אין מי שלא זוכרים את הצרחה של השחקנית אורנה בנאי שקרעה את הלב ואת הרחם, אז בצעדת הנשים על גבול עזה, בינואר 2024 כאשר 300 נשים נחושות מקבוצת הוואטסאפ "הכוח הנשי" מקיפות את בנאי מכל עבר.
הצעדה התארגנה בן לילה, כאשר הגענו ליום ה-98 במלחמה ושוב הסתבר שעסקה נוספת להשבת החטופות והחטופים קרסה. אז הבינה השחקנית עדי ארד, מיוזמות ומקימות הקבוצה, שאנחנו חייבות להרעיד את אמות הסיפין של התודעה.
10 צפייה בגלריה
אורנה בנאי יחד עם חברות הקבוצה בצעדה בגבול עזה ביום ה-98 למלחמה. "אורנה צרחה את מה שכולנו הרגשנו"
(צילום: אסקף אברהם)
"כשהגענו ליום ה-98 והבנו שהחטופים לא חוזרים, היינו כבר 200 נשים בקבוצה והחלטנו שאנחנו צועדות על גבול עזה. פשוט התקשרנו למשטרת דרום ואמרתי לקצין שענה לטלפון, 'אני באה עם 200 נשים לצעוד על גבול עזה, תדאג שיאבטחו אותנו'".
ומה הוא ענה?
"הוא אמר 'לא יקרה', ואני אמרתי לו 'כן יקרה', וככה אנחנו מתווכחים ובסוף אמרתי לו - 'תקשיב, אנחנו באות. אתה רק תדאג שיהיה צוות שישמור עלינו'.
"כשהתחלנו לתכנן את הצעדה, נכנסו עוד מלא נשים לקבוצה, בעיקר נשים ממשפחות החטופות והחטופים, שאיתנו בקבוצה עד היום. ביניהן היו האמהות והדודות ובנות המשפחה של התצפיתיניות שנחטפו, בהן אמהותיהן של דניאלה גלבוע ולירי אלבג, הדודות של נעמה לוי, וכמובן עינב צנגאוקר וענת אנגרסט.
"נסענו לדרום והגענו לצומת אורים, שם קבענו ב'ארומה', ואני באתי מצוידת בשלטים שהזמנתי עוד קודם בבית הדפוס 'קופי פרינט' בתל אביב, שאיך שהסברתי לבעלים את המטרה הוא אמר 'הכול עלי ללא עלות', ומאז הוא איתנו, מדפיס לנו את כל החומרים, ובדרך אני אומרת לסטנדאפיסטית הדר לוי 'בטוח לא יבואו, יהיה לנו הקיץ של אביה'".
10 צפייה בגלריה
חנה אזולאי הספרי, שרית וינו אלעד, אורנה בנאי ונשים נוספות מהקבוצה, בצעדת המחאה בגבול עזה. "השלטים שלנו היו בכוונה באנגלית, כדי להסביר לתקשורת הבינלאומית מה קורה כאן"
(צילום: אסקף אברהם)
ואתן מגיעות לצומת אורים, ואז?
"אני בשוק. אני רואה את כל המשפחות והחברים של החטופים והחטופות, אני רואה חטופות שחזרו מהשבי כמו יוכבד ליפשיץ, ואני רואה את כל השחקניות והפעילות מהקבוצה וכמות בלתי נתפסת של תקשורת. השלטים שלנו היו בכוונה באנגלית, כדי להסביר לתקשורת הבינלאומית מה קורה כאן ומה אנחנו רוצות ופשוט צעדנו על הגבול במשך שעתיים, והיה קטע אחד שעצרנו ופשוט צרחנו.
"ואז הגיעה הצרחה המפורסמת של אורנה בנאי, שהיא ובת הזוג שלה עדי כהן חברות הקבוצה. אורנה נותנת את הלב שלה מהיום הראשון, הולכת עם הלב שלה בחוץ ולא עושה חשבון. הרבה מאיתנו משלמות מחיר, אבל למי אכפת. חיי אדם חשובים יותר מהכול והם לא דבר פוליטי, זו רק הממשלה שחטאה והפכה אותם לכאלה. החובה שלנו היא להציל בני אדם, לפדות שבויים ואורנה צרחה את כל מה שכולנו הרגשנו", אומרת ארד.
