בטקס מרגש שהתקיים בסוף השבוע בשדרות, הושקה הניידת ההוליסטית הנושאת את שמה של עמית מן ז"ל - הפראמדיקית שבחרה להישאר במרפאת קיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, ולהמשיך לטפל בפצועים תחת אש, עד לרגעיה האחרונים.
במעמד שהפך מאבל להתחדשות - התאספו בני משפחתה, חבריה ואנשי רפואה באירוע ההשקה, מתוך מטרה ליזום מסע של ריפוי שנולד מתוך הכאב הגדול.
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: פרופסור חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור ורופא מטה החטופים; רחל מן, אמה של עמית ז"ל; גב' לנה שטרן, יו"ר המרכז ההוליסטי ע"ש יורי שטרן; דן אוריין, מנהל המחלקה לדיפלומטיה אזרחית במשרד החוץ ולשעבר שגריר ישראל במקדוניה, וכן מטפל בהתנדבות במרכז לסיוע ההוליסטי
(צילום: יהודית הרפז)
"הרעיון לניידת נולד מתוך צורך אמיתי וכואב", משתפת לנה שטרן, יו"ר המרכז לסיוע הוליסטי ע"ש יורי שטרן ז"ל. "בסיור שערכנו בדרום לפני כשנה, ראינו בעיניים את מה שהמספרים לא יכולים לספר - אנשים שעברו טראומה שאין לה שם, שזקוקים לסיוע שהוא מעבר למילים. זקוקים למגע שמחזיר את הגוף והנפש למקום של ביטחון".
הניידת, שכבר החלה את פעילותה, נעה בין יישובי העוטף, הצפון, ומקומות שבהם שוהים מפונים. בכל עצירה, מקימים המתנדבים מתחם טיפולים זמני המעניק בין 40 ל-50 טיפולים הוליסטיים ללא עלות - שיאצו, רפלקסולוגיה, דיקור, ושיטות נוספות לשחרור מתחים וטיפול בטראומה.
חיבור שנולד מהלב
רגע מכונן בהקמת הפרויקט היה המפגש בין שטרן לרחל מן, אמה של עמית. "כשהכרתי את רחל, פגשתי גיבורה שקטה", מספרת שטרן בעיניים בורקות. "היא שכבה על מיטת הטיפולים שלנו, וראיתי איך המגע מחזיר צבע לפניה. באותו רגע ידעתי - הניידת חייבת לשאת את שמה של עמית. זה היה חיבור טבעי ועמוק, כאילו עמית עצמה כיוונה אותנו זו לזו".
"עמית הייתה כולה נתינה", מתארת רחל את בתה, "היא בחרה להישאר בבארי כדי לטפל בפצועים, למרות שיכולה הייתה לבחור אחרת. להנציח אותה דרך פרויקט שכולו עזרה והקלת הסבל - אין דבר שיותר מתאים מזה".
יום לפני הטֶבַח ביקרה עמית את אמה בנתיבות, ביקור שהפך בדיעבד לפרידה אחרונה. במפגש התרחש רגע מצמרר - רחל, שמעולם לא ביקשה מבתה לבטל משמרות, חשה תחושה פנימית לא מוסברת וביקשה שלא תחזור לקיבוץ. לבסוף, כשעמית כבר עמדה במעלית בדרכה לצאת מהבניין, קראה לה אמה בפתאומיות, חיבקה אותה חיבוק ממושך ומנתה באוזניה את כל הדברים שהספיקה בחייה הקצרים - כאילו ידעה שזו הפעם האחרונה שתראה את בתה.
מרי, אחותה של עמית, עומדת ליד הניידת הלבנה שעליה מתנוסס שמה של אחותה באותיות כחולות. "אחותי עסקה כל חייה בראיית האחר", היא אומרת, מחייכת חיוך רווי געגוע. "כבר בגיל 15 החלה להתנדב במד"א. הניידת הזו היא המשך ישיר של דרכה. כל אדם שמקבל את המגע המרפא - מקבל גם משהו ממנה. זה כאילו שהידיים שלה ממשיכות לרפא".
גבורה עד הרגע האחרון
עמית הגיעה לקיבוץ בארי בעקבות הזמנה מיוחדת: שנה וחצי לפני מתקפת חמאס הרצחנית, כשהתפנתה משרת פרמדיק כונן בקיבוץ - משרת חלומות עם דירה, שכר ותנאים טובים - החובש הבכיר אביה (אבויה) חצרוני ז"ל, שנרצח גם הוא באותו יום, התעקש שאין מתאימה ממנה לתפקיד.
הוא הכיר אותה מאז שהייתה בת 14 והתחילה להתנדב במד"א, ושימש עבורה דמות סב. בבארי עמית פרחה, הייתה חלק מקהילה תומכת ואוהבת.
