אני אומר את המשפט הזה בקול רם, שוב ושוב, ומבין שהמילים האלה הן המהות של החיים שלנו כאן כבר למעלה משנתיים. תנועה מתמדת בין כאב עמוק - לתקווה ואמונה בטוב.
זה לקח זמן. יותר מדי זמן שבמהלכו נפלנו וקמנו, התייאשנו והתעוררנו מחדש. היו שעות שבהן האפלה איימה לשתק אותנו, אבל החזקנו וחיזקנו את עצמנו יחד. ובזכות עם שלם שעמד לצידנו - הצלחנו להחזיר אותם הביתה.
חזרתם היא התגלמות הבחירה הכי בסיסית שלנו מאז 7 באוקטובר - הבחירה בחיים.
7 צפייה בגלריה
עמרי מירן עם אשתו לישי ובנותיו, רוני ועלמא, בבית החולים לאחר שובו
(קרדיט: אלעד מלכה /לע"מ)
הרגע הזה מחזיר אותי למשפט אחד של עלמה, בת ה-12 שלי, מהשבת ההיא בממ"ד כשהתחילו להגיע הבשורות הקשות על הירצחם של אהובינו: "אני רוצה שתגיד לי את האמת על מה שקורה בחוץ", היא דרשה ממני בעודה מביטה בי עמוק לתוך העיניים.
אף אחד בעולם לא מכין אותך לדרישה הזו. כמה עוצמה יש להם, לילדים שלנו, לחשוף אותנו בכזו קלות. הפשטות שבדרישת האמת שהציבה בפניי, לא הותירה לי אלא להתחייב בפניה - בוחרים בחיים.
וברגע שההבטחה הזו יצאה מפי, הבנתי שאני הולך להילחם על החיים שלנו, על הבית, ועל האמת - אנחנו כאן כדי להישאר.
הלב הפועם של הקיבוץ
האמת אמנם לא תמיד פשוטה או קלה, אבל היא גם הייסוד שעליו נבנה הבית שלנו, כפר עזה. ובבית הזה נמצאת גם שכונת "דור צעיר" - הסמל המוחשי ביותר עבורנו לחיים צעירים, תוססים, פשוטים וטובים. הרוח החיה של הקיבוץ.
זו הייתה שכונה של צעירים וצעירות שהתמקדו בדבר אחד - לחיות את הרגע. בלי מחשבות על מה שיבוא, בלי דאגות מהותיות. הדלתות תמיד היו פתוחות לרווחה - סמל לאמון ולשותפות.
הרוח ששררה ב"דור צעיר", היא זו שעליה חונכנו ואיתה חינכנו גם את ילדינו. זו הרוח שהובילה את נטע שלי לקפוץ על הרימון שזרקו המחבלים, כדי להציל את אירן אהובתו. זו אותה רוח שהובילה את גלי לרוץ בתוך התופת לדירתה של אמילי, כי פחדה להיות לבד
ובתוך המרקם הייחודי הזה נולדה הערבות ההדדית. כל אחד מהצעירים שהתגוררו שם, ידעו שהם אחראיים על השכנים מהבית הסמוך. הדלת הפתוחה לא סימלה רק חופש, אלא הזמנה להיות חלק מקהילה חברתית, אכפתית ודואגת.
והאמת הבלתי נסבלת עבורי כאיש שער הנגב וכחבר קיבוץ כפר עזה, היא שבשכונה הזאת איבדתי גם את בני נטע ואת אחייני, ניצן ליבשטיין - בני דודים שגדלו בקיבוץ וינקו את אותו מרקם חיים.
מ"דור צעיר" גם נחטפו גלי וזיוי ברמן, תאומים שגדלו יחד, ואלון שמריז ויותם חיים, שבגבורה עצומה הצליחו להימלט מהמחבלים בעזה - ונהרגו בשוגג מאש כוחותינו. מכאן גם נלקחו באכזריות עמית סוסנה, דורון שטיינברכר ואמילי דמארי - ששבו אלינו זה מכבר.
7 צפייה בגלריה
אורי אפשטיין עם משפחתו. "רוח הערבות ההדדית היא זו שהובילה את נטע שלי לקפוץ על הרימון כדי להציל את אהובתו"
הרוח ששררה ב"דור צעיר", היא זו שעליה חונכנו ואיתה חינכנו גם את ילדינו. זו הרוח שהובילה את נטע שלי לקפוץ על הרימון שזרקו המחבלים, כדי להציל את אירן אהובתו. זו אותה רוח שהובילה את גלי לרוץ בתוך התופת לדירתה של אמילי, כי פחדה להיות לבד.
הרגעים האלו, הם תוצאה של חיים שלמים של קהילה שמאמינה באחריות הדדית ובבחירה טבעית לעמוד אחד בשביל השנייה.
הערבות הזו, שצמחה כאן בין הבתים, היא הייסוד שעליו בנויה מועצת שער הנגב, ועליה צריכה להיבנות המדינה הזאת. היא גם הייתה יסוד הדרישה שלנו במהלך השנתיים האחרונות להשיב את החברים שלנו הביתה.
