מגשימים את צוואתו של רס"ן דביר ציון רווח ז"ל
(צילום: ליאור שרון)
יומיים לפני שנפל, בינואר השנה, רס"ן דביר ציון רווח ז"ל השאיר לחייליו ולמשפחתו צוואה: "תדאגו ללוחמים. אל תשאירו אף אחד לבד". הוא ידע מה עובר על חיילים שחוזרים מהחזית, הכיר את הפצעים השקופים שאי אפשר לראות מבחוץ. עכשיו, בני משפחתו וחייליו מתאגדים כדי להגשים את חזונו.
לתרומות עבור הגשמת חזונו של רס"ן דביר ציון רווח - היכנסו לעמוד הפרויקט
"ב-11 בנובמבר דביר היה אמור לחגוג יום הולדת 29. במקום לחגוג, נשארנו עם צוואה שלא הספקנו להגשים", כתב אברהם רווח, אביו של דביר, בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו במסגרת מסע לגיוס תרומות לעמותת "גרניט" שהקימו לוחמי הגדוד לזכר בנו.
"ביום הולדתו, עמדנו מול אמת כואבת: לא הצלחנו לסיים את מה שהוא התחיל - עדיין יש לוחמים שזקוקים לטיפול, לקהילה, ליד תומכת ולמשפחה ביום שאחרי", כתב האב. "אני פונה אליכם לא כעמותה, אלא כאב המנסה להגשים את חלומו של בנו - חלום שליווה אותו עוד לפני גיוסו לצה"ל, והתחזק במיוחד בתקופת המלחמה".
"הוא היה חסר פחד"
דביר נולד וגדל בירושלים. כמפקד פלוגה בפלח"ד של גדוד 932 בחטיבת הנח"ל, הוא היה מי שתמיד הלך ראשון - בלי פחד ועם מחויבות מוחלטת לחייליו ולמשימה. המשפט "אם אני לא, אז מי כן?" ליווה את המפקד המוערך לאורך כל הדרך.
"הוא היה מגיע פעם בחודשיים הביתה, והמשפט הראשון שהיה אומר: 'עד שלא נחזיר את החטופים - לא ננוח לשנייה'", סיפרה למחרת נפילתו איטה שמעי, דודתו. "דביר שלנו היה מופת עבור החיילים שלו, ומסר את נפשו וחייו לצבא".
ב-6 בינואר 2025 הוא נהרג מפגיעת טיל נ"ט בבית חנון שבצפון רצועת עזה, לצד סגנו, סרן איתן ישראל שכנזי ז"ל. דביר הותיר אחריו אישה בהריון, אור רווח, ואת בנו צור, שהיה אז בן שלוש וקצת. כחצי שנה לאחר נפילתו נולדה פאר, שתכיר את אביה רק מתמונות ומסיפורים.
"צור מרגיש בחסרונו של אבא כמובן", מספר אברהם, "הוא מדבר עליו כל הזמן, וזוכר דברים שקשורים אליו ולדברים שעשו יחד - באופן מדהים ממש. כרגע אנחנו איתו בטיפול פסיכולוגי, ונמצאים עדיין בתהליך למידה איך לעזור לו ולהקל עליו את העובדה שהוא בלי אב. גם לנו האובדן של דביר הוא מורכב, טעון וקשה מאוד".
כשלושה חודשים לפני נפילתו, איבדה בת דודתו לירון את בעלה, רס"ן (במיל') נתנאל הרשקוביץ ז"ל, שנפל אף הוא בלחימה בצפון רצועת עזה. "דביר לא יצא להלוויה שלו", סיפרה איטה, אמה של לירון. "הוא אמר לי: 'מצטער דודה, אבל אני לא יכול לעזוב את החיילים שלי'. את כל חייו הקדיש למען המדינה".
יהלי, אחותה של לירון ובת דודתו של דביר, סיפרה ששני החללים נפלו באותו אזור בעזה. "דביר היה בן אדם משכמו ומעלה. הטוב בבנינו. גם הוא וגם נתנאל. הם היו מאוד דומים - שניהם היו צנועים ואנשי מעשה ומשפחה טובים שאוהבים את הארץ, העם והמולדת".
