"אני אשת יחסי הציבור של 'ילדי הגרושים' שלא הושיבו אותם על ספה", אומרת מיה מורג בלהט, ואילו אני מתכווצת כשאני מאזינה להקלטה ושומעת את עצמי מטילה ספק: "אבל ההורים שלך התגרשו כשהיית בת שנה וחצי, זה לא שיש לך חוויה של משפחה גרעינית שלמה".
התברר שלא הייתי הראשונה שהטילה ספק - וכנראה גם לא האחרונה. אבל מורג (45), כפי שהבנתי זמן קצר לתוך השיחה עמה, ניצבת איתנה מול כל השאלות הספקניות שליוו את הקמת המיזם שלה, "איפה הילד" - תוכנית תמיכה לילדים להורים גרושים במערכת החינוך.
"לחיות במציאות של הורים גרושים אלו חיים שכוללים בתוכם אינסוף פרקים", היא מסבירה. "זה לא הרגע שמושיבים אותך על ספה שמשפיע, אלא מה שקורה אחרי - כשההורים מתחתנים שוב, בונים משפחות חדשות. עבורי, המשמעות הייתה להישאר הילדה היחידה של הוריי הביולוגיים, בזמן שלכל אחד מהם נולדו ילדים חדשים. הייתי היחידה שנעה בין שני העולמות, שצריכה להשתלב בכל פעם במציאות אחרת".
החוויה הזו מלווה אותך עד עכשיו?
"בהחלט. היא פגשה אותי כשהתחתנתי, בבר המצווה של הבן שלי - שהוא הנכד הראשון להוריי, ולמעשה בכל שלב שאני עוברת במהלך החיים. הבדידות בחוויה הזו היא כפולה - לא רק ש'זר לא יבין זאת', אלא שגם בתוך המשפחה שלי אף אחד לא מבין, או יבין, את מה שעברתי ואני עדיין עוברת".
מחקרים שבחנו את השפעת הגירושים על ילדים, מציירים תמונה מורכבת: ילדים להורים גרושים נמצאים בסיכון מוגבר להתנהגויות סיכוניות - החל משימוש באלכוהול וסמים, דרך חרדה ודיכאון, ועד קשיים לימודיים משמעותיים
בישראל של 2025, כ-200 אלף ילדים במערכת החינוך הם ילדים להורים גרושים. "המספרים האלה לא מספרים את הסיפור המלא", אומרת מורג. "גירושים נחשבים לאירוע השני בעוצמת הטראומה שהוא יוצר, מיד אחרי מוות במשפחה. זה לא סתם עוד נתון סטטיסטי".
ואכן, מחקרים שנערכו בשנים האחרונות ובחנו את השפעת הגירושים על ילדים, מציירים תמונה מורכבת: ילדים להורים גרושים נמצאים בסיכון מוגבר להתנהגויות סיכוניות - החל משימוש באלכוהול וסמים, דרך חרדה ודיכאון, ועד קשיים לימודיים משמעותיים. "זו בדיוק הסיבה שהמיזם הזה כל כך חיוני", היא מסבירה. "אנחנו לא מחכים שהילדים יגיעו למשבר. אנחנו נמצאים שם עוד קודם".
"אבל להתגרש זאת הנורמה היום"
את "איפה הילד" הקימה מורג, אם לשלושה ונשואה לעמית ("גם הוא בן להורים גרושים"), מתוך תובנה פשוטה אך מטלטלת: במערכת החינוך אין שום מענה מובנה לילדים להורים גרושים.
"היו לי מחשבות מעכבות לפני", היא מודה, "חששתי מהתגובות אליו, ובעיקר הטרידה אותי השאלה האם הילדים הללו עלולים להיתפס כאוכלוסייה קטנה, שולית ולא משפיעה?"
המיזם הוא תוצר של רעיון שהתפתח אצלך במשך שנים והאמנת בו בכל ליבך, אז מה גרם לחששות האלו לצוץ?
"במהלך השנים נתקלתי לא פעם בהתנגדויות מצד הסביבה. שמעתי משפטים כמו: 'אבל להתגרש זאת הנורמה היום', או 'למה את חושבת שזה דורש טיפול?'".
נתקלת בהתנגדויות גם כשהתחלת להפעיל את המיזם?
"בפעם הראשונה שהצגתי את התוכנית בעירייה, הציעו לי שנקים קבוצה של ילדים להורים גרושים, אבל שלא נספר להם שזו הסיבה שהם נבחרו להשתתף בה. חייכתי ועניתי להם שהילדים האלה יודעים היטב שהוריהם גרושים, וכנראה שמי שיבחרו לקחת חלק במיזם - גם מחזיקים בחוויה מורכבת שנובעת כתוצאה מהגירושין. אנחנו לא מגלים להם שום דבר חדש, ואין צורך להתנהג כאילו מדובר במשהו שהם צריכים לחוש בושה בגללו".
