למערכת החינוך יש חלק חשוב מאוד בבניית החוסן שלנו כחברה ובהנחיית הדור הצעיר, שבבוא היום יקח על כתפיו את הובלת המדינה. המערכת צריכה להתמודד גם עם אתגרים שאף מערכת חינוך בעולם המערבי מעולם לא ניצבה מולם. בועידת "מחברים את השברים" של ynet ו"ידיעות אחרונות", בשיתוף מרכז זלמן שז"ר, דיברו מומחים על התכנים והתוכניות החדשניות והטכנולוגיות המתקדמות, שבעזרתן נוכל לעשות זאת.
ועידת מחברים את השברים - חינוך כדרך ריפוי לחברה
(צילום: סנטרל הפקות)
יעל נכון הראל, מנכ"לית קרן פוזן בישראל, סיפרה על השינוי במערכת החינוך בעקבות מתפקת הטרור ב-7 באוקטובר: "מצאנו את עצמנו יותר רלוונטיים ממה שהיינו מקודם, לא בגלל שינוי בתכנים, אלא בשל הביקוש וההבנה שההתעסקות בזהות של התלמידים... היא אינדיבידואלית בכל תלמיד".
נכון הראל הוסיפה כי מאז 7 באוקטובר ניכרת עלייה בשיח העוסק במשמעות הקיום המשותף בישראל. "אנחנו רואים את הארגונים שאנחנו עובדים איתם – בינה, מכון שיטים, קול ישראל חברים, עלמא – מתמקדים ביצירת ה'למה'. ברגע שאנחנו מבינים למה אנחנו כאן, קל יותר להכיל את האיך וגם להירפא", היא אומרת. לדבריה, הריפוי מתחיל מהיכולת לספר את הסיפור ולחבר בין זהויות שונות ליצירת אתוס ישראלי משותף.
לדבריה, המשימה המרכזית כעת היא לתת לכל אדם בישראל תחושת שייכות. "אחרי האירועים, התגייסנו כדי לסייע למפונים בבתי מלון. הפידבק הכי מרגש שקיבלנו היה: 'אתם גורמים לנו להרגיש בבית'. זו המשימה של כולנו – להרגיש בית", היא מסכמת.
מנכ"ל מועצת המכינות הקדם-צבאיות, אבישי ברמן, הדגיש בדבריו בוועידה את חשיבות המכינות. הוא ציין כי הצעירים המשתתפים בהן כבר אינם "יושבים יותר ביציע", אלא מהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. "אנחנו מחזיקים תחת הידיים מכינות דתיות, מעורבות וחילוניות בתוך אותו הבית, ומתעקשים להמשיך ולחיות יחד", הוא אמר. לדבריו, המכינות פועלות מתוך הבנה שדווקא ההבדלים בין המגזרים מחייבים הידברות ועבודה משותפת כדי להבטיח את עתידה של החברה הישראלית.
ברמן התייחס לשינויים שחלו מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר וציין כי האירועים האחרונים חיזקו את ההכרה בחשיבות מסגרות ההגשמה – מכינות, תנועות נוער, שנות שירות, ישיבות ומדרשות - כחלק ממרכיבי החוסן של החברה הישראלית. "צריך לחזור ולחבר את הצעירים לארון הספרים היהודי ולחברה הישראלית", הוא הסביר. בנוסף, הוא אמר כי ניכרת עלייה ברגישות ובפגיעות של הצעירים, ולכן יש להשקיע יותר בבניית חוסן נפשי לקראת האתגרים העתידיים.
לצד זאת, ברמן הדגיש כי משברים יכולים גם להוות קרקע לצמיחה. "טראומה יכולה להיות בסיס לצמיחה, ואנחנו עוסקים רבות בשאלה איך אנחנו צומחים מתוך המשבר", הוא אמר. לדבריו, יש ביקוש גבוה במיוחד להצטרפות למכינות, ובמיוחד לאלו הממוקמות באזורי קווי העימות. "בשנה שעברה מספר הצעירים שביקש להגיע לקווי העימות היה כפול מהעלייה בביקוש לשער הארץ. זה מעיד משהו חזק מאוד על הצעירים במדינת ישראל".
בפאנל השתתף גם ד"ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל בית החולים סורוקה ומנהל המרכז לרפואה דחופה (מלר"ד) בבית החולים, קלט ב-7 באוקטובר יותר מ-670 פצועים, בהם 130 במצב קשה. הוא סיפר כי כבר ב-6:40 הגיע לבית החולים. "התחלנו להתגלגל לזה שנכנסים לאיזשהו אירוע שהוא כנראה יותר משמעותי", הוא סיפר. "בשעה 8:00 בבית החולים הכרזנו על אירוע רב נפגעים, אבל כבר קודם לכן התחילו להגיע צוותים מהבית שלהם, כי הם הבינו שיש להם אחריות על הנגב". לדבריו, ב-10:00 עדיין לא הבינו את גודל האירוע. "הבנתי רק מה שאני רואה, לא הבנתי מה הלאה", סיפר ד"ר שוורצפוקס.
הוא סיפר על הפצוע הקשה הראשון, שהגיע מקיבוץ עלומים שבעוטף: "לקחנו אותו מיד לחדר הניתוח. ברוך השם, הוא חזר לחיים והוא בסדר. הוא אפילו עשה מילואים בצפון כבר. המתח הזה בין מה שקורה שם בעוטף לסורוקה ליווה אותי את כל היום הזה, כמובן, לא שהבנתי לעומק מה קורה שם באמת".
