הרב שהקים עמותה בעקבות סיפור חייו של אביו ניצול השואה
(צילום: ליאור שרון)
בימים אלו, בין ציון יום השואה לבין יום הזיכרון, ובעיצומה של מלחמה בת שנה וחצי, סיפורו של הרב שמחה קרקובסקי, מייסד ומנכ"ל עמותת "בית התבשיל" שהוקם לפני 40 שנה, מקבל משמעות עמוקה במיוחד.
מדי יום יוצאות כ-1,500 מנות חמות מהמטבח התעשייתי בראשון לציון אל בתי התמחוי ברעננה ובני ברק, ואל בתי נזקקים ברחבי הארץ. מאחורי המערך הלוגיסטי המורכב הזה עומדת הבטחה פשוטה שנולדה מתוך סיפור אישי מטלטל - "שלא יישאר רעב".
"כשאבא היה במחנות, הוא כמעט מת מרעב. הבטחתי שזה לא יקרה שוב", מסביר אומר הרב קרקובסקי. "כשאנחנו לא מאפשרים שאנשים ילכו לישון רעבים - אנחנו למעשה ממלאים את המשמעות האמיתית של ההבטחה 'לעולם לא עוד'".
"גדלנו בצל חרדת הרעב של אבא"
מקורות המפעל החשוב שייסד הרב קרקובסקי, נטועים הרבה לפני 40 שנות פעילותו - הם מתחילים בפולין של שנות ה-40, בתקופה האפלה ביותר של המאה ה-20.
הקמת את העמותה בהשראת סיפור ההצלה של אביך במהלך השואה. תוכל לשתף אותנו בסיפור שלו?
"אבי ז"ל היה בן 20 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. כבחור צעיר הוא נלקח לעבודות כפייה. במשך חמש שנים וחצי היה במחנות עבודה, עבד בייצור חומר נפץ וביצירת פסי רכבת. אחד המאפיינים המרכזיים, בנוסף לכל העינויים שהוא נאלץ להתמודד איתם שם, היה הרעב - חרדת רעב אמיתית שליוותה אותם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".
6 צפייה בגלריה
מימין: הרב שמחה קרקובסקי עם בנו ואביו, הרב דוד לייב קרקובסקי ז"ל. "גדלנו בצל חרדת הרעב של אבא"
(צילום: באדיבות עמותת "בית התבשיל")
האב, הרב דוד לייב קרקובסקי, נולד ב-1918 ברדומסק שבפולין. בנעוריו למד בישיבת חכמי לובלין המפורסמת והשתייך לחסידות אלכסנדר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חייו השתנו באופן דרמטי. הוא נכלא בגטאות לודז', צ'נסטוחובה וסוסנוביץ, שם אף חי לתקופה מסוימת תחת זהות בדויה.
במהלך השואה, עבר בין מחנות ריכוז רבים - בירקנהאו, סקראו, לודוויגסדורף ורייכנבאך ועוד - וסבל מהתעללויות קשות. למרות הכול, שמר על אמונתו. הוא הקפיד להניח תפילין מדי יום למרות הסכנה. פעם אחת, כשתפס אותו חייל נאצי, הוא הוכה נמרצות, אך באופן מפתיע, החייל החזיר לו את התפילין במקום להשמידן - תפילין שליוו אותו עד סוף המלחמה.
עיניו של הרב קרקובסקי מתכהות כשהוא משתף בסיפור מצמרר אחד מני רבים: "פעם אחת תפסו את אבי והיה לו בכיס תפוחי אדמה. הנאצים האשימו אותו בגניבה, וכשהכחיש, קשרו אותו לעץ ושניים עמדו והצליפו בו באמצעות שוט. היו אלה מכות רצח נוראיות. הוא צעק ובכה, אבל הם לא נרתעו. היה נראה שהם מתכוונים להכות בו עד שתצא נשמתו".
אכזריות שקשה לתאר.
"בהחלט. המצב שלו היה כזה שבמשך שבועות שבויים שהיו עמו במחנה נאלצו להוביל אותו, כי פניו התנפחו כל כך שהוא לא יכול היה לפתוח את עיניו מרוב נפיחות".
"חרדת הרעב של אבא ליוותה אותנו מילדות ולאורך כל החיים. היה אסור לנו, חס וחלילה, להשאיר חתיכת לחם ולא לגמור את הפרוסה. האוכל של אבא היה מהשאריות שאנחנו הילדים היינו משאירים בצלחת"
בסוף המלחמה שוחרר האב על ידי הצבא הסובייטי, וחזר לפולין לחפש את בני משפחתו. הוא מצא את אביו שלמה, שהיה במצב טראומטי כה קשה עד שלא זיהה אותו בתחילה, וכן את אחיו יעקב יצחק ואחותו רבקה. בפולין פגש גם את חנה, שהפכה לאשתו, ויחד בנו משפחה חדשה - ארבע בנות ובן - הרב שמחה קרקובסקי.
