בשיתוף JPPI המכון למדיניות העם היהודי
"כשמייצרים מרחבי הסכמה מתחיל תיקון"
( צילום: אולפן ynet)
מה-30 באפריל 2019, כשהכנסת ה-20 מתפזרת, ועד היום, עברה מדינת ישראל חילופים מהירים של ממשלות, רפורמה משפטית, מחאה המונית, את ה-7 באוקטובר והמציאות הבטחונית הקשה שאחריו - תקופה אותה מכנה יניב כהן, ראש מכון תכלית למדיניות ישראלית "שבע השנים הרעות". לפי כהן, אפשר למסגר את הסיבות לתקופה הזאת בדרכים שונות, אבל יש בעיה משותפת אחת: כללי המשחק של הדמוקרטיה הישראלית מעולם לא הוגדרו. את המציאות הזו, פרויקט החוקה הרזה מבקש לשנות.
בפרק החמישי של הפודקאסט "ככה כן בונים חוקה (רזה)", מתארח כהן, ומסביר איך הופכים את הרעיון של חוקה רזה למציאות פוליטית, מתי הזמן הנכון לעשות זאת, ומי צריך להוביל את המהלך.
"השאלה היא לא מי מנצח במשחק אלא מה הם הכללים בכלל", אומר כהן. "יש דרך שבה כל צד אומר 'אני אנצח את הצד השני ואשנה את הכללים כך שישרתו את המטרה שלי', ויש דרך אחרת שאומרת 'בואו ננסה לייצר מרחבי הסכמה' - וככה מתחיל תיקון".
איך הופכים את הרעיון של חוקה רזה למציאות פוליטית?
"פרופ' ידידיה שטרן הצליח להביא את האולסטארס של עולם המשפט והחברה הישראלית - זה מאמץ משותף של המכון למדיניות העם היהודי ותכלית. הוא הביא את פרופ' אליקים רובינשטיין ואנשים מימין ומשמאל, שמרנים וליברליים, והם יושבים שנתיים וחצי ועובדים על התוכן מתוך הנחת יסוד מקצועית שמבקשת לייצב את הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו עובדים בשתי קומות - קומה מקצועית שעוברת חוק-חוק, נושא-נושא, ועובדת באופן מתודי, וקומת מקבלי החלטות, כי אי אפשר לבוא ולהניח בסוף התהליך משהו ולהגיד 'קחו תתחילו לעבוד' - זה לא עובד ככה".
"אנחנו צריכים תיקון וריפוי, ויפה שעה אחת קודם"
(צילום: אולפן ynet)
ספר לנו על התהליך הזה - איך זה עובד בפועל?
"תכלית הייתה זרוע התוכן של הנשיא בתוך המשא ומתן הפורמלי על הרפורמה המשפטית. בצד אחד של השולחן היו נציגי הקואליציה עם יועצים מקצועיים, בצד השני נציגי האופוזיציה עם יועצים מקצועיים, ואנחנו יושבים באמצע חודשיים ומשהו, כמעט עד ה-7 באוקטובר, ומנסים להגיע להסכמות מקצועיות. אבל כשהם יוצאים החוצה נולדת הקומה הפוליטית - לחצים, מחאה, קושי - וההתנגשות היא כבר התנגשות זהותית. מה שאנחנו עושים (בחוקה רזה) זה לשלב שחקנים שונים מתוך המערכת הפוליטית והמקצועית בשלבים שונים, מחככים איתם את התוכן, יוצרים סימפוזיונים - כדי להבין את שחקני הווטו ולא לשבת במגדל שן שבסוף יפגוש את המציאות והיא תטפח על פניו. שינוי חוקתי עושים בהסכמה רחבה. הרעיון הוא להימנע ממצב ששנייה אחרי שהתחלפה הממשלה, הצד השני אומר 'הבנתי, אני מבטל, אני הופך הכל'".
ממשלה צרה יכולה להוביל מהלך כזה?
"אני חושב שלהעביר הסדרים כאלה ברוב דחוק של 61 זה לא מתכון להסדרה והרגעה, זה מתכון לפיצוץ הבא. אנחנו עובדים על זה מאוד קשה שבקומת התוכן תהיה הסכמה רחבה יחסית - גם במילייה המשפטי והמקצועי וגם בדרג קבלת ההחלטות המקצועי וגם בדרגים הפוליטיים בקואליציה ובאופוזיציה. אני כמובן לא יכול לשלוט בהרכב הממשלה הבאה, אבל התפיסה שלי זה שהאג'נדה של הרגעת הרוחות במדינת ישראל חייבת להיות אג'נדה מרכזית בחייה של הממשלה הבאה".
מי צריך להוביל את המהלך - ראש הממשלה, נשיא המדינה, שר המשפטים?
"קודם כל לא נשיא המדינה - יש מערכת פוליטית, זה פוליטי וזה תפקידם של המחוקקים. אני חושב שהדבר הזה צריך להיות אג'נדת ראש ממשלה בהקמת ממשלה, יהיה אשר יהיה ראש הממשלה הבא, כאשר שר המשפטים הוא המוביל המקצועי. צריך לבוא ראש ממשלה ולהגיד 'אני לוקח על זה אחריות' ולהכניס את זה להסכם הקואליציוני - ומהרגע הראשון גם ללכת לאופוזיציה ולהגיד לה 'נכון את לא חלק מהממשלה הזאת, אבל בנושא הזה אני מבקש לקיים דיון אמיתי איתך'".
אתה אופטימי שבאמת תהיה כאן חוקה רזה?
"אנחנו צריכים למצוא את עצמנו בתהליך של תיקון ושל ריפוי, יפה שעה אחת קודם. אני חושב שכמעט כל אחד מהמועמדים לראשות הממשלה הנוכחיים יש לו גם אינטרס וגם רצון להקים ממשלה שתגיד 'בוא נסדיר את כללי המשחק, באתי לייצב את המדינה אחרי שבע השנים הנוראיות האלה'. אני חושב שיש סיכוי גבוה, כי העם בישראל רוצה את זה. אני שומע מהציבור בישראל, לרוחב הקשת הפוליטית - תנו לנו שקט, תרגיעו, תנמיכו את הלהבות. הסנטימנט הציבורי בא למקבל ההחלטות ואומר לו: בחרתי בך לא כדי שתלך מכות, בחרתי בך כדי שתייצב. ישראל תישאר יהודית ודמוקרטית, אנחנו נישאר כאן ונמשיך להילחם על דמותה ועתידה - אז עדיף להילחם באופן שבו אנחנו מסכימים אחד עם השני".
בשיתוף JPPI המכון למדיניות העם היהודי
