בשיתוף המחנה הישראלי
איך ייראה בית הספר בשנת המאה של ישראל 2048? גם אם יש תחומים שייקח הרבה שנים עד שנראה בהם שינוי משמעותי, אין ספק שמערכת החינוך לא תהיה אחד מהם. השינוי הוא דרמטי ומהפכני: בינה מלאכותית, שיטות ממחושבות והדרישות מהמורים שצפויות להשתנות ויגרמו לכיתה של שנת 2048 להיראות לגמרי אחרת.
"העמדה האידיאולוגית שלי היא שיש צורך בשינוי בית הספר מהיסוד", אומר פרופ' יורם הרפז, אחד מאנשי הפדגוגיה המובילים בישראל, שמקדם רעיונות חדשניים בנושא עתיד חינוך הילדים בארץ ובעולם. "אי אפשר להמשיך ללמד בהוראת הרצאה תכנים שלא רלוונטיים לתלמידים", הוא מדגיש. "אי אפשר לבסס למידת שינון פסיבית שממחזרת את דברי המורים. המשימה שלנו צריכה להיות שינוי החומרה".
"יש פער ערכי בין האמונות של המורים לבין מה שקורה בבית הספר. כלומר, המורים מאמינים בדמוקרטיה, אבל בית הספר בו הם מלמדים הוא למעשה מוסד דיקטטורי. המורים חשים, באינטואיציה שלהם, שאי אפשר לכפות על ילדים למידה. ובכל זאת, הם כופים למידה, כי זה הפורמט"
פרופ' הרפז מגדיר את הבעיה דווקא באמצעות מטאפורה מעולם המחשבים. "התוכנה השתנתה, אבל החומרה לא", הוא מבהיר. "כל מושגי היסוד שלנו בחינוך, כלומר, התוכנה, כל מה שחשבנו על למידה, הוראה, ידע, תכנית לימודים, הערכה, כל זה השתנה". השינוי, הוא מסביר, הוא בהבנה וההטמעה המערכתית של התפיסה שלפיה הלמידה הפסיבית אינה אפקטיבית עבור ילדי בית הספר. "במשך דורות חשבו שללמוד זה להקשיב. היום יודעים שזו פעילות, לא הקשבה", מדגיש פרופ' הרפז. "חשבו שהוראה זה שהמורה מסביר לתלמיד. זה לא נכון. הוראת הרצאה מאבדת את התלמידים. הם בקשב ממוצע 8 דקות ביום לימודים שלם".
הפתרון, הוא מסביר, הוא בשינוי מהיסוד. טרנספורמציה מוחלטת. "לכן אנחנו חייבים להמציא סביבה חינוכית חדשה. זה האתגר שלנו. לכל מורה וגננת יש את התוכנה החדשה. אבל החומרה נשארה אותו דבר. דפוסי העבודה של בית הספר לא השתנו. לכן האתגר של המאה ה-21 הוא לשנות את החומרה".
בית ספר מתקופת המהפכה התעשייתית
אם תעצמו עיניים ותדמיינו את השנים שלכם בבית הספר, ואז תפתחו אותן מחדש ותסתכלו על בית ספר של ימינו לא תראו שינוי דרמטי. לדברי הרפז, "אם נלך לשורשי הדברים, בחינוך הבית ספרי, הבעיה המהותית היא בית הספר עצמו. זה מוסד מיושן של המאה התשע עשרה, שבקושי מתאים למאה העשרים ולא מתאים למאה העשרים ואחת. חייבים להציע לנו סביבת חינוך חדשה, בית ספר חלופי. בית הספר המודרני הוא מוסד עקשני מאד שמחזיק מעמד מאז המהפכה התעשייתית. המהפכה הזו רצתה להכשיר ילדים לעבודה בתעשייה. בנוסף היה את נושא מדינת הלאום, כלומר, חיזוק התודעה הלאומית באמצעות חינוך. למשל, הרעיון שגרמניה היא 'אובר אלס', מעל הכל. בית הספר הזה לא פונקציונלי בימינו, אבל עובדה שהוא מחזיק מעמד".
כיצד שונה בית הספר מהמוסדות האחרים שמאפיינים את תרבות המערב?
"אנחנו חיים בחברה נזילה. כלומר, כל מה שהיה סולידי ויציב, מתמוטט לנגד עינינו. מוסד המשפחה, עם חמישים אחוז שיעור גירושים. היחסים המגדריים, ובהם המהפכה הפמיניסטית, שינתה לחלוטין את כללי המשחק. האישה כבר אינה רכוש של הגבר. שוק העבודה משתנה, ורוב העבודות יעשו בעתיד על ידי בינה מלאכותית יוצרת. האקלים השתנה. מכאן שהסולידיות של בית הספר מאד בולטת. המוסד הזה ממשיך לשעמם את התלמידים גם היום".
איך אפשר להסביר שדווקא מבנה בית הספר המיושן שורד את השינויים?
"בגלל שהכל נזיל ומשתנה סביבנו, החברה באופן לא מודע רוצה לשמור על משהו יציב. זה שהיה קשה בבית ספר, זה חלק ממה שמחבר בין הורים לילדים. כשהילד מגיע הביתה ואומר לאבא שהמורה העיף אותו מהכיתה כי הוא הפריע, האבא מבין את זה, כי גם אותו העיפו, וזה מקשר ביניהם.
"בנוסף, בית הספר הוא בייביסיטר שמאפשר להורים להשתחרר מהילדים. זה טוב לאליטות, שמצליחות להתקדם גם במקצועות קשים כמו מתמטיקה, בזכות שיעורים פרטיים. זה לא טוב לשכבות החלשות, שלא מצליחות באותה המידה".
