בשיתוף רנואר
כבר לפני יותר מעשור חששה סבין תעסה מחדירת מחבלים לנתיב העשרה. "שמעתי קולות מוזרים, היה נדמה לי שחופרים לי מנהרות מתחת לבית", היא מספרת, "כשמבצע 'צוק איתן' הגיע ומצאו שתי מנהרות מאוד גדולות בנתיב העשרה, הבינו שסבין כבר לא פרנואידית". בימים שקדמו לטבח 7 באוקטובר, שבו נרצחו בן זוגה גיל ובנם אור, חששה הלך וגבר בעקבות הפעילות החריגה מעבר לגדר.
"אני חייבת לציין ולהגיד שכבר ב-3 באוקטובר שמעתי את מחנה האימונים של חמאס ליד הבית שלי. שמעתי צלילים ושריקות שעוד לא שמעתי בעבר", משחזרת סבין בריאיון מיוחד לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנייה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE. במסגרת הפרויקט נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי וגם עשייה יוצאת דופן. במסגרת הפרויקט צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות, לצד סשן צילומים בליווי רשת האופנה "רנואר".
צפו בריאיון המלא:
סבין תעסה מדברת על הכאב, השיקום והמאבק ברחבי העולם
(צילום: ירון שרון וירון ברנר | בימוי ועריכה: אסף קוזין)
ב-7 באוקטובר 2023, לפני כמעט שנה וחצי, כל חששותיה התממשו. "עד 7/10 הייתי אימא לארבעה בנים. מ-8/10 אני אימא לשלושה בנים ונותרתי אלמנה", אומרת תעסה. "אני חיה וגרה 25 שנה בנתיב העשרה. שם גידלתי את הילדים שלי, שם הקהילה שלי, החיים שלי. ב-7 באוקטובר החלום שלנו התנפץ ברגע אחד".
"התאהבתי בגיל, הוא גדל ונולד בנתיב העשרה. אנחנו ידענו שזה יקרה, צפינו", היא אומרת. "יש לי בית חכם, גיל התעקש להשקיע בזה המון כסף, כי הוא ידע שזה יבוא". ביום הטבח שהה איתה בנה זוהר - ויחד הם התבצרו מפני המחבלים. "06:29. צבע אדום, אבל צבע אדום כל שתי שניות, שזה מוזר. אני מבינה שמשהו קורה", היא חוזרת לאותו בוקר ארור.
"אני אומרת לזוהר תקשיב, אני נועלת הכול דרך ה-Wi-Fi, אתה תלך לקדמת הבית, לנעול את הדלת הקדמית, אני אלך לנעול את החלון במקלחת. נכנסנו לממ"ד שהיה עם מנעול רב בריח ונעלתי אותנו. נשארתי סגורה בממ"ד בערך שעה. אני שומעת את המחבלים הורסים לי את הבית. אחד מהם אומר לי 'תפתחי את הדלת, כלבה'".
"גיל הכין אותי ליום הזה", היא אומרת על בן זוגה, שאותו שכלה בטבח, "הוא לא סמך לא על צה"ל ולא על אף אחד. בזכות ההנחיות שלו ובזכות התדריך הזה, אני חושבת שניצלנו".
באותו הזמן שהו שני בניה הקטנים, קורן ושי, בבית אביהם, גיל ז"ל. בנה הבכור, אור, יצא לגלוש בחוף זיקים, שם נרצח, לצד 16 בני אדם נוספים: "יש לי שיחה מוקלטת עם הבן שלי, אור, בני הבכור, זיכרונו לברכה, שנרצח בזיקים". בשיחה האחרונה שניהלו אור מנסה להרגיע את אימו, מבטיח לה שהוא בסדר. שיחה קצרה, אך מהדהדת ביתר שאת, לנוכח הטרגדיה שהתרחשה זמן קצר לאחר מכן.
על מותו של אור, בנה, התבשרה תעסה רק כ-4 ימים לאחר הטבח. "לא מיד בישרו לי על המוות שלו. ידעתי שגיל נרצח, כי אני זו שרצתי אליו וקלטתי את האסון הנורא הזה שפקד אותי". זמן קצר לאחר הטבח בחוף זיקים הגיעו המחבלים לביתו של גיל תעסה, איש ביטחון, בן זוגה של סבין ואבי ילדיה.
הוא נרצח על ידי מחבלי חמאס מהדף של רימון. סבין מספרת בריאיון המיוחד על גבורתו: "גיל נהרג כשהציל את הילדים הקטנים שלנו. המחבלים ירו בגיל פעם נוספת מול עיני הבנים שלי. אחרי שהרגו את אבא שלהם מול העיניים, הם התחילו להרביץ לבנים שלי מכות קשות".
"אם צריך - אגיע גם לאל-ג'זירה"
"היה ברור לי שמאותו הרגע כל מפעל החיים שלי וכל מה שאני עושה על מנת להשתקם ועל מנת להוכיח לעולם שהטבח הנוראי הזה לא באשמתנו, חייב לעבור דרכי", אומרת תעסה. מאז 7 באוקטובר היא הפכה לאחת הדוברות הבולטות למען ישראל בזירה הבינלאומית - כולל הופעה אחת בלתי-נשכת באו"ם.
עדותה של סבין תעסה באו"ם, בחודש ספטמבר האחרון
(צילום: UN)
עוד בבית החולים, כששכבה פצועה ומרוסקת נפשית, החלה את מסע ההסברה שלה. "כבר בבית חולים שאלו אותי - 'יש פה כתבים צרפתים, יש פה כתבים. רוצים לשאול אותך מה היה'", היא מספרת, "זה מה שמרפא אותי. זה מה שמציל אותי, זה מה שמשאיר אותי שפויה עם רגליים על הקרקע. אני מסרבת לקבל את השנאה הזו מכל העולם. מסרבת לקבל את חוסר האחדות שלנו כעם, מסרבת לקבל את הגזירה הזו."
היא מבהירה שאינה חוששת מהחשיפה התקשורתית, ובמובן מסוים אפילו רוצה בה כמה שניתן. "אם צריך אני אגיע לאל-ג'זירה, אני אגיע לכל מקום, אני לא מפחדת, אני לא מתביישת, אני לא נלחצת. זה הדבר שנותן לי כוח לקום בבוקר ולרצות להמשיך לחיות ולהנציח את אור ואת גיל", היא אומרת לסיכום.
ביום שלישי הקרוב, 25 במרץ, יתקיים ערב גאלה חגיגי, במהלכו יוענק לגיבורות בפרויקט "אחריה" אות הוקרה מיוחד.
פורסם לראשונה: 10:43, 20.03.25
