( צילום: ירון ברנר)
"במלון היה לנו מעל ומעבר, אבל לחזור הביתה תמיד צריך", אמרה נינט רווח בריאיון לאולפן ynet, בזמן שהייתה בדרכה חזרה לביתה בשלומי, לאחר שנה וארבעה חודשים של פינוי. "יצאנו מהבית בחיפזון - ועכשיו אנחנו חוזרים הביתה בחיפזון".
3 צפייה בגלריה
המפונים הוותיקים מהצפון חוזרים הביתה. "חמישה ימים במלון מספיקים בהחלט"
(צילום: באדיבות עמותת "שפר")
על רקע השלמת נסיגת צה"ל מדרום לבנון והקמת חמישה מוצבים חדשים לאורך הגבול, מאות מפונים בני הגיל השלישי משלומי וקריית שמונה חוזרים בימים אלה לבתיהם, במסגרת מבצע "סבתא/סבא חוזרים לצפון".
המבצע, שיזמו עמותת "שפר" בשיתוף מתנדבים ממכינת עין יהב ועמותת "לב אחד", נועד לתמוך ולסייע למפונים הוותיקים בחזרתם הביתה.
נינט: "אני חוששת שבזמן שאהיה בבית, מחבל ייכנס ויתקוף אותי. זה רק נס שמה שקרה בעוטף לא קרה גם אצלנו, בצפון"
בחודש האחרון התקיימו ארבעה "ימי מבצע" כאלו, בהם הוסעו האזרחים הוותיקים לבתיהם בליווי צמוד של המתנדבים והעמותות, בשיתוף עיריית קריית שמונה, מועצת שלומי ומשרד הרווחה. החזרה מתרחשת בזמן שתושבי הכפרים הלבנוניים הסמוכים לגבול, כמו עדייסא וכילא, מתחילים גם הם לחזור לבתיהם ההרוסים.
"לחזור לשגרה - צעד אחר צעד"
יפה יחזקאלי, תושבת קריית שמונה שחזרה לביתה לפני כשלושה שבועות, מספרת על תהליך ההתאקלמות מחדש. "חזרתי עם בעלי הביתה בהתרגשות גדולה", היא משתפת. "מיד התחלנו לטפל בבית, לסדר אותו ולהחזיר אותו למצב הקודם. את הכול אנחנו עושים בקצב שלנו".
במהלך תקופת הפינוי התגוררו המפונים הוותיקים מהצפון במלונות בירושלים, שם זכו לליווי ותמיכה מעמותת "שפר" ועיריית ירושלים. "הייתי אחראית על הארגון של הסדנאות, החוגים והטיולים", מספרת יפה.
"לפני שחזרנו הביתה, חילקתי לכל אחד מהחבר'ה המפונים שהיו איתנו במלון, חוברת זיכרונות שמתארת את החוויות שעברנו במהלך התקופה הזאת", היא מוסיפה, "לרובנו ברור שלולא היינו מפונים, כנראה שלא היינו מגיעים וחווים את כל הפעילויות האלו".
יפה: "אין כמו השמש שלנו בקריית שמונה, אין כמו האנשים שלנו שגרים בעיר, אין כמו הנוף המקסים שלנו - כשאני יושבת במרפסת ומולי הרי נפתלי והחרמון, מה אני צריכה יותר מזה?"
איך מתמודדים עם החזרה הביתה אחרי תקופה כה ארוכה?
יפה: "קודם כל חשוב לחזור הביתה בשמחה ובהתרגשות. לחשוב טוב, ולאט לאט, לא למהר. כל יום מסדרים פינה אחת של הבית - פעם ארון פה, פעם ארון שם. הייתה כאן הרבה עבודה - לנקות את הארונות, להוציא את כל מה שהיה בתוכם, לשטוף אותם. היה גם ריח חזק של טחב בחדרים, והגינה עדיין זקוקה לטיפול יסודי".
למרות הקושי שבמעבר, היא מדגישה: "חד-משמעית בבית יותר טוב. חמישה ימים במלון מספיקים בהחלט. אין כמו השמש שלנו בקריית שמונה, אין כמו האנשים שלנו שגרים בעיר, אין כמו הנוף המקסים שלנו - כשאני יושבת במרפסת ומולי הרי נפתלי והחרמון, מה אני צריכה יותר מזה?".
"החששות עדיין כאן"
בעוד יפה כבר מתרגלת לחיים בביתה, נינט נמצאת רק בתחילת הדרך. "זו לא הפעם הראשונה שמפנים אותנו כשיש מצב ביטחוני קשה", היא מספרת. "את כל מלחמות ישראל עברתי - מששת הימים, דרך יום הכיפורים ושלום הגליל, וכמובן מלחמת לבנון השנייה. אבל המלחמה הזאת הכי קשה ומכאיבה לי מכולן".
למרות השמחה על החזרה הביתה, החששות עדיין מלווים אותה. "אני חוששת שבזמן שאהיה בבית, ייכנס מחבל ויתקוף אותי. אלו חששות שהגיעו בעקבות מה שקרה בעוטף ב-7 באוקטובר. זה רק נס שזה לא קרה גם אצלנו, בצפון".
איילה וול, מנכ"לית עמותת "שפר", מסכמת: "אנחנו נרגשים עם חזרתם של ותיקי שלומי וקריית שמונה לבתיהם, ולצד זה גם מתקשים להיפרד מהאנשים הנפלאים שהכרנו וליווינו במשך תקופה ארוכה. אלו הם מייסדי ובוני הארץ, והם העניקו לנו מחוכמתם וניסיונם הרבים, והיוו עבורנו השראה רבה בדרכם האצילית ובחוסן שגילו".
