שש נשים, שיקיריהן משרתים במילואים במשך תקופה ארוכה, החליטו בחודשים האחרונים לא רק לקרוא להרחבת מעגלי הגיוס – אלא להתגייס בעצמן. בפברואר האחרון הן הצטרפו לגיוס שלב ב', טירונות קצרה ואחריה שיבוץ לתפקיד במילואים. שש הנשים חברות בפורום "שותפות לשירות", שפועל מזה כשנה למען גיוס שווה לכולם. כעת הן החליטו להתגייס בעצמן על אף האתגרים הרבים הכרוכים בתפעול השוטף של הבית, בדאגה לבני המשפחה ובשמירה על מקום העבודה.
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר פנינה פוגודה, קרן פרלמן, יעל תמרי, מרים קלאהר ועידית דוידוביץ
(צילום: רפי קוץ)
ד"ר פנינה פוגודה (49) - רופאת משפחה וממובילות פורום "שותפות לשירות". נשואה לגבי, רופא שיניים שהתנדב למילואים במלחמה הנוכחית. השניים מתגוררים באלון שבות בגוש עציון, ולזוג חמישה ילדים, מתוכם בן שריונר ששירת בארבעה סבבי מילואים, בת שהייתה בשירות לאומי, בן נוסף שיתגייס בקרוב ושני בנים צעירים. התגייסה לצה"ל לאחר שבצעירותה עשתה שירות לאומי במשך שנתיים - שנה אחת במערכת החינוך בצפון ושנה נוספת בבית החולים שערי צדק.
פוגודה: "הרבה ממי שסביבי במילואים. רופא שעבד איתי היה חצי שנה במילואים, ראיתי אותו מדי פעם חוזר הביתה ומנסה לעזור למטופלים. את האנשים האלה צריכים בקהילה שלהם. הנטל צריך להתחלק אחרת. מה שהם עושים בצבא - אני יכולה גם לעשות ולשאת בנטל. התגייסתי דרך שלב ב', שלחתי טפסים, לקח קצת זמן עם הסחבת של הצבא. בסוף קיבלתי את הצו אחרי תהליך ארוך, עשיתי טירונות של שלב ב' ואני מחכה למילואים שאני אמורה להצטרף אליהם, מחכה שנתגבר על הסרבול של צה"ל ולהצטרף לגדוד שאליו אני מיועדת".
עידית דוידוביץ (37) - לשעבר קונסול ישראל במקסיקו והיום עובדת במחלקה לישראלים במצוקה בחו"ל תחת משרד החוץ. בעלה גויס ב-7 באוקטובר לכיתת הכוננות ביישוב אלון שבו הם גרים, ועידית עצמה סייעה למשפחות הנרצחים והחטופים במסגרת עבודתה.
"במהלך השליחות במקסיקו חוויתי את עוצמת הסולידריות עם ישראל, ובזמן רעידת האדמה הקשה החלטתי להצטרף לשירות צבאי בעתיד", היא סיפרה. "לאחר תחילת המלחמה פניתי לצה"ל בבקשה להתנדב ולקחת חלק במערך המילואים. בפברואר האחרון עשינו טירונות ושובצתי לאחרונה ביחידה לאיתור נעדרים". לדוידוביץ ארבעה ילדים ורבים מבני משפחתה משרתים בסדיר ובמילואים לאורך המלחמה.
מרים קלאהר (25) מביתר עילית, גדלה במשפחה חרדית והיום מנהלת אורח חיים דתי. היא מהנדסת תעשייה וניהול בהכשרתה ועובדת בחברת סטארט-אפ. "ראיתי את הצורך מתחילת המלחמה. גדלתי במקום שבו אין מודעות לצבא, לשאול בביתר עילית מישהו אם הוא הולך לצבא - זה כמו לשאול חילוני בתל אביב אם הוא הלך לישיבה", היא סיפרה. "אבל עם המלחמה התעורר הצורך, התנדבתי בהכנת עוגות ומארזים למשפחות מפונות, ליווי משפחות חטופים ורציתי לתרום מעבר. עשיתי טירונות עם החברות ואני מחכה לשיבוץ בתפקיד".
