בשיתוף RGE
כמו רבים מאומני ישראל, יובל דיין מצאה את עצמה מעבירה לא מעט זמן עם פצועים במחלקות השיקום בבתי חולים, מבקרת גם משפחות חטופים ומגיעה לנחם משפחות שכולות. "המוזיקה היא התרופה שלי. זו הברכה שלי. בכלל, ובשנה הזו בפרט, זה היכולת באמת לפרוק את כל מה שעובר עליי וגם להתמלא אם אני זוכה לחזק אנשים", היא אומרת בריאיון מיוחד לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנייה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE.
השנה וחצי האחרונות היו בלתי-רגילות. במקום למלא אולמות מצאו עצמם היוצרים עוברים מחדר לחדר, מסיפור לסיפור, אך יובל כמו רבים אחרים ראתה את המשימה הזו כשליחות. "זו חוויה אחרת, לא פגשתי דבר כזה לפני השנה הזו. זו פעם ראשונה שאנחנו כולנו נאלצים להתמודד עם הדבר הזה ושמתי לב לאיזה מנגנון מופלא שקיים בנו, בי, אני אדבר על עצמי, שברגע שאני רואה מישהו מתפרק מולי אז אוטומטית אני 'נאספת', אבל אחר כך בבית אנחנו אנחנו מתפרקים". לפרויקט "אחריה" נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי ועשייה יוצאת דופן, ושבמסגרתו צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות.
צפו בריאיון המלא:
אחריה 2025 - יובל דיין
(צילום: ירון שרון וירון ברנר)
כבר ב-7 באוקטובר הבינה דיין כי היא חייבת לפעול. לא יכולה להישאר בבית אל מול המציאות הארורה שנקלעה אליה מדינת ישראל. "כל רגע היה כאילו בומים ואזעקות, זה זה ממש יכול לפרק אותי - והבנתי שאני חייבת לעשות משהו, לתת מעצמי", היא אומרת. את הביקור הראשון בבית החולים בילינסון, יום אחרי הטבח, היא לא תשכח: "ניגנתי להם ולא קלטתי את גודל האירוע עדיין. גם היה שם קטע כזה שעברנו בין החדרים וכולם שמרו את הקליעים שלהם. זה היה מטורף, פתאום אתה רואה ניצולים מהמסיבה, ולא הבנתי איפה אני נמצאת".
"בכל מפגש שהיה לי מאז, בין אם זה בבתי חולים, בין אם מדובר במשפחות חטופים או משפחות שכולות, תמיד באתי במטרה של איך אני מחזקת אותם. ובסוף יצא שאני יצאתי מחוזקת מהם. הייתי בתל השומר, בשיבא. ביקרנו פצועים ובאמת היה לי מאוד חשוב לעבור חדר חדר, כאילו לא רציתי שירכזו את כל הפצועים במקום אחד ואני אשיר להם כזה שיר ונמשיך הלאה. היה לי ממש חשוב לכבד אותם, הם יצאו נלחמו נפצעו".
1 צפייה בגלריה
"יש לאומנים מנגנון מופלא - 'נאספים' מול המשפחות, ובבית מתפרקים". יובל דיין
(ריאן פרויס)
ובמשך שעות היא הייתה שם, עברה בין הלוחמים. "באחד החדרים ממש סיפרו את הסיפור של הפציעה וממש כאילו את כל התיאורים ודברים שלא הצלחתי להכיל, כמעט התעלפתי. אני אמרתי טוב, אני רגע אשיר פשוט, אבל גם מאירוע כזה שאתה נכנס אליו אתה יוצא הרבה יותר מחוזק", היא משחזרת.
משבר האמונה - והקשר עם משפחות החטופים
יובל דיין היא כידוע זמרת מאמינה - וכמו רבים אחרים גם היא נקלעה לסוג של משבר אישי בצל האסון שפקד את ישראל ב-7 באוקטובר 2023. "חשוב לי גם לדבר על זה", היא מציינת בפתח דבריה.
