בשיתוף 255, ארגון החטופים ומשפחותיהם
"עוד רגע יחלפו שלוש שנים לאירוע החטיפה ושנה להחזרת החטוף האחרון - ובמדינת ישראל אין חקיקה בנוגע למשפחות החטופים ושורדי השבי שעברו טראומה ייחודית, שתסדיר עבורם מעטפת שיקום ארוכת טווח". כך מתארת מור פרץ, מנכ"לית 255 - ארגון החטופים ומשפחותיהם, את המציאות שפוגשות המשפחות מאז ה-7 באוקטובר ועד היום.
החטיפה ההמונית של 251 בני אדם ועוד ארבעה שכבר הוחזקו בעזה היא אירוע חסר תקדים בישראל, וגם בעולם המערבי. מאחורי החטופים ושורדי השבי עומדת קהילה של אלפי בני משפחה, שחייהם עמדו במשך תקופה ארוכה בסימן אי ודאות ומאבק להשבת יקיריהם. אלא שגם לאחר ההשבה, המשבר רחוק מלהסתיים.
"מחטיפה להכרה": האם נעשה מספיק למען משפחות החטופים?
היום (ה-6 בספטמבר) יקיים הארגון במרכז פרס לשלום ולחדשנות ביפו את הכנס "מחטיפה להכרה", שיעסוק בשאלה כיצד נראית הכרה במשפחות החטופים במבחן המציאות: אילו זכויות עומדות לרשותן כיום, מה חסר במערכות הקיימות ומה נדרש מהמדינה. במסגרת הכנס יתקיימו פאנלים ושולחנות עגולים בהשתתפות חברי כנסת, משפטנים, גורמים בכירים ממשרדי הממשלה ועוד, שידונו יחד בסוגיית ההכרה לעומקה.
מור פרץ, מנכ"לית "255", ארגון החטופים ומשפחותיהםצילום: רמי זרנגר"מצאנו לנכון לקיים את הכנס עכשיו, סמוך לשלוש שנים לחטיפה ורגע לפני שמתכנסת הכנסת, כדי להזכיר לכולנו מה האתגרים שאיתם מתמודדות משפחות החטופים", מסבירה פרץ. "האירוע הזה, של חטיפה, לא קרה מעולם במדינת ישראל ובחברה המערבית בכלל. הממשלה כיום יודעת לתת מענה רק ממה שכבר קיים בחוק - עד שהחוק לא יורחב, לא יוכלו לתת למשפחות את מה שהן באמת זקוקות לו".
"הכרה היא השלב הראשוני לשיקום", היא אומרת. "יש פה הורים, ילדים, אחים, אחיינים, שבמשך שנתיים וחצי לא היו להם חיים משלהם. לפי מחקרים שעוסקים בטראומה, כשאדם לא מקבל הכרה למשבר שעבר, אין לו יכולת להשתקם".
פרץ מספרת כי הרעיון להקים את 255 צמח מתוך המשפחות ושורדי השבי שניסו לחזור לחייהם ולא הצליחו. "אחד אחרי השני הם חזרו והרגישו שמשהו בהם לא בסדר, שהם לא מצליחים לחזור לחיים", היא מספרת. הקושי, לדבריה, נוגע כמעט לכל תחום: חזרה לעבודה, זוגיות, הורות והיכולת לשוב לשגרה שהייתה קיימת לפני החטיפה.
גלריה
איך מתמודדים עם החזרה לשוק העבודה אחרי שנתיים של מאבק? כנס בני משפחות החטופים לעידוד קידום תעסוקתי
(קרדיט: ארגון 255, ארגון החטופים ומשפחותיהם)
הדוח מגלה: 74% ממשפחות החטופים אינן חשות ביטחון כלכלי
עו"ד ליאת קליין-גנץ, מנהלת מחלקת מדיניות ואסטרטגיה ציבורית בארגון 255קרדיט: דלית אוחנהדוח חדש של ארגון 255 בוחן את מצב השיקום של שורדי השבי ובני המשפחות בכמה ממדים: בריאות הגוף והנפש, המשפחה, התעסוקה, הביטחון הכלכלי והמרחב החברתי.
"הדוח מצביע על פער מאוד גדול בין הצרכים למצב המשפחות, השלכות ארוכות טווח בהיבטים רגשיים ולעיתים התרסקות כלכלית", מסבירה עו"ד ליאת קליין-גנץ, מנהלת מחלקת מדיניות ואסטרטגיה ציבורית בארגון 255. "אלו משפחות שבמשך שנתיים הקדישו את כל כוחן להשבת החטופים. עזבו מקומות עבודה ונושאות את השלכות הטראומה".
לפי הנתונים, 74% מהמשפחות אינן חשות ביטחון כלכלי. "הציפייה שיחזרו לעבודה כאילו לא קרה כלום היא לא מותאמת", אומרת קליין-גנץ. "הפגיעה היא תהליך ולא אירוע נקודתי. המשפחות חיו עם סימני שאלה גדולים, כמו מתי והאם יביאו את יקיריהן לקבורה, וזה הופך את האובדן למורכב יותר".