כיצד החוויות של אביך השפיעו על חייך ועל הקמת העמותה?
"חרדת הרעב של אבא ליוותה אותנו מילדות ולאורך כל החיים. היה אסור לנו, חס וחלילה, להשאיר חתיכת לחם ולא לגמור את הפרוסה. האוכל של אבא היה מהשאריות שאנחנו הילדים היינו משאירים בצלחת".
החותם המשמעותי הזה הוביל את הרב קרקובסקי להפוך את האמירה "לעולם לא עוד" לפעולה מעשית: מתן ארוחות למי שזקוק להן, כך שאף אדם בישראל לא יישאר רעב.
"פוגשים את הרעב המודרני"
למרות השפע הגדול המאפיין את התקופה המודרנית בחברה המערבית, עדיין ישנם רבים שנאלצים להתמודד עם מצוקת רעב.
לאורך כל שנות פעילותה, מספר הרב קרקובסקי, פגשה העמותה אלפי אנשים שהמזון היומי אינו מובן מאליו עבורם. "למרות שהיום, בשונה מתקופת השואה, יש שפע של אוכל - עדיין יש בארץ אנשים רעבים, יש משפחות נזקקות, יש קשישים וניצולי שואה שהולכים לישון רעבים בלילה - וזה כואב מאוד".
6 צפייה בגלריה
"יש עדיין קשישים וניצולי שואה שהולכים לישון רעבים בלילה - וזה כואב מאוד"
(צילום: באדיבות עמותת "בית התבשיל")
בזמן שאנחנו מדברים, יש עדיין ניצולי שואה שהולכים לישון רעבים בלילה?
"היום כבר מדובר במטי מעטים כי רבים מהם נפטרו, אבל בעבר חלק בלתי נפרד מהארוחות שחילקנו - בין אם בבתי תמחוי ובין אם בבתים פרטיים, היה מיועד לניצולי שואה. זה אכן בלתי נתפס ולא אמור להיות כך".
נוסף על מצוקתם של ניצולי השואה הקשישים, מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הצטרפו אוכלוסיות חדשות למעגל הנזקקים - והעמותה חווה זינוק משמעותי בביקוש לשירותיה, בעיקר ממשפחות ממעמד הביניים שנקלעו למצוקה כלכלית ונפשית.
"בתקופה קשה זו בה 59 מאחינו היקרים מוחזקים בשבי האכזרי של החמאס ונאנקים ברעב מתחת לאדמה, אני נזכר מיד בסיפורי הרעב של אבא על השואה. יש לעשות את כל אשר לאל ידינו להוציאם מאפילה לאורה"
העלייה ביוקר המחייה והגזירות הכלכליות של ינואר 2025 החריפו את המצב עוד יותר, והעמותה מתמודדת כיום עם גידול של עשרות אחוזים בפניות חדשות. "7 באוקטובר תפס אותנו בהפתעה", מספר הרב קרקובסקי, "ולצערנו הרבה מאוד משפחות ואנשים מבוגרים נכנסו לחרדות בעקבות הטבח הנורא בעוטף.
"בתקופה הראשונה של המלחמה, כשאנשי הדרום והצפון פונו מבתיהם - כמעט בלי בגדים וציוד - לבתי מלון, אכסניות ובמקרים נוספים לבתים של אנשים טובים במרכז הארץ - סיפקנו להם אלפי ארוחות. כל מפונה שביקש - קיבל מאיתנו ארוחה, ללא קשר לגילו, למספר חברי המשפחה שנמצאים עמו או למצבו הכלכלי".
הזכרת שאנשים רבים נכנסו לחרדות אחרי 7 באוקטובר. איך זה משפיע על העזרה שאתם מגישים?
"החרדות מפריעות לתפקד ובתוך כך גם לנהל סדר יום, לנקות ולבשל. וזו בעצם גולת הכותרת שלנו, העובדה שאין מי שיבשל - בין אם מדובר בקשישים, צעירים, אלמנים או אלמנות. אנחנו מנסים להגיע לכולם ולהביא ערכות מזון לבתיהם - כדי שאף אחד מהם או מבני ביתם לא יישאר רעב".
6 צפייה בגלריה
"המלחמה שלנו ברעב לא תסתיים כל עוד יש אדם אחד שהולך לישון רעב"
(צילום: באדיבות עמותת "בית התבשיל")
ומה לגבי החטופים בעזה? איך אתה מתייחס למצוקתם כמי שמכיר את נושא הרעב מקרוב?
