מילואים בלי מדים: אם גרושה יוצאת בקול מרגש
(צילום: ירון ברנר)
לפני 600 ימים, כשפרצה המלחמה, נחשפנו למושג "נשות המילואים". עכשיו, כמעט שנתיים לאחר מכן, לין דרור מציגה מושג חדש: "גרושת מילואים".
מאחורי המונח הזה מסתתרת קבוצה שקופה של נשים שסופגות את כל העומס - הרגשי, הכלכלי והחינוכי - של היעדרות אב ילדיהן, שהיה פעם בן זוגן, מבלי שהן זכאיות לתמיכה מהמדינה.
דרור, אם גרושה לשתי בנות, מתמודדת עם הגיוס החוזר של גרושה למילואים - בפעם השלישית מאז פרוץ המלחמה. "אנחנו הרבה גרושות שמחזיקות עוד עסק כדי להשלים את ההכנסה, פשוט כי אנחנו לא זכאיות לכל המענקים שלהם זכאים המילואימניקים ובני משפחותיהם", היא מסבירה את המציאות הקשה שלה ושל חברותיה.
ספרי קצת עם מה אתן, כגרושות של מילואימניקים, נאלצות להתמודד.
"מתחילת המלחמה נוצר מצב שבו הפכנו להיות המטפלות הבלעדיות של הילדים, בזמן שהגרוש שלנו במילואים - ולא פעם מדובר בתקופות ארוכות מאוד. ושלא יובן לא נכון - כיף לנו עם הילדים שלנו, ואנחנו עושות את זה באהבה ומתוך תחושת שליחות אמיתית כלפי המדינה שלנו, אבל יחד עם זה אנחנו גם משלמות מחיר בקריירה שלנו ומתקשות לכלכל את עצמנו, במיוחד העצמאיות שבינינו".
הסיפור האישי של דרור מדגים את המצוקה הכלכלית הקשה: "לי למשל יש עסק פרטי - אני מאמנת למוטיבציה והצלחה. פעמיים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, אני מקבלת לקוחות. כשהוא במילואים, אני לא יכולה לקבל את המתאמנים והמשכורת נפגעת - ובמקביל גם כל ההוצאות שלי עולות, כי הבנות נמצאות רק תחת חסותי".
הקבוצה הנעלמה
"המצב הזה נמשך כבר שנתיים, ועכשיו הגענו למצב שאנחנו קורסות. אין לנו אפילו את הזמן להילחם על העזרה שאנחנו זקוקות לה", מתארת דרור.
בריאיון עמה, היא חושפת סיבה נוספת מדוע הקבוצה נותרה זמן כה רב מתחת לרדאר: "אני חושבת שהסיבה שעד כה המושג 'גרושת מילואים' לא היה שגור, נובעת מכך שאנחנו בפורומים שלנו כבר מכירות אחת את השנייה ואת הבעיות, אבל לא מצליחות להביא לידיעת הציבור הרחב את הסיטואציה הקשה שאיתה אנחנו נאלצות להתמודד".
"פעמיים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, אני מקבלת לקוחות. כשהוא במילואים, אני לא יכולה לקבל את המתאמנים והמשכורת נפגעת - ובמקביל גם כל ההוצאות שלי עולות, כי הבנות נמצאות רק תחת חסותי"
היא מודה לפורום "נשות המילואים", שלקח את הקבוצה תחת חסותו ומנסה לקדם זכויות גם עבורן, אך מציינת שעדיין אין להן את הזמן או הכוח להילחם מול הגורמים הרלוונטיים כדי לקבל עזרה. "אני עוד נמצאת במצב סביר, אני יודעת שיש גרושות שפשוט מתפרקות וצריך לעשות עם זה משהו. אנחנו כבר כמעט שנתיים בתוך הסיפור הזה - והשינוי לא נראה באופק, וגם לא העזרה מהמדינה".
כמו הרבה סיפורים אחרים, גם הסיפור של דרור מתחיל ב-7 באוקטובר: "ברגע שבו הוא הבין מה קורה בעוטף, הגרוש שלי עלה על מדים ונסע לכיוון הדרום, להצטרף ללחימה. באותו יום גם גייסו אותו למילואים. לי יש אזרחות הולנדית, וכמה ימים אחרי זה טסתי יחד עם הבנות להולנד לחודשיים. במשך כל הזמן הזה לא רק שהם לא ראו אותו - הן גם בקושי שמעו ממנו, כי הוא היה רוב הזמן בלחימה בשטח.
"מאז, הן סוחבות את הקושי של ההיעדרות הממושכת של אבא - ועד היום אנחנו חוות את בצורה מאוד עוצמתית ונוכחת בבית".
איך את מתמודדת עם הקושי שלהן?
"האמת היא שאין לי מענה לזה. אם אני עכשיו צריכה טיפול בשבילן - אין אף אחד שיעזור לי לממן את זה. הכול על חשבוני".
לא רחמים - התגייסות
המסר שלה ברור - היא לא מבקשת רחמים על הגיוס של גרושה למילואים, אלא הבנה ותמיכה: "אני חושבת שבאיזשהו מקום ויתרנו על המענקים מהמדינה. גם אין לי זמן להילחם עליהם, וגם זה מאוד לא פשוט וכולל המון בירוקרטיות. אז פשוט אמרתי, אני אנסה להתמודד עם זה כמו שאני יודעת".
וכך, דווקא מתוך חוסר הוודאות של המלחמה, היא גילתה את הכישרון שלה ליצירת תוכן, והפכה אותו למקור פרנסה. "אני יוצרת תוכן לעסקים - כותבת, מצלמת ועורכת", היא משתפת. "עד המלחמה זה היה עסק צדדי שעשיתי בשביל חברים, אבל בחודשים האחרונים העברתי אותו לפרונט, פשוט כי אותו אני יכולה לעשות בלילה, אחרי שהבנות שלי הולכות לישון.
"אז אני מצאתי סוג של פתרון, אבל אני לא מאמינה שלכל מי שנמצאת במצבי יש פתרון ראוי", היא מדגישה. "לא יודעת, אולי גם אנחנו, הגרושות של המילואימניקים, צריכות ללכת לוועדות בכנסת ולדבר על הסיטואציה הקשה שאנחנו נמצאות בה".
