בשיתוף מזרחי טפחות
"מסירים את הכפפות" - הסדרה שלא מחכה לשינוי, אלא יוצרת אותו
הקיץ מביא איתו שמש ובילויים, אך לצדם תופעה של מגפת אלימות בקרב בני נוער. ההסלמה בחרמות, בבריונות ובמקרי האלימות שגובים קורבנות, הציפה את הצורך הבוער בשינוי מהשורש. מתוך המורכבות הזו צמחה יוזמה שמבקשת לשנות את חוקי המשחק. תחת הכותרת "מסירים את הכפפות" יתקיים מחר, 27.7 בנמל תל אביב, אירוע גדול בשיתוף בנק מזרחי טפחות, ynet ו-R.G.E, שנועד להעלות את המודעות ולגבש דרכים למיגור תופעת האלימות והבריונות בקרב בני נוער. כהכנה לאירוע, הופקה סדרת מפגשים תיעודית שבה קבוצות של בני נוער שהפכו כאב אישי לפעולה, נפגשו עם משפיענים מובילים המשמשים דוגמה אישית.
השחקן שלומי יפרח, כוכב 'המירוץ למיליון', נפגש עם שלושה ילדים שהפכו את הכאב שלהם למאבק: מאי בכר (11), משה חי (12) וליאל קוברסקי (14.5), שהגיעו עד לוועדה לזכויות הילד כדי לדרוש מענה מערכתי לתופעת החרמות.
יפרח שיתף שגם הוא עבר חרם בבית הספר היסודי, "כולל נעילות בשירותים ומכות והתעללויות". כשמאי שאלה אותו אם היה יכול לפעול אחרת, ענה בלי היסוס: "אנחנו יכולים לבוא היום ממקום של בדיעבד ולהגיד, אולי אנחנו אשמים בחרם הזה. אבל אנחנו לא אשמים". משה בן ה-12 סיפר איך שמר הכל בבטן עד שהחליט לספר להוריו, ותיאר את התובנה שליוותה אותו מאז: "הצלקת הזאת יכולה להישאר, אבל הצלקת הזאת יכולה להפוך למשהו טוב". מאי, שעברה לבית ספר חדש ומצאה שם מעטפת תומכת, סיפרה שלראשונה בחייה היא מרגישה שהיא לא לבד. ליאל סיכמה בקריאה פשוטה: "אף אחד לא צריך לחזור הביתה עם סימנים כחולים ועם דמעות בעיניים".
איך מפרקים חרם מבפנים?
שניאור שמח, כוכב נינג'ה ישראל, יצא לפארק עם רועי הס, אלון דה לאון ועומר סלע, מדריכים בעמותת "אדם לאדם זה לב", כדי להבין איך הם מפרקים חרמות בבתי ספר, וכיצד ספורט הופך לכלי התמודדות עבור ילדים שחוו חרם. המתנדבים חשפו את שיטת הפעולה הסמויה שלהם: הם מגיעים לבתי ספר יסודיים, נכנסים לכיתות בזוגות או בשלשות, בלי שהתלמידים יודעים מראש למה הגיעו, ופועלים כדי לקרב בין המוחרמים לבין מי שיושבים על הגדר ולא מתערבים.
שניאור שמח
(צילום: שרון ירון)
"אנחנו באים בתור 'אחים גדולים', ככה שהם מתייחסים יותר למה שאנחנו אומרים", הסביר רועי. עומר הוסיף שהקרבה בגיל היא מה שגורם לילדים להקשיב להם יותר מאשר למורים, ונתן דוגמה מהשטח, על ילד מוחרם שהתקשה להשתלב בתחילת השנה. "נעזרנו בדברים שהילד אוהב, כמו למשל כדורגל, כדי לחבר ביניהם".
שניאור שיתף על עברו, כילד מבית חרדי שהתחנך בפנימייה שם הרגיש קטן ובלתי נראה. "לא מרגישים אותך, לא רואים אותך. יש המון אנשים הרבה יותר גדולים ממך ואתה מרגיש מפוחד, לא יודע איך להתנהל. התמודדתי עם דברים מאוד לא פשוטים מבחינה חברתית. הייתי צריך לקחת את עצמי לבד ולעשות את השינוי – וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי בחיים. לכן, לראות אתכם באים למקום, מערבבים ומאחדים בין כולם – זה מדהים". רועי הודה שהמשימה לא פשוטה, "אבל אנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו מאוד חשוב, ובסופו של דבר מצליחים לפרק חרמות של שנים".
כשנשאלו מה היו אומרים לילד שחווה קשיים, "קטן עליכם, לא הכל קשור אליכם. יש ילדים שפשוט אוהבים לעשות רע" הסביר רועי וביקש לחזק את הילדים המוחרמים. "ואלה שעומדים מהצד – תנסו קצת יותר לראות. אני יודע שזה מאתגר וזה נורא מפחיד, אבל תנסו לקבל את ההחלטה הנכונה".