"בתקופה קשה זו בה 59 מאחינו היקרים מוחזקים בשבי באכזרי של חמאס ונאנקים ברעב מתחת לאדמה, אני נזכר מיד בסיפורי הרעב של אבא על השואה. יש לעשות את כל אשר לאל ידינו להוציאם מאפילה לאורה".
כבוד לפני הכול
אחד הערכים המרכזיים של העמותה הוא הדיסקרטיות המוחלטת וכבודם של מקבלי הסיוע. כל המנות מגיעות ארוזות ללא סימון או לוגו של העמותה, וגם רכבי החלוקה אינם נושאים סימני זיהוי.
מה מייחד את שיטת הפעולה של "בית התבשיל"?
"ישנם הורים רבים שאינם מגלים לילדיהם שהאוכל מגיע מבית התבשיל, אלא אומרים להם שהוא הגיע ממסעדה. אנחנו מכבדים זאת ומקפידים על דיסקרטיות מוחלטת, כך שאנשים יוכלו לקבל עזרה בלי לפגוע בתחושת הערך העצמי שלהם".
6 צפייה בגלריה
כל המנות מגיעות ארוזות ללא סימון או לוגו של העמותה
(צילום: באדיבות עמותת "בית התבשיל")
מאפיין ייחודי נוסף הוא הבקשה לתשלום סמלי של שקל אחד עבור כל ארוחה. "זה מעניק לסועדים תחושת כבוד, כאילו הם במסעדה לכל דבר, ואף מאפשר להם להביע את דעתם על השירות והאוכל כלקוחות מן המניין. כמובן, מי שאינו יכול לשלם אף את הסכום הסמלי הזה, מקבל את הארוחה ללא כל תשלום".
איך אתם מתמודדים עם העלויות הגבוהות של הפעילות הענפה?
"התקציב השנתי שלנו עומד על 19 מיליון שקל. כשהעזרה הממשלתית, לצערנו הרב, היא מזערית שבמזערית. ב-2024 קיבלנו בסביבות 700 אלף שקל מתוך ה-19 מיליון שאנחנו צריכים - בדיחה".
ובכל זאת, מדי יום יוצאות 1,500 מנות מהמטבח שלכם. איך אתם מצליחים לגשר על הפער התקציבי?
"אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לארגן את הכסף הזה. אנחנו בעלי חוב, ברוך השם, וזה לא קל. אבל זה המצב הנתון, ואנחנו זקוקים לעזרת הציבור כדי שנוכל להמשיך ולסייע לרעבים".
מאפיין ייחודי של העמותה הוא הבקשה לתשלום סמלי של שקל אחד עבור כל ארוחה. "זה מעניק לסועדים תחושת כבוד, כאילו הם במסעדה לכל דבר, ואף מאפשר להם להביע את דעתם על השירות והאוכל כלקוחות מן המניין. כמובן, מי שאינו יכול לשלם אף את הסכום הסמלי הזה, מקבל את הארוחה ללא כל תשלום"
למרות האתגרים והקשיים, "בית התבשיל" ממשיך במשימתו - להבטיח שאף אדם בישראל לא יסבול מרעב. ומה שהחל כמחווה אישית לזכר סבל האב בשואה, הפך למפעל חסד רחב היקף שמשנה חיים יום-יום, שעה-שעה.
מעבר לארוחה, העמותה משמשת גם רשת ביטחון אנושית למי שאיבדו אחיזה כלכלית, וכן מקום של כבוד ותקווה. היא מקפידה על איכות המזון, גיוון התפריט, והגשה מכבדת. גם מערך המתנדבים המסייעים בהכנת המזון, אריזתו והפצתו, מאפשר יצירת חיבור אנושי משמעותי מעבר לסיוע החומרי.
"כשאני מביט אחורה על 40 שנות פעילות", מסכם הרב קרקובסקי, "אני רואה שרשרת של ניסים קטנים וגדולים. בכל פעם שנדמה היה שלא נעמוד במשימה, הגיעה עזרה מכיוון לא צפוי.
"אבא שלי לימד אותי שפרוסת לחם יכולה להציל חיים", הוא מוסיף, "היום אני יודע שהיא יכולה גם להציל נפש ולהחזיר כבוד אנושי. זו המלחמה שלנו ברעב - והיא לא תסתיים כל עוד יש אדם אחד שהולך לישון רעב".
בעולם שלעתים נראה חשוך ומפחיד, "בית התבשיל" מזכיר לכולנו שבכוחם של מעשים קטנים לחולל שינוי גדול - ושלעתים, צלחת אוכל חמה היא הרבה יותר מסתם ארוחה; היא תקווה מוחשית.