דור התקומה
ב-7 באוקטובר פגע הטרור בליבת הקיום שלנו, והמחויבות שמוטלת על כתפינו היא להבטיח שהמעשה הנפשע הזה לא יקבע את גורלנו. זה בידיים שלנו לקום ולהשתקם.
מתוך הבחירה הזו, קיבלתי את ההחלטה להתמודד לראשות מועצת שער הנגב. זו הייתה הדרך להפוך את ההבטחה שנתתי לעלמה באותו בוקר ארור בממ"ד - לתוכנית עבודה.
התפקיד שלי הוא להפוך את שכונת "דור צעיר" מאתר זיכרון לסמל חי של תקומה - לא רק לשמר את הזיכרון של הצעירים שבחרו לחיות כאן, אלא להזמין דור חדש שימשיך את דרכם. הבחירה שלנו, חברי הקיבוץ, היא להכניס חיים חדשים לשכונה ולהפוך אותה לבית עבור דור התקומה.
ממש בימים אלו מוקמת השכונה מחדש. אנחנו פוגשים אזרחים טובים מכל הארץ שמבקשים לקחת חלק בבנייה, תורמים מזמנם ומכספם. השכונה שתיבנה כאן תהיה סמל לחיים שנמשכים, לעשייה ולתיקון.
נרצה לראות כאן צעירים, סטודנטים, משפחות צעירות, שיבואו מתוך אמונה שאפשר לחיות כאן טוב - עם חינוך מצוין, תעסוקה, בריאות קהילתית ותחושת שייכות אמיתית. זה החזון שלי ליישובי שער הנגב.
בבחירה הזו אנחנו מצהירים שהאור והטוב ינצח. זה היה המשפט הכי מזוהה עם אופיר ליבשטיין, גיסי האהוב וראש המועצה לשעבר, שנפל בקרב על הגנת הקיבוץ. שלוש מילים שיש בהן הבטחה שאיש לא יגדע את השורשים שלנו.
באותו יום איבדתי גם את אמי בלהה אפשטיין, שנרצחה בביתה, ואת גיסי רס"ן אורי רוסו, שנפל בזמן שהגן על הקיבוץ ונלחם במחבלים.
את הצד שלנו בעסקה אנחנו מקיימים מדי יום, בבחירה לחיות ולבנות את הבית שלנו. אבל יש גם את הצד של המדינה - האחריות לתקומה. עליה לשקם ולחזק את העוטף, להעניק מעטפת תקציבית שתאפשר לבנות מחדש, ולהקים ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו חייבים את זה לאופיר, לנטע, לניצן, לכל מי שאיבדנו ולכל מי שנשאר.
תבינו, הבנייה שלנו כאן - הפיזית, האישית והקהילתית - מתוך ההריסות, היא כבר מזמן לא רק משימה מקומית. היא תקווה למדינה כולה. כשאנחנו מניחים את התשתיות לשכונה שתיבנה כאן מחדש, אנחנו בונים את היסודות של מדינה שלמה.
האמת תמשיך לכאוב בתוכנו, אבל היא גם תמשיך לסמן לנו את הדרך. כשנשלים את הפרויקט הזה, זו תהיה הוכחה חיה לכך שגם מול הרוע הגדול ביותר, הבחירה לעשות, לפעול ולבנות מחדש - תמיד אפשרית.
שכונת "דור צעיר" החדשה אולי תיראה קצת אחרת, אבל המהות והרוח לא יעזבו לעולם. זו ההבטחה הפשוטה שלנו - בבחירה יומיומית לבנות מחדש את הבית שלנו.
"מבעד עיניהם" - קול קורא לעזרה
במלאות שנתיים לטבח 7 באוקטובר, חברי כפר עזה פתחו את התערוכה "מבעד עיניהם - סיפור קהילת כפר עזה" בנמל תל אביב. דרך תצלומים נדירים, עדויות בזמן אמת, התכתבויות ווטסאפ מצמררות ווידאו-ארט של כיתת הכוננות מאותו יום ארור, החברים חושפים את סיפור הקהילה הקטנה - הטרגדיה והתקומה כאחד.
במרכז התערוכה מוצג מרחב זיכרון ל-64 מחברי הקיבוץ שנרצחו, ומיצג אינטראקטיבי שבו אומני לגו בנו מחדש את שכונת הצעירים - סמל מוחשי לתקווה ולשיקום.
עם פתיחת התערוכה נפתח גם קמפיין לגיוס כספים לבניית "דור צעיר" (כספי השיקום מהמדינה מכסים את בניית הבתים הפרטיים, אך מבני הציבור - ובהם מגורי הצעירים - לא מקבלים מענה כספי מלא). בנוסף, כל הכנסה מהתערוכה תוקדש לשיקום ובניית שכונת "דור צעיר".
- מיקום: מתחם פורט אפ, מבנה 25, נמל תל אביב
- תאריכים: 31-9 באוקטובר 2025
- שעות פתיחה: א'–ה' 10:00–20:00 | ו׳ 12:00–18:00 | שבת 12:00–20:00
- רכישת כרטיסים: באתר
