מי שרואה את מייקי ריגס מצייר מבין מיד: מדובר באמן בעל כישרון מיוחד. בתנועות מהירות וקווים מדויקים, ידיו יוצרות דמויות צבעוניות על הנייר, בעיקר דמויות מסרטי דיסני האהובים עליו. העיניים שלו נוצצות כשהוא מדבר על היצירות שלו, והחיוך שלו מתרחב כשהוא מגיש את הציור המוגמר לאדם שעבורו צייר אותו. אבל מאחורי כל קו בציוריו מסתתר סיפור משפחתי מטלטל, מלא באהבה, אובדן, וחיבור עמוק בין אחים.
דניאל ריגס, אחותו הבכורה של מייקי, יושבת לצידו, מתבוננת בגאווה. הקשר ביניהם עמוק הרבה מעבר לקשר רגיל בין אחים - דניאל היא גם האפוטרופוסית של מייקי, שמאובחן על הרצף האוטיסטי. "כשהוא היה קטן, הוא הוגדר בתפקוד בינוני-נמוך", היא מספרת. "הוא התחיל לדבר רק בגיל חמש. עד אז לא ידעתי בכלל איך יישמע הקול שלו".
הילדות של דניאל הייתה שזורה בטיפול באחיה. "גדלנו לידו", היא מספרת. "הוא היה מאוד במרכז. היו שנים שהייתי מתביישת להזמין חברים הביתה כי הוא היה צועק המון ולא היה מווסת. אבל ההורים שלי תמיד חינכו אותנו לא לברוח מזה - להזמין, להסביר. הם חזרו ואמרו לנו: 'זה אח שלכם, אל תתביישו בו'".
מייקי ודניאל
היום שבו דניאל הפכה גם לאימא
הקשר האמיץ ביניהם קיבל תפנית חדה כשאימם נפטרה מסרטן. "זה היה פתאומי. היא הייתה חולה רק שלושה חודשים, ולא ידענו שהיא לא תשרוד את זה", דניאל מספרת בכאב. "כשזה קרה, מייקי היה בן 16. באותה תקופה הוא הבין את העולם בעיקר דרך סרטים, במיוחד סרטי דיסני.
"ישבנו בסלון, והוא שאל אותי אם נלך לבקר את אימא. אמרתי לו שאי אפשר יותר. אמרתי לו שאימא עכשיו בשמיים, וגם בלב שלו. מפה הבנתי שמעתה והלאה המשימה שלי תהיה לתווך עבורו את העולם".
דניאל: "כשצריך לקבל החלטות בנוגע לחיים של מייקי, אני תמיד מתייעצת עם האחים הנוספים שלי. למשל, הייתה תקופה שהמליצו לנו להביא לו טיפול תרופתי כי הוא היה פחות מווסת ויותר מתוסכל. אני כאפוטרופוסית החלטתי שלא, אבל את ההחלטה הזאת קיבלתי רק אחרי שהתייעצתי עם שאר האחים"
אבל האובדן של אימם היה רק ההתחלה. אביהם, שנאבק בהתמכרות לאלכוהול, חזר לשתות אחרי מות האם, מה שהפך את חייהם למאבק יום-יומי. שלוש שנים לאחר מכן הוא חווה אירוע רפואי קשה שהשאיר אותו במצב סיעודי. וכך, בגיל 27, דניאל הפכה לאפוטרופוסית לא רק של מייקי - אלא גם של אביה.
"אפוטרופוס הוא אדם שמונה על ידי בית משפט כדי לטפל בענייניו של אדם שאינו יכול לדאוג להם בעצמ", היא מסבירה. "למייקי אין באמת רכוש, אבל כל פעולה שדורשת 'אישור הורים' - אני זו שצריכה לחתום עליה.
"כשצריך לקבל החלטות בנוגע לחיים שלו, אני תמיד מתייעצת עם האחים הנוספים שלי", היא מוסיפה, "למשל, הייתה תקופה שהמליצו לנו להביא למייקי טיפול תרופתי כי הוא היה פחות מווסת ויותר מתוסכל. אני כאפוטרופוסית החלטתי שלא, אבל את ההחלטה הזאת קיבלתי רק אחרי שהתייעצתי עם האחים שלי".
לראות את הכישרון, לא את המגבלה
מאז שהיה ילד צעיר - מייקי מצייר ללא הפסקה. בשנים האחרונות, הוא לא רק מצייר לעצמו אלא גם מחלק את הציורים שלו לאנשים, בין אם הוא מכיר אותם ובין אם לא. הוא ניגש אליהם, שואל לשמם, ומקדיש להם ציור אישי. "כשהוא היה במסגרת התעסוקה הקודמת שלו, הוא צייר על כל הקירות", מספרת דניאל, "הוא פשוט לא מפסיק ליצור".
למרות כישרונו הברור, מייקי נתקל באתגרים מערכתיים רבים. "במסגרות בארץ אין מספיק התאמה אישית. לרוב האנשים עם אוטיזם מציעים עבודות במפעלים, בעיקר באריזות, כדי לספק להם תעסוקה. אבל מייקי יכול יותר מזה. יש לו יכולות אדירות, ואם יהיה לו ליווי מתאים - אני מאמינה שהוא יכול יהיה להפוך את האמנות שלו לקריירה של ממש".
דניאל גם עושה מאמצים לשלב את מייקי בחברה. הוא משתתף באופן מלא בשיעורי היוגה שהיא מעבירה - ולא רק מתרגל, אלא גם מחלק ציורים לשאר המשתתפים. ולמרות זאת, המסע הזה רצוף אתגרים.
