ריאיון עם רותי כהן אמו של סרן שילה ז"ל, ועם יניב צברי, מנכ"ל עמותת "רעות" בשדרות
(צילום: ירון ברנר)
מנקודת התצפית שבין "גבעת קובי" ל"גבעת שילה", רואים הכול בבת אחת: מצד אחד העיר שדרות, ומהצד השני, במרחק נגיעה, עזה. בדיוק בנקודה הזאת נחנך לאחרונה "קפה צ'יקו", לזכרו של סרן שילה (צ'יקו) כהן ז"ל - בן העיר, לוחם ומפקד צוות ביחידת שלדג, שנפל בקרב בבארי ב-7 באוקטובר. בן 24 היה במותו.
"אנחנו נמצאים במיקום מאוד מיוחד, בתצפית שצופה ממש אל עזה", אומר יניב צברי, מנכ"ל עמותת "רעות" שמפעילה את המיזם. "משם אפשר לראות את העיר שדרות מלאה בחיים, בשמחה, בילדים שמשחקים. עיר שהחיים בה חזרו אל מסלולם למרות כל מה שקרה, וממשיכים במלוא הכוח - אל מול החורבות של עזה".
גלריה
"קפה צ'יקו" לזכרו של סרן שילה ("צ'יקו") כהן, בתצפית הקרויה על שמו בשדרות
(צילום: באדיבות עמותת "רעות")
וזה בדיוק הרעיון שעומד מאחורי היוזמה הזו: לא עוד אנדרטה, אלא מקום חי, שכל מי שעוצר בו לקפה מתוודע גם לשילה עצמו. "אנחנו מלאי הודיה על כך שאנשים רוצים להנציח ולהנכיח את שילה בכל דרך", אומרת אמו, רותי כהן.
"איש של אנשים"
שילה נולד וגדל בשדרות, במשפחה חמה ומכניסת אורחים - אח לאיתי, רביד, יזהר ותחיה. ילד חייכן עם גומות חן, שאהב לטייל בארץ עם משפחתו, ניחן בידי זהב ועסק בעבודות ריתוך. בילדותו היה חניך בתנועת "בני עקיבא", וכשבגר הפך למדריך נערץ. בהמשך, עם גיוסו ליחידת שלדג, נבחר מבין רבים לתפקיד הנחשק של מפקד צוות.
"ילד מתוק, מלא שמחת חיים, חיוביות וחיוניות, תמיד עם ידיים פתוחות ופרוסות", מתארת אותו אמו. "הוא היה איש של אנשים. לא סתם כל מי שהכיר אותו, מיד התמגנט אליו. שילה ידע להיות חבר אמת ותמיד היה שם בשביל כולם. הוא גם ידע לקרוא סיטואציות, והבין מהר מה ואיך צריך להתנהל בהן".
סרן שילה כהן במהלך שירותו. קיים את ערך הרעות גם ברגעיו האחרונים
(צילום: באדיבות המשפחה)
ולצד זה, היא מספרת, נע בחן בין שני קצוות: "משטותניק גמור, עם חוש הומור שמפיל מהרגליים - ועד רצינות ועומק תהומי. יכולת להגיע איתו לשיחות עומק מדהימות, ובאותה נשימה הוא היה יכול בשנייה להקליל את האווירה עם בדיחות וחיוך שהיה מכל הלב".
את הכינוי "צ'יקו" קיבל במהלך שירותו הצבאי, ושם גם התחדד הערך שהיה יקר לו מכול - הרעוּת, שאותה ביקש להנחיל לחייליו כחלק בלתי נפרד מדמותו של לוחם.
"לפני שהם יצאו לחופשת החג, שילה אמר להם: 'אני מצפה מעצמי ומכל אחד מכם לחתור למגע בהגנה על הבית'", מספרת אמו בכאב, "וימים ספורים אחר כך הוא קיים את המשפט הזה עד הסוף".
מה את זוכרת מהרגעים הראשונים באותו בוקר שבת?
"זה לקח שנייה, אבל אבל מהר מאוד הבנו שמשהו מוזר קורה. ההתרעות ריתקו אותנו לממ"ד במשך כ-20 דקות, וברגע שיכולנו לצאת שמענו גם קולות ירי חזקים, כאלה שלא שמענו מעולם".
