"אין סיפוק גדול יותר מלראות ילד שתלוי במכונת הנשמה ומצליח לתקשר או לשתות לבד בפעם הראשונה", מחייך אילן ברמן, מהנדס בן 77, כשהוא מתאר את עבודתו במרכז פל"א (פתרונות לילדים - א"ה) בבית החולים אלי"ן לשיקום ילדים ונוער בירושלים. "זה מחזיר להם את תחושת המסוגלות, הכבוד עצמי והעצמאות".
בחדר הקטן שלו במחלקה, העמוס בשרטוטים, דגמים ואבות-טיפוס, הוא רוכן מעל מדפסת תלת-ממד מתקדמת. עם יותר מאלף פתרונות טכנולוגיים מאחוריו, כל המצאה שהוא מפתח היא עולם ומלואו עבור חייהם של ילדים עם מוגבלות - לפעמים זו היכולת להחזיק כוס, לפעמים האפשרות ללחוץ על כפתור במחשב, ולעיתים אפילו היכולת להניח תפילין.
7 צפייה בגלריה
אילן ברמן במרכז "פל"א" בבית החולים אלי"ן. "עכשיו אני בפנסיה, וזה בדיוק הזמן לעשות את מה שאוהבים"
(צילום: נועה ארד)
את דרכו למעבדת החלומות הזו עשה ב-2015, עם פרישתו מתפקיד מהנדס ציוד בחברת "אינטל". "תכנון היה תמיד האהבה האמיתית שלי", הוא מספר, "וכאן באלי"ן זה בא לידי ביטוי באופן טוטאלי - אני מפתח פתרונות לצרכים מאוד מיוחדים ואישיים של הילדים, שמשפרים את איכות חייהם".
7 צפייה בגלריה
ברמן עם ילדה בכיסא הגלגלים שפיתח עבורה. "משפר את איכות חייהם ומפתח את תחושת המסוגלות שלהם"
(צילום: נועה ארד)
"החיוך שלו שווה הכול"
"נועם כלוא בתוך גוף שלא מתפקד", מספרת ליאת על בנה בן הארבע, "אבל הוא חברותי מאוד, חכם ומבין כל מה שקורה סביבו". נועם, שסובל מתסמונת נדירה הגורמת לפגיעה נוירולוגית קשה, הוא אחד הילדים שחייהם השתנו בזכות ההמצאות של ברמן.
עבור נועם, שנאלץ לחבוש כפפות בשל פגיעות עצמיות, פיתח ברמן סדרה של פתרונות מותאמים אישית. "כשהגעתי ל'פל"א' הבנתי שאפשר להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי", משתפת ליאת. "אילן פיתח עבורו מתקן שמחזיק את בקבוק השתייה בטווח נוח ומונגש. זה נשמע פשוט, אבל עבור ילד שלא מדבר ולא יכול לבקש לשתות כשהוא צמא - זה שינוי עצום".
7 צפייה בגלריה
ברמן (מימין) עם נועם ומשפחתו. "עבור ילד שלא מדבר ולא יכול לבקש לשתות כשהוא צמא - זה שינוי עצום"
לא כל פתרון מצליח מיד. "בהתחלה פיתחנו עבורו מתקן לאכילת כריך", מספרת ליאת, "אבל בגלל קשיים בדיוק התנועתי הוא חש תסכול. למרות זאת, אני יודעת עד כמה חשוב להמשיך לנסות ולפתח כלים שיאפשרו לו עצמאות".
אחד הרגעים המרגשים במיוחד הגיע כשנועם השתתף במרוץ מודיעין. "נעליים רגילות פשוט נפלו לו מהרגליים, וללכת עם גרביים היה בלתי אפשרי כי הוא נפצע", מספרת ליאת. "ב'פל"א' יצרו עבורו נעליים מותאמות אישית. כשהוא התחיל ללכת איתן במרוץ והבין שכלום לא כואב לו - החיוך שעלה על פניו היה יקר מפז".