לילדים שמסתכלים מהצד אלון הוסיף "תחשבו כמה טוב תרגישו אחרי שתעזרו לילד חלש יותר". עומר פנה גם למחרים עצמו וביקש "שיחשוב על מה שהוא עושה, שיחשוב על הצד השני, ואם הוא היה במצב שלו, מה היה קורה". שניאור סיים את המפגש במסר אישי לילד שהיה פעם: "הכל זה תקופה והכל עובר. אנחנו ילדים וכל החיים שלנו לפנינו".
"לקחתי את האחריות על המגרש שלי"
באצטדיון הכדורגל בנתניה נפגש הכדורגלן וכוכב "המרוץ למיליון" טום שלח עם שלושה נציגי מועצת התלמידים הארצית: יהלי וקנין, שירה פרזם ורותם גטריידה, שהחליטו לא לשתוק אלא לפעול באופן יזום נגד חרמות ואלימות בבתי הספר.
טום שלח ונציגי מועצת התלמידים
(צילום: שרון ירון)
שירה שאלה את טום איך מתמודדים עם אלימות במגרש הביתי שלו, והוא סיפר על אירוע מ-2019, כששיחק כמגן בהפועל כפר סבא וטעה במשחק. "ביציאה מהמגרש חיכו לי אוהדים שקיללו וגידפו עד שנזקקתי לאבטחה כדי לצאת משם", שיתף. "אבל הבנתי שאסור לתת להם לעצור אותי". יהלי סיפר על חמש שנים של חרם ביסודי, ועל היוזמה שהוביל השנה, ועידה מחוזית למיגור אלימות ומיזם שמחבר בין שכבות גיל בבתי הספר. המסר שלו לילדים: "בהזדמנות הראשונה תתרחקו מהאש, תספרו להורים".
רותם סיפר כיצד בעקבות גל האלימות שזלג לרחובות והגיע לשיא עם הרצח של ימנו זלקה ז"ל, הפיק כנס מועצת נוער עירונית בעיר במסגרתה בני נוער מבתי ספר שונים נפגשו כדי להעלות הצעות להתמודדות. טום סיכם עם ההשוואה למגרש הכדורגל: "כשיש קללות ובריונות ביציע, הניצחון הכי גדול הוא להתעלות, לשחק ביחד כקבוצה ולנצח את המשחק".
הכאב האישי צריך לקבל את הבמה הראויה
על במת התיאטרון נפגשה כוכבת הרשת שיר טרן עם "סיירת אופק" שהקימה אופק ראשון. ב-2019 פרסמה אופק, אז בת 13, סרטון שבו סיפרה בדמעות על שש שנים של חרם. הסרטון הפך לוויראלי, בעקבות ההד הציבורי הוקמה הסיירת שמסייעת עד היום לילדים שחווים בריונות.
שיר טרן ו"סיירת אופק"
(צילום: שרון ירון)
חן, אחותה של אופק, תיארה את התקופה שבה עמדה מהצד חסרת אונים: "אבא קיבל התקף לב מהלחץ, ואמא שלי כמעט התמוטטה. אופק הייתה מאושפזת ואף אחד לא בא לבקר. גם לא המורה שלה". אופק עצמה תיארה את התחושה המורכבת של לעמוד על הבמה ולראות את הכאב הפרטי שלה הופך למחזה שאלפי ילדים צופים בו: "מי שמנסה להחליש אתכם עושה את זה כי הוא שבור בעצמו. אל תתנו לאף אחד לכבות לכם את האש".
טרן שיתפה שגם היא סופגת בריונות ברשת, ותיארה את התובנה שעזרה לה להתמודד. "ברגע שאתה מבין מה אתה שווה בפנים, שום בריון לא יכול לערער אותך". את המפגש היא סיכמה: "הכוח האמיתי לכתוב את הסיפור שלכם מחדש נמצא רק אצלכם. אתם השגרירים של המאבק הזה".
לכל מי שמתמודד ונלחם בתופעה - אתם לא לבד
הפרקים השונים מספרים סיפור אחד, על ילדים שהפכו כאב לכוח, ועל מפורסמים שבחרו לחשוף את הפצעים שלהם כדי לומר למי שצופה מהבית שהוא לא לבד. כי כדי למנוע את האסון הבא, חייבים להתייחס לסימני האזהרה לפני שהם הופכים לעוד כותרת.
מחר, כל הקולות האלה ייפגשו בנמל תל אביב, באירוע "מסירים את הכפפות" שמבקש להוכיח שהמאבק בבריונות לא מסתפק במודעות אלא דורש פעולה. יש מי שכבר קם, יצא לוועדות, נכנס לכיתות, עלה למגרשים ולבמות, וסירב לתת לחרם או לאלימות את המילה האחרונה. הצלקת יכולה להישאר, אבל היא גם יכולה להפוך לגורם שמוביל לשינוי, ומי שנלחם היום מוכיח בדיוק את זה.
בשיתוף מזרחי טפחות