"1,000 ימים של כאב, של חוסר עצום ושל געגוע מטורף"
(צילום: באדיבות המשפחה)
שילה, שבסוף השבוע ההוא היה בחופשה בבית הוריו בשדרות, לא המתין להוראות מהיחידה. הוא לבש את המדים, לקח את הנשק, נכנס לרכב ונסע במהירות לתחנת המשטרה המקומית. כשראה שיש בה די כוחות, המשיך דרומה.
בכניסה לעיר זיהה רכב צבאי של צוות מסיירת מטכ"ל, חבר אליו ויצא ליום לחימה ארוך: מפלסים, צומת סעד, ולבסוף בארי, שם ניהל לחימה עיקשת, הציל תושבים וטיהר בתים ממחבלים. הוא המשיך להילחם גם לאחר שנפצע, עד שנהרג באחת ההיתקלויות. לאחר נפילתו הועלה שילה לדרגת סרן.
"אלה 1,000 ימים של כאב, של חוסר עצום ושל געגוע מטורף", אומרת רותי, "אבל גם של דברים נוספים שאנחנו מלאי הודיה עליהם, כמו ההנצחות הרבות שאנשים מקימים לזכרו - כאלו שהכירו אותו, וגם כאלו שנחשפו לסיפורו והוא נגע בהם".
מיזם של חוסן
את הרעיון להקמת עגלת הקפה הגה אלישיב, חניך של שילה מ"בני עקיבא", שהקשר ביניהם נמשך עד יומו האחרון.
"היוזמה באה מהלב", מספרת רותי. "היה לו חשוב להנציח את שילה, והיה לו חשוב שזו תהיה עגלה שגם מגישה אוכל, אבל גם מספרת את הסיפור של שילה לכל מי שיגיע".
"קפה צ'יקו". "רצינו להקים מקום שלא רק מנציח את שילה, אלא ממשיך את הדרך שלו בכל יום מחדש"
(צילום: באדיבות עמותת "רעות")
וכך, לצד הקפה והמאפים הטריים, שולבו במקום גם "כרטיסי שיח" הנושאים רגעים משמעותיים מחייו של המפקד האמיץ, כדי שהמבקרים ייחשפו לא רק ליומו האחרון, אלא בעיקר - "ל-24 השנים המשמעותיות והמלאות שהוא חי כאן", מסבירה אמו.
את העגלה מפעילים בני נוער משדרות, חלקם חניכיו וחבריו של שילה. "זה לא מיזם של אוכל, זה מיזם של זיכרון ושל חוסן", מדגיש צברי. "רצינו להקים מקום שלא רק מנציח את שילה, אלא ממשיך את הדרך שלו בכל יום מחדש. כלל רווחי עגלת הקפה הם - כפי ששילה היה רוצה שיקרה - קודש לרווחתם של ילדים בסיכון וקשישים תושבי שדרות".
רותי, מה זה עושה לך, לראות אנשים חוגגים את החיים במקום שמשמש גם להנצחתו של שילה?
"אני אענה לך את התשובה שאני עונה לכל מי ששואל אותי את השאלה הזו: יש שתי אפשרויות במקרה של אובדן טרגי כל כך - או שאת סוגרת את הדלת ומתמודדת עם החוסר והכאב לבד, או שאת דואגת למלא את החוסר הזה בהרבה מאוד דברים משמעותיים".
"קפה צ'יקו". "זה לא מיזם של אוכל, זה מיזם של זיכרון ושל חוסן"
(צילום: באדיבות עמותת "רעות")
ואכן, הקפה הוא רק אחת מיוזמות רבות להנצחתו של בנה הגיבור, שצמחו ב-1,000 הימים האלה: כרם על שמו של שילה, בית כנסת, ספר תורה, מצפה, כנס מש"צים - ולא פחות מ-15 תינוקות שנולדו מאז ונקראים על שמו.
"שום דבר מזה לא קרה כתוצאה מבקשה שלנו", אומרת רותי, "הכול נעשה מרצונם של אנשים שהכירו את שילה - או שלא הכירו אותו, אבל נחשפו לדמותו. ואנחנו בהודיה גדולה על כך".
- "קפה צ'יקו" ממוקם ב"תצפית שילה", משה רבנו 150, שדרות. שעות פתיחה: א'-ד' בין 21:00-9:30, יום ה' בין 22:30-9:00, ויום ו' בין 14:00-8:00. כשר למהדרין