ובכל זאת, לא חששת שהקבוצות הייעודיות יובילו לתיוג של הילדים על ידי חבריהם לכיתה?
"ברור לי שזה עלול לעורר אי נחת, ולכן גם אין חובת השתתפות. מי שחושש ממחיר התיוג - לא חייב לקחת חלק בתוכנית. אבל חשוב להבין - ככל שתופעת הגירושים נפוצה יותר, כך התיוג שלהם כילדים להורים גרושים פחות מעסיק אותם. הבעיה היא דווקא הפוכה: כשאין שום התייחסות למצב שלהם - זה יכול להוביל למחשבה המוטעית שאין פה שום דבר שדורש התייחסות, שהם לא מתמודדים עם חוויה משמעותית שמשפיעה על חייהם".
בלבול וקושי בקבלת סמכות
למרות "צירי הלידה" שהופיעו עם תחילת התהליך, אחרי מסע הסברה שערכה מורג בין גופים ציבוריים בירושלים - האגודה לקידום החינוך בעיר נרתמה למשימה, ובתמיכת קרנות הביטוח הלאומי, המיזם החל להכשיר מורים ויועצים להנחיית קבוצות תהליכיות בתוך בתי הספר בירושלים.
רונית, יועצת שכבת ח' בתיכון בירושלים שמנחה קבוצה במיזם, רואה את ההשפעה של הגירושין מקרוב: "שנים אני נתקלת בלא מעט ילדים להורים גרושים ורואה את המורכבות וההשפעה של התפרקות המשפחה, בעיקר כשהקונפליקט בין ההורים גדול. אצל רבים מהם אפשר לראות מאפיינים כמו בלבול, קושי בקבלת סמכות, היעדר יכולת לנהל שגרה קבועה, אי-הגעה לבית הספר וסימני נשירה ממסגרות.
4 צפייה בגלריה
פעילות קבוצתית במסגרת המיזם. "אנחנו לא מחכים שהילדים יגיעו למשבר. אנחנו נמצאים שם עוד קודם"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"מה שמטריד אותם יותר מכל", היא מדגישה, "זה הסכסוך בין ההורים. הילדים רוצים שקט. שלא יפריעו להם עם בקשות כמו: 'תגידי לאבא' או 'תגידי לאמא'. יש גם כאלה ששמחים שההורים שלהם התגרשו, כי היחסים המתוחים בתוך הבית יצרו אווירה בלתי נסבלת. גם פרק ב' של ההורים עולה הרבה, והוא מגיע עם הרבה חשש מההתמודדות עם הכנסת דמות נוספת וזרה לחיים".
"בטוחים שהחוויה שלהם הכי קשה"
כדי לחוש את השטח באופן בלתי אמצעי, מורג בחרה להנחות שתי קבוצות בתיכונים בירושלים. "בפגישה הראשונה שאלתי אותם על מה הם היו רוצים לדבר", היא נזכרת, "ועלו המון דברים: פחד מההשפעה של הגירושים על החיים הבוגרים שלהם ועל הזוגיות העתידית, קושי להתמודד עם המעבר בין שני בתים. חלק גם העלו אירועים מורכבים ממשפט הגירושין, אליהם נחשפו בדרך כזו או אחרת, ואחרים שיתפו במעורבות של הרווחה בבית.
"בשיחה הראשונית עם הילדים", היא ממשיכה, "חלק גדול מהתלמידים אמרו בכנות שהם לא יודעים אם הם יצליחו לשתף בהתמודדות שלהם, כי 'החוויה שאני עובר היא הכי קשה'. אבל באופן מדהים, הדבר הראשון שהם מבינים בפגישה הקבוצתית היא שהם לא 'עוף מוזר', שיש מי שעוברים חוויות דומות לזו שהם מתמודדים איתה ושהם יכולים להזדהות איתם. המפגשים האלו מעניקים להם פרופורציה בכל הנוגע למצבם ולמצב משפחתם, ובעיקר - הם מכניסים להם אוויר לריאות".
במפגש האחרון שאלו המשתתפים את עמית ואורי, שהתחתנו לאחרונה, שאלה מפתיעה. "'אם כבר בגיל צעיר הבנתם שחתונה וזוגיות הם לא משהו שמחזיק מעמד, למה התחתנתם?'" מצטט אורי בחיוך. "ענינו להם שהעובדה שראית זוגיות נשברת, לא אומרת שזה יהיה הסיפור שלך"
עבור עמית, מורה בבית ספר בירושלים ובת להורים גרושים בעצמה, ההנחיה במיזם היא סגירת מעגל. "הרגע שבו הבנתי שאני לא לבד בחוויה הזו - היה מטלטל", היא משתפת. "כשאני רואה את התלמידים בקבוצה מדברים ומהנהנים בהבנה, אני מזהה את עצמי בכל אחד ואחת מהם. כולם נושמים ומושפעים עמוקות מחוויית הגירושים של הוריהם".
