בשיתוף JPPI המכון למדיניות העם היהודי
"כולנו כאן כדי להישאר"
(צילום: מתן טורקיה)
הקיטוב בחברה הישראלית רק הולך ומעמיק, ולפעמים נדמה שכבר בלתי אפשרי להגיע להסכמות. אבל יש בישראל חדר שבו יושבים יחד אנשים בעלי דעות מגוונות שנחושים להצליח להסכים. "חדר הישיבות של חוקה רזה הוא אולי החדר הכי מעניין בחברה הישראלית, משום ששם עולים הפחדים והמחלוקות שכל אזרח ישראלי מרגיש", אומר ד"ר חיים זיכרמן, מרצה בכיר בקרייה האקדמית אונו. "כל אחד חושב שהקרקע נשמטת לו מתחת לרגליים. אז השאלה היא איך בכל זאת אנחנו יכולים להחליט שיש לנו כלל אחד - שכולנו כאן כדי להישאר. אם אנחנו רוצים להישאר, אנחנו לא צריכים להחליט מה התוצאה, אלא איך משחקים".
ד"ר חיים זיכרמןצילום: מתן טורקיהההחלטה על כללי משחק מוסכמים לדמוקרטיה הישראלית היא המטרה שעומדת לנגד עיני חברי פרויקט החוקה הרזה של JPPI, המכון למדיניות העם היהודי, במטרה לחזק את היציבות ואת אמון הציבור. בניגוד לחוקה מלאה, חוקה רזה לא עוסקת בשאלות של זהות המדינה ושל זכויות האדם, אלא מתמקדת אך ורק בחלק הפרוצדורלי-מוסדי: הגדרת הסמכויות של הרשויות - בעיקר המחוקקת, המבצעת והשופטת - והיחסים ביניהן.
"החדר הכי מעניין בחברה הישראלית"
(תמונה: מתן טורקיה)
"אנחנו פוסט-טראומתיים, לכן יש נושאים נפיצים"
ד"ר יהודה יפרח, הפרשן המשפטי של מקור ראשון, מאבחן את שורשי המתח השורר בין הצדדים הפוליטיים במדינה: "יש מחלוקות, יש משיכות לכאן ולכאן, אבל בסוף הסוגיה היא סוגיה של אמון. מה שפירק את המערכת הפוליטית ולא אפשר לה להגיע להבנות היה שלא היה אמון - ולכן בצוות הזה האמון הוא נקודת הפתיחה להכל". הוא מדגיש את החשיבות במציאת המכנה המשותף בין צדדים פוליטיים מנוגדים: "גם אם אני מגיע מהצד של הימין הממלכתי, ויש אנשים מהשמאל או מהמרכז, עם עמדות שונות, פחדים שונים וחרדות שונות - יש לנו יכולת קודם כל להבין שהמטרה משותפת. כולנו ציונים פטריוטיים, ורוצים את טובתה של המדינה. ברגע שנבנית התשתית של האמון, על בסיסה אפשר להגיע להסכמות, וזה הרבה יותר קל ממה שזה נראה".
ד"ר יהודה יפרחצילום: מתן טורקיהרענן גלעדי, שופט בדימוס ומרכז פרויקט החוקה הרזה, מאפיין את חברי הקבוצה: "מדובר בקבוצת אנשים עם יכולת להכיל עמדות שונות משלהם. הם מסוגלים לא לכעוס כשמישהו מציג עמדה שהם מתנגדים לה באופן חריף ולהבין לעומק את הלגיטימיות שלה. לכן הם מסוגלים גם להגיע להסכמות שיאפשרו לכולם לחיות ביחד".
את הדינמיקה בתוך הדיונים הוא מתאר כך: "מאחר שהעמדות מנוגדות, הן הרבה פעמים מעוררות אמוציות, ואחרי עבודת הכנה יושבים ומתווכחים עד שיוצא עשן לבן. בסופו של דבר אנחנו מצליחים להסכים על הדברים המרכזיים - לגבש הסכמות על מה ייכנס, ולא פחות חשוב על מה שלא ייכנס לחוקה הרזה".
השופט בדימ' רענן גלעדיצילום: מתן טורקיהפרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים של בר-אילן מתאר את הלך הרוח בקבוצה ואת האופטימיות שלה: "אנחנו אנשי מקצוע, אנחנו לא פוליטיקאים. אנחנו מודעים לכך שלא כל אחד מאנשי הקבוצה מסכים לכל סעיף וסעיף. אנחנו מאמינים שהתוצר של העבודה שלנו יוכל לקבל הסכמה רחבה ושהוא ברמה טובה שתשיג את המטרות".
"אנחנו רגילים לחשוב שבמדינת ישראל יש חרדים, יש חילונים, אבל למעשה כולם חרדים", מוסיף ד"ר זיכרמן. "אנחנו חיים בחברה שבה כל אחת מהקבוצות המרכזיות חרדה מהקבוצה האחרת. התוצאה היא משיכות חבל מאוד חזקות לא על המהות, אלא דווקא על הפרוצדורה".
פרופ' אריאל בנדורצילום: מתן טורקיהיש כמובן נושאים שמעוררים אפילו יותר אמוציות מאחרים. ד"ר יפרח מדגים דרך אחת הסוגיות הכי עדינות: "יש נושאים נפיצים מאוד - הוועדה לבחירת שופטים. זו הסוגיה שעליה התפוצצה הרפורמה בשנת 2023. למה קשה לעשות את זה? כי אנחנו פוסט-טראומתיים, אנחנו יודעים מה קרה. כל צד וכל מחנה מפחד לוותר על ההישגים הממשיים או הדמיוניים שלו. אבל ברגע שמתבוננים בתמונה הרחבה, מבינים שמצד אחד בית המשפט חייב להיות מגוון ויותר ייצוגי, אבל גם לשמור על המקצועיות והממלכתיות שלו - כשמבינים את זה אפשר להגיע לפתרונות".
פרופ' בנדור מסכם: "כשאנשי מקצוע מדברים מתוך רצון להגיע להסכמה - מסתבר שזה אפשרי".
בשיתוף JPPI המכון למדיניות העם היהודי
