השמש עלתה באותו בוקר שבת כמו בכל יום אחר מעל שדות הנגב המערבי. אבל מה שהיה אמור להיות עוד לילה של אהבה, מוזיקה וחגיגת החיים, הפך לאחד הימים הקשים ביותר בתולדות המדינה.
ב-7 באוקטובר 2023, בעוד 4,400 צעירים וצעירות רקדו יחד במסיבת הנובה סמוך לקיבוץ רעים, התחולל סיוט שאיש לא יכול היה לתאר. במקום שבו המוזיקה האלקטרונית פעמה ברקדנים צעירים ומלאי חיים, השתררה לפתע דממה מחרידה. המסיבה הפכה לשדה קרב, ומקום החגיגה נהפך לזירת טרגדיה.
416 מהצעירים נרצחו באכזריות. 44 נחטפו. מאות נפצעו. הם, שביקשו רק לחגוג את החיים, נותרו שם לבדם, חשופים ומופקרים מול אכזריות שאין מספיק מילים כדי לתאר.
מאבק על הזיכרון והאמת
"אמא, אף אחד לא בא להציל אותנו!" - זה היה אחד מהקולות האחרונים שהועברו דרך הווטסאפ באותו בוקר נורא. "אבא, המחבלים בכל מקום. אני אוהב אתכם" - הודעה אחרונה נוספת שנשלחה בזמן שהטרור משתולל ללא הפרעה.
"מאז, אנחנו ההורים, חיים עם הצעקה שלא מפסיקה להדהד" - כך נפתחת הפנייה הנוגעת ללב מפורום "דין וצדק", ארגון המשפחות השכולות של נרצחי הנובה, שהוקם מתוך הכאב העמוק של אלה שאיבדו את יקיריהם באותו יום שבו המוזיקה נדמה. זוהי צעקה חרישית, עמוקה, שמלווה כל רגע בחייהם החדשים - חיים שבהם השגרה הפשוטה הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית.
ההורים הללו מחזיקים עכשיו תמונות במקום חיבוקים, הודעות אחרונות במקום שיחות יומיומיות, וחולצות עם ריח שלא דוהה במקום נוכחות חמה. בכל בוקר הם מתעוררים אל תוך הסיוט הזה, כשהעיניים של ילדיהם מביטות אליהם מהתמונות שעל הקיר. אלה המזכרות היחידות שנותרו מילדים שרק רצו לחיות, לרקוד, להיות צעירים.
אור קטן בתוך החושך
החגים, שפעם סימלו שמחה, אור ואחדות משפחתית, הפכו עבור משפחות השכול לתזכורת כואבת למה שהיה ואיננו עוד. בעוד רוב אזרחי ישראל נערכים לארוחות חג, הם מנסים לשרוד את הימים האלה - ימים שמדגישים את החסר, את הריק העצום, ואת היקרים שלא ישובו עוד.
בימים שבהם גם לקום בבוקר מהמיטה הופך למשימה עצומה, המשפחות השכולות פונות לציבור בבקשה אחת, פשוטה ואנושית: עזרו לנו לחלק סלי מזון ל-150 משפחות שכולות.
כל סל מזון הוא הרבה יותר ממוצרי יסוד - הוא מייצג תמיכה, חמלה ואור קטן בתוך תקופה של חושך עמוק. זוהי דרך מוחשית לחבק את המשפחות האלה, להראות להן שהן לא לבד, ושהזיכרון של ילדיהן ממשיך לחיות בלבבות של אנשים שמעולם לא פגשו אותם.
פורום "דין וצדק" הוא יותר מארגון תמיכה - זהו קול מאוחד של משפחות שמסרבות לתת לכאבן להפוך לשקט. המשפחות האלה, שמהוות את כמות הנרצחים הגדולה ביותר בטבח, החליטו שאת הסיפור של ילדיהן לא ישכחו. הפנייה שלהן היא יותר מבקשה לעזרה - היא קול של אנשים שחייהם נעצרו ב-7 באוקטובר, ושמנסים למצוא דרך להמשיך, להוקיר ולזכור.
לתרומות עבור סלי מזון למשפחות שכולות - היכנסו לאתר פורום "דין וצדק"
