ריאיון עם אילן חממי ועם רותי זייד ויינברג
(צילום: ליאור שרון)
עבור אלפי מילואימניקים ומילואימניקיות, הזמן עצר מלכת ב-7 באוקטובר 2023. מאז אותה שבת ארורה שבה פלשו מחבלי חמאס לעוטף - רצחו, אנסו וחטפו אזרחים וחיילים - הם שקועים במציאות שאין לה סוף נראה לעין. כמעט שנתיים של שירות מתמשך שהפך את חייהם.
חלקם קטעו את הטיול הגדול שלאחר הצבא וחזרו ארצה להגן על המדינה, אחרים עזבו בני זוג וילדים, רבים נטשו לימודים ותוכניות קריירה, וכולם מגלים שלחזור לחיים האזרחיים זה הרבה יותר מורכב מכפי שדמיינו.
"החברה הישראלית לא תוותר על החטופים - החיים והחללים, ולא תנוח עד שהם יוחזרו לאדמת ישראל", אומר אילן חממי בנחישות, "אבל יש עוד חוב - כלפי אלפי המילואימניקים שהקריבו את שנותיהם הטובות למען הגנה על המדינה, ועכשיו מתקשים לחזור לשגרה".
כדי לעמוד בחוב הזה, כמה חודשים אחרי מתקפת הטרור הרצחנית, אילן יחד עם אשתו קלארה חממי - אמו של אסף - ועם גורמים ממשרד הביטחון ועשרות מתנדבים, הקימו את "מרכז אסף" - מרכז ישראלי לצמיחה על שם בנם אל"ם אסף חממי ז"ל, שנפל בקרב על קיבוץ נירים ב-7 באוקטובר וגופתו עדיין מוחזקת בשבי חמאס.
צוות המרכז פיתח תוכניות ליווי ייחודיות למילואימניקים ומילואימניקיות, המתקשים לחזור לחיים האזרחיים אחרי תקופות שירות ארוכות. התוכניות, הנמשכות חצי שנה, מתמקדות בארבעה תחומים מרכזיים: גיבוש זהות מקצועית, יחסים אישיים ומשפחתיים, עצמאות כלכלית וחיזוק החוסן הנפשי.
הראשונה מביניהן - תוכנית "חמניה - צומחות יחד" למילואימניקיות - כבר החלה לפעול בהצלחה, ובקרוב תיפתח גם תוכנית מקבילה למילואימניקים.
"אסף הנציח את עצמו בחייו"
אל"ם אסף חממי, בן 41 במותו, היה מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, הורים ואח שהיה צעיר ממנו בכמה שנים.
בבוקר השבת הארורה ההיא, יחד עם שני לוחמים מהחפ"ק שלו - סמ"ר תומר יעקב אחימס ז"ל וסמל קיריל ברודסקי ז"ל - נלחמו השלושה עד לנשימתם האחרונה באומץ ובגבורה, מול מאות המחבלים שניסו לפלוש לקיבוץ נירים. "הפעולה הראשונית הזאת של אסף, תומר וקיריל, זכרם לברכה, מנעה כאוס גדול אפילו יותר", אומר אילן.
את דרכו בצה"ל החל חממי בחטיבת גבעתי ב-2001, ובמהלך השנים התקדם בשרשרת הפיקוד - שירת כמפקד גדוד "צבר", פיקד על בסיס האימונים החטיבתי של חטיבת הקומנדו ועל חטיבת הנגב. ב-2010 קיבל את אות מצטיין הרמטכ"ל מהרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי.
נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירי משרד הביטחון - כולם הביעו תמיכה בפרויקט. אילן חממי: "ראש הממשלה אמר לי: 'אנחנו רוצים שהפרויקט הזה ימשיך לפעול לדורי דורות'"
חממי, כמפקד חטיבת הנגב, הכיר את שמותיהם של אלפי החיילים שעליהם פיקד, היה מודע למצוקות האישיות של כל אחד מהם, והקפיד לשמור על קשר קרוב עימם. "שמענו על זה ממאות ואלפים של מפקדים ופקודים ששירתו לצד אסף לאורך השנים - והגיעו לנחם אותנו לאחר נפילתו", אומר אילן.
