(צילום: ליאור שרון)
"הם חשבו שהשתגעתי כשאמרתי שאני נוסעת לישראל במקום לברוח ממנה", מחייכת ג'נט רוברטס הבריטית, בעוד אזעקה נשמעת ברקע והיא מלווה בשלווה קבוצת ילדים אל המרחב המוגן במתחם "אקים חיפה". "התפללתי כל יום למען המדינה והעם הזה, וידעתי שאני לא יכולה להסתפק רק בתפילות ממרחק בטוח".
לא רחוק ממנה, שרון שילדמאייר הגרמנייה מתהלכת בבטחה בין החדרים. היא נשמעת כמעט אדישה כשהיא מתארת את המצב: "פיצוצים? אחרי בוצ'ה באוקראינה זה כמעט מרגיש כמו בית".
4 צפייה בגלריה
שרון שילדמאייר. "פיצוצים? אחרי בוצ'ה באוקראינה זה כמעט מרגיש כמו בית"
(צילום: באדיבות "אקים חיפה")
הן שתיים מתוך מתי מעט זרים שבחרו להישאר בישראל כשהמלחמה פרצה. בזמן שמטוסים מלאים באזרחים זרים המריאו החוצה מנתב"ג, ג'נט ושרון דווקא בחרו להעמיק את מחויבותן ולהמשיך בעבודתן עם אנשים עם מוגבלויות ב"אקים חיפה".
"זה לא היה שיקול בכלל", אומרת ג'נט כשהיא נשאלת על ההחלטה המפתיעה. "ראיתי את הפנים של האנשים שאני עובדת איתם, וידעתי שאני לא יכולה פשוט לעזוב אותם ברגע שהם הכי צריכים אותי".
"ביקשתי שיתפללו למען ישראל"
ג'נט, הגיעה להתנדב במתחם החינוך והשיקום של "אקים חיפה" בכפר ביאליק ב-7 באוקטובר 2023 - היישר אל תוך הסערה. בעוד רבים מנסים לעזוב את האזור, היא נכנסה פנימה, אל תוך המציאות החדשה של אזעקות יומיומיות וריצות למרחבים מוגנים.
איך התמודדת עם האזעקות המרובות שהיו באזור?
"הרגשתי די בטוחה, במיוחד כשהייתי עם חבריי לצוות ועם מקבלי השירות במרחבים המוגנים. אני מניחה שכיוון שאין לי כאן משפחה לדאוג לה, זה הוריד מעט את הלחץ, והפיצוצים, באופן מוזר, הפכו לחלק מהחוויה בשלב מסוים".
שם, במתחם "אקים חיפה", פגשה ג'נט את שרון, מתנדבת מגרמניה שנמצאת בישראל מאפריל 2023, וחוותה את אירועי 7 באוקטובר מתחילתם.
עבור שרון, זו לא הייתה התנסות ראשונה באזור מלחמה. לפני שהגיעה לישראל, התנדבה בעיירה בוצ'ה שבמחוז קייב, אוקראינה, בתקופה שבה מלחמת רוסיה-אוקראינה הייתה בעיצומה. הניסיון שצברה שם, צייד אותה בכלים להתמודדות עם המצב החדש בישראל.
שרון: "אמרתי למשפחה שלי לא לדאוג לי, להתפלל למען ישראל ולא להאמין לתקשורת הבינלאומית. כשמדברים על ישראל בחדשות בגרמניה, אני אומרת להם: 'זה לא נכון, אני פה בעצמי, אני רואה את המציאות, וזה לא מה שמדווחים'"
"אני לא מפחדת מהרקטות", היא מסבירה, "סביר להניח שזה בגלל שבבוצ'ה באוקראינה כבר חוויתי דברים דומים. כשהתחיל ה'בלאגן' כאן, הרגשתי שאני חייבת להישאר כדי לתמוך בישראלים. זה היה ברור לי לחלוטין".
שרון, מה המשפחה שלך בגרמניה חושבת על הבחירה שלך להישאר?
"אמרתי למשפחה שלי לא לדאוג לי, להתפלל למען ישראל ולא להאמין לתקשורת הבינלאומית. הם סומכים עליי שאשמור על עצמי ועל האנשים סביבי. כשמדברים על ישראל בחדשות בגרמניה, אני אומרת להם: 'זה לא נכון, אני פה בעצמי, אני רואה את המציאות, וזה לא מה שמדווחים'".
"הישראלים פתוחים, סבלניים ואוהבים"
למרות האתגרים, שתי המתנדבות מוצאות משמעות עמוקה בעבודתן ב"אקים חיפה". עבור ג'נט, ההתנדבות במתחם החינוכי היא חוויה משנת חיים.
"אני אוהבת את מזג האוויר בישראל וגם את האנשים, וההתנדבות כאן היא חוויה נהדרת", היא מספרת. "למדתי הרבה על עצמי ועל אחרים, למרות שזה הציב עבורי כמה אתגרים כמו שפה והבדלים תרבותיים".
