"בהתחלה לא הבנתי מילה ממה שהיא אמרה", מודה יניב וונדה בחיוך, "אבל אמרתי לה להתמיד ולא להתייאש". עיניה של אריקה מלמוד נוצצות כשהיא מתאמצת להסביר דרך לוח התקשורת שלה: "זו הייתה אהבה ממבט ראשון, בפעם הראשונה שנפגשנו, ראיתי מולי בחור יפה מאוד".
הם נפגשו במרכז היום "גלגל תנופה" של עמותת "בית הגלגלים" בהרצליה. שני צעירים המאובחנים עם שיתוק מוחין, שגילו שלפעמים השפה העמוקה ביותר נמצאת במבט אחד.
בין קירותיו של המרכז בהרצליה, המיועד לצעירים עם מגבלות פיזיות מורכבות אך יכולות קוגניטיביות תקינות, נוצרים מדי יום קשרים אנושיים עמוקים. המקום משמש בית שני לצעירים מכל האזור, וכפי שיניב ואריקה גילו, לפעמים הוא גם מזמן מפגשים שהופכים לסיפורי אהבה.
3 צפייה בגלריה
אריקה מלמוד ויניב וונדה. "לא רואים את זה כאתגר, אלא כדרך חיים שונה"
(צילום: באדיבות "בית הגלגלים")
יניב מחייך כשהוא נזכר בימים הראשונים. "ראיתי אותה מוקפת בכל הבנים של הקבוצה, הייתי ביישן ולא ידעתי איך לגשת אליה", הוא מספר. למזלו, אריקה לקחה את היוזמה. "היא ניגשה אליי וביקשה את המספר שלי, כמובן שנתתי לה ושמחתי מאוד על הבקשה".
והיא, עם הישירות המאפיינת אותה, לא הסתירה את כוונותיה. "היא הציגה את עצמה ואמרה: 'קוראים לי אריקה, אני גרה בראש העין, ואני מחפשת חבר'", משחזר יניב. "בהתחלה הייתי קצת נבוך ולא ידעתי איך להגיב".
עבור יניב, היה בכך משהו כמעט גורלי. "לפני שנכנסתי למרכז 'גלגל התנופה'", הוא מגלה, "הייתי בטיול בירושלים עם עמותת איל"ן וכתבתי פתק לכותל שבו ביקשתי למצוא זוגיות. לא ידעתי איך זה יקרה, אבל כשאריקה ניגשה אליי, הכול הסתדר כמו בהפתעה משמיים".
יניב: "לאריקה יש תקשורת דרך לוח עם מיקוד מבט, ואם קורה שאני לא מבין אותה, היא מתקשרת איתי באמצעות מבטים. עם הזמן פיתחתי מיומנויות מיוחדות, ואני מבין אותה היטב. לפעמים מספיק לי אפילו מבט אחד כדי לפרש את מה שהיא רוצה לומר לי"
אחרי שנתן לה את מספר הטלפון, היא ציפתה לשיחה שלא הגיעה ביום המדובר. "היא כעסה עליי למחרת", הוא מספר בחיוך מתנצל. "אבל בהמשך, כשהתחלנו לדבר באמת, הכול הסתדר בינינו".
הדרך המשותפת שלהם, שהחלה באוגוסט 2015, הפכה לקשר עמוק שנמשך כבר כמעט עשור. "זו אהבה ברמה מיסטית", מתאר אביב שפיגלמן, מנכ"ל עמותת "בית הגלגלים", "עם ביטחון מוחלט אחד בשנייה. לפעמים אני חושב שהם מבינים זה את זו יותר טוב מזוגות שיכולים לדבר בחופשיות".
שפה של מבטים
התקשורת בין יניב לאריקה מתקיימת במישור שאינו מוכר לרובנו. "בגלל המגבלות הפיזיות, כשאנחנו לא משוחחים פרונטלית, אנחנו מתקשרים בטלפון בעזרת האף או בעזרת לוח מיקוד מבט", מסביר יניב.
לוח מיקוד מבט, הוא טכנולוגיה מתקדמת המציעה נגישות ישירה בסביבת המחשב למי שמתמודד עם מגבלות פיזיות. המערכת מתרגמת תנועת עיניים רצונית ומכוונת של המשתמש לפקודות מחשב, ומאפשרת שליטה מלאה בתנועת המצביע ובפעולות שונות.
