בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק ומשרד הביטחון
הנח"ל חוזר לגבולות
(צילום: ירון שרון, כבבת: מור גורן גבאי)
בעוד רבים ממשיכים בשגרה, קבוצה של צעירים בוחרת בדרך אחרת. הם עוזבים את הבית, עוברים לגור בקריית שמונה ובערים נוספות בגבולות, ומתחילים שנת שירות במקומות שהכי זקוקים לעזרה. זה לא קל, אבל זו הבחירה שלהם. "תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות שנת שירות, זה חלום שלי. אחרי השביעי באוקטובר זה התחזק אצלי. צריך את זה עכשיו וכמה שיותר", אומרת גילי ברק מתנועת הנוער העובד והלומד.
המסלול החדש הוא פרויקט משותף של הסתדרות החלוצה - הכוללת את תנועות דרור-ישראל, הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר ותנועת תרבות, ביחד עם התנועה הקיבוצית ובתמיכת הפדרציות לוס אנג'לס, פילדלפיה, פדרציית ניו יורק וקרן הביתה. שינוי מסלול הנח"ל למודל החדש הוקם בתמיכת האגף הבטחוני-חברתי במשרד הביטחון. איציק שמולי שעומד בראש הפדרציה היהודית של ניו יורק בישראל קידם את התמיכה המשמעותית מצידם במסלול החדש.
שלושה סיפורים, החלטה אחת
לכל אחד מהצעירים יש סיפור אישי שהוביל אותו למקום הזה. אביב תדמור, מהנוער העובד והלומד, מספר על הרגע שבו קיבל את ההחלטה: "לכל אחד יש סיפור אישי שנגע בו, שמאוד משך אותו ללכת לגרעין נח"ל. לי היה מישהו בשכבה שנרצח בשביעי באוקטובר, הוא היה בכפר עזה, בין הבתים הראשונים שנפגעו, וזה דרבן אותי להחליט שזה יהיה החלק הקטן שאני יכול לתרום".
עידן שריג, מהשומר הצעיר, הגיע בעקבות סיפור משפחתי: "אני גדלתי בשומר הצעיר. עשיתי שנת שירות, תמיד חייתי את התרומה לקהילה, והנח"ל נראה כהמשך מאוד ברור של השביל שאני הולך בו. המשפחה שלי כולם בני קיבוץ וגם היו בתנועות, סבא וסבתא שלי גם היו בנח"ל".
בעיני גילי ברק, הבחירה הייתה ברורה מההתחלה: "רציתי ספציפית לעשות שנת שירות בקריית שמונה כי ידעתי כמה הצורך קיים שם, כמה יש לתת ולעשות ולעזור בכל כך הרבה אופנים. זה כל כך היה לי ברור שאם אני עושה משהו - אני עושה אותו עד הסוף".
החיים בגבול לא פשוטים, והצעירים לא מסתירים את החששות. "יש בי איזשהו מקום שמפחד, ברור. מצד שני, כולם שם חיים בפחד תמידי, אז מי אני שעכשיו אתלונן על זה?" אומר אביב תדמור בכנות.
למרות החששות, המשפחות תומכות בהחלטה. "המשפחה שלי ידעו שאני רוצה את זה, והם כל כך שמחו שאני הולכת דווקא לגרעין נח"ל, למקום שהכי צריך אותנו. אני חושבת שזה הסב להם ממש גאווה לדעת שהבת שלהם רוצה לעשות את המקסימום שלה במקום הכי רחוק שאפשר", מספרת גילי ברק.
"אני גאה בדור שלנו"
כמעט שנתיים אחרי שבעה באוקטובר, ילדים רבים עדיין חיים הרחק מהבית, במציאות של חוסר ודאות. לתוך המציאות הזו נכנסים הצעירים מגרעין הנח"ל, שבוחרים לעבוד עם הילדים ולתת להם את מה שהם הכי זקוקים לו. "אין לילדי הצפון והדרום שגרה. הם לא יודעים מה זה לסמוך על אנשים, הם לא זוכרים מה זה חיים רגילים. הם יודעים מה זה לעבור ממקום למקום, להיסגר, להיפגע, לנסות, לגלות ולהתאכזב ואני רוצה לתת להם דווקא את האופטימיות, את הכיף, את העובדה שיש אנשים שיהיו שם בשבילם. הם ילדים שעברו כל כך הרבה, אני בטוחה שאני אלמד מהם על עצמי", מתארת גילי ברק.
"אני חושב שאני הכי מצפה לעבוד בבתי ספר, כי אני רוצה לדבר בגובה העיניים עם הילדים, להכיר ראיות עולם שונות מכל מיני חלקים בפסיפס הישראלי. מעבר לזה, אני רוצה להשפיע בדרך שלי, ליצור שינוי קהילתי, גם אם הוא מינימלי", מספר אביב בהתרגשות.
עידן מוסיף: "אני מתרגש גם לתת מעצמי בפן החינוכי. אחרי שנתתי קצת יותר משנה כחייל בצבא, אני חוזר למה שאני אוהב, לשומר הצעיר, לחנך, לעבוד עם אנשים. אני עושה דבר שעשו הרבה לפניי, יעשו גם הרבה אחריי. אני גאה לעשות את זה ואני רוצה לעשות הכי טוב שאפשר. אני מאוד גאה בדור שלנו".
"מה שאתה משאיר בעולם זה השינוי שאתה יוצר באחרים"
הצעירים האלה הם חלק מדור שקראו לו אדיש ולא מעורב, שמעדיף את המסכים על פני המציאות ושלא אכפת לו ממה שקורה מסביב. דור שנתפס כמנותק, שחי בבועה של רשתות חברתיות ולא מוכן לקחת אחריות על עצמו ועל המדינה. דור שנולד לתוך עולם נוח יחסית, שלא ידע מלחמות אמיתיות ולא התמודד עם אתגרים לאומיים גדולים. אבל הצעירים האלה מוכיחים שכל הסטריאוטיפים האלה היו שגויים. "דווקא בגלל שאנחנו צעירים אנחנו הכי יכולים לתת. יש לנו את הכוחות ואת האנרגיות ואת הקשרים - בין אם זה במדיה או בקשרים אישיים", אומרת גילי.
"מה שאתה משאיר בעולם זה השינוי שאתה יוצר באחרים או בסביבה שנשאר לאורך זמן. אני לא מצפה שכולם עכשיו יבואו להיות חלוצים או לתת את המאה אחוז שלהם, אבל אני מאמין שהחזרה של הנח"ל לגבולות תיתן לדור שלנו את הרצון והמוטיבציה לבוא ולעשות שינוי", מסכם אביב.
במקום להמתין, הם בחרו לפעול. במקום לצפות מהצד, הם החליטו להיות חלק מהשינוי. אחרי 30 שנה, הנח"ל חוזר לגבולות ולמקומות שנפגעו במלחמה עם צעירים שמוכיחים שאפשר לסמוך עליהם.
בשיתוף הפדרציה היהודית של ניו יורק ומשרד הביטחון
