נותרו כעת מעטים בשל התחושה כי זה לא אותו "מצב חירום" שהיה בחודשי המלחמה הראשונים. "הפרויקט שאנחנו עושות של החלה שניצל, אז אנחנו שולחות כל יום שישי אלפי חלות שניצל לחיילים וכל שישי אנחנו מקדישות לחייל אחר שנפל, והמשפחה שלו מגיעה למטבח להתנדב ולהכין את החלה שניצל. מגיעים, כולנו בוכים וזה, ואיך שהוא אנחנו מצליחות למצוא חוזק מהאנשים האלה אבל השכול מלווה אותנו יד ביד מאוד מאוד צמוד מאותו היום", הן מספרות.
ובשלב מסוים, גם התוכנית שבה הן עובדות חזרה לשדר, והן, הן מנסות לשלב בין העבודה - להתנדבות המבורכת. "קוראים לזה להיות אישה", צוחקות ענבל ונוי. "אישה היא מולטי-טאסקינג. גם כשאני בגינה בטלפון והילדים שלי משלמים איזשהו מחיר אישי, הם שואלים 'את עוזרת לחיילים?' ואני אומרת להם 'כן', אז הם מבינים. הם אומרים שהם יחכו, כי מבחינתם החיילים זה הגיבורים. בהתחלה כולם התנדבו ובישלו ובאיזשהו שלב כבר אין (את אותה כמות מתנדבים) אז אמרנו 'נעשה אנחנו' וכל יום שישי יש איזה 20 מתנדבות שבאות ומכינות וזה לא מובן מאליו בעיניי".
"אנשים צריכים להבין שהמלחמה לא נגמרה, יש חזרו לשגרה והחיים חזרו והכל כביכול חזר אבל המלחמה קורית, החיילים שם", מחזקת ענבל.
מי הגיבורות שלכם?
נוי: "אני חושבת שמרים אדלסון, היא גיבורה מבחינתי. היא אישה שעם כל הקשרים ועם כל הכסף שיש לה הייתה יכולה לשבת באיזה אי עם כל הכסף, ולעשות שופינג. אבל היא לא עושה את זה - היא יושבת לטראמפ על הראש והיא שמה לה למטרה להחזיר את החטופים וגם הצליחה להחזיר את חלקם. ובעיניי זה לא מובן מאליו לרגע. היא מבחינתי גיבורה".
ענבל: "המשימה של העם הזה כרגע, והניצחון האמיתי, יהיה ברגע שהחטופים יחזרו. וכל חייל שתשאלי יגיד שהם ימשיכו להילחם עד שהחטוף האחרון יחזור הביתה".
ומה החלום שלהן? הוא פשוט, לסגור את החמ"ל, שלא יהיה בו צורך עוד. "החלום של החמ"ל הזה זה שנסגור אותו ותהיה לנו יתרה של כסף, ולא יהיה לנו מה לקנות בה - ונוכל לתרום את הכסף לחיילים סדירים. זה החלום".
ביום שלישי הקרוב, 25 במרץ, יתקיים ערב גאלה חגיגי, במהלכו יוענק לגיבורות בפרויקט "אחריה" אות הוקרה מיוחד.