שיחת טלפון באמצע הלילה
עומר דיל, שהיה פקודו של דביר בגדוד ומנכ"ל עמותת "גרניט" כיום, זוכר כל פרט ופרט מהשיחה האחרונה ביניהם. "לפני קצת יותר מעשרה חודשים סיימתי את תקופת הלחימה שלי בגדוד, וטסתי לטיול בדרום אמריקה. ובזמן שהייתי בפנמה, באמצע הלילה, קיבלתי שיחת טלפון מדביר. הוא אמר שצריך להקים עמותה עכשיו כי המצב של הלוחמים לא טוב, וצריך מישהו שייתן להם בית ומעטפת ביום שאחרי".
נלחצת מהשיחה?
"אני זוכר ששאלתי אותו למה זה כזה דחוף שהוא החליט להעיר אותי ולא חיכה לשעה נוחה יותר, והוא ענה בדרך שהכי אפיינה אותו: 'ככה, כי צריך להתחיל. צא מהחדר בהוסטל ונמשיך לדבר, אל תפריע לכולם לישון'. יומיים אחר כך קיבלתי הודעה שדביר נפל".
עומר דיל: "באמצע הלילה, בזמן שטיילתי בפנמה, דביר התקשר ואמר שצריך להקים עמותה כי המצב של הלוחמים לא טוב, וצריך מישהו שייתן להם בית ומעטפת ביום שאחרי. שאלתי אותו למה הוא החליט להעיר אותי ולא חיכה לשעה נוחה יותר, והוא ענה: 'ככה, כי צריך להתחיל. צא מהחדר ונמשיך לדבר, אל תפריע לכולם לישון'. יומיים אחר כך קיבלתי הודעה שהוא נפל"
המשפט "להיות הראשון לשנות", היה עבור דביר מוטו שליווה אותו עוד מנעוריו. "כבר בתקופת התיכון הוא דיבר על השינויים שהוא יעשה עבור הלוחמים והלוחמות כשיתגייס לצבא", מספר אברהם. "הוא אמר: 'אני אתגייס ואשנה ואעשה ככה וככה'. אמרתי לו: 'תשמע, זו מערכת ענקית, זה לא פשוט לשנות'. והוא ענה בנחישות האופיינית לו: 'אתה תראה שאני אצליח לשנות'".
ואכן, לאחר נפילתו, גילה אברהם דרך חבריו של בנו - בהם גם לא מעט פקודים ומפקדים שהכירו אותו לאורך השנים - שדביר לא רק דיבר, אלא הוביל ליצירת שינויים מרחיקי לכת עם החזון שלו - ולא הפסיק לפעול למען הגשמתו. "אחד מהקצינים הבכירים שהגיע לנחם אותנו בשבעה, סיפר שאחרי שדביר שיתף אותו בחזון שלו לליווי הלוחמים והמשפחות השכולות על ידי הצבא והמדינה - הוא הסכים ללכת עם זה והתחיל ממש לקדם את הנושא.
"במקרה, ממש לאחרונה נערכה ועדה בכנסת שעסקה בהכשרת הלוחמים ובעיבוד חוויות הלחימה והתמיכה בהם אחרי המלחמה. וזה בדיוק מה שדביר הציע וניסה להוביל בחייו".
6 צפייה בגלריה
מימין: רס"ן דביר ז"ל עם סרן איתי ישראל שכנזי ז"ל. במותם ובחייהם לא נפרדו
( צילום: אלמוג קולט, צוות הוליווד 162)
את המחויבות הבלתי מתפשרת הזו ללוחמיו, דביר חי בכל רגע ביממה. גם כשנפצע במהלך המלחמה והיה יכול לעזוב, הוא בחר להמשיך לשרת כמפקד פלוגה בעזה. שבועיים לפני שנפל, תוך כדי שבישר למשפחתו שאשתו בהריון, סיפר שהוא וסגנו, סרן איתן ישראל שכנזי, ארגנו יומיים של כיף ללוחמי הפלוגה אחרי שיצאו מעזה. שבועיים אחר כך, עם חזרתם ללחימה ברצועה, שניהם נפלו, יחד.
