מרתון ירושלים על כסא גלגלים לזכר סרן שילה כהן ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
יותר מתחרות ספורטיבית, המרתון שייערך מחר (שישי) בירושלים נושא משמעות מיוחדת עבור שתי משפחות שגורלן נשזר זו בזו בדרך בלתי צפויה: רות בירנבאום, נערה בת 14 מעומר המתמודדת עם אפילפסיה קשה ושיתוק מוחין, תשתתף במרתון במקצה ה-42 ק"מ יחד עם אביה רמאון - הפעם, לזכרו של סרן שילה כהן ז"ל, מפקד צוות בשלדג, שנפל ב-7 באוקטובר בקרבות בקיבוץ בארי.
"זו דרך מאוד מתאימה להנציח את שילה", מספר רמאון בירנבאום. "הכרתי אותו ממש מעט, אבל לאחר שהוא נהרג, הזדמן לי להכיר את המשפחה ואותו דרך המון סיפורים. הוא היה אדם מיוחד. מלבד היותו גיבור ישראל וקצין לוחם שנלחם עד הרגע האחרון ב-7 באוקטובר - גם אחרי שנפצע פעמיים באותו יום הוא המשיך להילחם - שילה היה אדם ערכי ממשפחה ערכית מאוד שרואה את האחר".
שילה, שכונה "צ'יקו" בפי חבריו, ומכאן גם שם הצוות עליו פיקד, היה בביתו בשדרות באותה שבת ארורה. כשהתחילו האזעקות והוא הבין שמחבלים פלשו לעוטף, שילה לקח את נשקו ויצא להגן על אזרחים, בלי צוות או ציוד. הוא חבר לכוח שלא הכיר מיחידת סיירת מטכ"ל, וניהל לחימה עיקשת מול מאות המחבלים שפלשו לאזור. לבדו הרג עשרות מחבלים, עד שנפל בקרב בקיבוץ בארי, בגיל 24 בלבד.
"לא הייתה אפילו שאלה שהוא יעשה את זה", אומר אריה, אביו של שילה. "זה היה טבעי עבורו, לתרום את עצמו עבור אחרים שזקוקים לכך. אלו היו הערכים שלו וזו הייתה דרכו - להיות שם בשביל מי שצריך אותו, בין אם זה חייל בפיקודו, ילדה עם צרכים מיוחדים או אזרח בסכנה".
"זה היה מתבקש עבורו"
הקשר בין רות ושילה התחיל לפני כשנתיים, כשרמאון, שבנו משרת כלוחם בצוות "צ'יקו" ביחידת שלדג, פנה למפקדו של בנו בבקשה צנועה: "ביקשתי משילה, אם זה בסדר מבחינתו, שהבן שלי יוכל להשתחרר ביום שישי מוקדם, כדי להגיע ולהשתתף במרתון ירושלים. שילה, ברוב גדולתו, ענה: 'מה זאת אומרת? לא רק שאני אשחרר את הבן שלך, אני גם אביא את הצוות שלנו וכולנו נרוץ יחד איתכם".
אריה, אביו של סרן שילה ז"ל: "זה היה טבעי עבורו, לתרום את עצמו עבור אחרים שזקוקים לכך. אלו היו הערכים שלו וזו הייתה דרכו - להיות שם בשביל מי שצריך אותו, בין אם זה חייל בפיקודו, ילדה עם צרכים מיוחדים או אזרח בסכנה"
באותו שישי הלוחמים יצאו מוקדם בבוקר מהשטח, הגיעו לירושלים, ורצו עם רות ורמאון במקטע של העיר העתיקה. "זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים בכל ריצות המרתון שעשינו עד כה", מספר רמאון בהתרגשות.
אריה, עדיין זוכר את המרתון שבו השתתף בנו: "אנחנו זוכרים את המרוץ אומנם לאחר מעשה, אבל אנחנו באמת זוכרים שלא הייתה בכלל שאלה שהוא יעשה את זה, זה היה מתבקש עבורו, חלק מסל הערכים של שילה - לתרום את עצמו עבור אחרים שזקוקים לכך, ולרתום לשם כך גם את החיילים שלו. זה היה מאוד משמעותי בשבילו שהם היו חלק מהמרתון ההוא".
איך זה מרגיש עבורך לראות את שילה מונצח בדרך כזו?
"ברוך השם הצלחנו להנציח את שילה בכל מיני דרכים, אבל בהחלט זו הנצחה מאוד מיוחדת, ובעזרת השם היא גם מתמשכת. אנחנו מקווים שגם השנה לוחמי שלדג יוכלו להצטרף למרתון מחר, ואולי זה אפילו יהפוך לסוג של מסורת".
100 המטרים האחרונים
כבר חמש שנים שרות ואביה משתתפים במרתון בבירה, וישנו גם דפוס קבוע: רמאון דוחף את בתו בכיסא גלגלים לאורך המסלול כולו, עד כ-100 מטר לפני קו הסיום. "בחלק הזה היא פשוט יורדת מהכיסא, ועם ההליכון היא הולכת וחוצה את שער הסיום", מסביר האב.
רות היא חניכה ב"בית הגלגלים", עמותה המסייעת לבני נוער ובוגרים עם מוגבלות פיזית. "זו עמותה מדהימה לילדים עם שיתוק מוחין", מספר רמאון. "הם לוקחים את הילדים האלה לפעילויות שונות, פעם בחודש הם לוקחים אותם לסוף שבוע של כיף באזור מסוים בארץ, במקרה שלנו זה הבית הדרומי בקיבוץ אורים שבעוטף".
רמאון: "דרך הריצה אנחנו מראים לכולם שגם לילדים עם מוגבלויות 'השמיים הם הגבול', והם יכולים לעשות הכול אם רק ירצו בכך, כל אחד בדרכו"
הצד החברתי של ילדים עם מוגבלויות הוא מאתגר, וההשתתפות במרתון היא גם דרך לגייס תרומות למחנה הקיץ של העמותה.
"שם אני פוגשת ומבלה עם החברים הטובים שלי. וזה מעניק לנו המון שמחה ואושר, שממלאים אותי באנרגיות חיוביות", מספרת רות בהודעה שפרסמה המשפחה בפרויקט גיוס ההמונים שהקימה. "השיא זה המחנה קיץ של 'בית הגלגלים', שאנחנו כבר מחכים לו. בשבילנו הוא חוויה משמעותית ובלתי נשכחת".
"דרך הריצה אנחנו מראים לכולם שגם לילדים עם מוגבלויות 'השמיים הם הגבול', והם יכולים לעשות הכול אם רק ירצו בכך, כל אחד בדרכו", מסביר רמאון.
3 צפייה בגלריה
רות ורמאון במרתון. "גם לילדים עם מוגבלויות 'השמיים יכולים להיות הגבול'
(צילום: באדיבות "בית הגלגלים")
המרתון, שייערך מחר (ארבעה באפריל), הוא גם הזדמנות לשמר את מורשתו של סרן שילה כהן ז"ל - אדם שגם בחייו וגם במותו הפך לסמל של נתינה, ערכיות וגבורה.
"המרוץ הזה חשוב מאוד, הוא נוגע בלב ומביא את המשתתפים בו להכיר את השונה, וגם לאנשים עם המגבלות - להבין שלא מוותרים עליהם", מסכם אריה, "זה מאוד מרגש להיות חלק מזה".
