בשיתוף המחנה הישראלי
הוא גבר. הוא אבא. והוא כועס – ובצדק. אחד הקולות החדים בתחום החינוך המגדרי חושף את הפער בין מראית העין למציאות. "השיח התקדם – אבל המציאות? איפה שאנחנו באמת עומדים? שנות אור מאחור. כלום לא השתנה. רק הקונספט של עצמאות מזויף יותר", טוען רן גבריאלי שבוחן את מצב השוויון המגדרי בישראל בעין חדה, צינית ומפוכחת בקול ייחודי.
גבריאלי הוא אקטיביסט, מחבר ספרים ומרצה מבוקש בארץ ובעולם בתחומי מגדר, מיניות ושוויון. הרצאת ה־TED שלו – Why I Stopped Watching Porn – הפכה לתופעה עולמית עם מעל 21 מיליון צפיות, והיא ההרצאה המובילה בעולם בנושא פורנוגרפיה וחינוך מיני. גבריאלי עומד גם בראש עמותת ELSE – Eye Level Sex Education, ארגון בינלאומי לחינוך מיני שפועל בארה"ב ובמדינות נוספות.
לאחר שנים של התנדבות עם נפגעות ונפגעי זנות וסחר בנשים, הוא פנה ללימודים אקדמיים והשלים תואר ראשון בהצטיינות בלימודי מגדר ותיאטרון, ותואר שני בלימודי מגדר – שניהם באוניברסיטת תל אביב.
לדבריו, "שוויון מגדרי זה קצת כמו מיתוס תל אביב כעיר גאה. המצעד צבעוני, אבל הזכויות – עדיין בשחור לבן. ככה זה בדיוק גם אצל גברים ונשים. בואי נבדוק מה קורה בארבע אחה"צ מחוץ לגני ילדים. תראי 80% נשים. איפה הגברים? רובם מגיעים פעם בשבוע – אם בכלל. אבל הם מרגישים שהם עושים את חלקם. כאילו עצם זה שהביאו את הילד – זה כבר פרס נובל".
כלפי חוץ – ליברלים. מבפנים – סדום
"ברוב בתי החולים, גם היום, מי שמנהל – הם גברים. גם אם יותר נשים מסיימות רפואה. גם אם יש יותר מורות – בעמדות ניהול, זה עולם גברי. לא משתנה. זה שלטון קדאפי של רן ארז, גרסת מערכת החינוך. הבעיה היא לא שאין שוויון. הבעיה היא שהם אפילו לא מבינים שיש בעיה. גברים לבנים לא מרגישים את עצמם כקבוצת כוח. אין להם שום סיבה לזוז. הם לא פגועים. מי שמוביל שינוי – זה מי שנפגע. מי שחטף. אחרת – למה שיזוז בכלל?", הוא מסביר.
האם אתה רואה גם מגמות חיוביות?
"את שואלת אם יש פתיחות של גברים לדבר על מגדר? האמת היא שאין להם כוח לריב. הם רוצים לצאת בסדר. וי – וקדימה. אין תהליך אמיתי. יש רק רטוריקה".
אתה גם תולה הרבה מהעיוותים בעולם הפורנו, לא?
"אנחנו חיים בעידן שבו אישה יכולה להרוויח יותר מגבר – רק אם היא מוכרת את המיניות שלה. לא אם היא גננת, מהנדסת או עיתונאית. רק אם היא בפוסטר באיילון או באונלי פאנס. אז תגידי לי את – זה שחרור או עבדות מודרנית?"
התחזית לשנת 2048: שתי מדינות
כשהוא מנסה לדמיין את ישראל בעוד 20 שנה - התחזית שלו קודרת, "תהיה מדינה. יהיו אזורים ליברליים כמו תל אביב או עמק הירדן, שבהם יהיה שיח מגדרי, חינוך מיני, חוקים מתקדמים. אבל הרוב? אפל. דתי. פשיסטי. בלי זכויות לנשים, בלי זכויות ללהט"ב, בלי חינוך. מדינה אחת, מציאות כפולה".
לדבריו, החינוך קרס והמערכת לא יודעת להתמודד. "ילדה נאנסה באילת? התוקפים שלה חוזרים לכיתה. מה את אומרת על זה? מחנכת צריכה להמשיך כאילו כלום. אין התייחסות. אין איבוד. אין מערכת. והילדים רואים, שותקים, מפנימים – וככה נולד עוד דור כזה".