"המורשת הזו", ממשיך האב, "האמונה בחינוך ובאכפתיות כלפי הלוחמים - הפכה למנוע המניע את 'מרכז אסף'".
איך המורשת של אסף מתבטאת במרכז שהקמתם?
"קודם כל, חשוב לי להדגיש - הכוונה שלנו כאן היא לא להנציח את אסף. הוא כבר הנציח את עצמו במהלך חייו. אנחנו פשוט לוקחים את הדרך שבה הוא האמין ולמענה פעל - חינוך ערכי לדורות הבאים בחברה הישראלית - וממשיכים אותה הלאה".
הרעיון זכה לתמיכה נרחבת. נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירי משרד הביטחון - כולם הביעו תמיכה בפרויקט. "ראש הממשלה אמר לי: 'אנחנו רוצים שהפרויקט הזה ימשיך לפעול לדורי דורות'", מספר אילן.
מרחב נשי בעולם גברי
התוכנית הראשונה שיצאה לדרך היא "חמניה - צומחות יחד", המיועדת ללוחמות ותומכות לחימה במילואים. "זו אוכלוסייה שלא ניתן לה מספיק מענה", מסבירה רותי זייד ויינברג, הפסיכולוגית הקלינית שבנתה את התוכנית. "הבנות האלה עזבו את הבתים שלהן, נתנו למדינה הרבה מאוד ועברו חוויות קשות. הן עזבו שגרת חיים, שגרת לימודים, שגרת משפחה וזוגיות. מעבר לכל זה, הן נמצאות בתקופת התפתחות - באמצע הדרך להבין מי הן בכלל".
מה המאפיינים של הליווי שאתן נותנות למילואימניקיות?
"הליווי שלנו הוא לאורך זמן ועם קשר אישי. לאסף הייתה רוח של פסיכולוגים - הוא פעל עם הרבה היגיון פסיכולוגי. אנחנו נותנות כוח לקבוצה מלווה ומעצימה, ומתייחסות גם לצרכים המקצועיים והפיננסיים".
הילה לוטטי, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות שמתמחה בעיבודים רגשיים של חיילי מילואים, ומי שמנהלת את התוכנית, מסבירה את הייחודיות שבה: "התוכנית הזאת היא נשית בכל מהותה - היא מיועדת רק למילואימניקיות, המנטוריות הן כולן נשים, המנחות הן נשים, האחראיות עליה הן נשים וגם המפתחות שלה - נשים".
הצורך בהפרדה בין גברים לנשים בעיבודים הרגשיים, מובן לכל מי שמכיר את המציאות בשטח. "רוב הזמן המילואימניקיות מסתובבות עם מילואימניקים גברים, כמעט ואין נשים מסביבן", אומרת הילה. "ברגע שאת יושבת עם קבוצת השוות שלך - גם התכנים יותאמו לך, וגם השיח החופשי ביניכן יהיה יותר רלוונטי אלייך".
במחזור הראשון, היא מספרת, אחת הבנות תיארה את הקושי הבסיסי ביותר - איך הולכים לשירותים כשאת בלב עזה מוקפת גברים. "בכל פעם שהיא הייתה צריכה לצאת לשירותים מחוץ למבנה, שני חיילים היו יוצאים יחד איתה כדי לאבטח אותה - אז כולם ידעו בדיוק מתי היא הולכת".
הילה לוטטי, מנהלת תוכנית "חמניה - צומחות יחד": "הרבה מהמילואימניקיות גילו משמעות אחרת לחיים במילואים. פתאום התעוררו שאלות מהותיות כמו -'רגע, אולי זה לא מה שאני רוצה לעשות?', 'אולי יש לי חלום אחר?'"
התוכנית, שאורכת חצי שנה, נפתחת בריטריט של שלושה ימים באחד מהמלונות בארץ, ונמשכת במפגשים חודשיים בכפר המכביה ופעם בשבוע בזום. היא עוסקת בארבעה אשכולות עיקריים: גיבוש זהות תעסוקתית, יחסים עם בני משפחה, בן הזוג ועם עצמן, עצמאות כלכלית וחוסן נפשי.