בשעותיה האחרונות, עמית הפגינה אומץ ומקצועיות שאין כדוגמתם. בשעה שבע בבוקר כשהחלו האזעקות, בן זוגה אופיר ביקש שתבוא איתו לנתיבות, אך היא סירבה באומרה: "דווקא כי מסוכן, פה אני צריכה להיות", סיפרה חביבה, אחותה הגדולה, לכתב ynet איתן גפן.
במשך שעות ארוכות, בזמן שמחבלים צרו על המרפאה, היא טיפלה בפצועים, התקשרה למד"א בניסיון נואש להשיג סיוע, ושמרה על קור רוח מופתי. גם כשנגמרה התחמושת למגינים שעמדו בפתחי המרפאה, ואפילו אחרי שנפגעה בעצמה מירי, המשיכה לדאוג לפצועים ולתקשר עם משפחתה.
יאיר אביטל, אחד הפצועים שטופלו על ידי עמית ושרדו את היום הנורא ההוא, סיפר לאחר שהחלים כי כשלא היה לה עוד מה לעשות מבחינה רפואית - כשהוא נזקק לחדר ניתוח ולמנות דם שלא היו בנמצא - היא המשיכה ללטף אותו ולעודד אותו. כשהוא שכב על הרצפה, הניחה תחת ראשו קסדה כדי שיהיה נוח יותר, נתנה לו מים ודאגה לו. "במקום הכי חשוך שאפשר", העיד, "היא נשארה נאמנה לעצמה עד הרגע האחרון".
לגעת בכאב, להביא מזור
באירוע השקת הניידת לזכרה של הפרמדיקית האמיצה, הופיעה להקת "כנסיית השכל" - שחבריה הם בני שדרות, שהוסיפה נגיעה מוזיקלית לטקס. גם רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, שלחה את ברכתה החמה למשפחת מן ולמרכז ההוליסטי.
"הניידת ההוליסטית לא מחליפה טיפול נפשי או רפואי, אלא משלימה אותו", מסבירה שטרן. "אנחנו מספקים רגעים של הקלה, של חיבור מחדש לגוף. לפעמים, אחרי טראומה, אנשים מתנתקים מהגוף שלהם. המגע מחזיר אותם, מזכיר להם שהם כאן, שהם בטוחים".
פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור ורופא מטה החטופים, הוסיף: "מה למדנו מעמית מן? מ"ן - מקצוענות ונוכחות. גוף ונפש מחוברים, ואי אפשר לטפל באחד בלי השני. עמית שמעה את הפעמונים שצלצלו והצילה חיים, גם במחיר חייה. המתנדבים כאן שומעים את אותו צלצול - ומגיעים לקהילות לסייע. גם בתוך החושך הגדול הזה, אנחנו רואים את האור".
המרכז לסיוע הוליסטי אינו חדש בנוף הטיפולי בישראל. הוא הוקם כבר בשנת 2007 לזכרו של חבר הכנסת ד"ר יורי שטרן ז"ל, שנפטר ממחלת הסרטן. המרכז נוסד ביוזמתה של אלמנתו לנה שטרן, בני משפחה וחברים, ומאז הקמתו טיפל, ליווה ותמך בעשרות אלפי מתמודדים עם מחלת הסרטן.
פרופ' חגי לוין: "עמית שמעה את הפעמונים שצלצלו והצילה חיים, גם במחיר חייה. המתנדבים כאן שומעים את אותו צלצול - ומגיעים לקהילות לסייע. גם בתוך החושך הגדול הזה, אנחנו רואים את האור"
מתוך הניסיון העשיר הזה והדחיפות של המצב הנוכחי, בספטמבר 2024 החל המרכז בהפעלת פרויקט "שער להחלמה", המתחלק לשני מסלולים משלימים: קליניקה קבועה בעיר שדרות, הפועלת פעמיים בשבוע בשיתוף מרכז "חוסן" שדרות ומעניקה טיפולי מגע במחיר מסובסד לתושבי האזור; ופרויקט הניידת ההוליסטית המוקדש, כאמור, לזכרה של עמית ז"ל, שבו מתנדבים יוצאים למקומות שונים בארץ לטפל בנפגעי המלחמה.
"אנחנו פועלים בשיתוף מרכזי חוסן וגורמי רווחה בדרום ובצפון", מסכמת שטרן. "וזוהי הזמנה אישית ממני - אנחנו נגיע לכל מי שצריך אותנו. הערכים והמסירות של עמית הם נר לרגלינו בפרויקט הזה. כי בתקופות כאלה, לפעמים מגע אחד יכול לעשות את כל ההבדל".
למידע נוסף וליצירת קשר עם הניידת ההוליסטית ע"ש עמית מן ז"ל, ניתן לפנות למרכז לסיוע הוליסטי ע"ש יורי שטרן.
