גיא זה מוזיקה. סרטו של אודי הלר
(עריכה: בני יופה; דוברות: גלי צה"ל)
יום שבת, 7 באוקטובר 2023, ובגלגלצ מתנגנת מוזיקה שערך יום קודם סמ"ר גיא בנסמן. מתקפת טילים וחדשות מתפרצות, וגיא לא מתבלבל - הוא מבצע החלפת שירים במהירות ובוחר להשמיע את יגאל בשן עם המשפט, "בין יריבים לאוהבים, בסוף קוראים לנו אחים" - שכאילו חזה את מה שכולנו למדנו אחרי - "רק ביחד ננצח".
בכל שלב בלחימה, גיא הצליח להשפיע על מצב הרוח הלאומי בתוכניות להן ערך את המוזיקה, ביניהן גם את זו של הדר מרקס, "מדינה בדרך". ברגישותו המיוחדת ביקש מוזיקה "מרימה" ומלאת אנרגיות. ודווקא כשהנטייה הייתה לעֶצֶב מבשורות איוב, זיהה מה הלוחמים צריכים - והם השיבו לו במכתבי תודה.
"גיא זה מוזיקה, מוזיקה זה גיא", הוא אומר לי במפגש בינינו בבית קפה בדרכו לאימון היומי, "אחד הדברים שאני בודק כשאני יוצא מהבית הוא שהאוזניות בתיק. זה דבר שיכול להציל אותי".
בזמן השיחה איתו, הרגשתי שאני צופה שוב ב"פלפלים צהובים", אותה סדרה מפורסמת ששודרה ב"קשת" בין 2014-2010, בה הילד עומרי, המאובחן עם אוטיזם, אומר לאמא שלו - "את מכירה אותי, אני גאון במוזיקה".
הייתה זו המלחמה שהחזירה אותי לפרק הסיום, בו עומרי (מיכאל זפסוצקי), כבר בן 11, יושב ברכב ולפתע אומר לאבא שלו, "מוזיקה". אין משפטים, רק מילים.
יניב (יוסי מרשק) מתבונן באיילת (עלמה זק) וחורך שפתיים, מציע לעומרי לבחור מבין שמות התקליטים, אבל עומרי אומר רק שם של שיר אחד וזהו -"אין קץ לילדות". פורטיסחרוף מתחילים לנגן, "בואי ותני לי חזק את היד ונצא למסע מסתורי ונחמד, נחבק את הדובי נצייר עננים, ניקח רובה ונלחם כמו גדולים".
עומרי נראה מחייך ומתבונן בחלון הרכב, "בצהרי היום הכול צבוע אדום, ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום".
בכל שלב בלחימה, גיא הצליח להשפיע על מצב הרוח הלאומי בתוכניות להן ערך את המוזיקה. ברגישותו המיוחדת ביקש מוזיקה "מרימה" ומלאת אנרגיות. ודווקא כשהנטייה הייתה לעֶצֶב מבשורות איוב, זיהה מה הלוחמים צריכים - והם השיבו לו במכתבי תודה
לא יודע מה איתכם, אבל בי אחזה צמרמורת. "זה מעבר לחלומות ולדמיונות שאפשר היה לחלום", אומרת לי טל בנסמן, אמו של גיא, המתארת אותו כילד היושב על הרצפה, משחק בעולם משלו ומדבר במילים בודדות , ובעיקר מילה אחת הייתה שגורה בפיו - "שוקולד". אין משפט כמו "אני רוצה", וגם אין את המילה "אמא".
בימים אלו, אותו ילד שישב על הרצפה ואמר רק מילים בודדות - משרת במסגרת תוכנית "תתקדמו" כחייל רגיל, ובוחר מוזיקה שהעולם צריך לשמוע. מוזיקה שעם שלם מקשיב לה בזמן המלחמה.
"אני לא רוצה להיות כמוך"
"עידו, רוצה לספר לי מה אתה עושה פה?" שואלת טל את עידו. "בקבוקים וגם ספלים. זה החיות של דודו, פרויקט מיוחד עם ציורים שאמא עושה בהם מוצרים".
