בשיתוף ידידי מד"א בישראל
"העשייה עוזרת. בטח כשזה לטובת האחר"
(כתבת: ניצן כהן, צילום: ירון ברנר, עריכת וידאו: קורל קוט מרקוביץ')
"לפעמים אני יוצא למקרים באמבולנס ואומר, 'היה יכול להיות מעניין לעשות עם שיר את המשמרת הזאת. היא הייתה תותחית'", מספר אסף ביטון, אביה של סמל שיר ביטון ז"ל, שנרצחה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, בת 19 בנופלה. שיר התנדבה במד"א במשך שנים, והתגייסה לתפקיד של חובשת קרבית. הוריה, אסף ואורי, בחרו להנציח את זכרה דרך גיוס תרומות והתנדבות למד"א. צפו בסרטון בראש הכתבה
4 צפייה בגלריה
"לפעמים אני אומר לעצמי 'היה יכול להיות מעניין לעשות את המשמרת אמבולנס הזו עם שיר'". שיר ביטון ז"ל
(תמונה: באדיבות המשפחה)
"שיר הייתה ילדה מאוד חברותית וחייכנית, מגיל צעיר הייתה מלווה בהרבה מאוד חברים. תלמידה טובה, בת מהממת ואחות מדהימה", מספרים עליה הוריה. המשיכה שלה לעולם הרפואה התגלתה כבר בשלב מוקדם. "מגיל מאוד צעיר היא ידעה שהיא רוצה להיות רופאה. מכיתה ט' החלה להתנדב במד"א, ונדבקה בחיידק", אומר אסף. "לקראת סוף י"ב, היא עשתה גם קורס חובשים במד"א, וזה סלל לה את הדרך להיות חובשת בצבא".
למרות שהדרך לתפקיד לא הייתה קלה, שיר לא ויתרה לעצמה על החלום. "היא שאפה להיות חובשת קרבית - חובשת שנמצאת קדימה עם הלוחמים. היה לה פרופיל נמוך מדי והיא שמה לעצמה יעד לעלות במשקל כדי להתגייס לתפקיד הזה, והצליחה", משתפת אורי. "היא הרגישה סיפוק ומשמעות אדירה בתפקיד. נהנתה מכל רגע בו הייתה יכולה לעזור ולטפל".
"להנציח את שיר באופן שיעביר את הערכים שלה"
הדרך המבטיחה והחלומות נגדעו באכזריות ב-7 באוקטובר. ב-6:50 בבוקר, שלחה שיר הודעה קולית מצמררת להוריה מהמוצב: "אמא זאת שיר, זה מהטלפון של אחת החובשות שאיתי. אני לא כל כך יודעת מה קורה פה, תכף נבין, אבל אני אוהבת אותך, אני אעדכן אותך, תכתבי לי שכולכם בסדר".
4 צפייה בגלריה
אורי ואסף, הוריה של שיר ביטון ז"ל, במשמרת כחובשים מתנדבים באלבולנס שנתרם על שמה
(תמונה: באדיבות המשפחה)
אחרי רבע שעה נשלחה הודעה נוספת, כשברקע נשמע ירי: "כנראה שיש פשיטה ונפילות פה באזור. אנחנו לא יודעים יותר מדי, אנחנו כרגע בסדר בעזרת השם". מאז, נותק עמה הקשר. אביה מספר על פרטים נוספים שהתגלו רק בדיעבד: "היא הייתה בתוך המיגונית המפורסמת של נחל עוז, והיא הצליחה לברוח. ירין פלד, חובשת נוספת, ברחה יחד איתה לחדר. בחדר שיר הרגה מחבל וביקשה עזרה. לבסוף היא וירין נרצחו במסדרון, ממש אחת ליד השנייה". אמה נזכרת בכאב: "אחרי אותה הקלטה, במשך יומיים היינו בחוסר ודאות. היא לא ענתה, חיפשנו אותה בבתי חולים. רק ביום שני, ה-9 באוקטובר, הגיעה הדפיקה בדלת. מאז התחילו חיים אחרים לגמרי".
כחלק מההתמודדות עם השכול והכאב, אורי ואסף התלבטו איך נכון להנציח את בתם. "ראינו המון דרכים, כל משפחה עם הבחירה שלה. היה לנו חשוב לעשות משהו שהוא שיר, שיעביר את הערכים שלה", אומר אסף. "כך החלטנו לעשות את ההנצחה במד"א. זה התחיל בקטן - אמבולנס אחד שנתרם. היום, בתחנת מד"א באשדוד כבר יש בסך הכל חמישה אמבולנסים על שם שיר - זה נקנה בעיקר בזכות תורמים גדולים, אבל גם הרבה מאוד חברים, משפחה, אנשים ששמעו על המיזם. כל אחד תרם כמה שהוא יכול כדי להגיע לסכומים של כמה מאות אלפים. בנוסף, יש במד"א אשדוד מרכז הדרכה על שמה, ופינת ישיבה בחוץ עם אנדרטה מאוד יפה".