"העשור של גילאי 30-20 נחשב לעשור מאוד מבולבל", מסבירה הילה. "תוסיפי לזה מלחמה ושירות מילואים ממושך, ותקבלי סיטואציה לא פשוטה שבמקרים רבים דורשת ליווי והדרכה מקצועיים.
"בריטריט, יש לנו סדנאות עיבוד שמאפשרות להן לחזור ולשאול: מאיפה הגעתי? מה עברתי מאז 7 באוקטובר? מה אני סוחבת עליי? מה אני צריכה?".
המילואימניקיות המשתתפות בתוכנית, מגיעות אליה כשהן בצומת חיים מורכב: "הרבה מהן גילו משמעות אחרת לחיים במילואים. פתאום התעוררו שאלות מהותיות כמו -'רגע, אולי זה לא מה שאני רוצה לעשות?', 'אולי יש לי חלום אחר?'
"הרי אצלנו, הישראלים, הכול מתוכנן מראש - הטיול הגדול אחרי הצבא, ואחר כך הלימודים באוניברסיטה ואז הקריירה, ופתאום הגיעה המציאות ושינתה את כל התוכניות - זה לא פשוט, ויש כאלו שזה עלול מאוד להבהיל אותם".
"פתאום כלום חוץ מהמילואים לא מרגש"
ניקול, בת 25 מראשון לציון, היא אחת המשתתפות במחזור הראשון של תוכנית "חמניה". את השירות הסדיר התחילה כמדריכת חי"ר, בהמשך שימשה מ"כית של מדריכות חי"ר, ולאחר מכן יצאה לקצונה ועברה לשרת בבור בקריה. בתפקידה האחרון ניקול שירתה כמנהלת לחימה בפיקוד דרום, והשתחררה אחרי שירות סדיר וקבע של חמש שנים.
לאחר השחרור היא יצאה לטיול הגדול בהודו, אולם ב-7 באוקטובר הכול השתנה. "המלחמה תפסה אותי באמצע הטיול. חזרתי לארץ ישר לשירות מילואים, ומאז עשיתי כבר יותר מ-500 ימי מילואים".
"המילואים כל כך אינטנסיביים ומרגשים, עד שהם גורמים לשינוי משמעותי בתפיסה שלך את החיים - ופתאום כל מה שבחוץ כבר לא מרגש אותך", מסבירה ניקול. "מה שרצית ללמוד, הדברים שרצית לעשות, הדמות שהיית באזרחות - הכול נדחק הצידה"
התוכניות ללימודי מדעי המוח באוניברסיטת בן-גוריון נדחו פעמיים, ובמקום להאזין להרצאות באוניברסיטה כמו רבים מחבריה - מהיום שבו נחתה בארץ ועלתה שוב על מדים, אותם הסירה זמן לא רב לפני כן, היא משרתת כסרן במילואים ומג'נגלת בין שני תפקידים - בקריה ובפיקוד הדרום.
"המילואים כל כך אינטנסיביים ומרגשים, עד שהם גורמים לשינוי משמעותי בתפיסה שלך את החיים - ופתאום כל מה שבחוץ כבר לא מרגש אותך", היא מסבירה. "מה שרצית ללמוד, הדברים שרצית לעשות, הדמות שהיית באזרחות - הכול הופך סטטי, וכתוצאה מכך גם נדחק הצידה".
איך המילואים משפיעים על התוכניות שלך לעתיד?
"ממש עכשיו נרשמתי שוב לפסיכומטרי כי העלו את סף הקבלה ללימודים, וכל זה בזמן שהחברים שלי כבר מסיימים את התואר וחלקם כבר מצאו עבודה בהייטק. אני בת 25, אני עושה משהו מאוד משמעותי וחשוב, אבל כשהמילואים יסתיימו - איפה אהיה? מה יישאר לי ביד? מי שהקריבו את השנתיים האלו לטובת שירות המילואים, משלמים בסוף מחיר משמעותי".