זו לא הפעם הראשונה שבה שלושתם משתפים פעולה ומצטלמים לסרט - גיא היה בן 13 כשבטלוויזיה שידרו כתבה מצולמת על עידו ו"החיות של דודו". השנה אז הייתה 2017. שמונה שנים אחרי, טל יושבת על כיסא קטן ומאחוריה שלל פריטים למכירה, עליהם מוטבעים ציוריו של עידו. עסק קטן בו עובדים רק אנשים עם מוגבלות, שהוקם מתוך דאגה שעידו לא יהיה לנטל כלכלי על אחיו הצעירים.
מאז שהיה בן 18 הוא כבר גר בהוסטל "בית אי"ל" של ארגון "בר-דרור", ובעוד מספר חודשים הוא יסיים שלוש שנים כתלמיד וזמר מוביל בתוכנית המוזיקה "כלים שלובים" לסטודנטים עם צרכים מיוחדים, המשותפת ל"אקים" ולאוניברסיטת בר אילן ומנוהלת בידי רותי רייניך. טל מאוד גאה בו, ובשבוע בו צולם עידו לכתבה - התקיים אירוע של הלהקה במשרד החוץ בירושלים.
לאורך כל הצילומים אי אפשר היה לחמוק מהצל הענק הנוכח בחדר: עד כמה גיא פוחד מעידו, פוחד להיות עידו, פוחד שיראו אותו במחיצתו. "חד משמעית כן", עונה גיא, ונזכר כיצד בבית הספר היסודי היה הולך למטפלת רגשית שביקשה ממנו לצייר ציור ובו רשם את המשפט, "עידו (משהו) אני לא רוצה להיות כמוך".
גם כשהיו יוצאים ביחד כמשפחה למקומות ציבוריים, גיא כילד היה נבוך בכל פעם שעידו היה מדבר בקול רם. "זה השתנה עם השנים", אומר גיא וניכר עד כמה הוא דואג לאחיו, "עידו מותק, הוא לא יכול לפגוע בזבוב. ככל שאני גדל - גם הפער הולך וגדל, הוא ילד בן חמש בגוף של בן 28".
"אנשים הפסיקו להיות חברים שלי"
בניין גלי צה"ל ביפו, וכבכל בוקר גיא נכנס לתקליטייה, ששימשה בעבר מקדש מבוצר שאכלס אלפי תקליטים ותקליטורים.
בזיכרוני תמונה של בן דודי, רון שחורי, כשדרן המחזיק בידו תקליט רגע לפני התמסרותו לפטיפון. נוסטלגיה שסוגרת עבורי מעגל. היום יש כבר בענן שירותי ניהול מוזיקה עם כל שיר שרק אפשר לחשוב עליו.
גיא: "הייתי בצופים והייתי מורעל ורציתי להרגיש שזה צבא, לישון בשטח, מחוץ לבית. כשהבנתי שאני לא הולך לעשות את זה, התאכזבתי מאוד"
"לגיא יש מסלול, 'תתקדמו' נתנו לו מסלול" אומרת טל. הוא חלם לשרת בגלי צה"ל, וכשהיה בן 16 טל לקחה אותו לסיור בתחנה. זמן קצר לאחר מכן היא הייתה צריכה להסביר לו שאין אופציה שיוכל להתגייס לצה"ל כחייל רגיל, אולי להתנדבות או לשירות לאומי. זו התמודדות קשה עבור הורים לבשר לבנם על הרצף אחרי שהם מקבלים פטור אוטומטי בדואר.
"אין טירונות, אין נשק - זה לא להיות חייל", משתף גיא, "הייתי בצופים והייתי מורעל ורציתי להרגיש שזה צבא, לישון בשטח, מחוץ לבית. כשהבנתי שאני לא הולך לעשות את זה, התאכזבתי מאוד".
לשמחתו, הם גילו על תוכנית "תתקדמו" של אכ"א המציעה גיוס ושירות שוויוני לצעירים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, ובמחזור הרביעי (אוקטובר 2022) הוא עמד זקוף בטקס סיום הטירונות שנערך בלטרון בנכוחות הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (במיל') אביב כוכבי.
"גיא הוא העורך הכי טוב שלי היום. לא הייתי אומרת את זה סתם, הייתי מוצאת מילים אחרות. כשנותנים לו משימה - היא בוודאות מתבצעת", אומרת יסמין ישבי, עורכת המוזיקה הראשית של גלגלצ.