צעדת מחאת הנשים להחזרת החטופות והחטופים בכיכר החטופים, תל אביב
(צילום: עידו ארז)
ומאז, הנשים של קבוצת הכוח הנשי, לא סותמות את הפה, לא ביום ולא בלילה, לא בהודעות ולא בבאנרים, לא בוואטסאפ ולא בכיכרות, לא ברחובות ולא בלבבות.
בקבוצה נמצאות בנות משפחות החטופות והחטופים בהן עינב צנגאוקר, שירה אלבג אמא של לירי, הדודות של נעמה לוי, ענת אנגרסט אמא של מתן, חנה כהן דודתה של ענבר היימן שנרצחה והושבה לישראל לא מזמן, עופרי ודנה ממשפחת ביבס, שיר סיגל בתם של אביבה וקית', כרמית פלטי קציר אחותו של אלעד שנרצח בשבי, איילה מצגר ובנות משפחת קלדרון.
ולצידן ואיתן, אנחנו נשות התקשורת והתרבות - לוסי האריש ועדי אשכנזי, נועה קולר ודנה מודן, חנה אזולאי הספרי ואסתי זקהיים, רותם איזק, מיכל פעילן, יולן כהן, ליטל שוורץ, אלינור סלע, איה קפלן, הדר גלרון, ליאת אנקורי, אופירה אסייג, תמי ארד, צרויה שלו, חלי גולדנברג, יובל שרף, אורלי וילנאי, שחף סגל, ליהיא לפיד, לירז צ'רכי, תמר קרוון, פרופסור מירב רוט, חברות האופוזיציה נעמה לזימי, אפרת רייטן, שלי טל מירון, מיכל פייקין דוברת קיבוץ בארי, איילת השחר סיידוף מ"אמהות בחזית", והנשים של "מחאת הנשים", לצד מורן זר קצנשטיין מ"בונות אלטרנטיבה", פרופסור מירב רוט, אורנה ברביבאי, כנרת רוזנבלום הצלמת דנה ריעני שלא החמיצה שום פריים ושום הפגנה, ותקצר היריעה מלהזכיר את כולן.
10 צפייה בגלריה
בנות משפחות החטופות והחטופים יחד עם נשות תרבות ועיתונאיות, בהפגנה למען השבתם הביתה
(צילום: אסקף אברהם)
אחת אחת, נשים נחושות, שהפכו כשמן כן הן לכוח נשי מלוכד, עוצמתי ואקטיביסטי בכל הקשור למאבק להשבת החטופים ולהפצתן בעלם של העדויות הקשות המוכיחות את ההתעללות המינית בנשים וגברים בטבח ה-7 באוקטובר ובמהלך השבי.
ולצידנו בכל השנתיים הללו גם כמה גברים כמו גיל ושי דיקמן ממשפחתה של כרמל גת שנרצחה בשבי ושל ירדן שחזרה, יונתן שימריז מתנועת "קומו" שאחיו אלון נהרג בשבי, והבמאי רני בלייר.
והמאבק עוד לא תם, יש עדיין חטופים חללים שצריכים לחזור הביתה.
"שחקניות למען החטופים"
הכול התחיל כשב-7 באוקטובר, ארד התעוררה והבינה שמורן סטלה ינאי, אחותה של חברתה לאה ינאי, נחטפה.
"אני רואה בקבוצות שלי בטלפון שאנשים מחפשים קרובים שלהם שנמצאים באיזו מסיבה בדרום. השלב הבא הוא שיתוף בקבוצות - העלינו גוגל-דוקס עם שמות האנשים שלא יודעים מה קורה איתם, ובהם אני מזהה את שמה של מורן סטלה ינאי, אחותה של לאה ינאי, חברתי ושכנתי. הדבר הראשון שאני עושה זה להתקשר לחברה אחרת שלי, נועה גורן זהבי, שגרה בלוס אנג'לס ומקושרת לכל הערוצים הזרים, ואני מעבירה בקבוצות השונות הודעה שאפשר דרכי להגיע לתקשורת הזרה.
