ריאיון אולפן אסף כנען, איתי להב
(צילום: מיקי שמידט)
בעמותת "אל-סם" התרגלו כבר לשיחות קשות, אבל הקול הצעיר בטלפון עדיין מזכיר להם בכל פעם מחדש כמה הבעיה עמה הם מתמודדים חמורה. ילד בן 11 מבקש עזרה. הוא לא היחיד - הגיל של הפונים לעזרה בישראל בגלל התמכרות לסמים יורד מדי שנה, ואיתו יורדת גם התקווה.
כעת, העמותה שמטפלת בילדים ונוער מכורים תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה, עלולה להיסגר תוך מספר חודשים. הסיבה: היעדר תקציב של כחצי מיליון שקלים. סכום שבמונחי תקציב המדינה הוא פירור, אבל בלעדיו מאות ילדים יישארו ללא מקום לפנות אליו.
"אנחנו מפרקים את החברה מבפנים במגפה שקטה ולא מדוברת", אומר אסף כנען, מנהל העמותה.
זאת לא הפעם הראשונה ש"אל-סם" מתמודדת עם משבר כלכלי שמאיים על המשך פעילותה. ב-2018, כשהממשלה שוב נמנעה מלהעביר תקציב ייעודי לעמותה, משרד הרווחה החליט להעביר את הטיפול בצעירים מכורים ליחידות להתמכרויות ברשויות המקומיות.
התוצאה הייתה עגומה: פחות מ-30% מהרשויות בישראל נותנות מענה לבני נוער וילדים המכורים לסמים, ורוב היחידות הקיימות לא פעילות.
השנה המצב החמיר באופן משמעותי. "בתקופה האחרונה אנחנו חשופים לגידול משמעותי של צעירים שזקוקים לעזרה שלנו", מסביר כנען. "גידול שהתחיל בקורונה, התגבר במלחמה, ורק לאחרונה פורסם דוח העוסק באשפוזים של בני נוער כתוצאה מהסתבכויות של סמים.
"פונים אלינו נערים ונערות בגילאי 12 ו-13, ויש גם כמה בגיל 11. רוב הפניות הן מבני 15-14, שכשהם מגיעים אלינו כבר מדובר בבעיה רצינית שאי אפשר להתעלם ממנה", הוא מתאר את המציאות המטרידה. "לא מדובר כבר בשימוש חברתי, אלא בנערים שמשתמשים בסמים למעלה משנתיים".
"הייתי מעשן עשרה גרם ביום"
איתי להב, מכור לשעבר שנקי מסמים כבר שמונה שנים, מכיר את המסלול הזה היטב. ההתמכרות שלו התחילה לקראת סיום שירותו הצבאי, אחרי מבצע "צוק איתן". "קצת פוסט טראומה אחרי הלחימה בעזה, קצת עניינים אחרים שקשורים לחיים האישיים", הוא מסביר, "וזו הייתה התקופה שבה התחלתי את השימוש הכבד יותר".
הכמויות, לדבריו, היו קיצוניות. "עישנתי כמויות אדירות של מריחואנה, עשרה גרם ביום. כמות שרוב מי שמעשן מריחואנה ולא מכור לה, מסיים בשלושה שבועות-גג שבועיים וחצי - אני הייתי מסיים ביום".
מתי הבנת שאתה במצוקה וזקוק לעזרה?
"בהתחלה היה לי קשה להודות בפני עצמי שאני מכור. זה הדבר הכי מפחיד שבן אדם יכול להודות בו, במיוחד כשהוא צעיר. כילדים, הסיטואציה הראשונה שעלתה לנו כשדיברו על מכור לסמים הייתה של נרקומן בתחנה המרכזית, ולא רציתי לחשוב אפילו שזה המקום שבו אני נמצא, ולמזלי גם לא הגעתי אליו בזכות העזרה של העמותה".
אבל המציאות, הוא מזהיר, יכולה להוביל בדיוק לשם. "לאט לאט מתדרדרים מסם לסם. זה מתחיל במריחואנה, וזה יכול להיגמר במרכזית תל אביב, בהסנפות, הזרקות, חומרים קשים מאוד שגורמים לאנשים לגמור במקומות שהם לא האמינו שאי פעם יגיעו אליהם".
חיילים מחפשים עזרה בחשאי
המלחמה המתמשכת הוסיפה, באופן לא מפתיע, שכבה מורכבת נוספת למשבר. "חברה שנמצאת בסטרס מתמשך תסבול מעלייה בשימוש, זה נכון לגבי כל העולם ובזה אנחנו לא ייחודיים", אומר כנען. "לכן זה לא מפתיע שאנחנו מקבלים הרבה פניות מחיילים, גם סדירים וגם מילואימניקים, שסומכים עלינו שנשמור על פרטיותם.
לדבריו כנען, "הם חוששים שאם יחשפו את המצוקה שלהם בפני הסביבה הקרובה בזמן שהם בשירות פעיל, זה עלול להוביל לטיפול של מצ"ח ולהוצאתם מהצבא ללא זכויות, מה שבסופו של דבר יפגע בהם מאוד ועלול גם להכתים את שמם בחייהם הבוגרים".
במקביל, אוכלוסיות שלמות שנפגעו ב-7 באוקטובר - שחוו טראומות קשות, קרוביהם נרצחו, והם פונו מבתיהם ונותקו מהקהילה - מוצאות בסמים נחמה למצוקות שלא נענו. "חייבים להבין שהסמים עונים על צורך מסוים", מדגיש כנען. "כשהכאב קיים, הילד בסופו של דבר ימצא דרך להקל עליו".
