ועידת "האנשים של המדינה" מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
כיצד נראה השיקום של מדינת ישראל ביום שאחרי המלחמה? בפאנל שהתקיים במסגרת ועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", התכנסו ארבעה מומחים כדי לדון באתגרי השיקום הלאומי: עידו שריר, מנכ"ל עמותת "רעות" ובית החולים השיקומי; קארן טל, מנכ"לית קבוצת הרב תחומי "עמל" בתחום החינוך; ליאת שוחט, ראש עיריית אור יהודה המייצגת בפאנל את השלטון המקומי; וירון אוחיון, מנהל חטיבת פיתוח קרקע בקק"ל.
צפו בפאנל "בונים מחדש: היום שאחרי המלחמה"
(צילום: סנטרל הפקות)
מלחמת "חרבות ברזל", חשפה את הצורך הדחוף בחשיבה מחודשת על מערכות התמיכה והשיקום בחברה הישראלית - מתשתיות פיזיות ועד למרקם הנפשי העדין, מחינוך ילדינו ועד ליחסים בין שלטון מרכזי למקומי - כיצד מתאחים הקרעים ובונים מחדש?
7 צפייה בגלריה
ירון אוחיון, מנהל חטיבת פיתוח קרקע בקק"ל. "השקענו למעלה ממיליארד שקלים בפעילויות תמיכה וסיוע"
(צילום: גיל נחושתן)
שיקום הגוף והנפש
"שיקום זו ריצה למרחקים ארוכים", מסביר עידו שריר. "העומס על מערכת השיקום היה קיים עוד לפני 7 באוקטובר, והאירועים הקשים הוסיפו עליו נטל עצום. מדברים פה על מערכת שגם ככה כמעט קרסה".
מהו האתגר הגדול ביותר בשיקום נפגעי המלחמה?
"כמו כולם גם אנחנו ניסינו להתגייס למען החברה ולתת מענים נוספים, בין אם זה בשבועות הראשונים של המלחמה עם קליטת מטופלות ומטופלים, ובין אם באמצעות סיוע לנפגעי כיתות כוננות, חיילות, חיילים ואזרחים".
במהלך המלחמה המרכז השיקומי "רעות", הנמצא תחת ניהולו של שריר, פתח מרפאה חדשה - מרפאת "שערים", המתמקדת בשיקום גוף ונפש ומטפלת בנפגעי פוסט-טראומה. "בנוסף לנפגעי המלחמה הנוכחית, בימים אלו אנחנו מטפלים גם בנפגעים ממלחמת יום כיפור, וממלחמות ישראל השונות".
לדברי שריר, לא רק הגוף זקוק לשיקום - אלא גם הנפש. "אנחנו עושים את המקסימום בתשתיות הקיימות", הוא אומר. "כארגון עצמאי שפועל ללא מטרות רווח כבר עשרות שנים, אנחנו מנסים להשתלב ולסגור את הפערים של המערכת כולה".
עמותת "רעות", קיבלה לאחרונה פרויקט בסדר גודל לאומי - הקמת בית חולים חדש שיעניק מגוון שירותי שיקום, כולל מענה לנפגעי תאונות דרכים, פעולות איבה, תאונות עבודה ושבץ. "הכוונה היא לבנות קמפוס חדש שייתן מענה גם לקיים ולא פחות חשוב, ינסה לסגור את הפערים העצומים במיטות האשפוז במדינת ישראל".
בניית חוסן וזהות
"ה-7 באוקטובר טלטל את אמות הסיפים של כולנו, מבוגרים וצעירים כאחד", מתארת קארן טל. "אצל התלמידים, המונח 'בית' התערער מהחשש הפיזי לקיום, ולא משנה אם גרת בצפון, בדרום או במרכז".
איך מערכת החינוך מתמודדת עם הטראומה של התלמידים?
"לקחנו את המשבר כהזדמנות להקשיב באמת לתלמידים. ערכנו מיפוי של עמדותיהם כדי להבין מה הם מרגישים. במקביל, כדי לפתח את החוסן שלהם, שאלנו אותם 'מה אתם יכולים לעשות כעת כדי להרגיש טוב יותר?' - גישה שמשלבת הקשבה לצרכים הרגשיים יחד עם עידוד לפעולה".
