לזכרו של יפתח טוויג ז"ל שנרצח ב-7/10 במסיבת הנובה
כשקרן טוויג מתארת את הבוסתן שתקים לזכרו של אחיה יפתח-דן, עיניה נדלקות. היא רואה לפניה מרחב שבו ילדים יתרוצצו בין עצי הפרי, סירת עץ גדולה שתעורר את דמיונם ממוקמת בין העצים, לא רחוק מעמדת תה ארומטית ושולחנות משחק לכל הגילים שיאחדו בין צעירים למבוגרים.
"אנחנו רוצים שתהיה פעילות בבוסתן, שיגיעו ילדים, שיבואו קבוצות, שתהיה שם תנועה", היא מסבירה. "כל אדם שיבקר שם מייצג עבורנו חיים, והחיים האלה הם המשך של יפתח, שממש היום, ב-25 בספטמבר, היה אמור לחגוג 29 שנים".
לתמיכה במיזם "שביל המשאלות של יפתח" - היכנסו לעמוד הפרויקט
"שביל המשאלות", שיוקם במושב עזריה שבו יפתח נולד וגדל, יהיה יותר מאתר הנצחה. זה יהיה מקום חי, פועם, המשקף את אישיותו הייחודית של הצעיר שנרצח במסיבת הנובה, בעודו מנסה להציל את חייהם של צעירים נוספים שהיו בקרבת מקום וניסו להסתתר מפני המחבלים הארורים.
"יפתח היה כוכב. הוא היה מצחיק, שנון מאוד והיו לו המון חברים מכל שכבות האוכלוסייה. כל דבר שהוא נגע בו הפך לזהב, והוא היה הנסיך שלנו, בן הזקונים במשפחה. כולנו כבר היינו גדולים כשהוא נולד", מספרת קרן, ומוסיפה כי 20 השנים שמפרידות בינה לבין אחיה יצרו ביניהם דינמיקה מיוחדת.
"הייתי גם אחותו הגדולה, אבל גם טיפלתי בו בהרבה מובנים. למשל, כשהיו לו בעיות בבית ספר - הרבה פעמים אני זו שהייתי הולכת לפתור אותן מול המורה. וככל שהוא גדל הקשר הפך מאימהי לחברי ממש, והפכנו לחברים קרובים מאוד".
מהיכן הגיע הרעיון להכניס "שביל משאלות" לתוך בוסתן?
קרן: "יפתח היה בנתינה כל חייו, הוא תרם ונתן ורצה שלאנשים יהיה טוב, שאנשים יצליחו, שיהיה קל. לאחר מותו קיבלנו המון טלפונים גם מאנשים פרטיים וגם מעמותות, שסיפרו לנו על הנתינה הענקית שלו. הוא היה מגשים משאלות בחייו, ולכן זה היה ברור שמכניסים את המשאלות פנימה לתוך הבוסתן".
הבוסתן, שמתוכנן להתפרש על פני 2.5 דונמים, יכלול חמש עמדות אינטראקטיביות, שכל אחת מהן תספר חלק מסיפור חייו של הצעיר אוהב החיים. "החשיבה על הבוסתן נעשתה עם אגרונום ואדריכל נוף יחד עם המשפחה, ועלו רעיונות בהתאם לסיפור חייו של יפתח", מסבירה קרן.
"לדוגמה, יפתח אהב מאוד אקסטרים, ים וטבע. אז בחרנו למקם סירת עץ במרכז הבוסתן, מכיוון ששבוע לפני 7 באוקטובר הוא התחיל קורס סקיפרים - ולא זכה לסיים אותו. זה ריסק לנו את הלב, ולכן החלטנו לסמן את נקודת הציון הזאת באמצעות הסירה".
האח הקטן שהפך לחבר הכי טוב
ב-6 באוקטובר ישבה משפחת טוויג לארוחת שישי שגרתית בביתה שבמושב עזריה. בסיום הארוחה יפתח, שהיה בן הזקונים במשפחה, נסע עם חמישה חברים למסיבת הנובה ברעים. "בסיום הארוחה נסעתי הביתה ושכחתי את החלב אצל ההורים. יפתח הציע להביא לי אותו, ועבר אצלי יחד עם החברים שלו לפני שהמשיכו למסיבה", מספרת קרן, "בדיעבד אני מבינה שזו הייתה הפרידה שלנו".
יפתח לא אהב שדואגים לו, וסיפר להוריו שבגלל שהפסטיבל כולל שינה, הוא כנראה לא יהיה זמין בבוקר כי יישאר לישון עד מאוחר. אבל הדאגות צצו כשהחלו דיווחים על ירי לעבר העוטף, ובהמשך - על חדירות המחבלים.