אסף כנען: "אנחנו רואים עלייה בצריכת האלכוהול, בסמים, בגז קצפות ובהרבה חומרים ממכרים ומסוכנים שמציפים את השוק. המציאות המטרידה הזאת נמשכת כבר חמש שנים - דור שלם שהמוח שלו התפתח בבידוד ובמצוקה שמחפש מענה לכאב, ומוצא אותו במקומות האלו"
אבל השורשים של המשבר הנוכחי לא צמחו ב-7 באוקטובר - הם ניטעו מוקדם יותר, בתקופת הקורונה. "ילד שעלה השנה לכיתה י'א היה בן 11 או 12 כשהתחילה הקורונה", מסביר כנען. "ניתקו אותו מהסביבה על ידי בידוד חברתי, בידוד מהלימודים, מהחוגים, מהתחביבים שלו, מכל העולם החיצוני. הילדים האלה היו סגורים בבית מול הזום במשך חודשים ארוכים".
התוצאה: עלייה במדדי השימוש בסמים ובהתמכרות אליהם, וכן בחומרים מסוכנים יותר ויותר. "אנחנו רואים עלייה בצריכת האלכוהול, בסמים, בגז קצפות ובהרבה חומרים ממכרים ומסוכנים שמציפים את השוק", הוא מונה. "המציאות המטרידה הזאת נמשכת כבר חמש שנים - דור שלם שהמוח שלו התפתח בבידוד ובמצוקה שמחפש מענה לכאב, ומוצא אותו במקומות האלו".
3 צפייה בגלריה
הנתונים בישראל כבר חמורים יותר מאשר בארה"ב. הסנפת משככי כאבים מסוג אופיואידים
(צילום: shutterstock)
יכול להיות שאנחנו מתקרבים למספרים הקשים בארה"ב?
"בכמה סוגי סמים, הנתונים בישראל כבר חמורים יותר מאשר בארה"ב. בשימוש במשככי כאבים מסוג אופיואידים למשל כבר עברנו את האמריקנים, ואנחנו נמצאים במדרון חלקלק וקיצוני מאוד. ילדים מרסקים כדורים כמו פרקוסטים (תרופה משולבת המכילה אופיואידים ומיועדת להקל על כאבים בינוניים או חריפים - א"ל), ומסניפים אותם - ויש לזה השלכות מטורפות".
הסכנה מוגברת במיוחד עבור בני נוער. "יש פער משמעותי בין שימוש של מבוגרים לשימוש של בני נוער - כשמדובר בנער צעיר שהמוח שלו עדיין מתפתח, והוא צורך חומרים כמו אופיואידים - שנחשב לסם הכי חמור שמסתובב בשוק כעת - הנזק הוא הרסני ולא תמיד ניתן לתיקון".
חצי מיליון שקל להצלת מאות צעירים
כשכנען מדבר על הסכום הנדרש למניעת סגירתה של העמותה, קשה שלא לשמוע את המבוכה שבקולו. "כרגע, כדי להצליח לשרוד את הגל הזה, אנחנו זקוקים לסכום של מינימום חצי מיליון שקל. זה לא סכום בשמיים. למעשה, בהיבטים של תקציב המדינה זה אפילו לא פירור, זה משהו זעום. ועם חצי מיליון אנחנו מצילים מאות ילדים, זו המשמעות של זה".
אבל במשרדי הממשלה, לטענתו, לא מבינים את חומרת המצב. "במשרד הרווחה אין אף אחד שמבין לעומק את הבעיה. הם עוצמים עיניים ובסוף זה יתפוצץ לכולנו בפרצוף".
איתי להב: "לאט לאט מתדרדרים מסם לסם. זה מתחיל במריחואנה, וזה יכול להיגמר במרכזית תל אביב, בהסנפות, הזרקות, חומרים קשים מאוד שגורמים לאנשים לגמור במקומות שהם לא האמינו שאי פעם יגיעו אליהם"
לדבריו, "95% מהפניות לעמותה מגיעות מצד מילואימניקים וחיילים בשירות סדיר, ומצד משפחות נורמטיביות, עובדות ומתפקדות, שלעיתים קרובות מוצאות עצמן מתפרקות בגלל המצוקה שאליה ילדיהן נקלע.
"צריך להבין, לא מדובר כאן בשוליים חברתיים כמו שאולי היה בשנות ה-80 - אלא בחב'רה נורמטיביים מהמיינסטרים הישראלי, מה שמוכיח עד כמה רע המקום שבו נמצאת החברה הישראלית כעת".
ובזמן שהמדינה מקציבה מיליארדים לתחומים שונים, העמותה שמטפלת בדיסקרטיות בילדים ונוער מכורים לסמים עלולה להיסגר אם לא יימצא הפתרון התקציבי הראוי עבורה. השאלה המתבקשת כעת היא האם ישראל מוכנה לתת לדור שלם להיגרר להתמכרות, או שתסכים "להכניס את היד לכיס" ולהוציא משם חצי מיליון שקלים כדי לעצור את המגפה השקטה לפני שיהיה מאוחר מדי.
"אם העמותה תיסגר", אומר איתי, "זה יפגע בעיקר בילדים, בני נוער וצעירים שלא רוצים שהסביבה תהיה חשופה להתמכרות שלהם, וימצאו את עצמם ללא אף גורם שאליו הם יכולים לפנות - והסוף עלול להיות רע מאוד עבורם, ועבור כולנו".
לתמיכה בהמשך פעילותה של עמותת "אל-סם" - היכנסו ללינק