קארן טל: "ההתמודדות שלנו היא קודם כל להציע לתלמידים - 'תסננו את מה שרואים בטלוויזיה'. הפוליטיקאים, לצערי הרב, לא משמשים דוגמה אישית בשום צורה. הם משסים אותנו זה בזה, כל אחד מהם סקטוריאלי ומסתכל רק על חלקת האלוהים הקטנה שלו"
טל, מדגישה שהגישה החינוכית צריכה לשלב שני היבטים: "מצד אחד, אנחנו צריכים להקשיב לצרכים הרגשיים של התלמידים ולספק להם כלים ותמיכה. מצד שני, גילינו תופעה מעניינת ומעוררת תקווה - בני הנוער עצמם רוצים להמשיך הלאה. הם מבקשים לחיות את חייהם, להיות פעילים ולהשפיע. אי אפשר להתעלם מהרצון הטבעי הזה שלהם להתקדם ולפעול".
איך מתמודדים במערכת החינוך עם הפילוג בחברה הישראלית?
"ההתמודדות שלנו היא קודם כל להציע לתלמידים - 'תסננו את מה שרואים בטלוויזיה'. הפוליטיקאים, לצערי הרב, לא משמשים דוגמה אישית בשום צורה. הם משסים אותנו זה בזה, כל אחד מהם סקטוריאלי ומסתכל רק על חלקת האלוהים הקטנה שלו.
"חברים, התבלבלתם. אתם לא נבחרי ציבור, אתם משרתי ציבור. יש לכם אחריות מאוד גדולה", היא מוסיפה בביקורתיות.
ברשת "עמל", המגדירה את עצמה כרשת ממלכתית-דמוקרטית ומדעית-טכנולוגית, פיתחו תכניות מיוחדות לתקופה זו.
"מה שאנחנו עושים בפועל", מפרטת טל, "הוא מתן גיבוי וכלים למנהלים ולמורים כדי שיוכלו לדון בנושאים המורכבים שעולים בכיתות. אנחנו מעודדים שיח על ערכי הדמוקרטיה, על המבנה השלטוני במדינה, ועל המשמעות של חיים משותפים. המטרה היא להעניק לתלמידים כלים מעשיים להתמודדות עם המציאות המורכבת, מעבר לשיח התיאורטי על זהות".
מקור לנחמה וחוסן
בעוד מערכת החינוך מתמודדת עם צלקות הנפש, גם הנוף הפיזי של ישראל זקוק לשיקום. לדברי ירון אוחיון, מנהל חטיבת פיתוח קרקע בקק"ל, אחרי הטבח ב-7 באוקטובר - קק"ל הייתה אחד מהגוקפים שהתגייסו במהירות לסייע לאזורים שנפגעו.
"קרן קימת נרתמה באופן מלא לשיקום הצפון והדרום. לראייה - כל הפעילות של פינוי התושבים לבתי מלון, וארגון פעילויות חינוכיות בצפון ובדרום - עליהם צוותי קק"ל היו אחראיים - נעשו באופן מיידי, בלי בירוקרטיה ובלי הרבה קשקושים".
האם אופן העבודה שלכם קק"ל השתנה בעקבות 7 באוקטובר?
"בהחלט, המלחמה שינתה את האופן שבו אנחנו עובדים. במקום פעולה מכנית ועסקית, היום אנחנו פועלים יותר מהלב. החוויה הלאומית של הטראומה השפיעה על כולנו, וכארגון לא יכולנו לעמוד מהצד".
ירון אוחיון: "לקחנו אחריות מלאה על מתחם רעים, והשקענו בו לא מעט כסף כדי להפוך אותו למקום נגיש ומכבד עבור המשפחות השכולות. להפתעתנו, המקום הפך למוקד עלייה לרגל - מגיעים לשם כ-5,000 אנשים ביום"
השינוי ניכר גם בתהליכי קבלת ההחלטות בארגון. "אנחנו ממוקדים היום יותר באנשים ובצרכים האנושיים", הוא מסביר. "אנחנו מתמקדים בעזרה ליישובים ובמענה לצרכים המיידיים של התושבים, פעולות שהן מעבר לתפקיד המסורתי של קק"ל כארגון סביבתי".
מאז פרוץ המלחמה, הפנתה קק"ל משאבים משמעותיים לסיוע באזורי הגבול.
"השקענו למעלה ממיליארד שקלים בפעילויות תמיכה וסיוע", מפרט אוחיון. "חלק מהתקציב הופנה לחיזוק כיתות הכוננות היישוביות, וחלק ניתן ישירות ליישובים, כדי שיוכלו לבצע שיקום מיידי בהתאם לצרכיהם. פעלנו הן באזורי עוטף עזה והן ביישובי הצפון, בהתאם למפת האיומים המשתנה".