עבור אנשים כמו אריקה, מערכת זו פותחת צוהר משמעותי לתקשורת עם הסביבה - החל מהעברת מסרים לגבי צרכים בסיסיים, דרך כתיבה והתכתבות, ועד לביטוי רגשות מורכבים ומחשבות עמוקות.
אך טכנולוגיה לבדה אינה מספיקה. מאחורי כל מערכת כזו נדרש אדם שיקשיב באמת, שיפענח את הניואנסים. בדיוק כזה הוא יניב - שותף שניחן בסבלנות אינסופית ונכונות ללמוד את שפת העיניים הייחודית של אריקה.
"זה כמו ללמוד שפה חדשה, שפה שרק שנינו מדברים אותה", הוא מסביר. "ואם קורה שאני לא מבין אותה, היא מתקשרת איתי באמצעות מבטים. עם הזמן פיתחתי מיומנויות מיוחדות, ולרוב אני מבין אותה היטב. לפעמים מספיק לי אפילו מבט אחד, כדי לפרש את מה שהיא רוצה לומר לי.
"זוהי תקשורת שמעטים יכולים להבין או להעריך", הוא מוסיף בגאווה, "שפה פרטית של מבטים שנוצרה מתוך אהבה וסבלנות אינסופית".
יש רגעים שבהם הזוגיות מרגישה כמו אתגר מורכב מדי?
יניב לוקח רגע לחשוב. "אנחנו לא רואים את זה כאתגר, אלא כדרך חיים שונה. יש לנו את הקצב שלנו, ואנחנו סומכים אחד על השני. העולם בחוץ אולי לא תמיד מבין את זה, אבל עבורנו זה טבעי וזה מה שאנחנו מכירים.
"כמובן שכמו בכל זוגיות, גם אצלנו יש רגעים של תסכול - כשהמילים נתקעות, כשהמבטים לא מספיקים להסביר. לפעמים אנחנו כועסים או מתוסכלים כשלא מצליחים להבין זה את זו. אבל אז מגיע רגע שקט, ואנחנו נזכרים - מה שיש בינינו גדול מכל קושי. פשוט יודעים, בלב, שאנחנו לא שלמים אחד בלי השנייה".
לחצות מרחקים ומגבלות
בעולם של הודעות קוליות, סרטוני סלפי וצ'אטים מהירים, הקשר מרחוק בין יניב לאריקה מציב אתגרים בסדר גודל אחר לגמרי. אבל כשיש רצון, מתברר, אין באמת דבר העומד בפני האהבה. "אנחנו מדברים בעיקר בטלפון", מספר יניב.
איך מתנהלת שיחת הטלפון ביניכם?
"זה לא פשוט", הוא מחייך, "אנחנו משתמשים באף או במערכת מיקוד מבט כדי להפעיל את המכשיר. זה דורש המון סבלנות מצד שנינו".
יניב: "יש פעמים שאני מגיע למרכז אחרי יום קשה, ועוד לפני שאני מספיק לשתף מישהו במה שעובר עליי, אריקה כבר שולחת לי מבט שאומר - 'אני כאן בשבילך'. אריקה, בפשטות עמוקה, מסכמת את מה שלמדה מהקשר המיוחד הזה: "לאנשים רגילים אין מושג מה זו אהבה עם מוגבלות"
הריחוק הגיאוגרפי בין חדרה, שם מתגורר יניב, לראש העין, שם חיה אריקה בבית משפחתה, מוסיף שכבה נוספת של מורכבות לקשר שלהם. יניב, שמתנייד בכיסא גלגלים, מצליח לשמור על רמה מסוימת של עצמאות, אך שניהם זקוקים לעזרה יומיומית בפעולות בסיסיות - רחצה, הלבשה, ומטלות יומיומיות אחרות.
ובעוד רוב הזוגות נהנים ממפגשים ספונטניים, עבור יניב ואריקה כל מפגש הוא אירוע מתוכנן היטב. רגע יקר ערך. "פעם בשנה אנחנו חוסכים כסף למונית כדי שאריקה תוכל לבקר אותי בביתי בחדרה לאירוע מיוחד", מספר יניב, עיניו מתמלאות באור כשהוא מתאר את אותם רגעים. "הדברים שזוגות אחרים לוקחים כמובנים מאליהם - כמו ספונטניות של 'בוא נצא לקפה' - הם עבורנו כמעט בלתי אפשריים.