"נועה מתחילה להעלות בני משפחה של אנשים מהמסיבה לכל הרשתות - CNN ,BBC ,SKY NEWS - והשם שלי מתחיל לעבור בקבוצות שנפתחות או מתאחדות, ומגיעות גם בקשות לפנות לתקשורת המקומית. כיוון שאני מכירה המון שחקניות, אני פונה לחברות שלי ודרכן למשפיעניות, ומבקשת מהן להשתמש בהשפעה הגדולה של כולנו ברשתות כדי להגיע לכמה שיותר תפוצה עבור תמונות של אנשים שהיו במסיבה.
"צריך לזכור שזה ה-7 באוקטובר, שעות הבוקר-צהריים, כאוס מוחלט במדינה, אף אחד לא באמת מבין מה קורה, אין התארגנות מסודרת".
10 צפייה בגלריה
עדי ארד. "זה היה מאבק מהרחם"
(מתוך פרויקט "מי טו אנלס יו אר ג'ו". צילום: אסקף אברהם)
אבל היה אותן. את עדי ארד, טלי שרון והדר לוי, שצרפו אליהן עוד אנשי קריאייטיב ישראלים מקומיים וגם כאלה שגרים בחו"ל - למשל דניאל אופק, ישראלית ופעילה חברתית שגרה בוושינגטון, או אלעד בהדני שחי בהולנד, לירון קרול מלונדון, ומכאן נפתחה הקבוצה שתהפוך להיות הבסיס לקבוצת הכוח הנשי.
"את מבינה שעוד לא הייתה אפילו מחשבה על מטה חטופים, כן? הדר, טלי ואני פתחנו קבוצה וקראנו לה 'השחקניות למען החטופים', והתחלנו להפיץ את המידע שמצטבר, כולל חיפושים של המשפחות אחרי אנשים שהיו במסיבה".
10 צפייה בגלריה
שחקניות ומפורסמות ישראליות בקמפיין העלאת המודעות לפשעי הטבח והאונס של חמאס
(צילום: אסקף אברהם)
ומתי אתן מתחילות לייצר מודעות בינלאומית ציבורית גם למעשי הטבח והאלימות המינית, שלאט לאט התחילו להצטבר?
"מאוד מהר. ברגע שנחשפנו למה שקרה, הבנו שיש לנו תפקיד שהוא אנושי ואזרחי. מי שמיד התגייס והתנדב לצלם אותנו והוא עד היום פעיל במחאות ובפעילות שלנו הוא צלם הבית של בת שבע, אסקף אברהם. הגענו אליו לסטודיו והצטלמנו כל השחקניות והמפורסמות עם הכיתובים 'מי טו אנלס יו אר ג'ו', כאשר הפניה באנגלית הייתה כלפי השתיקה של נשות עולם התרבות הבינלאומי.
"הקמפיין הזה עף לכל כיוון בצורה שלא האמנו. כל הרשתות סיקרו אותו, והייתה גם נדבנית שביקשה להישאר בעילום שם, ורכשה למשך שלושה שבועות את ה'ספוט' המרכזי ב'טיימס סקוור', מה שאומר שכל מי שעבר שם נחשף לקמפיין ולפשעי הטבח והאונס של החמאס. משם הקמפיין עבר לוושינגטון, לברלין והוקרן על בניין האו"ם", מספרת ארד.
עדי אשכנזי בנאום בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת
(צילום: ערוץ הכנסת)
היום, כאשר 20 החטופים החיים יצאו מעזה בהסכם, ואנחנו מחכים לשובם הביתה של חטופים חללים - כשהכיתוב "אין עוד חטופים חיים בעזה", הרטיט 10 מיליון לבבות במדינה רק לפני שבועיים - הימים הללו שארד מדברת עליהם נראים כל כך רחוקים. אבל כבר אז, בנובמבר 2023, הבינו מנהיגות הקבוצה שהמשימה החשובה מכל שעומדת בפני כולנו היא השבת החטופים.