הפגיעה התעסוקתית אינה מסתכמת באובדן הכנסה. פרץ מתארת שינוי עמוק בזהות של בני המשפחה, שבמשך תקופה ארוכה מצאו את עצמם בתפקידים שמעולם לא בחרו בהם: מנהלים מאבק ציבורי, מתראיינים ונוסעים בעולם. "פתאום ביום אחד הם צריכים לחזור לשגרה", היא אומרת. אחד האתגרים, לדבריה, הוא החזרה לשוק העבודה. "איך אני כותב קורות חיים? מה אני מסמן שעשיתי בשנתיים וחצי האחרונות?".
פרץ מצביעה גם על הידרדרות במצב הבריאותי של חלק מבני המשפחות ועל צורך גובר בטיפולים רפואיים. לדבריה, אין כיום מסלול מדינתי ייעודי שמאפשר למשפחות לקבל אותם כחלק מתפיסת שיקום כוללת.
בארצות הברית: תקציב ל-90 שנות טיפול לנפגעי ה-11 בספטמבר. מתוך טקס זיכרון לזכר ההרוגים בניו יורק
(צילום: gettyimages)
"אין היום מונח כזה של נפגעי חטיפה"
המשפט הישראלי מכיר זה עשרות שנים במשפחות שכולות, בנפגעי פעולות איבה ובשבויים ונעדרים מקרב כוחות הביטחון, אך ה-7 באוקטובר הציב בפניו מציאות חדשה: חטיפה אזרחית המונית ואלפי בני משפחה שנחשפו לאורך זמן לאי ודאות ולמאבק מתמשך. בתקופת השבי נוצרו מענים ייעודיים שסייעו למשפחות להתמודד עם מצב החירום, אלא שחלק מהם הסתיימו עם ההשבה.
"ביום שהחטוף חזר, הכול נגמר ממש בדקה אחת", אומרת פרץ. "מכל מיני מענים שהם היו זכאים אליהם, הם כבר נמצאים במקום שהם לא יכולים להיות זכאים אליהם, בגלל שאין חקיקה ייעודית".
הפער הזה אינו רק סמנטי. "יש חטיפה, אבל אין נפגעי חטיפה. המשפחות לא מוכרות ככאלה", אומרת קליין-גנץ. "קודם כול לתת לזה שם". לדבריה, ההכרה אינה רק הגדרה: "אם אתה מכיר במישהו כנפגע, אז שיהיו לו המענים המתאימים והייחודיים - מי זכאי לטיפול, לתמיכה או לסיוע ולמשך כמה זמן".
התוצאה בפועל היא שהמשפחות מקבלות זכויות שנבנו במקור עבור אוכלוסיות אחרות. "הורים של חטופים חללים מקבלים מענקים של הורים שכולים. 9,000 ש"ח ביחד לזוג הורים, וזה לא מספיק כדי להחזיק משפחה שעברה כזו טראומה", אומרת קליין-גנץ, ומדגישה כי לעיתים בני המשפחה צריכים לתמוך במקביל גם בשורד השבי. "אלו השלכות שגם אנחנו עדיין לא מבינים, אבל ברור שהן ארוכות טווח".
במקומות אחרים בעולם ההתמודדות עם אירועי טרור המוניים נבנתה מראש לטווח ארוך. בארצות הברית הוקצה כבר ב-2001 תקציב לתשעים שנות מעקב וטיפול בנפגעי 11 בספטמבר, מתוך הנחה שההשלכות ילוו את הנפגעים ואת משפחותיהם לאורך עשרות שנים. בישראל, שלוש שנים אחרי, מסגרת כזאת עדיין לא נבנתה.
פעילות לילדי משפחות החטופים שאורגנה על ידי ארגון 255, ארגון החטופים ומשלחותיהם
(קרדיט: ארגון 255, ארגון החטופים ומשפחותיהם)
"צריך לראות את המשפחה"
הקריאה של ארגון 255 היא להסתכל על המשפחה כולה ולא רק על הנחטפים. לדברי פרץ, אירוע כזה משפיע על כל הסובבים: מערכות יחסים מתערערות, התפקידים בבית משתנים, ובני משפחה ממעגלים רחוקים נושאים גם הם את המאבק ואת הטראומה.
הארגון מעניק כיום סיוע בעיקר לבני משפחה מהמעגל השני והשלישי, שלעיתים אינם מקבלים מענה מהמדינה. פרץ מספרת כי גם שורדי שבי עצמם מתארים עד כמה התמיכה בבני משפחתם מאפשרת להם להתמקד בשיקום שלהם. "אני יכול רגע להיות בקשב לעצמי, כי יש מישהו שמטפל במעגלים הנוספים", היא מצטטת את אחד מהם.
"המדינה לא מבינה את זה", מסכמת פרץ, "שצריך לראות את כל המשפחה, ולא רק את הבן אדם עצמו".
255, ארגון החטופים ומשפחותיהם, ביחד עם קרן משפחת שעשוע, שותפה מייסדת בארגון המלווה את פעילותו מראשית הדרך, ולצד שותפות אסטרטגית עם ארגון הפדרציות היהודיות, פדרציית בוסטון וג'וינט ישראל, מבקשים להעלות לסדר היום את המעבר ממעני חירום נקודתיים לתפיסה ארוכת טווח של שיקום.
בשיתוף 255, ארגון החטופים ומשפחותיהם
פורסם לראשונה: 09:59, 06.09.26