כשהגיעה לתוכנית, ניקול הייתה סקפטית. "הייתי מאלו שלא מצטרפות לעיבודי מלחמה, כל כולי הייתי בתוך המשימה שלשמה גויסתי. אבל אחרי ששוב נאלצתי לדחות את הלימודים והבנתי שהתוכניות שלי שוב משתבשות - הרגשתי שאני זקוקה לתמיכה מקצועית, והחלטתי לנסות להצטרף ל'חמניה'. אמרתי לעצמי: מקסימום זה לא יועיל - זה בטוח לא יזיק".
לשמחתה, התוכנית עשתה לה רק טוב: "החיבור בינינו היה מיידי, ומהר מאוד הרגשתי ששאר הבנות מבינות אותי ושהתחושות שלי מכל התקופה הזאת מקבלות תוקף, ואולי בפעם הראשונה גם מנורמלות על ידי קבוצה שמבינה אותי ומזדהה איתי. בדיוק כמוני, גם הן משרתות במילואים מתחילת המלחמה, ולא מוכנות להפסיק לשרת כל עוד המלחמה נמשכת מתוך תפיסה ערכית ורצון להגן על המדינה".
איך זה מרגיש שפתאום יש מסביבך מי שמבינות אותך?
"זה מחזק מאוד. מחוץ למילואים, החברים והמשפחה אומרים לך - 'נתת כבר המון, הגיע הזמן שתעזבי ותחזרי לחיים שלך' - ופתאום, עם הבנות בתוכנית, השיח הוא שונה. פתאום יש אנשים שמבינים אותך ומחזיקים באותו סל ערכים שלך, ובמקום להציע לך להפסיק לשרת - הן אומרות לך: 'זה מה שיש עכשיו, ועם זה צריך להתמודד ולצמוח'".
מעבר לתוכנית הפורמלית, מספרת ניקול, משתתפות התוכנית הפכו לקהילה אמיתית. "הפכנו לחברות קרובות מאוד, ואנחנו נפגשות גם מעבר למפגשים הקבוצתיים במסגרת התוכנית.
"קבוצת הווטסאפ שלנו שונה מכל קבוצת חברים אחרת שאני נמצאת בה", היא אומרת בצחוק. "זו קבוצה שאין בה שיפוטיות בכלל, וכולן מבינות אחת את השנייה. נניח מישהי כותבת, 'קיבלתי מצטיינת ליום העצמאות' - כולן מרימות לה בטירוף. מי שלא נמצא בצבא עכשיו לא מתרגש מטקסים כאלו, ובטח שלא מאות הצטיינות במסגרת המילואים".
התוכנית עדיין נמשכת, ולניקול יש עוד חודשיים של מפגשים. "ההשתתפות בתוכנית עשתה לי מאוד טוב. היא תפסה אותי בדיוק בשלב שבו צריך לקבל החלטות בנוגע לשנה הבאה - וקיבלתי שם מעטפת מקצועית מדהימה. אני יכולה לומר באופן חד-משמעי, שרק בזכות 'חמניה' ניגשתי שוב לפסיכומטרי ואני שוב מגישה מועמדות ללימודים".
בתוך התהליך, היא גם החליטה להוסיף לתוכנית הלימודים המקורית לימודי פסיכולוגיה כחוג שני. "גם ברמת הזוגיות קיבלתי הרבה כלים להתנהלות, לנרמול של שיח מסוים, ולמדתי מהי הדרך הנכונה ביותר עבורי ואיך לשתף בה את הסביבה שלי".
"רוב החיילים לא יכולים יותר לשמוע את המילה עיבוד"
בעקבות ההצלחה של תוכנית המילואימניקיות, בקרוב ייפתח מחזור חדש - הפעם עבור גברים.
ליאור חיון, בן 48 וגמלאי מערכת הביטחון, ינהל את התוכנית החדשה שתיפתח ב-22 ביוני, בריטריט שייערך בקיבוץ דליה שברמת מנשה. "פנו אליי מ'מרכז אסף', ואחרי שלוש דקות שיחה עם אילן (חממי- א"ה) הרגשתי צמרמורת בכל הגוף, עצרתי אותו ואמרתי: 'אילן, עזוב, מה שאתה רוצה, אני איתך. אני שלך'", הוא מספר בהתרגשות.