"זה היה לפני השחרור והעסקה שהובילה לשובן של הנשים והילדים, התצפיתניות עדיין היו בשבי, הגברים החטופים והחיילים ודאי, והפעילות בתוך הקבוצה רחשה וגעשה. הודעות וואטסאפ בכל שעות היום והלילה, גם מבנות משפחה של חטופות שהיו עדיין בשבי, בין אם אלה אמהות התצפיתניות כמו שירה אלבג ודניאלה גלבוע, או בנות משפחה של מי שנחטפו מהעוטף ומהנובה, כמו עינב צנגאוקר וענת אנגרסט, והיה ברור שכולן וכולם עושים כל מה שאפשר כדי לסייע", ארד משחזרת את הווייב בקבוצה עד היום.
10 צפייה בגלריה
ענת לב-אדלר (משמאל) עם אורנה בנאי וליהיא לפיד במפגש הקבוצתי. "מחזיקות זו עבור זו את התקווה ואת הכוח להמשיך ולפעול"
(צילום: דנה ריעני)
קבוצה שכולן בה פעילות, חזקות, יוזמות, ללא לאות, בסולידריות ובאחווה נשית שאין כדוגמתן. אנחנו מלוות אלה את אלה, מחליפות עשרות ואף מאות הודעות ביום, ובכל שעה משעות הלילה, כי תמיד חלק גדול מאיתנו היינו ערות, תומכות, מתכתבות, צוחקות, בוכות, כועסות, ומחזיקות זו עבור זו את התקווה ואת הכוח להמשיך ולפעול, ובעיקר מבינות שיצרנו כאן תנועה שלא הולכת לשום מקום אלא תמשיך ותארוג כוחות נשיים משותפים לכדי מחר טוב יותר.
מאבק מהרחם
שבוע לאחר הצעדה על גבול עזה, החליטו ארד, בנאי ושאר החברות לשחזר את מפגן הכוח הפעם בלב תל אביב, וקיימו צעדה שמנתה כבר 1,500 משתתפות, מכיכר הבימה לכיוון צומת הרחובות אבן גבירול ודיזנגוף בתל אביב, שם ישבנו כולנו על הכביש במשך שעה ארוכה באמצע היום ופשוט חסמנו את התנועה.
10 צפייה בגלריה
"הכי מייאש לראות עוד עסקה נופלת ועוד עסקה נופלת". ליהיא לפיד ועינת שרוף באחת ממחאות הקבוצה בתל אביב
(צילום: אסקף אברהם)
"הצטרפו אלינו עוד ועוד נשות תרבות, שחקניות, עיתונאיות, נשות תקשורת, נשות קריאייטיב, חברות כנסת מהאופוזיציה שחבל שאין לנו עוד 30 כאלה. כל כך הרבה ביקשו להיות חלק והיינו צריכות לוודא בפני מי אנחנו פותחות את הקבוצה, כדי שלא יהיו חפרפרות, מספרת ארד.
"היינו הכוח אחת של השנייה במשך ימים כל כך ארוכים. הכוח של האמהות של החטופים, הכוח של המשפחות, של האחים, של האחיות, גם כשהיה מדכא - והכי מייאש לראות עוד עסקה נופלת ועוד עסקה נופלת - החזקנו ביחד, יותר מ-300 נשים חזקות, את התקווה ואת התדר עבור המשפחות ועשינו את זה עם המון הומור, כי איך אפשר בלי הומור", היא מוסיפה.
עדי ארד: "הצטלמנו כל השחקניות והמפורסמות עם הכיתובים 'מי טו אנלס יו אר ג'ו', כשהפניה באנגלית הייתה כלפי השתיקה של נשות עולם התרבות הבינלאומי. הקמפיין הזה עף לכל כיוון בצורה שלא האמנו. כל הרשתות סיקרו אותו, והייתה גם נדבנית שביקשה להישאר בעילום שם, ורכשה למשך שלושה שבועות את ה'ספוט' המרכזי ב'טיימס סקוור'. משם הקמפיין עבר לוושינגטון, לברלין והוקרן על בניין האו"ם"
כן, גם בשעות הכי קשות, תמיד הייתה בינינו מי שאחרי החיבוק וניגוב הדמעות הצליחה לפוגג את המתח באיזה פאנץ' שובר. מי שהתגלתה כבעלת חוש הומור של סטנדאפיסטית מהשורה הראשונה היא עינב צנגאוקר, האחת והיחידה, שגם כשהיא בתוך המאבק של החיים שלה, ידעה גם להצחיק וגם להדביק לכל הודעה את האייקון הנכון. כי כשאת מנהיגה, את מנהיגה.