עם זאת, מסביר פרופ' הרפז, נשאר בית הספר מאחור בכל שאר המדדים. "החיסרון הבסיסי של בית הספר הוא שהוא לא פונקציונלי. הוא לא מתאים לכלכלת המידע. בית הספר לא תואם את התרבות הליברל-דמוקרטית. בחברה דמוקרטית, אתה זקוק לחינוך שבו הילד נמצא במרכז. בית ספר שיש לו תכנית לימודים גמישה, שמתאימה את עצמה לכישורים של הילד. ולכן, היום יש פער ערכי, ולא רק כלכלי, בין האמונות של המורים לבין מה שקורה בבית הספר. כלומר, המורים מאמינים בדמוקרטיה, אבל בית הספר בו הם מלמדים הוא למעשה מוסד דיקטטורי. המורים חשים, באינטואיציה שלהם, שאי אפשר לכפות על ילדים למידה. ובכל זאת, הם כופים למידה, כי זה הפורמט".
מה הופך את בית הספר למוסד דיקטטורי?
"יש חוק חינוך חובה. כל ילד חייב ללמוד בבית הספר, ואם הילד לא יגיע לבית הספר, יהיו לכך השלכות. אף אחד לא משתף את הילדים במה שהם רוצים ללמוד, ובודק איתם מה למעשה מעניין אותם. הילדים חייבים ללמוד כל מה שרחוק מהם".
אבל חלק מהילדים כן נהנים בבית הספר.
"אין ילד שקם בבוקר ורוצה ללמוד חפיפת משולשים. זה לא קיים. הם לא מתעניינים בזה. כופים עליהם משטר שלא נוח להם. וכתוצאה מכך, בית הספר נראה מאד דומה לבית משוגעים. איזה אדם נורמלי יכול להתחיל את הבוקר בשמונה בבוקר, ועד עשר ללמוד היסטוריה, מיד אחרי זה מתמטיקה, ואז ספורט? זה מרשם לאשפוז. אי אפשר ללמוד ככה. בית הספר הוא המדינה הטוטליטרית".
מה התוצאה של הדיקטטורה של בית הספר?
"הם לא לומדים באמת. הם לא מבינים היגיון מתמטי. לא יודעים אנגלית. תפקידו של בית הספר ללמד והוא בקושי עושה את זה".
איך יראו לדעתך בתי הספר בעתיד?
"לדעתי בית הספר ישתנה לא בגלל אנשי החינוך, אלא בגלל התפתחות של טכנולוגיה. הטכנולוגיה של הבינה המלאכותית היוצרת תאפשר למידה אחרת. היא תאפשר פרסונליזציה, תהליך של דמוקרטיזציה. הילדים ילמדו את מה שמעניין אותם, בדרך שמעניינת אותם. לא יהיה צורך במורה שיחזיק ארבעים ילדים בכיתה צפופה וירצה להם. יהיו תוכנות שיאפשרו למידה. כמובן שעדיין יהיו מורים. אבל, התפקיד שלהם יראה אחרת. אחת הבעיות היא שהמבוגרים ויתרו על הסמכות מול הילדים, ובכך גם המורים. הם לא מפחידים יותר. כיתות ישראליות זה רעש וברדק מתמיד. הילדים מרעישים כי הם רוצים שיראו אותם".
מהם החסרונות של הבינה המלאכותית בלמידה של תלמידים?
"מחשבים לא יכולים לספק אמפתיה כמו מורים. צריך את המורים האנושיים בשביל תמיכה פסיכולוגית. היום מורה לא יכול להיות רק טכני, הוא חייב להיות גם תרפויטי".
אתה חושב שאנחנו כבר קרובים לשינוי בפועל?
"זה רגע מהפכני בחינוך, כי בית הספר לא ימשיך כך. לא רק שהוא לא יעיל, עצם קיומו מוטל בספק. זה דבר חדש. אלו שנים היסטוריות שיקבעו איך בית הספר שורד, או מתמוסס יחד עם שאר המסגרות בחברה. כל זה קורה על רקע שינויים עצומים בחיים שלנו. האנושות הרימה ידיים בעניין משבר האקלים, ונהיה עדים לאפוקליפסה אקלימית שתכחיד את האנושות. נראה את השינויים במצב הגאו-פוליטי, השקיעה של אמריקה כמעצמה, עלייתה של סין ומלחמת עולם שלישית. מה יעשו לנו כחברה הטכנולוגית החדשות? לא ברור. יתכן שזה הולך לאוטומיזציה של החברה. זה מחלק את החברה לאטומים שכולם צמודים למסך. גם הטכנולוגיות החדשות יכולות להרוס את העולם".
אז איך ייראה בדיוק בית הספר של הילדים והנכדים שלנו? התשובה הפיזית עוד תתברר אבל מה שבטוח הוא שעתיד המערכת בשנת 2048 לא יוכרע רק בזכות הטכנולוגיה וה-AI, אלא גם לגבי מה ואיך ילמדו. רק אם נצליח להמציא מחדש את בית הספר – לא רק ככיתה חכמה אלא כמרחב של סקרנות, חירות ושותפות – נוכל להצמיח אזרחים ביקורתיים, פעילים ודמוקרטיים. זה האתגר האמיתי של בית הספר במאה ה-21: לא רק להכין תלמידים למבחנים, אלא להכין אותם לחיים במדינה חופשית עם ערכים אמיתיים שיובילו אותם להתמודד נכון עם האתגרים שעוד יבואו.
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 15:55, 08.05.25