"דביר דאג לכל חייל וחייל באופן הכי פרטני ואישי שיש", אומר אברהם. "וזה גם היה החזון שלו לכל הלוחמים והלוחמות בצה"ל - לא משנה מאיפה הם בארץ, מה שם המשפחה שלהם ומה הרקע שממנו הגיעו - מספיק שהם התגייסו, לבשו מדים ונלחמו, ומבחינת דביר הם זכאים וצריכים לקבל סיוע, תמיכה וליווי כדי להצליח לחזור לחיים ביום שאחרי".
"התאחדנו כדי להגשים את הצוואה"
מתוך קמפיין מימון ההמונים של עמותת "גרניט" להגשמת חזונות של רס"ן דביר ציון רווח ז"ל
(צילום: עידן מרזוק)
עם נפילתו של דביר, חיילי הגדוד שעליהם פיקד הקימו את עמותת "גרניט" - קהילה למען הלוחמים, הפצועים והמשפחות השכולות של גדוד 932, שמבטיחה שהלב של הגדוד ימשיך לפעום גם ביום שאחרי שהמלחמה, ושלא יהיה אף לוחם שקוף ואף אח שיישאר לבד.
"הבנו מיד, כל הפקודים של דביר, שזו הצוואה שלו - והתאחדנו כדי להגשים אותה", אומר עומר.
6 צפייה בגלריה
"דאג לכל אחד מהחיילים שלו באופן הכי פרטני ואישי שיש". דביר ז"ל עם פקודיו
(צילום: באדיבות המשפחה)
בשיחת הטלפון ההיא באמצע הלילה, דביר לא רק אמר לו שצריך להקים עמותה - הוא גם פירט לפרטי פרטים איך עליה לפעול. "הוא אמר שיש כל מיני פתרונות לעיבוד חוויות לחימה, אבל הסוד האמיתי הוא בקהילה", מסביר עומר. "ללוחמים קשה להודות שהם צריכים טיפול. אני מזדהה עם זה, לא תמיד קל ונוח לגשת ולבקש עזרה".
הרעיון של דביר היה פשוט: "כשאתה נקרא להיפגש עם החברים שלך, ותוך כדי כולכם מקבלים טיפול - זה משהו אחר לגמרי. הרבה יותר נוח להגיד 'אני הולך להיפגש עם חברים' מאשר 'אני הולך לטיפול'.
"זאת האחווה הזאת", הוא מוסיף. "הקשר בין לוחמים שנלחמו כתף אל כתף בשדה הקרב, הוא קשר אחר. קשר של אחים ממש, כזה שקשה מאוד להסביר במילים.
אברהם מחזק את דבריו: "זו בדיוק הרעות שדביר תמיד דיבר עליה - רעות ואחוות לוחמים שחוו יחד רגעים מורכבים ומטלטלים, לצד רגעים יפים ומצחיקים. זה קשר שנשאר לכל החיים".
גדוד 932 איבד 11 גיבורים במלחמה. כעת, בוגרי הגדוד מגייסים 500 אלף שקלים כדי להגשים את חלומו של דביר, מפקדם הנערץ, ולהמשיך בהפעלה הקהילה העוטפת שהקימו למען בוגרי הגדוד והמשפחות.
הסכום שייתרם יופנה לימי חוסן וליווי רגשי, סדנאות שיקום לפצועים, מנטורינג וליווי מקצועי ללוחמים בדרך חזרה לאזרחות, וכן לליווי ותמיכה למשפחות השכולות של הגדוד.
"אם הסיפור של דביר נוגע בכם, אם אתם מאמינים שהמדינה שלנו יודעת לחבק", מוסיף אברהם, "הצטרפו להגשמת הצוואה שלו".