ואז הגיעו הימים שלפני שחרור 20 החטופים החיים בהוראת הנשיא טראמפ. ימים של התרוממות נפש בקבוצה היפה שלנו, כמו גם בארץ כולה. סוף-סוף אנחנו קצת נושמות, סוף-סוף וידאו של עינב צוחקת, אפילו מפעילה מכונת כביסה עם הבגדים של מתן, ועדי כל הזמן עם המנטרה הקבועה: "חברות, להחזיק את התדר, לחשוב חיובי", כי גם זה מה שהולך חזק בקבוצה שלנו - ההבנה שביחד ומול הרוח החזקה והמשותפת, אין מי שיכול עלינו.
"זה המסר של התקופה הזו וזו המהות של הקבוצה שלנו", מסבירה ארד. "כוח נשי זה כשאת יודעת לעשות כמה דברים במקביל, וזה בדיוק מה שעשינו במשך 24 חודשים. כאשר אחת נפלה, אחרות הרימו אותה. כאשר למישהי היה כבד לשאת את הלפיד, אחרת לקחה אותו מידיה ואמרה אוקי, אני הולכת להדפיס שלטים, אני הולכת לארגן חולצות, לחפש תורמים, תגידו רק מה צריך.
"וכן, היו גם הרבה כעסים ועצבים ואנרגיות מורידות, כי ככה זה בחיים, אבל הקבוצה הזו נתנה לכולנו כוח גם לדבר גם לא לפחד מול המשטר שלנו שמרעיל את הציבור נגד משפחות החטופים, וגם בעתיד לא נמשיך לשתוק. הקבוצה הזו לא תיסגר. יש לנו עוד להחזיר את החטופים החללים לקבורה, לשקם את החטופים החיים שחזרו ואת בני המשפחות ולהמשיך להגדיל את האור וההשפעה שלנו - כי אם מסתכלים על השנתיים הללו, אז מבינים עד כמה נשים הן שהובילו את הזמן הזה, ובראש ובראשונה אמהות החטופים שעמדו בפרונט. את הרי מזהה היום הרבה יותר אמהות חטופים מאשר אבות, נשים שהובילו צעדות, שנאמו בכל הזדמנות, כמו למשל הנאום הבלתי נשכח של עדי אשכנזי חברת הקבוצה שלנו, שהרעיד את הכנסת.
"זה היה מאבק מהרחם של כל אישה ואישה בקבוצה הזו, שפשוט פעלה ביכולות שלה. ובחיבור הקולקטיבי של האנרגיה והתדר החזקנו משהו ביחד, אנחנו שבט נשים", מסכמת ארד את מה שאי אפשר בכלל לסכם במילים.
10 צפייה בגלריה
הדר לוי, אורלי וילנאי וניצה שאול במפגש הקבוצתי. "גם בעתיד לא נמשיך לשתוק"
(צילום: דנה ריעני)
והנה, בשישי האחרון התכנסנו למפגש חיבוק וחיזוק וגם קריוקי משחרר במתחם ה"ביטבוקס קריוקי" בחשמונאים בתל אביב, שגם הוא רק שמע על הפעילות שלנו והעניק את המקום בהתנדבות.
וישבנו ביחד, בכינו וצחקנו ושרנו והתחבקנו ושתקנו והבטנו בעיניים ללא מילים, וזכרנו את הדבר החשוב מכל - "אין יותר חטופים חיים בעזה. והחללים החטופים חייבים לחזור". ובעיקר נזכרנו עד כמה שכאשר הלב במקום הנכון, אפשר לעשות ביחד כמעט הכול. ועד כמה למרות שאין הנהגה ואין הסברה, יש אנשים טובים בעם הזה. פשוט אנשים טובים.
