בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
יער האפשרויות
(צילום: עוז מועלם , עמותת מייקל לוין)
כתבת: יובל חנינוביץ' | צילום: עוז מועלם
לאחרונה התקיימה ב'יער האפשרויות' סדנה מיוחדת, המיועדת לחיילים ומילואימניקים בודדים המתמודדים עם השלכות מלחמת 7 באוקטובר. פגשנו את משה שטרית, בן 27 מירושלים, חייל בודד יוצא החברה החרדית ששירת בצנחנים והיה קצין בפיקוד העורף; הדס שטיגליץ, בת 29 מירושלים, קצינה משוחררת ממג"ב המשרתת כעת במילואים; ויובל ישראלי, בת 23 מרחובות, יוצאת החברה החרדית ששירתה בחטיבת מחקר במודיעין. השלושה חלקו איתנו את סיפוריהם האישיים.
"ציפיתי לטילים, ופתאום אתה נתקל במחבלים"
שטרית, במקור מבני ברק, הוא קצין במילואים בפיקוד העורף וחובש במד"א. "שירתי בבסיס אורים בתור קצין מיגון. בבוקר ה-7.10 התעוררנו לטילים, ישר עלינו על מדים ויצאנו לדרום. ציפיתי לטילים, ובסוף פתאום אני נתקל במחבלים".
משהחווה באופן מיוחד את הבדידות של החייל הבודד. "אתה מרגיש שאתה לבד, וגם בתודעה שאם קורה לך משהו, אתה לבד. היו לי כמה פציעות, ואפילו אמרתי 'אין לי למה ללכת לבית חולים, כי מי יבוא לבקר?'".
למרות הכול, הוא מצא משמעות בשירות. "זו פעם ראשונה בשירות שהרגשתי מה זה אומר באמת להגן על המדינה בכל גופי. זה גם הרגע שהיה שווה את כל השירות".
"הלילה הראשון של הטירונות ניפץ אותי לרסיסים"
הדס שטיגליץ, בת 29 מירושלים, קצינה משוחררת ממג"ב, משרתת במילואים מאז תחילת המלחמה. כיוצאת החברה החרדית, היא מתארת את המסע המורכב שלה. "קיבלתי פטור משירות ב-2011. היו לי כמה שלבים בדרך, ויום אחד אמרתי לעצמי, 'לכי תעשי את זה'. פעם ראשונה שהייתה לי חוויה של בחירה משמעותית. הייתי כבר אחרי גיל 24 וזה בעצם לעזוב את החיים ולהיכנס לצבא".
הבדידות היא אתגר מתמשך. "היו קשיים, זה לא תמיד פשוט. יותר מרגישים את התחושה של הלבד. כשאתה נמצא בצבא אתה מחכה לסוף יום לדבר עם מישהו בחוץ, ואין לך את המישהו הזה. הלילה הראשון של הטירונות ניפץ אותי לרסיסים".
גם שירות המילואים מעורר תחושות דומות: "אני חושבת שמשהו בלצאת לאזרחות אחרי שירות, ושוב פעם לחזור, קצת מחזיר או מעמיק את התחושה של הבדידות".
המענה של עמותת מייקל לוין - "כמו פנס בתוך מערה חשוכה"
העמותה לזכר מייקל לוין מספקת תמיכה רחבה לחיילים בודדים. שטרית מתאר את המשמעות העמוקה של הליווי. "מהעמותה פנו אליי כבר יום למחרת ה-7.10, לדעתי. גם במהלך כל חודשי המלחמה, בנות שירות שלפחות פעמיים בשבוע מתקשרות או שולחות 'היי, הכול בסדר?', וכמה פעמים האנשים מהעמותה הגיעו לדרום".
הקשר עם חברים אחרים מהעמותה מספק תחושת משפחה, הוא מספר. "במהלך המלחמה יצא לי לפגוש חבר'ה מהעמותה, זה קצת כמו לפגוש אח. יש בזה משהו אדיר, לפחות לחיילים בודדים שהם מרגישים כמו בתוך מערה, שהכול חשוך. לפעמים ההודעה הפשוטה הזאת ששואלת לשלומנו, בשבילנו זה כמו פנס. אתה מקבל משמעות אחרת וריפוי מאוד גדול. זה ממש אור שנותן לך הרבה פעמים תקווה, גם שייכות וגם תחושה שאתה לא לבד".
יובל ישראלי, בת 23 מרחובות, חיילת משוחררת ממודיעין, מדגישה את החשיבות של הקהילה. "אני כבר שנה אחרי השחרור, ויצא לי קצת לעשות מילואים. עד היום אני מקבלת ליווי מהעמותה של מייקל לוין. אנחנו צריכים להתמודד עם חוויות דומות, וטוב שיש את העמותה שיוצרת את החיבורים האלה. בסוף אנחנו יוצאים לחיים יותר מוכנים וגם עם חברים ממש טובים".
יער האפשרויות: כשהטבע והנפש נפגשים
מחקרים מראים כי רפואת היער מסייעת בהפחתת עייפות נפשית ושחיקה, שיפור מצב הרוח, הקלה בתחושות מתח וחרדה, שיפור איכות השינה וחיזוק מערכת החיסון. מעבר לתועלות הפיזיולוגיות, הסדנאות מספקות משהו חשוב לא פחות - תחושת שייכות.
גליה בן חיים, יזמית ומייסדת "יער האפשרויות", רואה בפרויקט שליחות שהתחזקה עם פרוץ המלחמה. "כשפרצה המלחמה, לקח לנו חודשיים להתאושש ולהבין שהשליחות של היער חייבת לעלות קומה. זו ההזדמנות לקיים את הטבע ביחד עם האנושיות, ביחד עם הבראה, ביחד עם חיבור למקורות החוסן והצמיחה. קרוב לאלף איש כבר עברו את הסשן הזה. אנשים יוצאים עם ברק בעיניים ומרגישים שהם יכולים לנשום מחדש".
5 צפייה בגלריה
"נרקמת דינמיקה של חופש והקהל במרחב של הטבע". תומר בן חיים, מדריך רפואת יער
(צילום: עוז מועלם)
תומר בן חיים, מדריך רפואת יער, מסביר כי "סדנה של רפואת יער מהווה מעבר מהקצב של חיי היומיום לרגע של הפסקה, של נוכחות קצת אחרת, הוויה קצת אחרת, קצב קצת אחר". הוא רואה כיצד המרחב יוצר גם חיבור בין המשתתפים. "מאז ה-7 באוקטובר הגיעו לכאן מכל הסקאלה. האוכלוסייה של החיילים הבודדים יוצרת מפגש בין האחד לבין היחד. משהו בתוך היער, בתוך התחנות העדינות האלה של לפתוח את החושים, של לפגוש עץ, של לעשות איזו יצירה מהטבע – אתה רואה איך ביניהם הם מתחילים לתקשר גם ברובד לא מילולי. לאט לאט נרקמת דינמיקה של חופש מסוים והקלה מסוימת שיש במרחב של הטבע".
"אתה ביחד, אתה לא לבד. זה חיבוק"
שטיגליץ מסכמת כי "ההתמודדות של חייל בודד לא משתנה כשמשתחררים. חשוב שיהיה מקום שמכיר אותך, מבין אותך, יש לו את המענה לצרכים שלך, מבחינת חיבור, לשבת רגע עם אנשים. אתה יודע שעוד אנשים חווים דברים, לא בדיוק כמוך, אבל אתה ביחד, אתה לא לבד. וזה חיבוק. חיבוק טוב".
בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
פורסם לראשונה: 11:15, 30.04.25
