ריאיון עם מאיה אלבז, מובילת סח"י קריית שמונה
(צילום: מיקי שמידט)
"סרגיי היה איש של מעשים, לא של דיבורים", אומרת מאיה אלבז, קולה יציב למרות הכאב. "הוא לימד אותי שאף פעם לא מוותרים על הבית".
בעוד מרבית תושבי הצפון עדיין מהססים לשוב לבתיהם שעל הגבול, אלבז (30) כבר ארזה את המזוודות וסגרה את דלת חדר המלון בטבריה שהיה ביתה בשנה וחצי האחרונות.
זו לא הפעם הראשונה שהיא חוזרת לעיר הולדתה, קריית שמונה - הפעם הקודמת הייתה אחרי שבע שנים שבהן התגוררה בניו יורק - אבל זו הפעם הראשונה שהיא עושה זאת לבד, ללא סרגיי שמרקין, בן זוגה ולוחם ביחידת הקומנדו 551, שנפל בנובמבר 2023 בעזה.
ב-7 באוקטובר, עוד לפני שהמילה "מלחמה" נאמרה בקול ומבלי שקיבל צו גיוס, סרגיי עלה על מדים, נכנס לרכב ועשה את דרכו לכיוון העוטף כדי להציל חיים.
"אם הוא היה מוכן למות למען המדינה הזאת, אני בהחלט יכולה לחיות למענה", היא אומרת בנחישות, ומוסיפה בגאווה: "תושבי קריית שמונה קורצו מחומר אחר. כשאמרנו שנחזור הביתה חזקים יותר, התכוונו לזה".
עם יד על הלב, התלבטת אם לחזור לקריית שמונה?
"בכנות? כן. הייתה התלבטות רצינית מאוד לפני החזרה. לפני שנה וחצי יצאנו שניים מהבית - והיום אני חוזרת אליו לבד. ברור שיש לזה משקל כבד בהחלטה".
ספרי על סרגיי, ועל ההחלטה הקשה לחזור בלעדיו.
היא נאנחת קלות. "איזה משפט טעון - 'לחזור בלעדיו'. סרגיי היה בן 32, אדם עם לב ענק ורצון אינסופי להעניק לאחרים. הוא היה מלא באופטימיות, תקווה ואהבת הארץ. הוא לימד אותי כל כך הרבה על החיים. אני תמיד אומרת שגרנו בצפון כי נולדתי כאן והוא הצטרף אליי, ולמרות זאת הוא הכיר את האזור הזה הרבה יותר טוב ממני".
"אם סרגיי היה מוכן למות למען המדינה הזאת, אני בהחלט יכולה לחיות למענה", אומרת אלבז בנחישות, ומוסיפה: "תושבי קריית שמונה קורצו מחומר אחר. כשאמרנו שנחזור הביתה חזקים יותר, התכוונו לזה"
למרות שכעת שקט יחסית בגבול הצפוני, עדיין קיימת מתיחות. איך את מתמודדת עם החשש לחזור למציאות כזו, ועוד ללא סרגיי?
"זה מאתגר ברמות שקשה לתאר. אבל אני אדם של אמונה, ואיכשהו דבר הוביל לדבר - ובסוף מצאתי את עצמי כאן, בקריית שמונה, מתמודדת עם המציאות החדשה. ולמרות שסרגיי לא כאן בגופו, אני מרגישה שהוא עדיין איתי, מלווה כל צעד שאני עושה.
"במובן מסוים, החזרה שלי לעיר כדי לעזור בשיקומה, היא המשך ישיר של דרך הנתינה שסרגיי האמין בה כל כך".
"להדביק ברצון לעשיית טוב"
קריית שמונה, שספגה רקטות וטילים רבים לאורך המלחמה, עומדת כעת בפני אתגר השיקום. בתים ניזוקו, עסקים נסגרו, והעיר נמצאת בתהליך חזרה הדרגתי לשגרה. למרות החוסן המיוחד של התושבים, שכפי שאלבז מציינת - "קורצו מחומר אחר", תהליך השיבה הביתה הוא מורכב ומאתגר.
ובעוד העירייה, גופים ציבוריים ומתנדבים רבים עוסקים בשיקום הפיזי של העיר, הצעירה האסרטיבית בחרה להתמקד בשיקום אחר - זה של הקהילה והלבבות.
פרויקט השיקום שאלבז לקחה על עצמה אינו פשוט: להקים סניף של עמותת סח"י (סיירת חסד ייחודית - ש"כ) בעיר, ולרתום את בני הנוער המקומיים למשימה של שיקום הקהילה.