"אני כן אדם מאמין, אני מאוד כאילו מחזיקה בתפיסה הזאת ש'אין רע יורד מלמעלה', והכול לטובה והקב"ה שומר עלינו, ובאמת לפעמים אני מצליחה להחזיק את זה. אבל דווקא זה יותר כואב לי, כי אתה שואל את עצמך 'איך כל כך רע?'. איך שני הדברים האלה מסתדרים, הם מתערבבים באמונה, מלשון להתאמן. כאילו כדתיים או אנשים מאמינים זה לא שיש לנו איזשהו כרטיס חסינות בפני משברים, זה לפעמים אפילו יותר קשה להתמודד עם הדברים".
ליובל היה גם חיבור מיוחד עם שתי ילדות שחזרו מהשבי - דפנה ואלה אליקים. עוד לפני שחזרו היא פגשה את אימן, מעיין צין. "שרתי לה פשוט שיר באיזה משדר בערוץ 12, והיא הראתה את התמונות שלהן וכעבור כמה חודשים הן חזרו מהשבי", מספרת דיין.
"אני מקבלת טלפון בפעימה שאביגיל הילדה הקטנה חזרה ואמרו לי 'תקשיבי הגיעו חטופים, תבואי אם את יכולה לבוא לשיר אנחנו מחפשים מישהו שישיר שירים שקטים'. אז התארגנתי ויצאתי ושתי הבנות האלה רצות אליי, כאילו בלי לדעת שבכלל שרתי לאמא שלהן - ואלה הקטנה שואלת אותי 'את מכירה אותי? אני מפורסמת', אמרתי לה 'תקשיבי אין מישהו שלא מכיר אותך'. היא אומרת לי 'אני יותר מפןרסמת מנועה קירל?', אמרתי לה 'יותר מנועה קירל, את הכי מפורסמת'".
עם דפנה, האחות הגדולה, החיבור נבנה לאט יותר. "היה לה קצת יותר מורכב ביום הזה, אז ישבתי איתה אחת על אחת כזה בחוץ, קצת דיברנו על תלתלים, על תכשירים, ויצרנו איזשהו קשר, חיבור מהיום הזה. ואז שאמרו לי שאני צריכה לשיר עם חטופה שחזרה מהשבי - היה ברור שזאת היא כאילו אין שאלה". השתיים ביצעו יחד דואט בלתי-נשכח בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות האחרון.
גם כשהיא נשאלת מי הגיבורה שלה, יש לזה קשר לחטופים. ודיין בוחרת בשלי שם טוב, אימו של שורד השבי עומר, בלי היסוס. "כל פעם שאני ראיתי אותה או שמעתי אותה מדברת או שעכשיו אנחנו מדברות עליה, ממש עולות לי דמעות. משהו במאבק שלה היה כל כך מלא בביטחון ובאופטימיות, וראיתי איזה כתבה שלה ב-7 באוקטובר, כעבור שנה, שהיא מספרת איך היא ריחמה על עצמה ממש וזה שעומר לא בבית - ואיך מתוך הכאב פתאום היא קלטה כמה כן יש לה בחיים".
"אמרתי לעצמי 'בואנ'ה האישה הזאת'. כאילו זה שהיא פתאום התחילה להודות על מה שכן יש לה, על המשפחה שלה, על מי שכן נשאר - וכאילו מתוך המקום הזה כאילו הייתה לה אמונה מאוד חזקה שהוא יחזור ואמרתי 'וואו, אלה כוחות נפש'. אני מאוד התחברתי אליה, זו גבורה בעיניי".
ליובל דיין יש גם משאלה אחרת, ליום שאחרי המלחמה, שלפחות כרגע ממאן מלהגיע. "אני מאחלת לנו כחברה ולי שכשהמלחמה הזאת תסתיים ושיהיה את 'היום שאחרי' אז הוא יהיה הרבה יותר טוב מ'היום שלפני', כי נכנסנו למלחמה בתקופה מאוד לא פשוטה בעם שלנו. זה כואב לי. זה בידיים שלנו לעשות מזה יותר טוב. זו התקווה שלי, זה החלום שלי".
ביום שלישי הקרוב, 25 במרץ, יתקיים ערב גאלה חגיגי, במהלכו יוענק לגיבורות בפרויקט "אחריה" אות הוקרה מיוחד.