4 צפייה בגלריה
שרון עם הילדים ב"אקים חיפה". "מקבלת מהם כל כך הרבה אהבה שממלאת את ליבי"
(צילום: באדיבות "אקים חיפה")
מה הכי מרשים אותך בעבודת הארגון?
ג'נט: "אני מתרשמת מהאכפתיות העמוקה שאני רואה יום-יום. יש כאן אנשים שחושבים כל הזמן על רווחתם של האחרים, ושעושים כל שביכולתם כדי לשפר את חייהם של מקבלי השירות. זו לא רק עבודה בשבילם, זו שליחות של ממש. לכן החלטתי גם להירתם לקמפיין ההתרמה שלהם - כי אני רואה במו עיניי כמה העבודה שלהם חיונית וחשובה".
שרון מהנהנת בהסכמה: "אני אוהבת לבוא לעבודה כל בוקר ולראות את הילדים בכיתה שלי. למדתי אותם לעומק, ואני יודעת איך לעבוד איתם כדי לעזור להם לחיות חיים טובים יותר. אני מקבלת מהם כל כך הרבה אהבה שממלאת את ליבי, ומדי יום, לומדת עד כמה הישראלים פתוחים, סובלניים ואוהבים. עבורי זו זכות להישאר כאן כמתנדבת".
הצורך במענה מתקדם
בימים אלו, "אקים חיפה" נמצאת בעיצומו של חודש התרמה. העמותה, הגדולה בתחומה באזור הצפון, שומרת על זכויותיהם של כ-400 אנשים עם מוגבלות, ומעניקה להם שירותי חינוך וטיפול במטרה להובילם למיצוי מלא של יכולותיהם ולהשתלבות בקהילה.
מתחילת המלחמה, עובדי העמותה פעלו ללא לאות לשמירה על שגרת חייהם של מקבלי השירות מכל רחבי האזור - ממעלות-תרשיחא בצפון ועד טירת הכרמל. מסגרות ללא מיגון פונו לפתרונות דיור ממוגנים, מרכזי היום התגייסו לתמיכה במשפחות, ונערכו פעילויות מיוחדות להתמודדות עם המצב.
איך הרגשתן כשראיתן את ההתגייסות של הצוות בזמן חירום?
"הייתי המומה", משיבה ג'נט. "אנשים עבדו כאן מסביב לשעון, גם כשהם דאגו למשפחות שלהם עצמם. ראיתי איך מנהלים פינוי של דיירים ממסגרות לא ממוגנות תוך שעות ספורות, איך דואגים לכל פרט - החל מתרופות, וכלה בחפצים אישיים שיעזרו לאנשים להרגיש בטוחים במקום החדש. זו הייתה עבודת צוות מרשימה".
ג'נט: "ראיתי את הפנים של האנשים שאני עובדת איתם, וידעתי שאני לא יכולה פשוט לעזוב אותם ברגע שהם הכי צריכים אותי"
לפי מיכל סגל, מנכ"לית "אקים חיפה", התקופה האחרונה חידדה את הצרכים החיוניים של העמותה: "השנה, אנחנו מקדישים את חודש ההתרמה להוספת מיגון במסגרות מגורים וכיתות לימוד שסובלים מהיעדר מיגון, הרחבת פעילויות ההפגה לזמן שהייה במסגרות, והקמת מסגרות פנאי חדשות שיאפשרו פעילות הפגתית גם בעת מלחמה ומצב בטחוני מתוח. לשם כך אנו זקוקים לתמיכת הציבור".
לפני כשנה, חנך הארגון את בית הספר "גן אור" ואת מרכז היום "אורון" - מתחם חינוך ושיקום מתקדם שהוקם בעלות של 41 מיליון שקלים בסיוע משרד החינוך, ביטוח לאומי, קרן שלם, ובשיתוף עם מועצה אזורית זבולון.
בכניסה לבית הספר, הוקמה ב-7 באוקטובר אשתקד, פינת הנצחה לזכרה של רות פרץ ז"ל, שנרצחה יחד עם אביה אריק ז"ל במסיבת הנובה, ולא הספיקה לעבור לבית הספר החדש אליו הייתה רשומה.
מה הדבר שהייתן רוצות שאנשים ידעו על העבודה שנעשית כאן?
"שלמרות המלחמה, החיים ממשיכים", אומרת שרון. "האנשים כאן זקוקים לתמיכה שלנו בכל יום, לא משנה מה קורה בחוץ. הם צריכים מבנים ממוגנים, הם צריכים פעילויות שמחזקות אותם וגם המטפלים זקוקים לתמיכה. אני חושבת שזו עבודת קודש, וראוי שכולם יידעו עליה".
ג'נט: "כשאני רואה את החיוך על פניהם של מקבלי השירות כאן, למרות כל הקשיים, אני מבינה שעשיתי את הבחירה הנכונה להישאר. הייתי פה כשהם הכי צריכים אותי, וזה מרגש אותי בכל יום מחדש".