9 צפייה בגלריה
ליאור חיון, מנהל התוכנית למילואימניקים. "להרבה מילואימניקים חסרה תחושת המשמעות כשהם חזרו הביתה מהשירות"
מה מניע מישהו כמוך, שכבר תרם הרבה מאוד למדינה, להשקיע בפרויקט כזה עכשיו?
"מניסיוני, כמי שערך כבר כמה סבבים של עיבודי חוויות מהמלחמה עם מילואימניקים - רוב החיילים לא יכולים יותר לשמוע את המילה עיבוד. הם זקוקים לליווי ותמיכה מסוג אחר, קבוצתי אבל אחר. באמונה שלי, וגם על סמך מה שראיתי בשטח, אני מרשה לעצמי לומר שקבוצה של אנשים שמבינים זה את זה - היא הדבר הכי מחזק שיש".
כמי שמנחה קבוצות עיבוד וליווי, ליאור מביא עמו ניסיון נרחב בתחום: "בשנה וחצי האחרונות אני מעביר עיבודי חוויות לחימה ללוחמים ועורך מסעות עיבוד לחיילים משתחררים", הוא מספר, "יש הרבה מאוד אנשי מילואים שכשהם חזרו הביתה, הייתה חסרה להם תחושת המשמעות במקום העבודה הישן שלהם - וזה הקשה עליהם מאוד לחזור לשגרה.
"בשונה מהתוכנית של הבנות, אנחנו הולכים על קבוצות השווים", הוא מסביר. "אנחנו מחלקים את האנשים הנשואים לקבוצה אחת ואת הרווקים הצעירים לקבוצה אחרת, ואז מתאימים להם מנטור שמתמחה בתחום הרלוונטי. כל המנטורים שבחרנו הם אנשים שיש להם מומחיות נוספת באחד מהאשכולות שלנו - אחד הוא יזם, אחד איש פיננסים, אחד קואצ'ר".
ליאור חיון, מנהל תוכנית המילואימניקים: "יש הרבה מאוד אנשי מילואים שכשהם חזרו הביתה, הייתה חסרה להם תחושת המשמעות במקום העבודה הישן שלהם - וזה הקשה עליהם מאוד לחזור לשגרה"
התוכנית תתמקד באותם ארבעה אשכולות: פיננסי, מקצועי, יחסים בין-אישיים וחוסן אישי. "אנחנו לא מתמקדים בחוסן המנטלי כדבר המרכזי. זה כמובן הבסיס להצלחה בכל שאר התחומים, אבל הדגש שלנו הוא על בניית העתיד ולא על עיבוד הטראומות מהמלחמה".
מצוקת המילואימניקים, כפי שלמדנו כבר להכיר, לא מוגבלת רק לעולם המקצועי.
"חד משמעית", עונה ליאור כשנשאל על הקושי בחזרה הביתה למשפחה. "יהיו גם מפגשים בנושא יחסים בין-אישיים. וכשאנחנו מדברים על יחסים, הכוונה היא לא רק ליחסים בין בני זוג - אלא גם ליחסים עם המשפחה המורחבת, עם הילדים ועם החברים.
"חלק מהמילואימניקים, למשל, מגלים שהחזרה הביתה מעוררת בהם דילמות: איזה חברויות נשמרו מהעבר ואיזה מהן כבר לא רלוונטיות, כי אותם אנשים לא מצליחים להבין את מה שהם עברו במהלך התקופה הזו שבה שירתו במילואים".
התוכנית תיפתח עם כ-60 משתתפים, ויש תוכניות להפעיל שלושה מחזורים בשנה. "המחזורים ירוצו במקביל", מסביר ליאור, "כך שתמיד יהיו כמה קבוצות פעילות בזמנים שונים".
"רוצים לבצע איחוי של החברה"
הפרויקט החינוכי על שמו של אל"ם חממי, זוכה לתמיכה מלאה מצד הצבא ומשרד הביטחון. "המשתתפות מקבלות ימי מילואים עבור הימים שבהם הן נוכחות בתוכנית. הצבא מכיר בצורך ונותן את התמיכה הנדרשת", מספרת הילה. גם המשתתפים בתוכנית הגברים יקבלו ימי מילואים עבור השתתפותם.
