כבר יותר משנה וחצי שחייהם של בני משפחת נחמד מתנהלים על פי קצב אחר לגמרי. הם מתעוררים כל בוקר ונוסעים לבית החולים שיבא, אל מיטתו של עידו, בנם בן ה-20, לוחם בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל. עידו מוגדר כאחד הפצועים הקשים ביותר במלחמה, והוא מאושפז במחלקה ייעודית לשיקום חיילים מחוסרי הכרה שנפצעו ב"חרבות ברזל".
אבל משפחת נחמד לא מוותרת. להיפך - הם הפכו את הכאב למנוע של פעולה.
השבוע, למען יצירת מודעות למצבם של לוחמי צה"ל הפצועים קשה ולחיזוק גופו ורוחו של עידו, יצאו בני המשפחה וחבריו לפעילות התנדבותית מיוחדת. בשיתוף עם "איגוד ערים כינרת", הם ניקו, גיזמו וטיפחו מקטע ב"שביל סובב כינרת", בליווי אושרי בן דור מדריך האיגוד ואיציק לוי מצוות חוף כינרת.
3 צפייה בגלריה
בני משפחתו וחבריו של עידו בפעילות השיקום בכנרת
(צילום: אושרי בן דור, "איגוד ערים כנרת")
זו לא הפעם הראשונה. לפני כחמישה חודשים, החלו בני המשפחה והחברים את הפעילות למען הקהילה בשיתוף עמותת "דרך כפר". כך הוקמה סיירת "מר נחמד" - יוזמה שצמחה מתוך כאב אישי לתנועה קהילתית רחבה. הסיירת מונה כיום כבר מאות מתנדבים הפועלים מדי שבוע ברחבי הארץ, ובצפון ובעוטף בפרט. המשפחה והחברים רואים בפעילות זו המשך טבעי לדרכו של עידו בעשייה למען הקהילה והזולת.
הנער שתמיד נתן לאחרים
עידו נולד וגדל במבשרת ציון, חניך נלהב בשבט "יהונתן" בצופים, שצמח לתפקיד מדריך שבט ילדי צמי"ד (ילדים עם צרכים מיוחדים). בסיום לימודיו בתיכון, הוא לא בחר בשנת ההפוגה, אלא יצא לשנת שירות ב"כפרמיאל" בעמותת "איילים". גם שם המשיך לפעול למען ילדים עם צרכים מיוחדים, והשתתף בפעילויות התנדבותיות קהילתיות בכרמיאל, כולל שיפוץ בתים לאוכלוסיות מוחלשות.
ואז פרצה המלחמה, ועידו לחם בגבורה במשך חודשיים. עד שביום 3 בינואר 2024, במהלך לחימה לטיהור מנהרות של ארגון הטרור חמאס בשכונת דרג' תופאח שברצועה, הכול השתנה. עידו נורה על ידי צלף בראשו - פגיעה בנקודה מזערית בגזע המוח שהקסדה לא כיסתה. נקודה קטנה שהפכה את כל העולם.
מאז הפציעה עבר עידו עשרות ניתוחים וטיפולים, בשמונה בתי חולים. הוריו ענבל ואריאל, האחות הגדולה זהר המשרתת כקצינה בקבע, והאח הקטן יהלי, שמתנדב בשנת שירות, נמצאים סביבו כל העת. הם פועלים יחד עם הצוותים הרפואיים למציאת טיפולים שונים, שייסעו לעידו להתגבר על הפציעה הקשה ולחזור לתפקוד.
ויש גם את החברים הקרובים. בכל שבת הם מגיעים לבית החולים כדי לעודד את עידו ולחזק את משפחתו. הם לא מוותרים, בדיוק כמו שעידו לא היה מוותר. הם מאמינים שהנער שתמיד דאג לאחרים יחזור אליהם, ובינתיים הם ממשיכים את דרכו - כי זה מה שעידו היה עושה.