כשרעיון הופך למציאות
מסביב לשולחן העבודה של ברמן מפוזרים עשרות אביזרים קטנים, שכל אחד מהם מספר סיפור שונה של הצלחה: "עריסות מפסק" מותאמות אישית, מאפשרות לילדים עם מוגבלות בגפיים לשלוט במחשב או בטאבלט בעזרת תנועת אצבע בודדת. עבור ילדים המוגבלים בתנועת ראשם, הוא מפתח מפסקים מיוחדים המופעלים בעזרת הפה או האף. על המדף ניצב מתקן שתייה חדשני - מערכת זרועות מתכווננת שמביאה את הקשית בדיוק לפיו של הילד.
"הכול מתחיל מהצרכים שאני מקבל מהצוות המטפל", מסביר ברמן. "קודם כל אני לומד את המגבלות והיכולות של הילד, ואז מתחיל תהליך של תכנון וייצור. לפעמים פיתוח פשוט לוקח יום, ולפעמים אנחנו עובדים חודשים על פתרון מורכב".
7 צפייה בגלריה
ברמן בפעולה. "לפעמים פיתוח פשוט לוקח יום, ולפעמים אנחנו עובדים חודשים על פתרון מורכב"
בלב התהליך עומד שיתוף הפעולה עם אוהד גאל-דור, המנהל הטכני של אלי"ן, שאחראי על הקשר עם צוות המטפלים. "אני עובד צמוד עם אוהד, שמכיר את הצרכים של כל ילד וילדה שמאושפזים כאן, וגם עם מעצבת המוצר של המחלקה. זו עבודת צוות אמיתית, ולכולנו ברור שרק בשיתוף פעולה נצליח להגיע לתוצאה הטובה ביותר".
זכור לך רגע שריגש אותך במיוחד במסגרת הפעילות שלך?
ברמן: "ב-2015 הגיע אלינו ילד שעבר טיפולי הקרנות שפגעו בתפקוד ידיו. כששאלנו אותו מה הכי מפריע לו, התשובה שלו הייתה שהוא לא יכול להניח תפילין ראש לבד. פיתחתי עבורו מתקן מיוחד, ולפני חצי שנה פגשתי אותו במקרה. שמחתי לשמוע שאחרי כמעט 10 שנים, הוא עדיין משתמש במתקן הזה כל יום".
בחודשים האחרונים התמקד ברמן בפרויקט שהפך לגולת הכותרת של המעבדה - כיסא חדשני לילדי המחלקה. "זה היה תהליך מרתק. עברנו שש גרסאות עד שהגענו לתוצאה הסופית, כשבכל פעם הצגנו את הכיסא לצוות הגננות, קיבלנו פידבק ושיפרנו. הכיסא הסופי מתכוונן לגובה הרגליים של כל ילד, עם תמיכה מותאמת לרגליים, לירך ולחזה. היום אנחנו יכולים לייצר אותו במהירות לכל ילד שזקוק לו".
7 צפייה בגלריה
ברמן והכיסאות המתכווננים שפיתח עבור הילדים. "עברנו שש גרסאות עד שהגענו לתוצאה הסופית"
"מה שמרגש אותי במיוחד", הוא מוסיף, "זה לראות איך אנשים נרתמים לעזור. כשנזקקנו ל-200 חלקי מתכת מורכבים לכיסאות הגן, ניגשתי לבית מלאכה בירושלים. ברגע שהסברתי להם שזה עבור ילדים עם מוגבלות, הם החליטו לתרום את כל החלקים בהתנדבות. זה מחמם את הלב".
ברמן, שמגיע למעבדה לפחות פעמיים בשבוע ולעיתים אף יותר כשיש פרויקטים דחופים, לא חושב בכלל על הפסקה. "עכשיו אני בפנסיה, וזה בדיוק הזמן לעשות את מה שאוהבים", הוא אומר. "זה לא טבעי לי לנוח, מאז ומתמיד אני עובד באינטנסיביות, זה ארוג בתוך הגוף שלי".
איך ההורים והילדים מגיבים לפיתוחים שלך?
"ההורים מודים לי כי אני פותר להם בעיה שמטרידה את ילדיהם, והילדים פחות מילוליים מעצם המוגבלות, אבל הם מוסרים את תודתם בעזרת המבט שלהם, וזה אומר הכול".
