(צילום: ירון ברנר)
מדי שבוע רועי שוחט ואשתו שרון, יוצאים לרקוד. כשהם נכנסים למועדון, המבטים נמשכים אליהם - גבר על כיסא גלגלים ואישה לצדו. "אני שם לב שאנשים תוהים על הקשר בינינו - מתלבטים אם שרון היא המטפלת שלי, או אולי בכלל חברה", מספר שוחט, "אבל ברגע שהם רואים אותנו מתחבקים ומתנשקים, הכול משתנה. פתאום שואלים אותנו כמה זמן אנחנו נשואים, ומכאן מתחילה חגיגה סביבנו".
עבור שוחט, צלם במקצועו העובד כיום כשדרן רדיו, היציאה לרחבת הריקודים איננה עניין אישי בלבד. הוא רוצה לעודד אחרים: "אני בא לפה עם מסר לאנשים עם מוגבלויות - אל תחששו לצאת מהבית. אל תסתתרו, אין לכם במה להתבייש. המשיכו ליהנות מהתחביבים שלכם.
"כששרון ואני מגיעים למועדון לרקוד, אנחנו תמיד במרכז הרחבה. ברגע שאני מגיע ומרגיש הכי רגיל בעולם, ככה גם מתייחסים אליי. אם אגיע ממקום לא בטוח - התגובות מצד הסביבה יהיו בהתאם".
הם נשואים למעלה מתשע שנים, ושוחט מתאר את מערכת היחסים ביניהם כ"האהבה הכי מדהימה שיכולה להיות לי בחיים. הרבה פעמים אני רואה אנשים עם מוגבלויות מחפשים דווקא מישהו דומה להם, כזה שגם הוא עם מוגבלות. אני לא עשיתי את זה - התאהבתי בשרון, שלא יושבת על כיסא גלגלים, ואני רוצה לעודד גם אחרים להעז, לא לחשוש ליצור קשר ולהיפתח לעולם. אהבה היא אהבה, וזה בכלל לא משנה אם אחד נכה והשני לא. לכולנו יש דברים שייחודיים רק לנו - חלקם ניכרים לעין, וחלקם לא".
החלום לעמוד שוב
בימים אלו, שוחט עומד בפני אתגר חדש - הוא מנסה לגייס כספים לרכישת כיסא גלגלים ממונע מיוחד שיאפשר לו לעמוד, ואף לנוע איתו תוך כדי עמידה.
"אחזור שוב לראות את העולם כמו קודם, זה מטורף", הוא מסביר בהתרגשות, "כשאני יושב בכיסא אני רואה את העולם מגובה נמוך, וכשאני עומד - פתאום הכול נראה אחרת. והחלום הגדול הוא לרקוד בעמידה, להסתכל על האנשים סביבי בגובה העיניים, להיות כמו כולם".
כדי להגשים את החלום, הוא מארגן מסיבה גדולה במועדון ה"גגרין" בתל אביב ב-14 בנובמבר. הוא גייס את מיטב הדי-ג'יים בישראל - מעל שלושים די-ג'יים שיגיעו לתקלט במסיבה שתימשך 12 שעות רצופות. במקביל לאירוע, נפתח גם אתר גיוס המונים ומכירת כרטיסים למסיבה.
לדבריו, המסיבה מיועדת לחייל שנפצע במלחמה ונמצא בשיקום, לילד שמפחד שלא יקבלו אותו בגלל הכיסא, ולבחורה שלא מוכנה לוותר על חלומותיה. המטרה שלו היא שכל אותם אנשים שמתמודדים עם נכות יראו אותו עומד ויבינו שגם הם יכולים.
"אני חושב שדווקא בתקופה הזאת, כשיש כל כך הרבה פצועים - חיילים וגם כאלו שנפצעו ב-7 באוקטובר - הפעילות שלי יכולה בהחלט לעודד אותם", הוא אומר וחוזר על המסר שמדריך אותו מאז חלה ואיבד את היכולת לעמוד וללכת: "כשאנחנו על הרחבה, אנשים כל הזמן באים אלינו ואומרים: 'יש לי אח/אחות בכיסא גלגלים שמתביישים לצאת מהבית ולצאת לאירועים'".
ומה אתה עונה להם?
"אני מבקש שימסרו להם שגם אם יש להם פרוטזה, גם אם הם מתניידים בכיסא גלגלים או מתמודדים עם נכויות מסוגים שונים - חשוב שיבינו שהסביבה תתייחס אליהם כמו שהם מתייחסים לעצמם, ושהם יכולים ליהנות גם ולמרות הנכות שהם מתמודדים איתה.
"זו לא רק מסיבה, זו הצהרה", הוא מוסיף, "הצהרה שמשמעותה שאנחנו לא עוצרים את החיים, אנחנו רוקדים אותם".