מה הייתה המשמעות של פרויקט חניון רעים בשיקום האזור?
"אני חושב שגם לנו, לי באופן אישי, לקח קצת זמן להבין את האירוע. מדינת ישראל הציעה לעשות 'משהו' באזור חניון רעים, לזכר נרצחי הנובה, ול'משהו' הזה כנראה לקח המון זמן להתממש, אם בכלל".
קק"ל, שזיהתה את הצורך הדחוף, הרימה את הכפפה יחד עם המשפחות השכולות. "לקחנו אחריות מלאה על המקום הזה, השקענו בו לא מעט כסף כדי להפוך אותו למקום נגיש ומכבד עבור המשפחות השכולות. להפתעתנו, המקום הפך למוקד עלייה לרגל - מגיעים לשם כ-5,000 אנשים ביום".
אוחיון רואה בחניון רעים יותר מאשר אתר הנצחה. "מבחינתי, המקום הזה הוא סמל לתקווה וחיים, נקודת אור שעוזרת לנו לשמור על פרופורציה במציאות המורכבת שלנו".
פרויקט משמעותי נוסף שקק"ל הובילה במהלך המלחמה, הוא העברת תושבי כפר עזה המפונים לקיבוץ רוחמה. "זה אירוע שמדגים את היכולת שלנו לתכלל ולבצע מהלכים מורכבים", מסביר אוחיון. "תוך פחות מחצי שנה, הצלחנו להעביר קהילה שלמה למיקום חדש, עם בתים ומרחבים שמשחזרים ככל האפשר את סביבת המגורים המקורית שלהם בקיבוץ".
"הממשלה צריכה לשחרר תקציבים"
בעוד קק"ל והארגונים הוולונטריים עושים כמיטב יכולתם, נשאלת השאלה - מה באשר למערכת היחסים בין הרשויות המקומיות לשלטון המרכזי?
"לצערי לא נעשה מספיק", משיבה ליאת שוחט, ראש עיריית אור יהודה. "כל המדינה הבינה כבר בתקופת הקורונה שהגורם שבאמת מתפקד בשטח ונמצא בקשר ישיר עם התושבים, הוא השלטון המקומי. לאזרחים אין אפשרות לפנות ישירות לשרים או למנכ"לים - הם פונים לראשי הרשויות, והם עושים זאת בכל האמצעים הזמינים".
אילו חסמים בירוקרטים מעכבים את העבודה היומיומית של רשות מקומית?
"באור יהודה, למשל, כ-50% מהדירות אינן ממוגנות. בהיעדר תמיכה ממשלתית, נאלצנו לפעול בכוחות עצמנו - ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר, הצבנו מרחבים מוגנים במימון עירוני, כדי לנסות ולספק תחושת ביטחון בסיסית לתושבים".
בעיה אקוטית נוספת שמציגה שוחט, היא עיכובים בתהליכי ההתחדשות העירונית. "יש לנו תושבים שהבתים שבהם הם גרים - עלולים להתמוטט במקרה של פגיעה ישירה מטיל, וכבר היו מקרים כאלה במהלך השנה וחצי האחרונות. למרות זאת, פרויקטים להתחדשות עירונית תקועים בשל בירוקרטיה והחלטות שמתקבלות ברמה הארצית, אך אינן מתורגמות לפעולות בשטח".
7 צפייה בגלריה
ליאת שוחט, ראש עיריית אור יהודה. "תנו לנו כלים, אנחנו נוכיח את עצמנו"
(צילום: גיל נחושתן)
מה נחוץ לרשויות המקומיות כדי לספק לתושבים ביטחון ותקווה?
"אני צריכה שמשרדי הממשלה ישחררו תקציבים, זה הדבר היחיד. זה לא רק אני, זה כל ראשי הרשויות. אנחנו יודעים לעשות את העבודה, הוכחנו את עצמנו כבר, יש לנו תוכניות עבודה מסודרות.
היא קוראת לממשלה: "תנו לנו כלים, תנו לנו תקציבים, אנחנו נוכיח את עצמנו, וגם אם לא - תבקרו, תפקחו ותענישו את מי שצריך. אבל את ההזדמנות לעשות את זה אנחנו צריכים כבר עכשיו, וצריך גם אומץ ציבורי למעלה".