בשלב מסוים, בנוסף לתרומות לארגון, החליטו אורי ואסף גם להפוך לחובשים מתנדבים בעצמם. "אחרי שהוחלט לפתוח את 'קורס שיר', אמרנו 'איך נפתח קורס כזה ולא נהיה שם?' זה היה ברור לנו שאנחנו צריכים להיות חלק מהקורס. הלכנו לחדר של שיר, לקחנו את כל המחברות המסודרות והיפות שלה. כל החומרים היו מוכנים, לא היינו צריכים אפילו להשקיע בלכתוב", אומרת אורי.
אסף מדגיש כי "אחרי ה-7 באוקטובר, למרות שזה אירוע ענק, אנשי מד"א ליוו אותנו מהרגע הראשון. ממש ברמת מנהל המרחב". אורי מוסיפה כי "מד"א זה פשוט בית, אין מילה אחרת. משפחה לכל דבר". הם מעודדים גם אנשים נוספים לתרום לפעילות החשובה של הארגון: "הופתענו להבין שמד"א זה ארגון שמתבסס בעיקר על תרומות. היום כשאנחנו בתוך המשמרות אנחנו מבינים שלהתבסס על תרומות עבור כל האמבולנסים, הציוד וההדרכות זה אירוע לא פשוט", אומר אסף.
על ההתנדבות המשמעותית והאפשרות לעזור לאחרים במקביל לכאב הגדול, אסף אומר כי "העשייה עוזרת. כשאתה בעשייה אתה פחות חושב ויותר אפשרי להכיל את השבר הגדול הזה. בטח כשזה לטובת האחר. יש את הקלישאה 'במותם ציוו לנו את החיים', עבורנו, במותה שיר ציוותה לנו להציל חיים. אמנם זה לא מנחם ולא 'סוגר מעגל', אבל זה לחלוטין מספק אותנו וגורם לנו להיות חלק ממשהו גדול. אנחנו רואים בזה זכות ומשמעות. שיר בטח הייתה גאה שאנחנו במד"א, ואומרת שחבל שלא עשינו את זה לפני".
אורי משתפת ברגע משמעותי שחוותה בסיום קורס החובשים: "בטקס הסיום מחלקים תיקי חובש. כשקראו לי, קיבלתי תיק אחר. אדום, גדול, יפה, שכתוב עליו 'שיר'. לקבל את התיק שלה, ואיתו לצאת להצלת חיים ולעזרה, זה היה מאוד מאוד מרגש. בהמון מקרים שיוצא לי להיות על האמבולנס על שם שיר, אני מרגישה את הכוח שהיא נותנת לי, את הרוח שלה. יש בעשייה הזו המון כוח. המון שליחות, עם כל הצער. אני שמחה שנפלה בחלקי הזכות".
4 צפייה בגלריה
"כל מי שמגיע לתחנת מד"א אשדוד, רואה את שיר ולומד עליה". חיים קרדי, מנהל מרחב לכיש במד"א עם אורי ואסף ביטון
(תמונה: באדיבות המשפחה)
חיים קרדי, מנהל מרחב לכיש במד"א, מספר על המשמעות של העשייה לזכר שיר: "אני חושב שבאמת זכינו. עם התרומה הענקית של מרכז ההדרכה, כל אחד שבא לתחנה הזו רואה את שיר, קורא ולומד עליה. והדובדבן הוא לראות את הוריה על מדי מד"א, נוהגים על אמבולנס לזכרה של שיר, מצילים חיים, ועוד יצילו חיים - אין דברים כאלה".
עידו לוטטי, חובש מתנדב במד"א וחבר של שיר ז"ל משתף: "שיר הייתה מהחברים האלה שפשוט כל אחד רוצה, ואני חושב שהיא הייתה מאושרת שכל כך הרבה אנשים מתנדבים בזכותה. היא הייתה גאה באנשים שמקדישים זמן כדי להציל חיים של אחרים. אני חושב שהיא הייתה מאושרת שגם אם היא לא פה כדי לעשות את זה, יש אנשים שעושים את זה בשמה ולזכרה".