העמותה כבר הוכיחה את עצמה ברחבי הארץ, אבל בקריית שמונה האתגר כפול - גם לבנות מחדש עיר שנפגעה, וגם לחזק את בני הנוער - שבעצמם חוו טראומות בשנה וחצי האחרונות - שיפעלו למען אחרים.
מתי נחשפת לעמותה לראשונה?
"את סח"י הכרתי לפני ארבע שנים, כשחייתי בארצות הברית. כשחזרתי לקריית שמונה, השאלה הראשונה ששאלתי הייתה: 'איפה סח"י?' - הרגשתי שזה בדיוק מה שהעיר צריכה".
איזה סוג פעילויות אתם עושים במסגרת הארגון?
"הפעילות שלנו מקיפה מעגלים רבים. זה מתחיל בחלוקת מזון לנזקקים מדי שבוע ובאופן קבוע, ממשיך בשיפוץ בתים של קשישים, וכולל גם הפעלות חברתיות לאנשים עם מוגבלויות. אפשר לומר שאנחנו נוגעים במגוון רחב של תחומים, שמטרתם לחזק את המרקם החברתי.
הייחוד האמיתי של העמותה, לדבריה, הוא שבני הנוער עצמם מובילים את המהלכים. "הם לא רק משתתפים - הם גם יוזמים, מתכננים ומבצעים. זה נותן להם תחושת ערך ומשמעות עמוקה, ובו-בזמן מחזק את הקהילה כולה. החזון שלי הוא שהם יהיו מודל לחיקוי, ויפיצו את רוח הנתינה והחסד בכל רחבי הארץ".
פניה מאירות כשהיא מממשיכה לתאר את פעילות העמותה: "אני אסירת תודה לכל מי שמאפשר את קיום המפעל החשוב הזה כאן. מתנדבים מכל הארץ - מקרית שמונה ועד אילת - נרתמים לעשיית טוב עבור כל מי שזקוק לכך, בכל המדינה. זו אחת התופעות היפות ביותר שנתקלתי בהן בחיי".
בני הנוער שמתנדבים איתך, לא חוששים להתגורר בעיר כעת?
חיוך רגוע מתפשט על פניה. "אנחנו, תושבי הצפון, גדלנו בצל איומי חיזבאללה. זה חלק מהחוסן שלנו. אני אדם של אמונה - חזרנו לכאן כדי לעשות, לבנות ולרפא, ויש לי ביטחון עמוק שבזכות העשייה הטובה, החסד והנתינה שאנחנו מפיצים כאן, הכול יתייצב לטובה - וקריית שמונה, יחד עם האזור כולו, יפרחו מחדש".
הצוואה הלא כתובה של המלאכים במדים
בכל פעם שאלבז מדברת על הקמת סניף סח"י בקריית שמונה, עיניה מתמלאות בתערובת של נחישות וכאב. הפרויקט הזה הוא הרבה יותר מאשר יוזמה קהילתית עבורה - זהו מסע אישי של הנצחה והמשכיות.
"מה שאני עושה כאן הוא חלק מצוואה לא כתובה - לא רק של סרגיי, אלא של כל החיילים המלאכים שבאותו בוקר ארור יצאו מבתיהם ללא היסוס כדי להגן עלינו", היא אומרת, "באותו רגע הם לא חשבו על עצמם בכלל - ידעו שהם מסתכנים ושייתכן שלא ישובו, ובכל זאת בחרו להילחם כדי שכולנו נוכל להמשיך לחיות כאן בבטחה".
"חזרנו לכאן כדי לעשות, לבנות ולרפא, ויש לי ביטחון עמוק שבזכות העשייה הטובה, החסד והנתינה שאנחנו מפיצים כאן, הכול יתייצב לטובה - וקריית שמונה, יחד עם האזור כולו, יפרחו מחדש"
מאחורי הפעילות של סח"י בישראל עומדת, בין יתר הגופים התורמים, קרן "תמורה" שהוקמה ב-2002, המסייעת לארגונים חברתיים באמצעות מודל ייחודי של גיוס תרומות מחברות סטארט-אפ. במקום לבקש כסף מזומן מחברות צעירות, הקרן מבקשת אופציות שממומשות רק כשהחברה נמכרת או מונפקת.
מודל זה אפשר לקרן להשקיע למעלה מ-100 מיליון שקל בפרויקטים חברתיים ברחבי הארץ, ולסייע לחברות טכנולוגיה מובילות לתרום לקהילה כבר בשלבים המוקדמים של דרכן.