"הרגשתי את הרגע שבו הוא נשם את נשימתו האחרונה. ב-11:47 נכנס המחבל למכולה וריסס, ואני ממש הרגשתי שאני עומדת להתעלף. ב-11:50 התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שיבוא לקחת אותי, כי אני ממש לא מרגישה טוב ועומדת להתעלף. ואחר כך זה עבר כמו שלא היה"
"באותו בוקר, כשהתחלתי להבין מה קורה, התקשרתי אליו והבנתי שהוא כבר מסתתר במכולת זבל. חששתי שלא יוכל לשרוד שם לאורך זמן, הנחתי שקשה לו לנשום. יפתח הספיק לספר לי שהוא דיבר עם אבא, הרגיע אותו וביקש שלא נדאג. הוא הבטיח שהוא במקום בטוח ושהוא שומר על עצמו", נזכרת קרן.
אבל על ההודעות האחרונות בוואטסאפ שבהן כתבה לו שהיא מקווה שהכול בסדר איתו ושהיא אוהבת אותו, יפתח כבר לא הגיב. "אפילו לשנייה לא חשבתי שהוא בין הנרצחים. הייתה לו תושייה ענקית, הוא היה אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי, חד מאוד, מוצא את דרכו בכל סיטואציה".
אבל באותן שעות של חרדה ואי-ודאות, קרן חוותה משהו שקשה להסביר: "הרגשתי את הרגע שבו יפתח נשם את נשימתו האחרונה. ב-11:47 נכנס המחבל למכולה וריסס, ואני ממש הרגשתי שאני עומדת להתעלף. ב-11:50 התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שיבוא לקחת אותי, כי אני ממש לא מרגישה טוב ועומדת להתעלף. ואחר כך זה עבר כמו שלא היה".
בדיעבד התברר לה שזה היה הרגע המדויק שבו המחבל נכנס למכולה שבה הסתתר יפתח - וירה בו.
6 צפייה בגלריה
"הוא היה חד ומצא את דרכו בכל סיטואציה, לשנייה לא חשבתי שהוא בין הנרצחים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
מהרגע שבו הקשר עמו נותק הקימה המשפחה חמ"ל, במטרה לאתר כל פריט מידע שייתן להם מושג כלשהו בנוגע לגורלו. "לאט-לאט הבנו שיש מצב שיפתח לא בין החיים, והרסיסים של המידע שנאלצנו לחבר זה לזה, כי באמת אף אחד לא ידע מה קורה, אלו היו רגעים ממש קשים".
התהליך המייסר, משתפת קרן, נמשך ימים ארוכים: "יפתח נחשב לנעדר במשך שמונה ימים, וגם כשבאו להודיע לנו ביום שישי על המוות שלו, זו הייתה טעות והתכוונו להגיע למשפחה אחרת. בעצם רק ביום ראשון, לאחר שהפעלנו המון לחץ, קיבלנו תשובה סופית על מותו".
בהדרגה, התברר להם גם מה שהתרחש באותם רגעים אחרונים - ומה שהתגלה מעיד על אופיו של יפתח יותר מכל דבר אחר. "כבר בימים הראשונים התחילו להגיע שמועות שיפתח הציל אנשים, ואני לא התפלאתי", אומרת קרן.
החיפוש אחר פרטים נוספים, הוביל אותה לפוסט שפרסמה חודש לאחר מכן בקבוצת ניצולי הנובה בפייסבוק. "שני הייתה הראשונה להתקשר, היא אמרה לי 'אני מחפשת אותך כבר חודש, יפתח הציל את החיים שלי'. היא סיפרה לי שפינו איתה גם את ליאור, ושגם היא תשמח לדבר איתי. בשיחה איתן, הן סיפרו לי על הרגעים האחרונים שלו".
מהעדויות שאספה המשפחה התברר שיפתח עבר ממכולת זבל אחת לאחרת כשהמחבלים הגיעו לראשונה, והתריע בפני האנשים שהסתתרו במכולה השנייה. "יפתח התמקם ליד שתי בנות שלא הכיר (שני וליאור - א"ה), כשהם דחוסים כולם בתוך המכולה. המחבל שהגיע לשם ריסס אותם, כשהכדורים שנורו לעברו של יפתח הגנו על אותן שתי בנות, שהוא סוכך על גופן.
"בזכותו שני וליאור ניצלו - הכדורים שהוא ספג פגעו בהן באופן כזה שהן הצליחו להישאר בחיים. אחת מהן ספגה כדור סמוך לריאות והשנייה נפצעה בבית החזה - כשהנוכחות של יפתח הצילה אותן", מתארת קרן. "מנחמת אותי העובדה שהוא היה שם בשביל להציל אותן. אין לתאר כמה המפגש איתן היה מרגש. עבורנו הן בנות משפחה לכל דבר".