"יש לנו שותפים נפלאים שצריך לציין אותם", מוסיפה רותי. "פרופסור כרמלה יעקבי אחראית על כל ההקמה של החלק המקצועי, לקחנו את ארנון גולן שעוסק הרבה בייעוץ פיננסי לצעירים, ואנחנו נותנים מעטפת לכל הדבר הזה, עם ליווי אישי ותומך".
9 צפייה בגלריה
הילה לוטטי (מימין) עם הילה מרר, מנהלת פרויקטים בתוכנית "חמניה - צומחות יחד". "רוצים להאמין שאנחנו חלק מהערכים של אסף"
יש גם מתנדבים שמצטרפים מרצונם. "באחד הימים פנה אליי מנכ"ל של חברת הייטק, ואמר לי: 'חממי, אני מבקש להיפגש איתך בתל אביב. אני חייב לספר לך סיפור על אסף'", משתף אילן.
"נפגשנו, והוא סיפר לי סיפור שריגש אותי מאוד: 'כשהייתי חייל בחיל האוויר', אמר לי המנכ"ל, 'השתתפתי בטירונות של חטיבת גבעתי בדרום. חיילי חיל האוויר ישבו בפינה אחת - וחיילי גבעתי בפינה אחרת. לכל קבוצה היה מפקד, ולגבעתי היה מפקד בשם סג"ם אסף חממי. אנחנו התלוננו בינינו: 'למה לנו אין מפקד כמו סג"ם אסף חממי?'".
אותו מנכ"ל החליט להצטרף כמתנדב לתוכנית. "הוא אמר לי: 'אני רוצה להיות שותף בתוכנית החינוכית הזאת, היא נשמעת לי מרתקת'".
לדברי השותפים לפרויקט, אחת מהמטרות המרכזיות שעומדות מאחוריו היא יצירת קהילה תומכת. "סימנו לעצמנו שאם יש משתתפות שאנחנו צריכות להמשיך לעקוב אחריהן ולתמוך בהן מעבר לחצי שנה של התוכנית, אנחנו נמצא את הפורמט הנכון לעשות זאת - ונמשיך לסייע להן", מבהירה הילה.
"אנחנו רוצים להאמין שאנחנו חלק מהערכים של אסף, כשאחת מהמשימות שעומדות לנגד עינינו היא לבצע איחוי של החברה ולרפא את הפצעים", מוסיף ליאור. "ככל שנצמח ונגדל, ותהיה לנו כמות רבה יותר של משתתפים - כך נוכל ליצור שינוי חברתי משמעותי יותר".
בינתיים המחזור הראשון של "חמניה" עדיין רץ וצפוי להסתיים באוגוסט, המחזור השני כבר החל לפני כשבועיים, וישנם מחזורים נוספים בדרך. התוכנית למילואימניקים תיפתח אף היא בקרוב, ויש תוכניות להרחבה נוספת.
"אחת מהמטרות העיקריות שלנו היא לעזור בשמירה על המוטיבציה של הלוחמים לחזור למילואים", מסביר ליאור. "במסגרת הפרויקט אנחנו רואים אותם, נמצאים שם בשבילם, נותנים להם מענה, כלים ועזרה, ומסייעים להם לצלוח את הקשיים שעימם הם מתמודדים כתוצאה משירות המילואים הממושך".
וכך, במקום בו נפל מפקד שהאמין בחינוך ובאכפתיות - קמה תוכנית שמוכיחה שאפשר לטפל בפצעי המלחמה הנסתרים. המלחמה אמנם עדיין נמשכת, אבל התקווה היא שכשתסתיים, המילואימניקים והמילואימניקיות יהיו מוכנים לחזור לחיים - עם הכלים הנכונים ועם הקהילה שתתמוך בהם.
"אנחנו מקווים שהפעילות שלנו למען המילואימניקים והמילואימניקיות תגדל ותתרחב", מסכם אילן. "העמותה והתוכנית פתוחות להתפתחות, והפרויקט כולו פה כדי להישאר".
לפרטים נוספים - היכנסו לעמוד הפרויקט