"תמיכה כלכלית היא אחד האתגרים המרכזיים", היא מסבירה. "ביטוח לאומי משלם קצבת נכות, אבל רוב הקצבה הולכת לדיור בקהילה. מייקי עובד במפעל תעסוקה, בעיקר באריזות, ומשם הוא מקבל כמה מאות שקלים בחודש. אבל ההוצאות של בחור בוגר על הרצף שמגלה עצמאות עולות כמה אלפים".
ניידות מהווה אתגר נוסף. "מייקי לא נוהג, ורק לאחרונה התחיל בקטנה לנסוע באוטובוס בתוך העיר בה הוא גר - וגם זה רק בקו אחד", היא משתפת. "מעבר לזה הוא תלוי לחלוטין באחים שלי ובי כדי להצליח להתנייד.
"אחת לשלושה שבועות הדיירים יוצאים לסוף שבוע, והאחים שלי ואני עושים רוטציה מי מארח את מייקי. כלכלית לתמוך בו כשאני עצמאית זה לא פשוט, אבל זה גם מדרבן אותי לעשות יותר, לעבוד יותר".
"כשאני מצייר למישהו ציור, אני רוצה שהוא ירגיש שמח". אומר מייקי ומציג תיק עם הדפס של אחד הציורים שלו - איור של רפיקי ממלך האריות. "רפיקי טוב לב. בציור הוא עושה מדיטציה, והוא מרגיש את האריות שנמצאים בגן עדן. אני שרוף עליו"
איך השפיעה המלחמה על ההתמודדות היומיומית שלכם?
"הייתי צריכה ללמד את מייקי מה עושים אם אתה בחוץ ושומע אזעקה. ממש הלכתי ולימדתי אותו איך בוחרים איפה להתחבא. היו פעמים שביקשתי ממנו לא לעלות על אוטובוסים וניסיתי להזמין לו מונית, אבל גם זה מורכב כי אני לא יודעת מי הנהג ואיך מייקי יגיב לשינויים".
גם בתחום האמנות, שהוא הכישרון הטבעי של מייקי, האתגרים משמעותיים. "אם אני רוצה לשלב אותו בעבודה בקהילה או בחוגים שיפתחו את הכישרון שלו - אני צריכה ללוות אותו באופן אישי. אין שום מסגרת שמספקת ליווי לדברים כאלה. כבר כמה פעמים ויתרנו על הזדמנויות, כמו למשל לימודים ב'בצלאל', פשוט כי לא יכולתי להיעדר מהעבודה שלי כדי לתמוך בו שם".
"האוטיזם שלי זאת גם מתנה"
כששואלים את מייקי איך הוא מרגיש כשהוא מצייר, פניו מאירות. "כשאני מצייר למישהו ציור, אני רוצה שהוא ירגיש שמח", הוא אומר. הוא מציג תיק עם הדפס של אחד הציורים שלו - איור של רפיקי ממלך האריות. "רפיקי טוב לב. בציור הוא עושה מדיטציה, והוא מרגיש את האריות שנמצאים בגן עדן. אני שרוף עליו", הוא מחייך.
"אני הכי דומה לסימבה", הוא מוסיף בגאווה. "כי יש לו אומץ לב. אני מאוד רגיש ומאמין בעצמי שאני מסוגל, שאני יכול להיות אמן. יש לי תשוקה לצייר, אלוהים נותן לי את האומץ לצייר".
ומעבר לכישרון, יש לו את דניאל, שתמיד שם לצידו. "אני נהנה לבלות איתך מאוד", הוא אומר לה. "את מאמינה בי ועוזרת לי".
בשנים האחרונות, דניאל פועלת כדי לפתח את כישרונו של מייקי ולהפוך אותו למקור הכנסה. "לקחתי על עצמי, בנוסף לעסקים שלי, לפתח את מיכאל", היא אומרת. "ערכתי כמה פרויקטים, למשל שיעור יוגה ליום ההולדת שלו, שכל ההכנסה ממנו הלכה אליו והוא קיבל את הכסף כדמי כיס.
"לאחרונה התחלנו למכור הדפסים של הציורים שלו על קנבסים ותיקים", היא מוסיפה. "כל הכסף הולך ישירות אליו - אני רוצה שהכסף הזה ישרת אותו, ויקנה לו את הכלים שהוא צריך כדי להמשיך ליצור".
מה השאיפות שלך לגבי עתידו האמנותי של מייקי?
"החלום שלי הוא להעלות את האמנות שלו שלב אחד למעלה. אני רוצה בשבילו עסק משלו, שהאחים שלי ואני ננהל, כדי שיוכל להתפרנס מהאמנות שלו. הוא כבר הציג בעבר בגלריות, והחשיפה יכולה לפתוח בפניו אפשרויות נוספות. אני לא יודעת עדיין לאן זה יגיע, אבל אני חולמת שהוא יוכל להצליח ולחיות מהאמנות שלו".
בינתיים, הם ממשיכים לעבוד יחד - לצייר, ליצור ולבנות מציאות שבה האמנות של מייקי תהפוך למקור פרנסה שיאפשר לו עצמאות. "אני רואה איך האמנות שלו מתפתחת מיום ליום", אומרת דניאל. "הדרך אולי ארוכה, אבל כל צעד קטן בה הוא הישג גדול".
אהבתם את הציורים של מייקי ורוצים לראות עוד? היכנסו לעמוד האינסטגרם של דניאל