"גם כשאת רואה פוליטיקאים שמדברים בשם השוויון – לרוב זה פייק. הם לא נלחמים באמת. הם רק עושים כותרות. ואם תתבונני, גם מפלגות 'מתקדמות' – הרבה פעמים מוחזקות על ידי גברים שמנהלים כמה נשים. ככה נראית פוליטיקה בישראל", אומר גבריאלי. "כל יום שדמות דמוקרטית לא יוצאת לרחוב – זו עוד חתיכת ייאוש. פעם עמדו, הפגינו, נלחמו. היום – זה מרגיש כאילו מישהו כיבה את האור".
(הרצאת TED שהפכה אותו למפורסם בעולם)
גבריאלי כבר לא גר בארץ והוא מספר על כך בגילוי לב, "אני במדריד. זה לא שאני לא אוהב את הארץ. זה שאני לא יכול יותר. מה שראיתי, מה שעברתי, זה גמר אותי. ועדיין – כל הרצאה שלי, כל שיחה עם תלמידים – זה חלק מהמלחמה שלי. גם אם מרחוק".
במבט מפוכח, הוא מזהה פרדוקס עמוק בגבריות הישראלית, הוא צוחק, אבל מאחורי הצחוק – עומדת אמת מטרידה. "כל גבר סטרייט שעושה משהו קטן – נחשב 'בן זוג השנה'. החליף חיתול, הגיע לגן פעמיים בשבוע – וואו, איזה אבא. איזה גבר. למה? כי הסטנדרט כל כך נמוך, שכל דבר מעל הרצפה כבר נתפס כהישג".
עבורו, לא מדובר רק בעניין מגדרי – אלא בהשלכות תרבותיות של ממש. "אנחנו מודדים גברים לפי הקריטריון של האם הם הצליחו לא להיות נבלות מוחלטות. זה רף כל כך נמוך. ואין לזה שום קשר לשוויון אמיתי או להורות שוויונית".
"פורנו זה לא העצמה. זה שוק עבדים בעטיפה וורודה"
כששואלים אותו על תופעת OnlyFans ועל השיח סביב מיניות וכסף – הוא לא מתבלבל: "הם מוכרים לך את זה כהעצמה. אבל ברגע שמישהי לא תחת חוזה, כשכבר יש לה פרספקטיבה – מה היא אומרת? 'אני לא אכנס שוב לתעשייה המסריחה הזו'. זה קורה שוב ושוב. את ההכרה את מקבלת רק כשיצאת מהמערכת".
לדבריו, רוב הבנות שמרוויחות כסף ממיניות – באונליין או לא – עושות את זה לא מבחירה אלא מכורח. "אם בכל עבודה אחרת היא תרוויח פחות – למה להיכנס לפורנו? כי זו הדרך היחידה שבה נשים עדיין מתוגמלות. לא על חכמה, לא על חינוך, אלא על גוף. זה לא העצמה – זה הישרדות במסווה נוצץ".
הוא נזכר בסיפור של גננת לשעבר, מוכרת מהתקשורת, שבחרה להיחשף: "ראיתי אותה באירוע חינוכי, יפה, רהוטה, מבריקה. ואז גיליתי שהיא אחת מכוכבות הרשת בתחום הזה. מה גרם לה לבחור בזה? למה החברה מתגמלת את זה – ולא את עבודתה עם ילדים? זה כל הסיפור".
גבריאלי טוען שהנרטיב הציבורי מעוות לחלוטין. "אם מישהו באמת היה בודק – היה מגלה שרוב הנשים שנכנסות לתעשייה הזו עברו פגיעות מיניות בעבר. הן לא רואות בזה בעיה, כי הן כבר רגילות לפולשים. אבל זו לא העצמה. זו אדפטציה לפציעה".
ואם תשאלו אותו על תקווה – תקבלו שקט. ואז, אולי, ניצוץ קטן, "אולי, רק אולי, מתוך החושך הזה תצמח מובלעת של אור. אולי בתל אביב, אולי בגבעתיים, אולי במועצה אזורית נידחת. אבל את השינוי הרחב? אני לא רואה. לא בדור שלנו. אולי בדור הבא".
בשיתוף המחנה הישראלי
