בשיתוף רנואר
עולא נג'מי יוסף היא קודם כל אמא מנצרת. את הבוקר שלה בשבוע שעבר היא התחילה בתדרוך לילדיה האדי וראווי, אחרי עוד רצח כפול בעיר, שבו הסבירה להם באיזה דרכים הם יכולים ללכת - ומאילו עדיף להימנע. "ככה הבוקר שלי התחיל, במקום לדבר איתם על הפריחה, על האביב היפה שאנחנו רואים מסביב". כיום היא מנהלת המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה - ובמשך 25 שנה היא עוסקת בקידום והעצמת נשים.
"אני בעצמי עברתי העצמה על ידי נשים אחרות, גיבורות שהיו לפניי", היא מספרת בריאיון מיוחד לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנייה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE. במסגרת הפרויקט נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי וגם עשייה יוצאת דופן. במסגרת הפרויקט צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות, לצד סשן צילומים בליווי רשת האופנה "רנואר". צפו בריאיון המלא:
אחריה 2025 - עולא נג'מי יוסף
(צילום: ירון שרון, ירון ברנר | בימוי ועריכה: אסף קוזין)
"אחרי 7 באוקטובר, מלא אנשים מסביבי, כל פעם שהגעתי למקום העמידו אותי במקום של להביע למי אני נאמנה יותר - האם אני נאמנה למדינה שלי או לעם שלי, ויש לי מסר שאני רוצה להעביר, תהיו נאמנים לאנושיות", היא אומרת בריאיון המיוחד. כמעט שנה וחצי אחרי הטבח היא מדברת בגילוי לב על הקושי בחיים המשותפים בין ערבים ליהודים בישראל - והתקווה: "אל תאחזו בנשק, תאחזו באהבה".
לדבריה, אחרי הטבח התכנסה יחד עם עמיתיה לדיון על כינוס תלמידים יהודים וערבים בגבעת חביבה - כאשר כל מי שיושב בחדר הבין את המורכבות. "המטרה הייתה לקדם מפגשי דיאלוג בין צעירים משני הצדדים. ואז בא 7 באוקטובר, וראיתי הצוות כולו במקום של תסכול. 'איך אפשר להמשיך ולהתקדם?', בתוך הגבעה יש 300 מפונים מיישובי הדרום, אנשים מבוהלים, מפוחדים. בצד השני של הגבול גרים בני המשפחה שלי בעזה, ואני אומרת, כאילו, 'איך לעזאזל אפשר להמשיך ולצאת מתוך המשבר הזה?'".
ומה בכל זאת העניק לה תקווה? "ראיתי שותפים לדרך אנשים שמאמינים בדרך שאני מאמינה בה, שלא מתפוררים, ממשיכים, מתלכדים ביחד, מנסים לבנות יחד משהו שמתחזק וממשיך את המסע. זה מה שנותן לי תקווה, זה מה שעוזר לי. זה שאנשים מסביבי לא מאבדים את האמונה, שאפשר לשנות את המציאות שאנחנו נמצאים בה".
הסכנה לחיי נשים ערביות
בעשור האחרון עולא עוסקת ביתר שאת בניסיון למצוא פתרון לאלימות והפשיעה הגואות בחברה הערבית. לדבריה, "מאוד קשה לקום לקול יריות וללכת לישון לקול יריות, וזה מה שמניע אותי היום בעשייה שלי". היא מדגישה בריאיון: "מגיע לי מרחב בטוח, מגיע לילדים שלי מרחב בטוח".
עולא מתעקשת כי נשים בחברה הערבית נמצאות בסיכון גובר, בוודאי בהשוואה לנשים יהודיות. "אנחנו בתור נשים ערביות חיות בשלושה מעגלי דיכוי: אנחנו חלק מחברה פטריארכלית, אנחנו חלק ממיעוט לאומי במדינת ישראל, ואנחנו חלק מכלל הנשים בישראל".
לכן, היא טוענת, הן מקלות פחות כשמחלקים את ה"עוגה". "אני בטוחה שאנחנו מקבלות פחות - מכל השירותים. זו מציאות אלימה ומסוכנת - וחד-משמעית הנשים הערביות נמצאות בסכנה הרבה יותר מנשים יהודיות. אני אתן דוגמה, אם נסתכל על כל מה שקשור לשירותים לנשים שחיות במעגל אלימות, יש בישראל, אם אני לא טועה, 14 מקלטים לנשים, רק שניים מהם לנשים ערביות, בזמן שאחוז הנשים שחיות במעגל האלימות בחברה הערבית הוא פי 3 או 4 מהנשים היהודיות".
ובכל זאת, יש לה תקווה. "יש לי מסר שאני רוצה להעביר לחברה הישראלית באופן כללי. אני פונה לאנשים, לפני שבוע היה רצח כפול בנצרת, הבוקר שלי התחיל בלתדרך את הילדים שלי איפה מותר להם לעבור ואיפה אסור להם לעבור, במקום לדבר איתם על הפריחה, על האביב היפה שאנחנו רואים מסביב. אז המסר הוא כשאתם רואים אנשים - תסתכלו לאנשים בעיניים כבני אדם - ושהאנושיות היא זאת שתניע אותנו להמשך".
מי הגיבורה שלך?
"בכל תחנה בחיים שלי היה לי גיבורה. הראשונה היא סבתא שלי, שגדלה כאן עם שני האחים שלה לבד, אחרי 48'. והיא הצליחה להקים משפחה ומשפחה מעורבת שיש בה יהודים, מוסלמים ונוצרים. אז היא הגיבורה הראשונה שפגשתי. הגיבורה השנייה היא אימא שלי, ולאחרונה גם חברה שלי שחלתה בסרטן אלים ולא הרימה ידיים, היא אמרה 'אני רוצה לחיות למען הבנות שלי', אז היום היא הגבורה שלי".
בשיתוף רנואר