"אנחנו תמיד צריכים ליווי של ההורים, לא יכולים פשוט לצאת לבד", הוא מוסיף, "הצורך ברכב נגיש, שעולה המון, הופך כל מפגש מחוץ למרכז היום לחלום רחוק. כך שרוב הזמן, העיניים שלנו נפגשות רק בין כותלי המרכז".
פסיפס תרבותי
הזוגיות הזו נאלצת להתמודד גם עם פערים תרבותיים - משפחתו ממוצא אתיופי מסורתי של יניב ומשפחתה ממוצא רוסי של אריקה. אבל כפי שהוכיחו לאורך כל הדרך, המכשולים רק מחזקים את הקשר ביניהם.
"לפני כשנה וחצי ביקרתי את אריקה בביתה, פגשתי את הוריה ושוחחתי איתם על הקשר שלנו. הצלחתי לרגש את אמא שלה, שדיברה איתי בכנות והביעה את התרגשותה מהזוגיות בינינו", מתאר יניב. "אני מאמין שהסיפור שלנו מוכיח שאין באמת מגבלות - הן קיימות אולי מבחינה פיזית, אבל ברגש ובנפש - כולנו שווים. בסוף, אהבה היא אהבה, בלי קשר למסגרת שבה היא נוצרת".
אתה יכול לתאר רגע מיוחד שבו הרגשת שאריקה הבינה אותך בלי מילים?
"זה קורה המון. יש פעמים שאני מגיע למרכז אחרי יום קשה, ועוד לפני שאני מספיק לשתף מישהו במה שעובר עליי, אריקה כבר שולחת לי מבט שאומר - 'אני כאן בשבילך'. היא פשוט קוראת אותי.
"אני אוהב את הרגישות שלה. היא יודעת לזהות ניואנסים קטנים, להקשיב, להבין תנועות גוף ולזהות רגשות גם בלי מילים. החיבור בינינו מבוסס על הבנה עמוקה וכנה".
אריקה, בפשטות עמוקה, מסכמת את מה שלמדה מהקשר המיוחד הזה: "לאנשים רגילים אין מושג מה זו אהבה עם מוגבלות". ואולי דווקא במילים הפשוטות האלה טמונה אמת עמוקה - שאהבה אמיתית אינה נמדדת ביכולת לדבר באותה שפה, אלא בנכונות ליצור שפה חדשה, משותפת, שרק שניים בעולם מבינים אותה באמת.
יניב: "החלום הגדול שלנו הוא פשוט להיות יחד, כל יום. להתחתן ולחלוק את אותה דירה, לראות זה את פניה של זו בוקר אחר בוקר. כמובן שנצטרך עזרה - מטפל שיהיה איתנו ויסייע בדברים שקשה לנו, אבל זה לא מפחיד אותנו. הדמיון שלנו כבר בנה את הבית הזה, והלב שלנו כבר גר שם"
"אני אסיר תודה על כך שזכיתי להכיר את אריקה, היא המתנה של חיי", משתף יניב בעיניים נוצצות. "אני מקווה שנוכל להקים משפחה, לגור יחד ולהגשים את החלומות שלנו".
איזה חלומות, למשל?
"החלום הגדול שלנו הוא פשוט להיות יחד, כל יום. להתחתן ולחלוק את אותה דירה, לראות זה את פניה של זו בוקר אחר בוקר. כמובן שנצטרך עזרה - מטפל שיהיה איתנו ויסייע בדברים שקשה לנו, אבל זה לא מפחיד אותנו. הדמיון שלנו כבר בנה את הבית הזה, והלב שלנו כבר גר שם".
"בית הגלגלים" היא עמותה ארצית לילדים, נוער וצעירים עם מוגבלות פיזית, המפעילה שישה מרכזים הפתוחים לאוכלוסיות שונות מכל חלקי החברה הישראלית.
הארגון מקיים, בעזרת צוות מקצועי ומתנדבים מסורים, מסגרת רציפה לחניכים בני תשע ומעלה, דרך ההתבגרות ובמהלך הבגרות, עם מגוון תכניות ופעילויות, במטרה לאפשר עצמאות ורכישת מיומנויות חברתיות, חיזוק החוסן האישי, אינטראקציות בין-אישיות וקידום השתתפות חברתית ואזרחית בכל מעגלי החברה.