קלאהר סיפרה על התגובות שקיבלה: "בקהילה שלי לא פרסמנו את זה. במשפחה העריכו את הגישה שלי ואת הצעד שעשיתי. בעבודה שלי כן קיבלו את זה מאוד יפה ועודדו את זה מאוד. גם אמרו שכל ימי המילואים שאצא אליהם מתקבלים בהבנה. זה לא אומר שזה ישנה את הגישה שלהם באופן כללי לגבי הצבא, אבל את הצעד האישי שלי הם העריכו. אחותי התגייסה לפני יותר משנה, ומשרתת במילואים. אני חושבת שהשינוי הוא עדיין נקודתי, לא יודעת עד כמה זה יביא לשינוי גדול אבל אנחנו נמצאות פה".
קרן פרלמן (40) קוסמטיקאית מוסמכת, אמא ללוחם ביהל"ם. "הרצון להתגייס בעצמי הגיע לאחר אותו 7 באוקטובר ארור, כשארזתי מזוודה, סגרתי את הקליניקה שלי ונסעתי לטפל, לטפח ולפנק חיילות בבסיסים, משפחות מפונות מהקיבוצים, אימהות שכולות ואלמנות. התגייסתי לשבועיים טירונות על כל המשתמע מכך. יצאתי משם ישר למסע כומתה של הבן שלי בהתרגשות גדולה".
פרלמן הוסיפה: "ביום שהוא התגייס הרגשתי בכל נים בתוכי כמה שזה הכרחי. זה משהו גדול הרבה יותר ממה שאנחנו מבינים. אנחנו נמצאים במלחמת מצווה. הבן שלי התגייס לשירות סדיר באוגוסט ואני כחצי שנה אחריו. הוא חשב ש'החקלתי על השכל', פתאום הרגשתי שאני מבינה אותו בהמון דברים וביטויים שהוא מביא הביתה מהטירונות. הסיפורים שלו על סדר יום, פתיחת זמנים. הוא אפילו היה גאה בי שהכרתי את חלקי הנשק. אני חושבת שגם בבתי המדרש יש מי שיכול לצאת להתגייס. בני משפחתי החרדים שאלו אותי באירוע משפחתי מה קרה שהתגייסתי, אמרתי להם 'אתם לא מתגייסים, אז מישהו צריך".
יעל תמרי (49) מירושלים, נשואה ואמא לילדה בגיל תיכון, עובדת סוציאלית בהשכלתה ועובדת גם בתחום התיירות החינוכית. אמנם בתה מתקרבת לגיל גיוס ,אך עוד קודם לכן היא התגייסה בעצמה.
"ראיתי בפייסבוק פוסט של בחורה שהתגייסה לשלב ב', משם למדתי שהדבר הזה קיים", היא סיפרה. "מתחילת המלחמה חשבתי על זה שאני יודעת ללוות אנשים בתחום במצבי קצה. את השירות הלאומי עשיתי בבני עקיבא, בתחומי חינוך וחברה. מאז 7 באוקטובר ראיתי הרבה ממשפחתי שמגוייסים, עזרתי לבני המשפחה שהוריהם היו מגוייסים. הבת שלי התנדבה ללא הרף עם משפחות מפונים ומילואימניקים, ורציתי לתרום מעבר. אמרו לי לא פעם שצריך עזרה בלעזור לחיילים לעבד את החוויות שלהם, ליווי. הלכתי על זה, התחלתי הליך גיוס שלקח זמן וביורקרטיה. אני אחרי טירונות ומחכה לשיבוץ, זה מיוחד ומרגש ומקווה לעשות טוב".
חוה סינגר (26) - נשואה ליצחק ואמא לשני ילדים. גרה באדורים בהר חברון. נשואה ליצחק, שעשה שלב ב' לגברים לפני שנה ואחר כך שירת במילואים במשך כ-8 חודשים. אחרי הטירונות היא שובצה לתפקיד בחמ"ל הגדוד בהר חברון.
"באופן כללי היה אצלנו ביישוב בתחילת המלחמה מחסור גדול בכוחות, אחרי שכל הגברים גויסו למילואים", היא סיפרה. "הלוחמים שהיו פה כבר נשחקו והיה צורך ברענון השורות. הכרתי מישהי שעשתה טירונות שלב ב' וחשבתי על זה שאני יכולה לעשות גם את המילואים ביישוב. התחלתי לברר פרטים ותוך שבוע התגייסתי".