בן זוגה של עמית, אורי, גם הוא מורה בתיכון בעיר ובן להורים גרושים, מביא לקבוצות שהוא מנחה ניסיון אישי דומה. "מתרחשים שם רגעים מיוחדים", הוא מתאר. "לפעמים מישהו שואל שאלה, ופתאום משתררת שתיקה בחדר ואפשר ממש לראות איך כל אחד מהתלמידים מתכנס בתוך עצמו, מהרהר בחוויות שלו. ברגעים כאלה נוצר החיבור האמיתי - כשכולם מבינים שהם לא לבד בחוויה המורכבת הזאת".
במפגש האחרון שאלו המשתתפים את עמית ואורי, שהתחתנו לאחרונה, שאלה מפתיעה. "'אם כבר בגיל צעיר הבנתם שחתונה וזוגיות הם לא משהו שמחזיק מעמד, למה התחתנתם?'" מצטט אורי בחיוך. "ענינו להם שהעובדה שראית זוגיות נשברת, לא אומרת שזה יהיה הסיפור שלך".
"אין לנו את הפריבילגיה להתעלם"
החיפוש אחר פתרון למודל יעיל הוביל את מורג עד לארצות הברית, שם מצאה את המודל של Rainbows For All Children - ארגון בינלאומי שפועל בהצלחה ב-17 מדינות כבר למעלה מ-40 שנה.
המודל הישראלי, שפיתחה בהתאמה לצרכים המקומיים, מתמקד בבני נוער בגילאי 18-12, ושם דגש מיוחד על שיפור תחושת הביטחון העצמי, חיזוק תחושת השייכות והצלחה בלימודים.
4 צפייה בגלריה
מנחי הקבוצות במיזם. "המערכת צריכה להתייחס לתלמידים מעבר לביצועים הלימודיים שלהם"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"לא סתם קראתי למיזם 'איפה הילד'", היא מסבירה, "גם כי גדלתי בניינטיז, וזאת השאלה ששמעתי אולי יותר מכל מהוריי, אבל בעיקר בגלל שחשוב לי שיהיה ברור שהמיזם עוסק בילדים ובמה שעובר עליהם בתוך תהליך הגירושין של אבא ואמא".
כשאני שואלת אותה איך היא מדמיינת את העתיד בצל המיזם, עיניה מתרחבות והיא עונה בלי להתבלבל: "שכל ילד או ילדה להורים גרושים בישראל, כמובן רק מי שמעוניינים בזה, יוכלו להשתלב בקבוצה כזו בבית הספר שבו הם לומדים. ושמערכת החינוך תאמץ את הפרקטיקה של להסתכל על הילדים מעבר לביצועים הלימודיים, שהם לא יהיו שקופים עבורה".
רונית: "זה לא שאחרי שההורים מתגרשים האירוע נגמר, להיפך - הרבה פעמים הוא רק מתחיל. הילדים לומדים להתמודד עם מציאות חדשה של מעבר בין בתים, חלקם עדיין נחשפים לריבים בין ההורים, ולרוב הם מסתירים את האירועים האלו מהסביבה הקרובה"
רונית, היועצת, מהנהנת בהסכמה: "היום, אני מבינה את הכאב ואת המשמעות של 'הורים גרושים' עבור הילדים. זה לא שאחרי שההורים מתגרשים האירוע נגמר, להיפך - הרבה פעמים הוא רק מתחיל. הילדים לומדים להתמודד עם מציאות חדשה של מעבר בין בתים, חלקם עדיין נחשפים לריבים בין ההורים, ולרוב הם מסתירים את האירועים האלו מהסביבה הקרובה.
"יש גבול עד כמה אפשר להתעלם מחוויה מורכבת כל כך", מוסיפה רונית, "ולנו, גורמי החינוך, אין את הפריבילגיה לא להתייחס להשפעות הנרחבות שלה על התלמידים".
המיזם, שהחל את דרכו בירושלים לפני מספר חודשים, צובר תאוצה. לאחרונה הצטרפה אליו גם העיר מודיעין, ובקרוב צפויים להצטרף גם בתי הספר בנתניה. "יש שינוי תפיסה רחב בנושא", אומרת מורג בהתרגשות. "אם בהתחלה שאלו אותי 'למה צריך את זה?', היום 99% מהתגובות שאני מקבלת הן 'איך לא חשבו על זה קודם?'".
סיגל קפלן היא מנחת הורים מוסמכת, מומחית למשפחות במצבי גירושין ומשפחות משולבות, ומרצה ב"סמינר הקיבוצים".