כשההיסטוריה חוזרת על עצמה
האובדן של יפתח העלה אצל המשפחה את התחושות הקשות שליוו את מותו של דודו, רחמים טוויג ז"ל. "אבא שלי הוא אח שכול, אחיו רחמים נפל בשנת 1955 כשאבי היה בן שבע, במסגרת מבצע 'חץ שחור' ברצועת עזה. רחמים התקיל צלף מצרי שכיוון נשק לעברו של מוטה גור - וכך חייו ניצלו ורחמים נהרג.
"אבא כל השנים גידל אותנו על המשפט 'לכל כדור יש כתובת'. ככה הכדור שכוון למוטה גור סיים את חייו של דוד שלי. הסיפור של יפתח מתיישב לי באופן דומה, עוזר לי לסדר את הפאזל בראש", אומרת קרן, ומוסיפה בכאב: "אבא שלי היה אח שכול ועכשיו הוא גם אב שכול, ואלה דברים שאי אפשר לתפוס אותם".
דוד נוסף של יפתח, שלמה, לא עמד בטראומה הכפולה, ונפטר בדיוק ביום ה-30 למותו של אחיינו.
6 צפייה בגלריה
משפחת טוויג בבית הנשיא עם תמונותיהם של יפתח ז"ל ודודו, רחמים ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
איך מתמודדים עם מעגל הכאב הזה?
"בעבר ניסינו להשיג הכרה מהמדינה לדוד שלי על מעשה הגבורה שלו, ובשלב מסוים ויתרנו, אבל המוות ההרואי של יפתח החזיר את הניסיונות, והעשייה הזו היא עוד משהו שעוזר לקום בבוקר בשבילו".
לפני כמה חודשים, נשיא המדינה יצחק הרצוג הזמין את בני המשפחה לבית הנשיא לספר את סיפורי הגבורה של הדוד והאחיין. "זה היה מעמד מאוד מכובד, והוא הוקיר והכיר במותם הקדוש", מתארת קרן. "האחים של רחמים כבר בני 80, ובשבילם זה היה רגע מדהים של סגירת מעגל חשובה".
מאובדן לתקווה
האובדן של יפתח לא רק הותיר חלל עמוק במשפחה ובקהילה, אלא גם עורר אצל יקיריו את הרצון לוודא שזכרו ימשיך לחיות בדרך חיובית ופעילה. מתוך החשיבה הזאת נולד הרעיון להקים את "שביל המשאלות" - לא רק כמקום להנצחה, אלא כמקום שיזרים חיים באופן שיפתח עצמו היה אוהב.
בבוסתן עצמו, כל פרט נבחר בקפידה כדי לשקף את אישיותו של יפתח. "יפתח לא אהב קפה אבל מאוד אהב תה, אז בבוסתן יהיו עמדה להכנת תה וטאבון להכנת פיתות. יהיו שולחנות משחק, כי יפתח אהב מאוד לשחק שש בש ודמקה, ונהג לומר את המשפט 'החיים הם משחק, לא מתאים לך - תזיז את השחקנים שלך'".
"ההורים שלי קיבלו את הבשורה כשכבר היו בפנסיה, ולכן אני רוצה להעניק להם משמעות, ושירגישו שיפתח - אורו, רוחו ונשמתו - עדיין איתם, במקום האהוב עליו, זה שבו גדל ושאותו לא עזב מעולם"
גם הבטונדה הישנה שניצבת במקום, ושימשה בעבר כמקווה של המושב, תקבל משמעות חדשה: "היא תרוצף בפסיפס ולידה תפעל מזרקה או בריכה, משהו שיציין ויזכיר את המים שהיו שם פעם. המים מסמלים חיים וחידוש, וזה בדיוק מה שהמקום הזה אמור לייצג".
איך הייתם רוצים שהמבקרים במקום יחוו אותו?
"היינו רוצים שכל אדם ירגיש את האנרגיה שיפתח פיזר בעולם. אנחנו לא יכולים להכיר לו את יפתח, אבל אנחנו כן יכולים להביא אליו את משב הרוח שהניעה אותו בחייו. אני יכולה לומר שכבר בשלב הזה פנו אליי בתי ספר ששמעו על הקמת הבוסתן, ורוצים לעשות איתנו שיתופי פעולה - וזה מדהים, מחמם את הלב ומזרים הרבה אור לתוך הכאב העמוק".
הבוסתן יכלול גם תיבת משאלות מרכזית, כשהמשפחה מתחייבת להגשים משאלה אחת מדי שנה. "ההורים שלי קיבלו את הבשורה כשכבר היו בפנסיה, ולכן אני רוצה להעניק להם משמעות, ושירגישו שיפתח - אורו, רוחו ונשמתו - עדיין איתם, במקום האהוב עליו, זה שבו גדל ושאותו לא עזב מעולם".