כיום, גיא כבר עורך בכיר אחרי יותר משנה שבה שימש כמפיק מוזיקלי באולפן. כשאני יושב איתו הוא בדיוק מכין רשימה של 250 שירים לוועדת הפלייליסט, שקובעת אילו שירים ינוגנו בתחנה בשבועות הקרובים.
תפקידו משול למזכיר הוועדה, והוא זה שעובר על כל הבקשות שהתחנה מקבלת מאזרחים ואנשי יחסי ציבור. רק העורכים הבכירים, לרוב אזרחים עובדי צה"ל, מצביעים - אבל ההערכה לגיא מאפשרת לו להביע את דעתו.
כשאני מנסה לברר איתו עד כמה הוא מרגיש שבאמת מקבלים אותו בתחנה, כמי שנמצא על הרצף האוטיסטי, הוא עונה בכנות: "אני לא חושב שיש מישהו בתחנה שלא מקבל אותי".
הוא למד ב"כפר הירוק", וגם אז, הוא מציין, אנשים רצו בחברתו בזכות הצלחתו והמוכנות שלו ללמד אותם. ועם כמה שהוא אוהב מגע אנושי, התחום החברתי מורכב עבורו. "אינטראקציות חדשות הן הרבה יותר מסובכות עבורי, נניח דינמיקה קבוצתית מאוד מורכבת לי".
לא פעם הקושי התקשורתי שלו הוביל אנשים בסביבתו לנתק עמו את הקשר, מה שמאוד השפיע עליו וגרם לו לפחד לאבד חברים. "התנהגתי בצורה לא מותאמת, ואנשים מצאו לנכון להתרחק ממני, להקניט אותי ולרדת עליי כי אני חלש חברתית".
כיום גיא כבר בן 21, וטל מציינת שהיא כבר לא יכולה לתווך עבורו את העולם. "אין מי שיסביר לי כל דבר ואני צריך להבין בעצמי" הוא אומר בגילוי לב. "אם משהו לא מובן לי עד הסוף, אז אני אמשיך לעשות אותו כי אני לא אבין שהוא לא נכון".
מדינה בדרך
ברקע מתנגן שירה של קורין אלאל, "זן נדיר", ואט-אט המוזיקה נחלשת והדר מרקס, מהשדרניות המזוהות ביותר של גלגלצ, מתכנסת לתוך מצב רוח עגמומי ופותחת את המיקרופון.
"עכשיו לזכרו של סגן שחר בן נון. בן 21 בנפלו. בוגר תיכון 'גולדה' ובוגר שבט המושבה בצופים". זו השגרה מאז שהחלה המלחמה. בני כבודי תמיד איתה באולפן, לרוב מהצד השני, מפקח מהבקרה ומקריא דיווחים. הם מופיעים ומשדרים ביחד שנים רבות, ומאז שהתגייס, גם גיא חלק מהם.
5 צפייה בגלריה
בני כבודי והדר מרקס. לא הייתי צריך לביים או לשאול אותם שאלות, הם ידעו בדיוק מה להגיד על גיא
"את זוכרת שהוא היה בהופעה שלנו?", בני שואל את הדר בהתלהבות. "הקול בחוץ" הוא מופע בעיקר שלה, לפעמים בני מגיע כאורח. "הוא רצה להתחבר לאנשים, לתחנה, לתוכנית. פשוט הגיע להופעה", וזה מאוד הפתיע אותם לראות את גיא וטל.
"זה חיבור אותו אלינו" אומר בני, שבמשך ארבעת חודשי ההכשרה שימש כמפקד הישיר של גיא. הם מאוד אוהבים אותו, לא הייתי צריך לביים אותם, להגיד מה אני רוצה שיגידו, הדר ובני פשוט שם בשבילו - ומרגש לראות את זה.
"הוא יודע בדיוק מתי להגיע לי את החצי מילה שאני צריכה. הלוואי שכולם יהיו ככה" מספרת הדר, שמציגה הסתייגות רבה בזמן שבני מתרשם עד כמה גיא תמיד אומר "כן", כשמבקשים ממנו שיגיע להחליף מישהו. אפשר להבין מפקדים שלא בקיאים בתחום האוטיזם ומרעיפים שבחים, אבל הדר ברגישותה מבינה משהו אחר. "הוא מאוד רוצה לרצות"
"הוא יודע בדיוק מתי להגיע לי את החצי מילה שאני צריכה. הלוואי שכולם יהיו ככה" מספרת הדר, שמציגה הסתייגות רבה בזמן שבני מתרשם עד כמה גיא תמיד אומר "כן" כשמבקשים ממנו שיגיע להחליף מישהו.
אפשר להבין מפקדים שלא בקיאים בתחום האוטיזם ומרעיפים שבחים, אבל הדר ברגישותה מבינה משהו אחר. "הוא מאוד רוצה לרצות", היא מאבחנת אותו ומנסה לתווך ולשאול האם הוא בסדר עם הבקשה, תוך מתן אפשרות שירגיש בנוח להגיד "לא".
זאת, במקביל לניסיונה להכווין אותו ולהעניק לו ומשוב שיחזק את המקומות שלא באים לו בקלות, למשל בזיהוי של סיטואציות. "בחיוך הוא עושה עבודה של ארבעה אנשים", הדר מסכמת.
"יהיו פי אלף יותר טובים מכל אדם אחר"
יש שיחלקו עליי, אבל טל היא הגיבורה האמיתית בכל הסיפור הזה. מזה שנים שהיא מרצה מבוקשת בנושא תעסוקה של אנשים עם מוגבלות - כאימא לעידו, גיא ודנה, האחרונה משמשת מדריכה ומפקדת בחיל החינוך. "יש לי שניים עם צרכים מיוחדים ואחת עם צרחות מיוחדות", היא נוהגת לומר בחיוך.
אין ספק שהתמסרותה לשני הפרויקטים של חייה, עידו וגיא, הביא אותם לקדמת הבמה ולהצלחה. טל מאוד משכנעת כשהיא מסבירה עד כמה חשוב להתבונן על אדם עם צרכים מיוחדים מהמקום בו קיימת הצטיינות בתחום מסוים, כשם שגלי צה"ל זיהו אצל גיא, ואז האבחנה הופכת לפחות רלוונטית.
לדבריה, בהיעדר מתן כלים וידע אצל המעסיק, הוא לא יצליח להבין ולהכיל את התנהגותו של אדם על הרצף, מה שיכול להביא להתנגשות ולהפסקת ההעסקה כפי שקורה במקרים רבים, אבל "אם מוותרים על הגינונים האוטיסטיים ומסתכלים על הגאונות - הם יהיו פי אלף יותר טובים מכל אדם אחר".
5 צפייה בגלריה
טל ועידו בנסמן במפעל הקטן למתנות המבוססות על ציוריו של עידו. מקום הכשרה והזדמנות לאנשים עם מוגבלות
עם כל כמה שהוא בחור יפה, מוכשר, עורך מוזיקלי בתחנה מצליחה וכל השאר, גיא עדיין ללא זוגיות. "לגיא זה מורכב", טל אומרת וגיא מיד מחדד - "אבל אני לא מפחד".
המון שאלות מציפות אותו, הוא מאוד רוצה זוגיות, ובינו לבין טל יש פער שקשה להכריע בו - האם היא צריכה להיות "נוירוטיפקלית" (לא על הרצף) או כמוהו, אחת שתבין אותו ואת המורכבות שלו.
גיא שואף למעלה. עד כמה שהוא מקבל את עצמו, עדיין הוא מעדיף בת זוג "רגילה", וצופה בריאליטי כמו "חתונה ממבט ראשון" כדי ללמוד איך מתנהלים בתוך זוגיות.
המון שאלות מציפות אותו, הוא מאוד רוצה זוגיות, ובינו לבין טל יש פער שקשה להכריע בו - האם היא צריכה להיות "נוירוטיפקלית" (לא על הרצף) או כמוהו, אחת שתבין אותו ואת המורכבות שלו
כך או כך, בת זוגו העתידית תהיה כזו שרוצה ויכולה להתמודד עם בחור מיוחד שרוצה אולפן מוזיקה בבית. "אבל תתנו לי להתרכז בארוחה", גוער עידו בטל וגיא אחרי שמאס בדיבורים. צחוק גדול משתחרר בחדר. בתיאבון.
אודי הלר הוא קצין בצה"ל, מייסד תוכנית "תתקדמו" באכ"א ומתעד מבצעי באוגדה 98 וזרוע היבשה. למד לתואר ראשון ושני במדעי המחשב, אובחן עם אוטיזם בגיל 3 ומאז רץ קדימה ולא מוותר להפוך את העולם למקום טוב יותר.
